ההתפטרות הדרמטית: פרופ' סדצקי לא חידשה דבר // דעה

התפטרותה הדרמטית של הפרופ' סיגל סדצקי מתפקידה כראש תחום בריאות הציבור במשרד הבריאות, לא הפתיעה איש. כבר יום קודם לכן, כששר הבריאות הודיע על כוונתו למנות 'מפקד קורונה', כשהיה ברור שהמינוי יהיה על חשבון סמכויותיה של סדצקי, לא היה ספק שההתפטרות בדרך. אך גם קודם לכן, כל מי שיודע לקרוא מפה הבין היטב לאן הדברים הולכים.

פעם אחר פעם, בכל אחת מישיבות הממשלה או בישיבות ועדת הקורונה, העלו ראשי מערכת הבריאות, סדצקי, גרוטו, ואפילו המנכ"ל הנכנס חזי לוי, שורה של דרישות, ואלו נדחו בבוז בידי השרים ומנכ"לי המשרדים השונים. צמד הפרופסורים, סדצקי וכך גם גרוטו (שאפשר להעריך שגם ממנו אנו אמורים להתבשר על הודעה דומה), שהורגלו בגל הראשון להתנהלות שונה בתכלית כשהמערכת כולה עמדה דום מול כל הוראה שיצאה מהמשרד – גילו פתאום מערכת לעומתית, שעונה מיד 'לא' ורק לאחר מכן מתחילה לדון בעצם העניין.

ההבדל בין שני התפקודים הללו בלט לעין ונראה בצורה ברורה לאורך כל הדרך. אם בגל הראשון נסגרו השמים מיד בתחילת ההתפרצות והטיסות מסין לארץ נעצרו, על אף מחאותיהם הקולניות של בכירי המשק, אנשי האוצר, משרד התחבורה ואפילו האיומים של ממשלת סין ושגרירה בארץ, כאשר לאחר מכן הוטלו הגבלות נוספות, בזה אחר זה, ואיש לא צייץ – הרי שהפעם התגובות היו שונות בתכלית. על אף שהיה ברור שאנו צועדים לקראת קריסה, הצליח כל משרד לעצור את ההגבלות. באוצר בלמו את הנסיונות לסגור את המסעדות, במשרד התרבות (מה הוא בכלל?) עצרו את הדרישה לצמצם את מספר המשתתפים באירועי התרבות, וכן, גם הדרישה לסגור את בתי הכנסת נדחתה על הסף בתואנה, הצודקת, ש'אם הכל פתוח אז מה פתאום לסגור את בתי הכנסת'?

מה גרם להבדל המשמעותי בין שני הגלים? לא צריך לעבוד קשה בכדי למצוא את התשובה: אם בגל הראשון היה זה רה"מ נתניהו שסיפק את הגיבוי המוחלט למערכת והוא שם את כל כובד משקלו על כל דרישה שהגיעה מסדצקי, בר סימן טוב וכמובן השר ליצמן, הרי שהפעם הוא הפך לנוכח-נפרד בכל ישיבה. הוא אמנם נמצא, אפילו מגבה את הדרישות, אבל שפת הגוף שלו אומרת שהוא לא בדיוק שלם עם ההחלטות הללו, וכי הדאגה לבריאות נמצאת אצלו במקום נמוך יותר – קצת אחרי הצרות המשפטיות, הפוליטיות, הביטחוניות ואולי עוד שתי רמות מתחת. והשותפים, שכבר למדו לזהות חולשות, הפנימו היטב לאן הרוח נושבת ומאז הם מסתערים על אנשי מערכת הבריאות, וסליחה על הדימוי, כעורבים העטים על נבלה מדממת.

מי שהפתיע ולא לטובה היה השר הממונה. שר הבריאות מר יולי אדלשטיין שהואיל בטובו לקחת את תיק הבריאות, רק משום שהוא נתפס בעיניו כשווה ערך לתפקידו הקודם כיו"ר הכנסת דווקא בשל מרכזיותו בעידן הנוכחי, לא הפנים את מה שהשר הקודם ידע היטב, והוא לא סיפק את הגיבוי לאנשיו. כך נוצר מצב שבו אנשי המשרד שקדו על הנחיות, בנו תוכניות, ודווקא מהשר הם קיבלו כתף קרה. גם הוא הצטרף לפחות בשלבים הראשונים לטוענים ש'הדרישות מוגזמות' והטון שהוא שידר היה שהדרישות הללו מוגזמות מידי.

בשורה התחתונה, המערכת כיום אינה מנוהלת, והאירוע כולו מתנהל בלא שיש מישהו שמתכנן, שהציב מטרות, שמקבל את הנתונים ויודע לפעול במהירות תגובה. העסק כולו תקוע כשההנחיות שניתנות היום היו אמורות להינתן לפני שבוע, ומי שחש בכך הוא האדם הקטן שנמצא בקצה. הוא מגלה שלא רק שאין מענה לבעיות הכלכליות, אלא שאפילו הנושא הבוער ביותר לא נמצא אצל מקבלי ההחלטות בראש סולם העדיפויות. וכשזה המצב, המצב שלנו אכן גרוע. אין צורך לקרוא את חוות הדעת המנומקת שהשאירה אחריה הפרופ' סדצקי ואשר משתרעת על פני ארבעה עמודים, כשאפשר לתמצת אותם בשתי מילים: אין ניהול. וכשאין ניהול, זהו מתכון בטוח לאסון.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!