"עד מתי נמשיך להיות לרמיסה? וכי חיות אנחנו?"

אין אני מאותם האנשים שכותבים טורים בעיתונים ובאתרים. בימים האחרונים, אני נחשף יותר ויותר לאלימות המשטרה מול החרדים. כן, זה כואב. זה לוקח אותי שנה אחורה, שהרביצו לילד האוטיסט ללא עוול בכפו, ילד בעל צרכים מיוחדים שנברא בצלם אלוקים ואדם.

לראות את הכאב שלו, הפחד בכל גופו, הזעקה של מאמי שנאמרה באידיש, שהחרידה כל לב ועין לא נותרה יבשה. לראות אותו חסר ישע נאזק ונדחף לניידת כולו נוטף דם, זה קרע כל לב ואפילו לקשוחים שבנו.

בתקופה האחרונה זה קורה שוב, ילדה בת 10 שומרת על אחיה ובחום הנורא, עוצרת לשתות כוס ברד קר ולפתע ללא שום הודעה, היא נעצרת על ידי שוטרים - זה טראומה לכל החיים.

לראות אותה בוכה ומתחננת ואין רחמים על ידי השוטרים - זה מביש. זה מבזה וכואב ביותר.

צילום: מוישי ליפשיץ

כן, בטוח שמאחורי כל סרטון יש סיפור ומקרה, שאולי לפעמים האזרח לא פעל כשורה, אבל יש עוד דרכים לפעול ולהעניש במידה וצריך. באו נאמץ את השיח, את האדם שבנו, את החמלה, הרגישות והכבוד הדדי.

כאדם שעובד בגוף רפואי גדול, שיודע מה זה לתת שירות, להבין ולכבד את הזולת ללא הבדל מין ודת ויודע לחבר בין העולמות והגוונים בעם, אני קורא בזה לכולם - באו נשנה את העולם ליותר סבלנות, אכפתיות, אהבת חינם ובכך נוכל בע"ה להביא את הישועה ולמגר את הנגיף הרע.

הכותב מלב אוהב,
משה שלזינגר,
מנהל השיווק למגזר החרדי 'מכבי'.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!