ארה"ב מתערבת לנו גם בעניינים הדתיים

מסוכן יותר מדו"ח גולדסטון

אם יעדכנו אתכם לאחר הפגישה החפוזה הצפויה להיערך הלילה בין הנשיא ברק אובמה לראש הממשלה בנימין נתניהו, על 'גשם' של ביטויי חיבה ורצון טוב שהומטר בחדר הסגלגל, כדאי שתבדקו אם לא מדובר בשאריות של היריקות המשפילות שליוו את נתניהו כל הדרך אל הבית הלבן.

אחרי כל ההתבזות, רק העיתונאים הישראלים שהצטרפו למסע ראש הממשלה בארה"ב, ומחויבים לדווח, יתעניינו במה שדסקסו השניים ובאיזה סדר, אם קודם על איראן או שאבו עבאס קיבל הפעם את הבכורה, ואחריו דו"ח גולדסטון. אפילו מבקרי המוסיקה, לא ימהרו לכתוב במקרה הזה על ה'טונים' שבהם התקיימה השיחה. מה זה כבר משנה אם הם היו צורמים או לא, הרמוניה בוודאי לא היתה שם.

מה שאולי בכל זאת מעניין הוא המחיר. כמה ובמה שילם בנימין נתניהו כדי שהמפגש בכל זאת יתקיים, על אפו וחמתו של ראש הסגל היהודי רם עמנואל. על מי שיביא את המידע הזה נוכל לומר שהשיג הישג עיתונאי.
וגם מי שיציג בדיקת מעבדה מבוססת, אם הקלחת היתה גשם או רוק, יעשה משהו.

אנחנו כאן נציין את הדו"ח של משרד החוץ האמריקני, שנתניהו לא יזכיר אותו, ממש כמו את פולארד, לא מחוסר זמן, אלא מחוסר עניין.

עקיבא אלדר ב'הארץ' מגלה כי דו"ח של משרד החוץ האמריקני בנושא חופש הדת בעולם מעניק לישראל ציון 'בלתי מספיק'.

תאמרו 'שמחת זקנתי' - לא במקרה הזה!

הדו"ח שמתבסס על נתונים המרוכזים בידי שגרירות ארה"ב בתל אביב, מאשים את המדינה בהזנחת האינטרסים הדתיים והאתרים ה'קדושים' שאינם יהודיים, ובהפיכת מסגדים ישנים ל...גלריות. "הממשלה מתקנת תקנות רק בנוגע לאתרים יהודיים, אתרים 'קדושים' לא יהודיים לא נהנים מהגנת החוק".

מילא, כבר התרגלנו להאשמות יותר חמורות ונעבור גם אותם.

אבל עיקר הדו"ח אינו אלא התערבות גסה בענייניה הפנימיים של המדינה היהודית ואסור לנו להפגין שאננות מול המגמות העולות ממנו, והניסיון של גופים מוכרים העוינים את היהדות הצרופה, למנף אותו.

בין השאר הוא קובע: "בהקצאה הממשלתית של משאבי המדינה ניתנה העדפה לקבוצות דתיות ולמוסדות דתיים יהודיים אורתודוקסים וחרדים, תוך אפליה של לא יהודים ושל זרמים יהודיים לא אורתודוקסים. מוסדות לאוכלוסיה דתית זכו אשתקד לתקציב של כ-1.6 מיליארד שקל, בעוד שמיעוטים דתיים, המהווים כ-20% מהאוכלוסיה קיבלו רק כ-65 מיליון שקל".

אם מישהו מזהה בדברי הבלע האלה טביעות אצבעות של 'שטינקרים' ישראלים מוכרים, ועוד לפני שהוקם כאן ה'מאגר הביאומטרי', הוא לא בהכרח גאון.

בהתחשב בעובדה שלאובמה יש במשפחה גם 'ראביי' כושי, העונה לשם מישל אובמה, יורד הדו"ח של משרד החוץ האמריקני גם לפרטים הקטנים של מעמדם של הרפורמים והקונסרבטיבים בישראל. עקיבא אלדר בכתבתו: "משרד החוץ האמריקני רשם לעצמו (ממש מפחיד) שממשלת ישראל אינה מכירה בהמרת דת ליהדות הנערכת בארץ בידי רבנים לא אורתודוקסים. הממשלה מממנת תוכניות אורתודוקסיות להמרת דת, אך אינה תומכת בתוכניות רפורמיות וקונסרבטיביות. הממשלה מבצעת מדיניות המבוססת על פרשנות אורתודוקסית של החוק הדתי ומפלה אזרחים המשתייכים לקבוצות דתיות אחרות".

האמת, העובדה שהתובענות הללו מופיעות בלשונו של הכתב, ולא כציטוט, מעלה ספקות באשר לאמיתותן. אבל אם הן אכן נאמנות למקור, יש להתייחס אליהן, ואל העומדים מאחוריהן, כמו אל גולדסטון או אל רם עמנואל - "ממך יצאו".

גם בנושא הגיור ובתי הדין הרבניים יש למשרד החוץ האמריקני מה לומר. "יותר מ-300 אלף עולים שאינם נחשבים יהודים על פי ההלכה אינם יכולים להינשא ולהתגרש בישראל, או להיקבר בבתי קברות יהודיים. נישואין אזרחיים, נישואין לא אורתודוקסים של יהודים, או של בני דתות שונות חייבים להתקיים מחוץ לגבולות המדינה".

הדו"ח מזכיר אפילו את ההפרדה באוטובוסים ל'מהדרין' של 'אגד'...

נכון. אין מה לחשוש מהאמריקנים שיכפו עלינו את מסקנות הדו"ח הזה. לא מהם אנחנו חוששים, אלא מהמנהיגים הרופסים והמתרפסים שלנו שכל דו"ח שחבורת 'מורדים' ו'בוגדים' ישראליים, יוצאים לחו"ל כדי לכתוב אותו ומטביעים עליו, בקשריהם, חותמת של גוף בינלאומי, ובמקרה הזה של משרד החוץ האמריקני, הופך אותם לאחוזי תזזית, עד שהם מאבדים אפילו את היותרת הקטנה שעוד נותרה במוחם.

אם לא נהיה ערניים גם הדו"ח הזה עלול להפוך לעוד דו"ח מדכדך.

הג'ט לג של הח"כים הדתיים

את הקטע הזה רצינו לפתוח היום במשפט האומר שדברים קורים מאחורי גבם של חברי הכנסת הדתיים בלא ידיעתם. אבל 'ידיעות אחרונות' בכותרת הראשית, וה'גלובס' בכתבה גדולה שהוא מפרסם בתוך העיתון, עשו, משום מה, יד אחת נגדנו וקלקלו לנו את משפט המפתח.

על פי שני העיתונים הגב, הלא חזק במיוחד, של חלק גדול מהח"כים הדתיים, בכלל לא נמצא בסביבה ולא נשען על ה'כסא' שהם כל-כך שומרים עליו. הם נמצאים בין החוליות של כ-30 (!) נבחרי ציבור על פי ה'גלובס' או 25 על פי 'ידיעות', שיצאו להם לביקורים ולטיולים בחו"ל והותירו אחריהם רק חוט בלי שידרה.

קחו, למשל, את ח"כ יעקב כצל'ה כץ. מה רע בכך שביום השלושים לפטירתו של החבר הכנסת הוותיק שלמה לורנץ זצ"ל, הוא יתייחד עם זכרו בקהילה היהודית במקום הנושא את שמו... לורנס שבארה"ב.

מה יכול להיות יפה מזה? או חבר הכנסת יצחק וקנין מש"ס שאת הפרשיות שבהם מופיעות ה'בריתים' - בין הבתרים, מילה, רועי לוט, הוא מעדיף להעביר בחברת אנשי פרלמנט 'בריטים'. בהחלט סימבולי.

ח"כ מיכאל בן ארי החליט שמה שטוב לראש הממשלה שלנו , בנימין נתניהו, טוב גם לו, והוא יצא לארה"ב רק מתוך תחושת שליחות להציל את העם והארץ. זה חשוב גם אם עבורו לא מצא אובמה מועד למפגש, אפילו לא לחמש דקות בין מאמן הגולף להשתעשעות עם כלב המים הפורטוגלי של משפחת הנשיא...

וכמו תמיד, גם הפעם הופלו חברי הכנסת החרדים של 'יהדות התורה', ורק הם נותרו מח"כים בכנסת שחבריהם יחזרו. אתם מבינים כמה זה קשה להם? אין לכם מושג! להבלע בין 120 ולהתחמק מפגישת פנים אל פנים עם חבר לסיעה זה עוד מילא. אבל להישאר לבד במשכן, בקושי מנין, ולא להגיד שלום אחד לשני? קשה! קשה!

צריך לדעת להעריך אותם. לנו, בכל אופן, זה הוריד את החשק להיבחר לתפקיד הלא קל הזה.

מכל רשימת הנוסעים מה שמסקרן אותנו במיוחד זה לא מה עושה שר המדע הפרופ' הרשקוביץ בסין, איפה יתפלל והאם יש שם ידע בסידור שפנים? גם לא מה עושה ח"כ אורית זוארץ מקדימה בטורקיה במימון קרן גרמנית. היא בוודאי עומדת בכיכר המרכזית של הבירה ותורמת להסברה הישראלית כשמכריזה "זו–ארץ"!

לא מעניין אותנו לדעת באיזה 'שפעת חזירים' יצא אחמד טיבי להתעדכן בכינוסי רופאים בלונדון ובשיקגו שהוא משתתף בהם במימון הקהילה הפלשתינית בלונדון. אותנו הרבה יותר מסקרן מה היה כותב ח"כ אורי אורבך, בתפקידו הקודם כאיש תקשורת, על ה'בריחה' ההמונית הזו של חברי הכנסת מ'בית כדי לבחון את...חוק האריזות.

לפחות מבחינת אריזת המזוודות של חברי הכנסת ניתן ללמוד על החוק הזה הרבה יותר כאן...

הרשימה הארוכה של השרים וחברי הכנסת ה'אורזים' , מקיפה כרבע מנבחרי הציבור שלנו, אבל מצטערים, עד שהעיתונים לא סיפרו לנו לא הרגשנו דבר. כשתתבצע התוכנית המקיפה לשינוי שיטת השלטון בישראל, עליה רצינו לדווח כאן, נרגיש עוד פחות. מה זה 30 מתוך 50 120 ח"כים לעומת 30 מתוך 150 שאמורים להיות.

עיקר התוכנית, אותם מגבשים בחדרי חדרים ראשי הליכוד ובהם השרים בוגי יעלון, יעקב נאמן, מיכאל איתן ויוסי פלד יחד עם שלושה אנשי משק בעלי השפעה - מיכאל שטראוס, איזי בורוביץ ועמוס שפירא, לוקחת בחשבון שתי הצעות - האחת אמורה לחזק את ראש הממשלה, ולהקטין את השפעתן של מפלגות הקואליציה הקטנות יחסית, כלומר את התלות בגפני, ליצמן ואפילו בישי ואטיאס, והשניה גרסה מאוזנת של ממשל נשיאותי.

הסימנים בשטח התקשורתי מוכיחים כי הפעם הדברים הם רצינים יותר מאי פעם. איך אנחנו יודעים? משום שאריק כרמון, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, שוב מבצבץ מתוך עמודי הדעות של ה'הארץ' כפי שהוא עושה מעט לעט כאשר נושא שינוי שיטת הבחירות נמצא באיזשהו מקום על השולחן.

במאמר הפעם הוא מגלה טפח מהתוכנית הנרקמת: "על פי המוצע יהיה ראש הממשלה מנהיג המפלגה או גוש המפלגות, שקיבלה את מירב הקולות בבחירות. הוא ירכיב את הממשלה מיד בתום הבחירות והליך הסחר - מכר הקיים היום בצורת התייעצות עם הנשיא יבוטל".

לדברי כרמון השיטה החדשה תלכד את גושי המפלגות, מרכז-ימין ומרכז- שמאל, ותקטין את יכולת המיקוח של המפלגות הקטנות. אחוז החסימה יועלה במידה מתונה, גם זה כדי לא לעורר את התנגדות החרדים. למרות זאת, לסיעות בנות פחות מחמישה חברי כנסת לא יהיה שום סיכוי.

לתשומת לבו של אריה דרעי, אם הוא מתכוון להתמודד במפלגה כללית. ואולי זו הסיבה לשתיקת ש"ס, מי יודע?

בשיטה החדשה שעליה מדובר גם יוכנס מימד של בחירות איזוריות שאמור להיות גם הוא מסוכן לחרדיות. הצעת אי אימון תעוקר בה מכל תוכן, ואת הממשלה ניתן יהיה להפיל רק אם באותו מעמד תוצע ממשלה חילופית.

אז אי אימון בחברי הכנסת הדתיים והחרדים שלא דופקים על השולחן לשאול את חבריהם לקואליציה מה קורה כאן ומה הם זוממים הרחק מהמקומות הנתונים לתשומת לבם - לא ניתן להגיש. אבל מותר לשאול איך זה שהם נרדמו אפילו בשמירה על ה'כיסאות' שלהם?

כנראה זה הג'ט לג המנואץ מהטיסות...

בחירת רב ראשי "עם הלשון בחוץ"

חגי סגל מגיח לו שוב מ'המחתרת' ומניח 'פצצה' לפתחה של הציונות הדתית, בעיקר זו הירושלמית.

במדור 'אקטואלי' שהוא מפרסם ב'מקור ראשון' הוא קורא לראשי הציבור הדתי-לאומי לעשות 'סוויטש', לזנוח את הרב אריה שטרן שנבחר כמועמדם לרב ראשי אשכנזי בירושלים, ולהתאחד סביב מועמדותו של הרב גרוסמן לתפקיד.

"אם לציונות הדתית לאומית אין מועמד מלהיב לתפקיד הרב הראשי של ירושלים, וכנראה שאין לה, עדיף שתתמוך ברב גרוסמן" - הוא כותב - "בחירתו תהיה הדבר הכי טוב שיקרה לירושלים בעתיד הקרוב".

סגל, מהפובליציסטים המוערכים בציונות הוא איש פרקטי, אבל במקרה הזה לעשות מעשה הוא אינו יכול, ועל כן הוא מגייס את כל הידע שיש לו בהאצת הפעלתן של חומרי נפץ וירטואליים מהסוג הזה, והוא מצית את פתיל ההשהיה בדיוק בזמן: "כמו בבחירות האחרונות לכנסת, הציונות הדתית שוב מגיעה לקו הסיום עם הלשון בחוץ, מסוכסכת בינה לבין עצמה. יש לה הרבה גדולי תורה להציע, אבל רב ראשי זקוק לכישורים נוספים כדי להטביע חותם על עיר".

יריה קולעת ללא 'סרק', וישירה ללא כחל.

"דווקא למועמד החרדי המוביל, הרב יצחק דוד גרוסמן, יש כישורים כאלה" - הוא קובע וגם יוצא מגדרו לנמק מדוע. אלא שכאן יש לו נפילה קטנה, שהרב יוסף אפרתי, שגם מועמדותו עדיין לא ירדה, אף שגם לא עלתה, ודאי יכעס אם יקרא אותה. "כפיפותו ההלכתית לרב אלישיב היא בעיה לא קטנה מנקודת מבט ציונית" - אומר סגל, למרות שהרב גרוסמן, מי לא מכיר, הוא דמות טמירה וזקופה ביותר ששום 'כפיפות' אינה ניכרת עליה.

כל שאר המאמר מחפה גם על טעותו זו של סגל: "אין שני לו ביכולת לקרב רחוקים לרוח ישראל סבא. הוא יהיה רב של דתיים וחילוניים גם יחד, בדיוק מה שרב ראשי של עיר מעורבת אמור להיות. מפעל חייו במגדל העמק הוא מפעל של קידוש השם. אחד בדורו. אחד בדורנו".

כשהדברים יוצאים ממקלדתו של חגי סגל, ניכרים בהם דברי אמת. אלא שיש איתם שתי בעיות.

הראשונה - שהכלה עדיין לא אמרה כן, וממילא מוקדם להזמין את הציונות הדתית כ'תזמורת' ל'חתונה'. והשניה - אם סגל יעמיד עצמו בראש התומכים בהרב גרוסמן, ועוד עם הגדרות מהסוג של "אחד בדורו", הוא עשוי אולי לשכנע את ראשי הציבור הדתי לאומי בירושלים לתמוך בו, בלית ברירה, עם הלשון בחוץ, אבל עלול גם להביא חלק מהחרדים התומכים בהרב גרוסמן, למחשבה שניה. הפוך על הפוך.

אבל חגי סגל במאמרו נצמד למאמר חז"ל: "היה זנב לאריות (הוא מזנב בהרב אריה שטרן) ולא ראש לשועלים"...

בשם אומרו

'אימרת השפר' שנהננו ממנה ביותר היום באה מהתחום האינטרנטי והיא מתפרסמת ב'גלובס' ומיוחסת לד"ר יוסי ורדי, אחד ממשקיעי האינטרנט הגדולים בעולם.

וכה אמר: "תוכנית עסקית זה כמו נקניק – רק מי שלא יודע איך עושים אותה, מוכן לאכול אותה"...

בתיאבון.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!