בתו של שוטר בטור דומע על "לובשי השחורים"

עננים כבדים כיסו את השמיים, מנסים להסתיר את טיפות הדם שניתזות לכל עבר, גופות שרועות ברחובות העיר עולות במספר על העוזר, על המציל.... מלחמה. מתהלכת אני בין מראות קשים, בין שנאה כזו שמתחוללת רק בין אויבים, כל הפרחים נובלים, כל שדות האילנות כופפו ראשם, כאבלים.

אני מגבירה את צעדיי. מתהלכת במהירות. מתאמצת למצוא פיסה של טוב. משהו קטן. קצה חוט. אך דבר אחד עומד נגד עיניי: מלחמה של עם כה ידוע. מלחמה של חיים ומוות. המצב הזה מיום ליום רק יותר גרוע.

עברים ניצים מסתודדים, מריצים כמה ההוא לא בסדר והשני מדמם מבפנים. מעבר לרחוב אחרים רבים על מי יותר צודק? מי ידו על העליונה? אחרת ישלפו את הסכין. ובינתיים דם נשפך ממלא את הרחובות, אך מרוב שההם עסוקים במשחקי כבוד, בהבלי הבלים, שוכחים הם מי הם? מה הם עושים כאן?

שנאת האחים קורעת הכל לגזרים, יוצרת מלחמות עולם. לא, בלי אקדחים וגם בלי רובים ענקיים. מלחמה של הנפש. מלחמה על הבפנים. כרוז עובר ברחובות, מכריז בקולו העבה שחודר חלונות, מי הם השורדים?

הילדים הצעירים, אותם אלו שיעמידו את דור ההמשך או שאולי לא. כי כל אותם "החכמים" עסוקים בלכבות את האור בעיניהם של אותם הממשיכים. וכל הפינות, העמקים, מלאים בעשן שחור - עשן המחלוקת. מחלוקת האחים.

רגליי כשלו מלכת, ואין בי כוח להמשיך לצעוד, המגפה הזו מתפשטת ושורפת. אם לומר את האמת? כבר לא ניתן להכריע איזו מגפה יותר שולטת, מגפת הגוף או שמא מגפת הנפש?

הפכנו למשטר שבוגד בערכיו של מדינת ישראל, של עם כה ידוע, הפכנו להיות אדם לאדם זאב במקום לשאת לשונות גאולה לעם כה פצוע. מספרי החולים מזנקים. אך עולים עליהם מספר האנשים שזורעים שנאת חינם, השמצות וגידופים.

כן, גם אלו שקוראים לעצמם "ליברלים שוויוניים". היי אתם! אין לכם כרגע שם. השמות שלכם נמצאים במחלקת ליבון והגעלה, זוהי המחלקה שתדליק לכם את הניצוץ הפנימי שנמצא בכם, אך עברה למצב טיסה. האם במקרה השמיים סגורים? זה הזמן לערוך ניקוי פנימי, לטהר את הבפנים.

ובראש הפינה יושבת הילדה בת עשר ללא מסכה, יושבת מול עיניי וכל כך בוכה. בסה"כ נפשה חפצה במים קרים על נפש עייפה. אך בתוך תוכה יודעת שהם לא הבונים ומעשיהם מאוסים, והיא, היא תהיה לראש פינה. היא וכל אותם המצייתים באמת ובתמים.

אדוני השוטר עבודתך מעוררת הערכה, עבודתם היא עבודת קודש. עד לחציית קו של היסחפות להסתה. אך האם זה מה שדרשו מאיתך? אולי תערוך חשבון נפש, תבדוק בציציות, אה, כבר שכחנו הציציות כבר מזמן הפכו סימן היכר לקורבנות.

תן לי לחדש לך. איך נכנה אותך? תינוק שנשבה יושב עליך בול. שבגללך ובגלל כל אותם המסיתים, הנטפלים, ירד לעולם מבול. תן לי לחדש לך שבזכות כל אותם אלו לבושי "השחורים" אתה וכל תאומיך הזהים פוקחים את עיניכם השכם השכם בבקרים, "מהרסיך ומחריבייך ממך יצאו". זה פסוק שיודע אותו כל יהודי, האם יתכן שכולנו נפול לתוך לוע המחלוקת האימתני?

האם לא הספיק לראות את מראות הדם? האם לא כאב על לכתם של קול אנשי החסד שנדם. לראות את נשימותיהם האחרונות. לנחם את כל אותם המשפחות האבלות. בסופו של דבר אני נושאת תפילה חרישית, כי מה כבר נשאר לנו? אין בנו שום דבר. הגיע הזמן להתבונן בתכלית.

אנא רבונו של עולם, זכה את אותו היהודי להבין מהי האמת. איך הכל מתנהל ובזכות מי העולם קיים, תן לכל אותם "תינוקות" גדולים שכל ובינה להבין מי פה השולט ונגד מי הם נלחמים? להבין שהם בסה"כ יצור כל כך קטנטן. "תשש כוחנו מצרות".

די! הגיע הזמן לעצור מחלוקות, כי התרופה למחלה נמצאת אצלנו בידיים. התרופה אצל כל אחד בפיו ולשונו. תשמרו על עצמכם. מספיק לשאת דם של יהודים קדושים על הידיים. תזכרו לפני כל מילה שדור ההמשך סופג כל ציוץ, כל ביקורת וכל האשמה.

תשאלו את עצמכם מהי המטרה? לגדל דור לשנאת אחים? או להשריש בהם אחדות של קרובים ורחוקים? מכל העדות, מכל הסוגים והגוונים, תזכרו שבשבילנו העולם נברא. אז למה כל זה קרה? כי הגיע הזמן לשלום הגיע הזמן לאחדות,

בואו ננסה לדון כל אחד לכף זכות. יוצאים לדרך חדשה, שתצדיק את היותנו העם הנבחר בני מלוכה.

בתור בת לשוטר הנני מודעת לעבודתם המסורה של משטרת ישראל ובביתי ישנה דוגמא מעוררת השראה. אך עם זאת הגיע הזמן לשים סוף להסתה, הציבור החרדי מבין לעומק את אשר מצווה התורה "ונשמרתם מאד לנפשותיכם".

נצא כולנו לדרך חדשה.

מאת: שירה מלכה

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!