ושאפו גדול לזאב

מחוץ למזנון התנהלה שיחה מעניינת ודי מפתיעה. לא בכל יום הופך טורו של שריה רוט לנושא השיחה בקרב העומדים בשטח המוכר כ'קו ההפרדה בין המליאה למזנון'. זהו המקום בו ממתינים עיתונאים ל'טרפם', למרואיין התורן שייצא זועם מהמליאה, היישר אל המיקרופונים שהם ממהרים להצמיד לו. עטים ועפרונות, אגב, יעילים לא פעם יותר ממיקרופונים. הם מעוררים פחות חשד, אבל חורצים גורלות פוליטיים בתמימות, בקלילות ויעילות.

המהדרים בהסוואת כוונותיהם, אגב, אף אינם מוציאים מתיקם את העט. הם מאזינים ברוב קשב, חורטים במוחם את המילים, ועם תום הראיון מזנקים היישר אל עמדת המחשב שלהם, כדי לנסח את המשפטים המושחזים.

הפעם היה נושא השיחה - טורנו מהשבוע הקודם. "צדקת", אמר אחד מהעיתונאים לח"כ אורי מקלב שמיהר לרוץ אל המליאה, בדרך אל ההצבעה הבאה. "אמרת שגפני יעביר את התקציב לישיבות, שלמה ברילנט אמר שלא יצליח", מפרט האיש באוזני מקלב, שמשיב לו מצידו בחיוך מצטנע.

מקלב הוא האדם האחרון שיגיב לך במילים "אמרתי לכם". זה פשוט לא הוא. הוא אמר את שלו, הוא צדק, הוא כבר בדרך אל העשייה הבאה.

ובא לציון גואל

לומר את האמת? התחושה הייתה בלתי נעימה בעליל. אם לא די היה לנו בחוק קצבאות הילדים, שהוציא אותנו 'זללנים' תאבי תמיכות ממשלתיות, עלה ובא השבוע אל דוכן הכנסת חוק נוסף, שטוב יותר היה לו אילולי בא לאוויר העולם.

אומללה היא העיר ירושלים על ששת סגניה. חייבת הייתה בדחיפות עוד שני סגנים. דווקא בעת בה סיימנו להילחם על מניעת הקיצוץ לישיבות, רגע לפני שמזניקים לרוכבי על שנים את ביטוח החובה ולכולנו את מחירי המים.

עוד תקציב, לעוד שני סגנים. עוד שתי לשכות, על שלל ציודן, מזכירותיהן, עוזריהן ושאר תופניהן. אז נכון שפוליטית זה הכרחי, נכון שהבטיחו, נכון שחרב הרוטציה מאיימת על צווארם של אי אלו אישים, ובכל זאת, גם אם חשובה המטרה, לא פחות חשובה הדרך והעיתוי.

"כשהאופוזיציה עולה לשלטון היא מנגחת את הממשלה על ניפוח בלתי מוצדק. אבל היא שוכחת שרק זמן קצר קודם לכן עשתה היא בעצמה את אותו דבר", ניסה יו"ר ש"ס, אלי ישי, להגן על כבודה של ההצעה. "גם אני רוצה ממשלה יותר חסכנית", הוסיף ואמר, מודע מן הסתם לכך שהאופוזיציה לא שכחה לנתניהו את עודף השרים וסגניהם בממשלתו ה'בלתי יעילה', לדעתם. "אבל", הגיע אל הנקודה הכואבת, "יש מחיר לשלמות קואליציה".

כלומר, נכון שכולכם צודקים, נכון שתוספת סגנים היא סיפור לא זול, נכון שהמצב הכלכלי במדינה בכלל וברשויות בפרט אינו בכי טוב, נכון שאני כשר הפנים אמור לדאוג לחסכון ויעילות של הרשויות בראשן אני עומד, אבל, מה לעשות, יש אילוצים קואליציוניים.

אמר, ורמז לשניים שנותרו עם טעם רע בפה עם סיומן של הבחירות לעיריית ירושלים: אלי שמחיוף (ש"ס) ויוסי דייטש (שלומי אמונים) שממתינים בקוצר רוח לכיסאם, עדיפה שעה אחת קודם, ועדיף בלי להזיז את יצחק פינדרוס בהליך רוטציה. מימוש הבטחות לרוטציה הן לא הצד החזק של המפלגות החרדיות, ולמה להעמיד אותן בניסיון כה קשה? יקבל נא דייטש כסא חדש ונקי, יוענק לו מעמד של סגן לכל דבר ועניין, ובא לציון ולירושלים גואל.

"כאילו נפתרו כל בעיות ירושלים ונשאר רק לסדר ג'ובים", נשמעה קריאה. לגודל הכאב, למרות שנשמעה מבין ספסלי האופוזיציה, היא הייתה כל-כך הגיונית.

"נציין שראש העיר, ברקת, אינו נוטל משכורת מהעירייה", ניסה אורי מקלב להמתיק את הגלולה המרה. אבל אפילו כאשר הציג, שחור על גבי לבן, נתונים המראים כי תושבי חיפה ותל-אביב גם יחד אינם מגיעים למספר תושביה של ירושלים, כמו גם כאשר מדברים על שטח מוניציפאלי, עדיין נותרה הגלולה מרירה למדי.

"האם ראש הממשלה מתבייש להצביע על החוק הזה" - נשמעה עוד קריאה. נתניהו אכן עדיין לא נכנס לאולם. האם עשה זאת במכוון? האם ביקש שלא להיות שם בעת ההיא?

"יום שחור לכנסת", צעק אחד מחברי הכנסת הערבים, כשהוא מתבונן על סוללת הח"כים החרדיים שישבה במקומה בהופעה מלאה ומכובדת. קול צחוק מתגלגל לימד כי הבדיחה שלו הייתה מוצלחת.
ולא נעים היה להיות עיתונאי חרדי מול מבטיהם הצולבים של שאר העיתונאים.

"אתה צודק", הסכימו איתי כמה אישים חרדיים בכירים, שלא נפרט מהי מפלגת האם שלהם, כאשר תינינו באוזניהם דברי ביקורת על ה'נצחון' החרדי שנרשם זה עתה בתולדות ימי הכנסת. "אתם לא צודקים", ניסה פינדרוס, שנקלע לכנסת בדיוק אז, להגן על זכויות חבריו, אם תרצו גם זכויותיו שלו.

"יום לבן לעיריית ירושלים, יום שחור לתדמית החרדית", אומר בביקורת אחד מעוזרי ח"כינו, שלא לציטוט בשמו ובשם הבוס שלו, כמובן.

"לומר את האמת?" - מהסה אותו אחד מחבריו - "הבעיה עם המדינה שלנו, גם עם חלק גדול מהעיתונאים, שהם אינם מסוגלים לזכור את ימי הבראשית של מדינת ישראל. אילו חיו ונשמו אז, היו יודעים ששום דבר לא השתנה מאז ועד היום. פעם עשה את זה בן גוריון, היום עושה את זה נתניהו. פעם היו אלו סיעות מיעוט חילוניות, היום קופצים אל כורסאות השר חובשי כיפה ועטורי זקן".

"למה? טדי קולק לא נהג באותו אופן?" - שואל אותי אברהם קרויזר, יועצו של ניר ברקת (עוד יבואו ימים בהם נאמר 'יועצו המיתולוגי', תזכרו שאמרנו). "קולק חוקק באותם ימים חוק מיוחד כדי להוסיף לעצמו עוד סגנים, וזאת בעת שירושלים הייתה 'פצפונת' לעומת זו של היום".

רוצה לומר, אם קולק, ראש העיר המיתולוגי, האיש שכיהן שלושה עשורים בתפקיד, הבין שצריך עוד אצבעות משומנות בלירות או שקלים כדי שתצבענה יפה לטובת הקואליציה, מה לנו כי נהיה צדיקים יותר מהאפיפיור?

מה גם שמדובר בעיר המונה למעלה מ-800,000 תושבים, עיר הזכאית (על פי חוק שחוקק אברהם פורז משינוי, כשהיה שר הפנים) על פי כל דין ל-8 סגנים...

חבר לעת צרה

ואז החל ניסים זאב להציע את הצעתו, והציל את המצב. לא עוד חרדים הדואגים ל'עצמם' בלבד, כפי שהדברים עושים רושם למתבונן מהצד. הפעם ח"כ חרדי שדואג לכ-ו-ל-ם, חילוניים כדתיים.

לאחר ויכוח בינו לבין יו"ר הכנסת האם מגיעות לו 3 דקות או 5 תמימות, ניגש זאב אל המיקרופון שבצידו השמאלי של האולם. סגן שר האוצר, יצחק כהן, בירך על הצעת החוק, כשהוא מדבר בשמה של הממשלה. "הקונגרס האמריקני והאו"ם קיבלו את ההחלטה בנושא, הגיע הזמן שגם אנחנו נקבל אותה. זהו יום היסטורי למדינה", אמר בפאתוס.

הוא ירד מהדוכן, מתקרב לעבר מקומו, כאשר פגש בשר האוצר, יובל שטיניץ. עקבתי אחר טפיחת השכם של שטייניץ, ורשמתי לעצמי את העובדה אותה ידעתי זה מכבר. כהן הצליח, בחביבותו הטבעית, ליצור הרמוניה מפתיעה בינו לבין הבוס החילוני. לא בכדי הוא משיב, שוב ושוב, בשם הממשלה, על הצעות חוק כאלו ואחרות. ואולי אחראי לכך דווקא אופיו של שטייניץ, האיש שצמח מתוך תנועת 'שלום עכשיו', הכיר ב'אמת' של הימין הישראלי וחצה את הקו באלגנטיות מפתיעה.

הצעתו של זאב מדברת על פיצוי שינתן ליהודים שעלו ארצה מארצות ערב השונות, ואשר סבלו בארצות מולדתם סבל רב, לפני שנאלצו לברוח ממקום מולדתם בחוסר-כל. בשיחה איתו מחוץ למליאה נשמע זאב נחרץ בכוונתו לקדם את החוק הזה, ולעשות עבורו כל מאמץ שיידרש.

הוא מספר לי על אמו, אישה מבוגרת, שסבלה בפרעות של שנת 41', על דודתו שהשאירה אחריה רכוש של 3 מיליון דולר כולל שדות, דירת ארמון, בקר וצאן, השאירה את המפתח לדירה על אדן החלון ועזבה בחוסר-כל. "ואני לא מדבר רק על סיפורים משפחתיים של בני משפחתי שהגיעו מעיראק. ברשותי סיפורים מסמרי שיער מתימן, ממרוקו ומשאר הארצות, שם שחטו יהודים, תלו אותם ועינו אותם, זרקו ילדים חיים לבורות מים, הרסו בתי כנסיות", הוא אומר בכאב גדול.

בכוונתו לזמן את האנשים כדי לתת עדות, לאסוף את העדויות, ולהביאם בפני ועדה מיוחדת, אותה הוא מתכוון להקים. "אני מקווה שתוקם ועדה פרלמנטארית שתחקור את הדברים, ואני מתכוון לעמוד בראשה", הוא אומר.

"למה הפלשתינים מוכרים בעולם כפליטים שיש לדאוג לזכויותיהם, ועלינו היהודים איש אינו נותן את הדעת?!" - הוא מתקשה להבין.

"אני מכיר כמה ח"כים ממוצא מרוקאי, שהיו מאוד שמחים לשוב לארץ מולדתם", ניסה טיבי להתבדח. "ניסים זאב, תמיד תמצא בי חבר לעת צרה, אני אפילו מוכן לתת לך המלצות, אם וכאשר תחזור...", הוסיף, לכל צחוקם של חברי הכנסת. אבל, כמובן, אל תשכח את הפליטים הערביים, היה המסר המרכזי של דבריו, מעבר לצחוקים...

אחר-כך, מחוץ לאולם, סיפר לי זאב על מה שהתרחש מאחורי הקלעים, עד שעלה החוק אל המליאה. "רק לפני מספר ימים טורפד החוק בוועדת השרים לענייני חקיקה, בראשה עומד שר המשפטים, יעקב נאמן. לטענתו, מדובר בחוק שיזיק לממשלה כי הייתה בו התניה מוקדמת לכל משא ומתן עתידי. אמרתי לחברי מרגי ונהרי, שהציגו את החוק בפני הוועדה, שאני מוכן לקצץ את מילות ההתניה, ובלבד שהחוק יעבור. נאמן עמד על כך שראש הממשלה מתנגד לחוק ולכן אין לו כל סיכוי.

"החלטתי לפנות בעצמי לנתניהו ולהסביר לו את חשיבות העניין. בתחילה, לא ידע ראש הממשלה על החוק ועל פרטיו. רק לאחר שהצגתי לפניו את הפרטים, בהרחבה, ביקש לבדוק. ביום רביעי, לפני שבוע, התקשרה אלי העוזרת של נתניהו והבטיחה שהוא יתמוך בחוק".

לשבחו של נתניהו ייאמר שהוא אכן קיים את הבטחתו. זמן מה לפני העלאת החוק במליאה מיהר להיכנס פנימה, התיישב על כסאו, ודאג ללחוץ על הכפתור הנכון במסך אשר לפניו.

49 תומכים מול 5 מתנגדים - ושאפו גדול לזאב.

נלחמים למזער נזקים

הגשם שנחת עלינו רק לפני מספר ימים נעלם כלא היה, אבל בכנסת עדיין אוחזים בשנה ברוכה בגשמים, ומנסים לעצור בכל דרך אפשרית את גזירות המים, שהפכו את המקלחת היומית לסיוטם של אזרחי מדינת ישראל.

מי שהרימו את הכפפה היו הח"כים הנמרצים של 'דגל התורה', מקלב וגפני. גפני מינה ועדת משנה שתעסוק בנושא, מינה את מקלב לחבר בה, ואת אמנון כהן, מהמפלגה המתחרה, מינה כיו"ר.

"כולם חושבים שהבעיה המרכזית היא משפחות ברוכות ילדים - ולא היא", אומר מקלב. "מכסת המים המוקצית למשפחה מרובת נפשות, יחסית מספיקה. הבעיות הן שונות ומגוונות. החל מהנכים, שבשביל לזכות להכרה בנכותם צריכים להתגלגל בבירוקרטיה הישראלית הלוך ושוב. הבעיה היא עם משפחות מבוגרות להן עשרה ויותר ילדים נשואים, המגיעים לשבת וכמובן מתקלחים 'אצל ההורים'. מישהו לוקח את זה בחשבון המים המנופח שהם מקבלים, לאחר שזכאותם מחושבת על פי זוג הורים בלבד?!".

הוא מעדיף שלא להלאות את כולנו בפרטים, אבל נראה בקי ושוחה בהם היטב. איך אמרה תמי שור, סמנכ"לית רשות המים? "עם מקלב אני מוכנה להתווכח, כי הוא מכיר את החוק על בוריו ושרף עליו שעות".

כשההגה הרטוב בידיים של מקלב, נראה לי יש לנו על מי לסמוך.

מי שהפתיע אותי הוא הח"כ השקט בדרך כלל, אמנון כהן, השולף מנבכי זכרונו נתונים מספריים מדויקים וברורים, מסביר לי את שלל החוקים העומדים לפתחה של הוועדה, ומנסה לעמוד על ההבדלים. כנציגה של העדה הבוכרית בכנסת, יש אומרים נציגו הבלעדי של לב לבייב, הוא מבין דבר וחצי דבר על עסקים, כספים ותשלומים. ולא רק משום שסיים את התואר במנהל עסקים.

יש 'היטל בצורת' ויש את הרפורמה בנושא המים. "החל מה-1 לינואר יעלו מחירי המים, יותר נכון יזנקו, אם רק לא נעצור אותם. השקענו זמן כדי ללמוד את החוק, עכשיו אנחנו נלחמים כדי למזער נזקים. ברשות המים מודים שצריכת המים ירדה בקיץ האחרון, בעיקר בשל ההסברה הנכונה. אנחנו טוענים שבחורף צורכים פחות מים, אנחנו מקווים לחורף גשום, ומבקשים לדחות את החוק, להקפיא אותו. בין לבין אנחנו מטפלים בבעיות הבירוקרטיות השונות המקשות על אזרחים בכלל ועל אוכלוסיית הנכים בפרט. אני רוצה לקוות שנעשה וגם נצליח".

בין לבין הוא מבקש למחות על עוול שנעשה לו, לדבריו, מעל גבי אתר נכבד זה בנושא השילוט בנתיבי איילון. "אין, ולא היה לי, כל קשר לנושא. אין לי מושג איך שורבב שמי לעסק", הוא מוחה בקולו השקט. רשמנו לעצמנו, והבטחנו לתקן.

ועוד משהו: אנו שוקלים להגיש תביעת דיבה נגד כל עיתונאי שניבא לנו 'חורף משמים' במליאת הכנסת. מאז שבה הכנסת מהפגרה הארוכה, היא אינה יודעת יום אחד של מנוחה ושקט. הקואליציה בכלל, והסיעות החרדיות בפרט, מוזעקים שוב ושוב אל אולם ההצבעה בדרך להגן על עוד חוק או הצעה העומדים ברומו של עולם, ועתידים לפגוע בציפור נפשם של כאלו ואחרים.

חורף גשום? נקווה. חורף משעמם במליאת הכנסת? תשכחו מזה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!