בישראל מתבצעת כעת 'הפיכה משפטית'

לדור הולך ולדור בא...

אנחנו, וחוץ מאיתנו רק...עיתון 'הארץ', מתקשים להבין היום, מה מתרגשים מהשתלטות לוחמי ה'שייטת', בעלי ההילה, על ספינת הנשק שהובילה 3000 רקטות ופגזים, 300 טון אמצעי לחימה ויותר 10000 כדורי קלשניקוב? אדם בודד אחד, ללא כל ניסיון צבאי, מצליח גם הוא להשתלט על חבית חומר נפץ המאיימת כבר מזמן על החיים, העתיד והשלטון במדינת ישראל, ומעביר אותה לידי המכריזים על 'פוטש' נגד שרי המדינה - וכלום לא קורה.

מי קבע ש'הפיכה' נגד שלטון נבחר חייבת להיות רק בעלת אופי של 'הפיכה צבאית', ולא יכולה להיות גם 'הפיכה משפטית'?

היא, מתרחשת ממש בשעות אלה במלוא עוזה, מול עינינו, ורק העיתון 'הארץ' בעל החושים המחודדים ומכוונים לנושאים האלה, ועם הקשרים הנכונים ל'אליטה' המשפטית, יודע לדווח עליה בין השורות.

פרקליט המדינה, משה לדור, ניסה אתמול להשתלט על התרבות השלטונית הבסיסית שאמורה להיות 'ספינת הדגל' בכל מדינה מתוקנת, ללא כל קשר למזגה המשפטי הבוטה. איש לא יכול לומר, בשלב הזה, שהוא לא הצליח.

הכותרת הראשית ב'הארץ' אינה עוסקת היום, כמו בכל העיתונים, בתפיסת ספינת הנשק בידי לוחמי חיל הים, אלא בחיזוקו של פרקליט המדינה משה לדור, שהכריז על עצמו כמפקד ה'מרד המשפטי' העולה בחומרתו על כל קודמיו.

הוא גייס ל'מלחמת האזרחים', החושבים עצמם כמועדפים במדינה, את חבורת ה'חאטייארים' המשפטית המוכרת, ושוב ניתק אותם מ'הקטטרים' כדי שיוכלו להצטרף בחופשיות וללא כבלים למהפכה. כאילו היינו מדינת עולם שלישי, שבה מי שרוצה לבוא וליטול את מושכות השלטון, מוזמן לעשות זאת בכח או באמצעות ה'מעמד'.

מאיר שמגר, למשל, נענה היום להזמנה. "פרקליט המדינה הוא לא קצין צבאי שצריך לעמוד דום" - הוא מכריז באותה כותרת ראשית של העיתון לאנשים שחושבים שהם משהו.

לא צריך להיבהל מהם. אם יש מישהו שרוצה ששלטון החוק כאן, יהיה כמו במדינות הנחשלות ביותר, והופך אותו כפלסטלינה בידי חבורת שרלטנים, מותר לנהוג בו כפי שהיו נוהגים בו אם היה נתפס באותה מדינה. עובד ציבור, רמטכ"ל, מפקד זרוע או בעל זרוע, כמו שהתגלה פרקליט המדינה משה לדור, שהיה יוצא על חשבון המדינה לחו"ל ומשגר משם בתפוצת נאט"ו 'פשקוילים' מחרפים ומגדפים, נגד השר הממונה עליו בנוסח: "אתה מהמר על חיינו" ופועל בשיטת ה'סמוך', והכל כדי לאלץ אותו בכח לקבל את דעתו, היה נשאר בגלות תקופה ארוכה ולא מורשה לחזור, לא רק לתפקידו אלא גם לארצו. בעולם כולו יש לא מעט 'נסיכים' כאלה.

אם בכל זאת יינתן ללדור לחזור, חייבים להוקיע אותו בככר העיר ולעשות, אחת ולתמיד, סוף לשלטון הצללים של ה'חונטה' המשפטית שהשתלטה על הספינה שלנו, גם אם היא מקרטעת. כל זה בלא להיכנס כלל לעצם השאלה אם צריך לפצל את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה אם לא. גם ביבי נתניהו עוד לא נכנס אליה.

כמו ב'הפיכה צבאית', גם ב'הפיכה המשפטית' השאלה היא מי יקדים את מי. אם השר יעקב נאמן ינהג עם לדור, כפי שמסתמן, בכפפות של משי, הוא עלול למצוא עצמו שוב ניצב על דוכן הנאשמים וגם אם יצא זכאי כמו בפעם שעברה, הוא בעצם יישאר 'חייב' לנו - האזרחים שנפשם קצה בנעשה.

המלחמה העזה על ה'שלום' בין עמותות הבניה

אנחנו עדיין לא הסרנו את השטריימל (com) מעל לראשנו.

הישר מכנס השיווק המרשים, ב'שרתון סיטי טאוור', שבו פרצנו מ'בחדרי חרדים' אל העולם הגדול שאין לו סוף של התקשורת האינטרנטית הנחשבת והמוערכת, נקראנו מיד ל-com , ולעבור מהשותפות עם המי"ל אל הברית עם 'המילה' שכרתו אתמול בננו יהודה ורעייתו שרי לבנם אוריה.

מזל טוב.

משם היישר לחתונה הגדולה בחצר צאנז בנתניה, והיום אנחנו כבר עם ה'חגיגה הגדולה' באמת - הקמת הוועדה המשותפת לעמותות הדיור ברמת בית שמש. על פי הדיווחים בעיתונות נעשה הדבר מתוך מטרה אחת ויחידה - להוזיל את מחירי הדירות עבורנו.

ולא תאמינו עד כמה הם אכן הצליחו להוזיל את הדירות לא רק בעינינו, אלא בעיני ציבור רחב ביותר ובתוך 48 שעות.

מסתבר שלתקשורת החרדית יש השפעה אדירה על הרחוב, לא רק בהרגלי האכילה של ה'קורנפלקס' ומוצרי הטבע, שעל פי נתוני מכוני הסקרים שנחשפו בכנס השיווק הגדול, אנחנו ממש 'מכורים' להם, אלא גם ובעיקר יש לה כח הרס אדיר בין המקשים, המסוגל להחריב שכונות שלמות הרבה לפני שהם הוקמו בכלל.

רק התרחקנו מהמקלדת לפרק הזמן הקצר שבו מתפרסמים, בדרך כלל, במקום הזה שני מדורים שלנו, וכמעט ולא מצאנו מקום בזירה התקשורתית-חרדית שנוכל לחזור אליו בלא לחטוף 'ריקושטים'.

התגוששות חזיתית כמו זו שפרצה בין 'המבשר' ו'המודיע' על ה'חור של הביגל' שלתוכו מבקשים ליצוק את היסודות לקריה החרדית החדשה ברמת בית שמש ג', היא לא פחות מסוכנת מהפקדת הכסף שחסכנו להקים בתים לילדינו, בידי נאמני 'חפציבה'. מי שאין לו את מידת ה'ערבות ההדדית' שלא להרוס כל דבר טוב עוד בטרם בא לעולם, אל יעז להציע עצמו לשמש כנאמן לערבויות שלנו.

מאבק האיתנים הזה, ואיתנים הוא רק במקרה גם מקום הנמצא לא הרחק מבית שמש, שבו פועל בית חולים פסיכיאטרי ידוע, פרץ ביום שלישי האחרון בבוקר. בערב הקודם, זימן הדסק הכלכלי המאוד פעלתני של עיתון 'המודיע', למעלה מעשרים חברי עמותות ויזמים שיש להם כוונה להתמודד במכרזים ברמת בית שמש ג', לכינוס משותף במלון ויז'ניץ בבני ברק. הישג נאה כשלעצמו. בסופו של המפגש הזה, יצאה ממנו ההחלטה הלא מחייבת, להקים ועדה מצומצמת שתקבע טווח מחירים ריאלי במכרזים עליהם יתמודדו העמותות.

היוזמה היתה בהחלט חיובית. אז למה היא "לא מחייבת"? - כי עשרים משתתפים, ובהם גם נציגי העיתון שהשלימו לשני מניינים ל'ערבית', אינם מייצגים באמת כלום, אם אפילו העמותות הרשמיות של 'דגל התורה' מפוצלות ביניהן ורק נציגי אחת מהן הופיעו.

הכינוס עצמו הספיק כדי ש'המודיע' יפרסם למחרת כותרת ענק בעמודו הראשון, מלווה בתמונה המאשרת את עצם קיומו של הכינוס. אבל מה זה חשוב כשיותר מהצורך להרשים את הציבור, נועדה היוזמה להודיע לאחראים על פרסום המכרז, שהנה כבר קיימת התארגנות שתחייב אותם להוזיל את המחיר, ואין זה משנה אם ההוזלה כולה תגיע לציבור או שהיא אמורה בעצם רק לאפשר למתמודדים לגשת להתמודדות.

עוד באותו בוקר, החליטו ב'המבשר' להתעלם מהארגון המוכח של 'המודיע', ואפילו מהתמונה המדברת יותר ממאה מלים, ופרסו חסות על המפגש ועל ההחלטה שהקימה את הוועדה, בלי שירגישו צורך להתחייב שהעיתון ישלם גם את הכיבוד הקל שחולק לעשרים המשתתפים.

ממתי עורך 'המבשר' את כינוסיו במלון ויז'ניץ ולא במה שהיה פעם 'מלון המרכז'? ובכלל למה שישלמו את ההזמנה, כשגם נציגי 'המודיע' והצלם נראו נוגסים בעוגיות היבשות ולוגמים מהתה המהביל?...

"בעקבות התרעת המבשר על הנזק לציבור הרוכשים בגלל התמודדות פנימית" - נאמר בידיעה שהתפרסמה בראש העיתון הזה, ממש באותו מקום שהיא התפרסמה גם ב'המודיע' - ראשי עמותות הדיור הגדולות החליטו על הקמת ועדה משותפת במטרה להביא להוזלת מחירי הדירות".
למלחמה קשה כזו על ה'שלום' בין העמותות והיזמים המתכוונים להתחרות ביניהם על מכרזים לא היה עוד תקדים בתולדות האנושות.

זו, כנראה, הסיבה שלפחות ב'המבשר' השתדלו שתהיה לה המשכיות גם אתמול מעל דפי העיתון באותו מקום, בראש העמוד הראשון. אלא שהפעם דיווחה שם על ההדים הרבים לדיווח ב'המבשר' על הקמת הוועדה המשותפת לעמותות הדיור, ולא על ההדים על עצם הקמת הוועדה. בעין מקצועית ניתן להבחין כאן בנסיגה טקטית לצורך שיפור עמדות. תרגיל צבאי ידוע במלחמות, אבל לא מהסוג הזה.

היום, כשהניצים כבר מותשים, מנסה להיכנס ביניהם השלישי, וליטול את שארית הקרדיט על היוזמה לעצמו. שרה פרדס כותבת ב'חדשות משפחה': "משפחה התריע - וראשי העמותות בבית שמש מיהרו להתכנס ל'ישיבת תיאום".

שום מילה על 'המודיע'. התעלמות מוחלטת מ'המבשר'.

מי שחשב שבית שמש היא עדין "ביצה שלא נולדה" מוזמן לנקד נכון ובחריקת שיניים את הב' שבמילה "ביצה" בחיריק ולהיווכח שה'ביצה' הטובענית כבר נולדה מזמן, ויש מי שמטביע בה בחוסר אחריות גם את היוזמה החשובה של רמת בית שמש ג' שרבים תלו בה תקוות גדולות.

לפחות על פי מה שמשתקף בתקשורת החרדית, בינתיים הכל גם שם מונע מאינטרסים קטנוניים, שאין בהם שום כוונה אמיתית להיטיב עם הציבור ולחלץ אותו ממצוקת הדיור.

אבל צריך לזכור, שבית שמש, כמו השמש עצמה, עלולה להתגלות גם כמזיקה, מסנוורת, אפילו מעוורת, ולגרום לכוויות קשות ולגידולים ממאירים בגוף הציבור החרדי, אם לא ינקטו צעדי זהירות מתחייבים.

בינתיים זה לא קורה.

כל העולם מתרגש איתם

בשולי כל ההתרחשויות החדשותיות של היום, ההשתלטות על ספינת הנשק, ההתפרצות של לדור נגד נאמן, דו"ח גולדסטון באו"ם, נושאים שעומדים בכל קריטריון למלא את הנפח התקשורתי שהם תופסים היום, מפרסם 'ידיעות אחרונות', ורק הוא, את סיפורו הניסי של דוד מרציאנו, יהודי חרדי, שאיבד את ידיו בתאונה במפעל הנשק רפא"ל, ושלאחר 28 שנים שבהם היו הוא ואשתו חשוכי ילדים, נולד להם בן למזל טוב.

הנה ראשי פרקים מסיפור הנס המופלא, כדי שתתרשמו מיד מגדולת וחמלת הבורא כלפי יצוריו,ולא תצטרכו להמתין עד שאחד מהשבועונים החרדים, ימצא לנכון להעתיק אותו, בשינויים מתחייבים כמובן, בשבוע הבא או בעוד שבועיים.

שמנו לב שהעיתונות הכללית משתדלת להביא לאחרונה סיפורים מהסוג הזה בימי חמישי דווקא, אולי כדי שהחרדים לא יספיקו לגזור מהם "גזירה לא שווה" בסיבוב השבועי שלהם.

לפני עשרים שנה בדיוק, בשעת בוקר, נכנס דוד מרציאנו עם חברו למעבדה במפעל רפא"ל - הרשות לפיתוח אמצעי לחימה שבה עבד, ותוך כדי עבודות פיתוח לרימון עשן מתקדם הוא התפוצץ בידיהם. החבר נפצע אנושות ונפטר כעבור יומיים ומרציאנו נפצע באורח קשה ביותר.

"כל האיברים הזוגיים שלי נפגעו" - הוא משחזר היום באזני ליאור אל חי כתב 'ידיעות אחרונות' - עיניים, אוזניים, רגליים והידיים נקטעו לגמרי. הנס הגדול היה שעפתי על הרצפה וצינור אוויר שהתפוצץ היה מעל לראשי והרחיק מעלי את העשן".

גם צינור אוויר פשוט יכול להתגלות כמלאך גואל, אם רק ירצה ה'.

שנה לאחר הפציעה הקשה, ושיקום לא קל יותר, חזר ר' דוד מרציאנו לעבודה ברפא"ל, כשפרוטזות לידיו וחליפת לחץ לגופו בשל הכוויות הקשות שנגרמו לו. שלוש שנים הוא חי בתוך חליפת הלחץ. לפני שש שנים פרש מרפא"ל.

מאז הקדיש את חייו למשימה להביא ילד לעולם.

במשך השנים הוא התרגל שלא להירתע מטיפולים קשים, אבל יותר מזה דבק באמונה ובתקווה שה' אינו מתעלם מתחנוני בניו.

ואכן לפני שבועיים נולד בנו הבכור.

מרציאנו ל'ידיעות אחרונות': "המיילדת הביאה לי את התינוק ישר ל...ידיים. כשהחזקתי אותו לראשונה זאת היתה התרגשות אמיתית, תחושה שכל העולם מתרגש איתנו".

"מכיוון שהתינוק נולד כמעט פג, השתהה הפעוט בבית החולים. שלשום שבו ר' דוד ואשתו היולדת למזל טוב, עם בנם לראשונה לקרית שמואל שליד חיפה. כעת הם ניצבים בסמוך למיטתו, מביטים בפניו השלוות ומחייכים באושר".

ר' דוד לכתב: "אנחנו עוד לא מצליחים לעכל את זה שנכנס לחיינו ילד. אני חושב שהניצחון שלנו הוא גם מסר לזוגות אחרים במצבנו... אסור לעולם לאבד תקווה".

איך אמר ר' דוד? "יש לנו תחושה שכל העולם מתרגש איתנו".

אם אנחנו חלק מהעולם הזה, הוא בהחלט צודק.

מזל טוב.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!