סודן אדום

על מפתן מליאת הכנסת, נפגשו להם שני יושבי-ראש, לעימות ראש בראש. מכובדי משכן הכנסת ומכובדים בעיני עצמם הפוקדים את הבית בימי שני, צפו בהצגה הכי טובה בעיר. יו"ר הכנסת רובי ריבלין ויו"ר ש"ס אלי ישי, בדרך כלל ידידים, פצחו בוויכוח קולני, סוער כמו מזג האוויר.

חסות לעבודה זרה בעוצמה שכזאת, לא נראתה בארץ הקודש מימות אחאב. התקשורת הכתובה והאלקטרונית, שוטפת את עיניהם של אזרחי ישראל, בתמונות ילדי העובדים הזרים המיועדים לגירוש. על רובי ריבלין, הפוליטיקאי בעל הלב הרגיש והעין הדומעת, זה השפיע: "הם ילדים שחיים כאן ולמדו את השפה. אל תשכח את הפסוק 'כי גר היית בארץ נוכריה', איך אפשר לגרש אותם?", טען ריבלין בלהט ירושלמי. "ואם נשאיר אותם, מה הלאה?", תמה ישי. "מכאן ואילך נודיע שלא נאפשר להם יותר להשתקע. הזרים יגורשו, גם הילדים". השיב ריבלין.

"את התשובה הזאת אני שומע מכולם, אפילו מבוז'י הרצוג יפה-הנפש. זה אומר בעצם, שאין לנו ויכוח גם על גירוש ילדים. אתם נאבקים למען אלף ומאתיים ילדים ספציפיים, רק בגלל העליהום התקשורתי", חתם ישי את הוויכוח בטיעון מנצח.

אלי ישי, מנהל מאבק כפוי טובה. גם חבריו לשולחן הממשלה, מבינים שאת המנגינה הצורמנית הזאת של בליל שפות זרות שמשתלט על ארצנו, חייבים להפסיק. מבינים בחדרי חדרים דבר אחד, אך ממהרים להצטרף בצאתם מהחדר, למקהלה התקשורתית שמנגנת על הרגשות. כמה לא מפתיע שאותם אלו שנאבקים היום למען זכויות ילדי העובדים הזרים, נלחמו אך תמול שלשום נגד הגדלת קצבאות לילדי האחים.

לפני קצת יותר משלושה חודשים מצא עצמו ישי בסיטואציה דומה. בעיצומו של צום תשעה באב, כשלשונו דבקה לחיכו מרוב יובש, הוא ניהל קרב בן למעלה משלוש שעות בלשכת ראש הממשלה. היו אלה הימים שאחרי תקיעת הסכין בגבו של שר האוצר שטייניץ, שנשלח לקצץ והופקר מדמם בזירה.

לשטייניץ, ששואב את עוצמתו מנתניהו, לא הייתה ברירה אלא לסבול בדומיה. ליו"ר ש"ס לעומת זאת, כוח פוליטי משל עצמו ולפיכך דאג להבהיר לביבי, כי לזיגזוג שייעשה על גבו, יהיה מחיר גבוה: "אם תחליט להפסיק את הגירוש" - אמר אז ישי לביבי וצוטט באכסניה זו – "תיאלץ לקיים את ישיבת הממשלה בלעדיי ובנוסף אבקש להעביר לאלתר את האחריות על מינהלת ההגירה, ממשרד הפנים למשרד ראש הממשלה. תתמודד אתה עם מאות אלפי עובדים זרים בידיים כבולות. נראה אותך". שר הפנים איים וראש-הממשלה הפנים ונמנע מהכרעה לעומתית.

גירוש ספרד

מה לך ולצרה הזאת? שאלתי את ישי אז והוספתי לשאול גם השבוע, לנוכח הצגתו בתקשורת החילונית כהזוי ומתלהם. יו"ר ש"ס, חבש לרגע את חלוק הרופאים של ליצמן, ומנה את רשימת תחלואי העובדים הזרים. ישי אומנם מדגיש, כי ציטט את דבריו של השר לביטחון פנים אהרונוביץ. זה האחרון מכחיש, בהסתמכו על כך שהסטנוגראמה מישיבת הממשלה לא תישלף. כך או כך, למאזינים נשמע ישי כמו קורא 'הגדה' שנושא עיניים ל'שולחן עורך' ומונה בנשימה אחת את מכות מצרים. רק חסר היה שייתן בהן סימנים. כל המחלה אשר שמתי בסודנים, לא אשים עליך.

ישי מפנה לנתונים שנחשפו בשעתו במדור זה מפיו של ציקי סלע, מפקד יחידת 'עוז' לגירוש העובדים הזרים. סלע אומנם הספיק להתפטר מאז, אך התובנות שהשמיע, עודן בתוקף, ביתר שאת וביתר 'עוז': כשלוש מאות אלף עובדים זרים בלתי חוקיים, מסתובבים להם ברחבי ישראל ועושים בה כבתוך שלהם. כמאה וחמישים אלף מהם, הגיעו לישראל במסווה של תיירים, כשבידיהם אשרה לשלושה חודשים שהפכו לשלוש שנים. כמאה ועשרים אלף, הגיעו לארץ כעובדים זרים חוקיים, מעמד בר-תוקף לשלוש שנים, שבסופן איש לא מתכוון לעזוב. כשלושים אלף מהם, פליטים מסודן ואריתריאה, שחצו את הגבול המצרי והסתננו לגבולות ישראל. אחרי כל נתון שנשלף יש לסייע ולומר 'נכון לעכשיו', שכן העדכון המספרי הוא יומיומי: מדי יום מסתננים לישראל דרך הגבול המצרי כחמישים פליטים נוספים, בחסותם של המבריחים הבדואים שחוגגים באין מפריע.

סלע דיבר על פצצה בטחונית-יהודית-חברתית, החל מהתבוללות שמתחוללת מתחת לאף ומחברת בין אוכלוסיית העובדים הזרים לשולי החברה היהודית, עבור לפשע המשתולל ברחובות דרום תל-אביב במימדים ובעוצמות שלא הכרנו, וכלה בסיכון הבטחוני: "במכשירי הסלולרי של כמה מהפליטים שהסתננו דרך הגבול המצרי", סיפר סלע, "מצאנו סרטונים עם הוראות בערבית להרכבת והפעלת פצצות. במרתף תל אביבי, גילינו שרטוטים בערבית המתארים הרכבת והפעלת אמצעי חבלה. גם ברחובות עצמם, נתגלו מכשולים מסכני חיים שכוונו כנגד פעילות אנשי היחידה. אנשי הסיירת שנתקלו בהם, נזכרו במלכודות הפלנגות בלבנון". שלושה חודשים ניצב ציקי כמו סלע איתן, לצידו של ישי שנותר כעת לבדו.

לא רק דרום תל-אביב. ערים ישראליות נוספות מאוימות. "ערד נכבשה על-ידי המסתננים", התריע גורם מקצועי בפני ראש הממשלה. זה אומנם נשמע כמו חלום בלהות. מה לעשות וזו המציאות בהתהוותה. בקצב הזה, יהפכו מאות האלפים למיליון וישנו את המאזן הדמוגרפי במדינה. באירופה זה כבר קרה. כשביקר אלי ישי בצרפת, הזהיר אותו שר ההגירה הצרפתי: "אתם עושים טעות נוראה". איך אומרים אצלנו? מניסיון.

לנתונים האלה, מודע ראש-הממשלה, לדעה הזאת, שותף גם שר האוצר שהגדיר את המציאות ההזויה של פריצת הדלת לכל דכפין, כ"איום על המפעל הציוני". אז איך זה שלא שמענו את שטייניץ מגבה אותך בתקשורת, שאלתי את ישי. "הוא הבטיח לומר זאת מפורשות", מספר שר הפנים. להבטיח, שטייניץ יודע מצוין. לקיים, קצת פחות. המנגינה הערבה שהשמיע בערב חג השבועות, עוד מצלצלת בנעימות באוזן. השר הפילוסוף הבטיח, להגן במשך כל הקדנציה על תקציב הישיבות. עם תוצאות מימוש ההבטחה, מתמודד בימים אלו יו"ר ועדת הכספים, המונע בגופו את הקיצוץ בתקציב הישיבות, שמנסה האוצר לכפות בניגוד להסכמים הקואליציוניים.

שמש העמים

מקום תחת השמש, קרא נתניהו לספר שבו הפליג בשבח העמידה האיתנה כנגד הטרור. בהגיע שלב המעש מתברר, כי אין חדש תחת השמש. אצל ביבי כמו ביבי, למילים אין כיסוי. נתניהו חושש להחליט. מתחמק, לא תמיד באלגנטיות, מהכרעה. תשאלו את שותפיו הנאמנים. על שטייניץ המקצץ, שיצא לדרך בברכת הבוס ומצא עצמו קצוץ כנפיים, כבר דיברנו. וישנו נאמן, מפצל סמכויות היועץ, שמופקר ברגע המבחן ונותר אובד עצות. כעת הגיע תורו של ישי. מהי דעתו האמיתית של ביבי, הוא שמע מכלי ראשון: "ככל שתהיה צמיחה כלכלית, ישראל תהפוך למגנט של הגירה זרה. העקומה רק תלך ותעלה, חייבים לעשות לזה סוף".

טבעי היה שהתובנה תוביל למסקנה, אך מה לעשות ולביבי טבע משלו. לפני שלושה חודשים החליט ראש-הממשלה, שלא להחליט ודחה את ההכרעה. מועד פירעונו של הצ'ק הדחוי הגיע ומתברר שאין לו כיסוי. מלשכת נתניהו יצאה הבהרה, שהאיש יכריע בישיבת הממשלה השבוע ולא רגע לפני. בפועל הוא שוב הכריע שלא להכריע ודחה את גירושם של ילדי העובדים הזרים עד לסוף שנת הלימודים. לזכותו של נתניהו ייאמר, שבנושא שאינו שנוי במחלוקת תקשורתית, הווי אומר, בעניינם של אלו שאינם נכללים באלף ומאתיים מוגני התקשורת, יצאה הנחייה ברורה: לגרש מבלי להתחשב בגיל.

ביבי לא נושא בתפקיד הרגיש ביותר במזרח-התיכון, כדי להכריע בעניינים שאינם שנויים במחלוקת. ראש ממשלה בישראל צריך שיהא בעל עצבי פלדה. התכונה הראשונה במעלה שנדרשת ממנו הינה יכולת החלטה. קודמו של נתניהו היה כזה: איש לא קל ולכאורה (זכות החפות מחייבת להסתייג) גם מושחת לא קטן, אבל מילה הייתה מילה והחלטה הייתה החלטה. איפה הוא ואיפה ביבי.

פרשת ילדי העובדים הזרים היא בבואה למתחולל בלשכה הדו-ראשית של ראש הממשלה. מי שמנע מנתניהו הפעם, לפעול לפי מיטב הבנתו היו אנשי האגף החילוני: מזכיר הממשלה צבי האוזר ומנהל אגף ההסברה במשרד רה"מ, ניר חפץ. השניים מהווים גורם מאזן לצוות האנגלו-סכסי, בחלקו הגדול סרוג הכיפה, שעוטף את ראש הממשלה. אלו מונעים ממנו לפנות שמאלה, ואלו אינם מאפשרים לו לנטות לימין. ביבי נשאר במרכז, נוסע ישר גם כשהוא מגיע לצומת שמחייב אותו לפנות, ימין או שמאל. לא פלא שהוא נתקע פעם אחר פעם.

במקרה הזה, חושש הצמד 'האוזר את חפץ', מלהתעמת עם התקשורת החד-ממדית שהפכה את ילדי העובדים הזרים לבבת עינה. וכל כך למה? מסתבר שמאחורי הקמפיין האגרסיבי עומדת בתו של אחת מתמנוני התקשורת הגדולים במדינה, שקשריה במדיה חובקי מיקרופונים ומצלמות. בלשכת נתניהו החדש, אין שיקול מכריע יותר מגודל הכותרת. מזה – ולא משום דבר אחר - הם מ-פ-ח-ד-י-ם.

אם זה מה שקורה בפרשה פעוטה יחסית כמו העובדים הזרים, מה יהא בצמתים הגורליים, כאשר נתניהו ייאלץ להכריע בסוגיות הנוגעות לגורל המדינה? ישנם דברים שרק המחשבה עליהם, מעוררת פלצות. בינתיים, מי שפעל ללא חת והפציץ אתר גרעיני של מדינת אויב, היה אולמרט. ביבי שהפך את ה'איראניום' לחזות הכל, עדיין לא הגיע לרגע ההכרעה. בהתבסס על תקדימי הקדנציה, התחזית קודרת. אין לנו על מי להישען, אלא על אבינו שבשמים.

רובה סער

לוואקום המנהיגותי הזה, נשאב גדעון סער. מרגעיה הראשונים של הקדנציה, סומן האיש כמי שהציב לו מטרה אחת ויחידה: ראשות הממשלה. לא מדובר בחתרן הקם על מנהיגו נוסח פרס, אלא בכזה הסולל את דרכו כבר מעכשיו, ליום שאחרי. יש בסער את כל מה שאין בנתניהו. לטוב ולמוטב. הוא מכריע גם במחיר עימות. "טיפוס עצבני", מכנים אותו כמה מחבריו מאחורי גבו, על אף שפעמים רבות מדובר ברגזנות יזומה. ביבי למד זאת מקרוב בשני הסיבובים שניהל מול סער בתחומי משרדו. פעמיים ניסה לקצץ בתקציב החינוך. פעמיים יצא סער מהמאבק וידו על העליונה. הנציגות החרדית חווה זאת על בשרה, מראשית הקדנציה. סער אף פעם לא היה כוס התה של המגזר. מאז ומתמיד נחשב ל'תואם יחימוביץ' בכל הנוגע לעמידתו לימין ארגוני הנשים וגופים דומים, בצבעים שונים.

אלא שבקדנציה הזאת, הוא נכנס לעימותים גם בנושאים בהם ניצב לימין החרדים, רק בקדנציה האחרונה. כשמדובר בסער, אין זו זגזגנות, אלא שינוי מגמה. האיש חותר למרכז ועושה זאת על גב החרדים. כך היה בתיקוני גפני לחוק נהרי. סער תמך במהלך, עד שנפגש עם ראש עיריית תל-אביב והבין, כי התנגדותו תעניק לו קרדיט במחוזות השמאל המתון. כך גם בנוגע לשינויי החקיקה בנוגע לחוק גיוס הבנות. נציגינו בכנסת עוד זוכרים כיצד רק בקדנציה הקודמת סייע סער לחרדים להדוף את החקיקה והנה, בקדנציה זו, הפך סער לראש המתריסים. על חשבון החרדים, כמובן. ועוד לא דיברנו על החדרת הליבה וקעקוע מעמד מוסדות הקירוב. הדוגמאות רבות והמסקנה אחת היא: הציבור החרדי מוצא וימצא עצמו, בלב הסער, כל עוד גדעון עושה את דרכו לכס ראש הממשלה.

סער לא מזלזל בחרדים. הוא קשוב למדיה החרדית ולנציגות בכנסת (על פי הסדר הזה), יען כי הוא מודע לכך שהדרך לראשות הממשלה עוברת דרכנו. זו הסיבה שבצד הקופונים שהוא גוזר בתקשורת החילונית על חשבוננו, נזרקים מדי פעם תשורות לחרדים. מדובר בעיקר במקומות שבהם מחויבותו, מכוח ההסכמים הקואליציוניים, אינה מוטלת בספק. סער מנצל את ההזדמנות ומשמיע הגיגים נאים בנוגע לזכויות הציבור החרדי. ראה ערך אמירותיו השוויוניות בעת חתימתו על התקנות לחוק הישיבות הקטנות. לעניין זה, לא ניתן לומר 'יפה שכר שיחה נאה', כל עוד מעש קנטרני בצידה.

הנציגות החרדית בכנסת מתנהלת מולו על קצות האצבעות. על-אף שהכוח החרדי הפוליטי בקדנציה זו, אינו מוטל בספק, מבינים כולם, כי כללי המשחק מול סער שונים. יותר משהאיש מחשב את הקדנציה הנוכחית של ביבי, הוא חושב על הקדנציה הבאה של סער. במאבקים על נושאים הנוגעים לציפור הנפש של היהדות החרדית, עדיפה ההבנה השקטה מול גדעון סער, על פני העימות הקולני. "כשר חינוך, גם אם נכופף את ידו פעם אחת, הוא יתנקם בנו אחר כך לאורך כל הקדנציה ואני כבר לא מדבר על הגיבוי התקשורתי החד משמעי שהוא יקבל, דבר שיחזיר אותנו לתקופות ממשלת שינוי", מסביר בטוב טעם אחד מבכירי נציגינו בכנסת, לציטוט ולא לייחוס.

רק בשבוע האחרון, ניתן היה ללמוד על דרך הפעולה ב'מסלול סער'. לחדר הישיבות בלשכת שר המשפטים יעקב נאמן, הוזעקו אלי ישי ומוישה גפני, לדיון דחוף בנוגע ל'חוק גיוס בנות'. את המערכה לשינוי החוק וצמצום הפטורים הניתנים כיום, מוביל גדעון סער, שהציע כי רק בת שלמדה במסגרת דתית, תהיה זכאית לפטור. המשמעות הינה גיוס אוטומטי של חוזרות בתשובה. איך מניעים את האיש מהצעתו? לאלי ישי פתרונים: "אם ההצעה שלך תתקבל", הוא הסביר למי שאך תמול שלשום חתם על התקנה לחיזוק בתי הספר הממלכתיים על חשבון מוסדות הקירוב, "ייווצר מצב, שמאות רבות של בנות מסורתיות שלא מעוניינות להתגייס ולומדות בבתי-ספר ובתיכונים ממלכתיים, יעברו לחינוך הדתי והש"סי כדי לקבל פטור". בגיוס בנות, כמו בחינוך הבנים, אופיו של המחנך הלאומי, מכתיב את אופי ההתמודדות מולו.

במוצ"ש הקרוב, יתייצב סער על בימת הנואמים בכיכר רבין בעצרת ה-14 להירצחו. כשיו"ר הכנסת רובי ריבלין דיבר על המחילה שמעניק השמאל לימניים שבחרו לחסות תחת כנפיו, הוא התכוון לסער ודומיו. האחרונה שנאמה בכיכר כשרת ליכוד הייתה ציפי לבני, לפניה עשה זאת יצחק מרדכי. ימניים שגילו את אור הנרות בכיכר וחצו את הקווים. בניגוד לשניים שקדמו לו, סער מקווה להמשיך ולרקוד על שתי האזכרות: להישאר בליכוד ולפזול לשמאל. גם ביבי ניסה לעשות זאת, דא עקא ואצל נתניהו, הפכה הפזילה השובבית למצמוץ פחדני. "פניו של סער לראשות הממשלה והוא מבקש להרחיב את גבולות הגזרה של הליכוד ולפנות לאוכלוסייה רחבה יותר מזאת שתומכת בליכוד של ביבי", מנתח בכיר הפרשנים הפוליטיים יוסי ורטר. כשפניו של סער שמאלה, אנו החרדים, נותרים עם הפניית הגב.

להצלחה אב אחד

בוקר יום שלישי, השבוע. שישים וחמישה מיליוני שקלים לישיבות, מועברים כעת חיה בוועדת הכספים. התקציב החודשי, יועבר בעתו ובזמנו והטלפונים מטרטרים. ולא, אין המדובר במכשירי הסלולרי של מנהלי הישיבות - אלו יואילו להמתין - אלא בניידים של פרשני המדורים. המריבה על הקרדיט בעיצומה.

ייאמר ברורות: רק לפני שבוע, גלגלו כולם את תפוח האדמה הלוהט לפתחו של יו"ר ועדת הכספים. נמצא מי שהסביר כי אצלו, בניגוד לגפני, קיצוץ כזה לא היה עובר. אחרים, שחו בנפלאות מעשה ידיהם אך הסבירו כי השלמת המשימה נתונה בידיו של גפני, ובכך גלגלו את האחריות מהם והלאה. היה גם מי שהסתובב במזנון הח"כים ועם אור בעיניים, רטן על כך שהאור באור יהודה כבה.

בודד בצריח, נותר יו"ר ועדת הכספים בחדרו. כבר דובר ונכתב על הממלכתיות שהחליפה את הלוחמנות. אם היה מי שמתח ביקורת, השבוע נסתתמו טענותיו. עובדה: הקיצוץ שהציע האוצר עדיין לא הונח על שולחן הוועדה ולא מסיבות טכניות. בה בעת מועבר הכסף החסר לתקציב הישיבות החודשי. גם כאן אין מדובר בהעברה טכנית.

סוד ההצלחה הוא שיתוף הפעולה. גפני השכיל למצב עצמו כיו"ר ענייני ולא לעומתי. בהתנגדותו להטלת המע"מ על פירות וירקות, הוא הוכיח לנציגי האופוזיציה בוועדה (בתרגום חופשי: שלי יחימוביץ), ששיקוליו ענייניים. באוצר רטנו לשעה והבינו אחרי שעתיים, כי בסופו של דבר, תדמיתו של גפני בוועדה, חשובה גם להם. עובדה: בתקופה האחרונה הצליח האיש להעביר בוועדה, נושאים שהיו תקועים בקנה משך שנים.

יו"ר ועדת הכספים עבר את המבחן, ומן הראוי שיפורסמו התוצאות: ציון 'נכשל', לא היה נותר יתום. על כל שקל שהיה נגרע מתקציב הישיבות, היו מופנות אינספור אצבעות מאשימות, בשלל צבעים, עדות ומחנות, לעברו של גפני. לפיכך, להצלחה אב אחד.

מוישה, יישר כוח ששילמת.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!