גדעון לוי, ל'מפלצת' טייטל אין בן זוג!

"כולם טייטל" ואף אחד לא גדעון לוי

עד לרגע שבו לקחנו את עיתוני היום לידינו, היינו נחושים שלא להתייחס לפרשת מעצרו של המחבל יעקב טייטל, שעל פי השחזורים שביצע, יש לו בוודאי דין 'רודף' כלפי קדושת חייו של כל עם ישראל, ובהקשר ישיר לכל אחד מאיתנו.

מה לנו ולו?

מי בכלל זוכר איפה גר ה'סבא' צמא הדם, שרצח בדם קר את הילדה רוז פיזם והשליך את גופתה לירקון? מי בדק את פנקס החבר שלו ולמי הצביע ב'פריימריס'? האם מישהו מתושבי המושב הקטן 'בצרה' שבשרון הוכתם בגלל שרוצח ילדתו, אסף גולדרינג, ומשפחתו הם מוותיקי אותו היישוב? מי זוכר בכלל את כתובתו?

האם המקום שבו רצח קין את הבל הוא רלוונטי לגבי האות שהוטבע על מצחו כרוצח הראשון בעולם?

אין לנו מושג למה כמה מהעיתונים הבוקר בחרו לתת היום למאמרי הפרשנות שלהם את הכותרת "זאב בודד". אולי בגלל האסוציאציה התת-מודעית עם שמו הפרטי של הפרופ' זאב שטרנהל, שהוא אחד מאלה שבהם ביקש המחבל טייטל, בין השאר, לפגוע, וב"ה ניצל. אבל ה'זאב' אינו בהכרח האכזרי שבחיות, כמו שהקורבנות של טייטל אינם חייבים להיות בהכרח כבשים תמימים כדי שמעשיו המזוויעים ומחרידים יזעזעו אותנו.

אם אכן הוא עשה את המעשים בסיבוב הראשון ולא רק בשחזור, הרי מדובר כאן בחיית- אדם ובמפלצת שאין לה מקום בעולמנו. אין זה משנה אם המפלצת הזו באה מימין או משמאל, משבות רחל או מכפר שמריהו, אלא לאן היא הולכת, כדי שנרוצץ את ראשה בטרם תגיע לשם.

"מקורות בשב"כ" הבהירו בשידורי היום שטייטל אינו 'הזוי וסהרורי' . הם פגעו בעקיפין בתעמולה הבסיסית של השמאל המזהה כל נאמן לארץ ישראל כ'ימין ההזוי'. לנו, אין את הכלים המקצועיים לקבוע אם האיש שפוי או שהוא מטורף הזוי, אבל נדמה לנו שאף פסיכיאטר לא יעז להכריז על היצור הנתעב הזה כעל אדם נורמטיבי.

יחד עם זאת, לכתוב היום מאמר תחת הכותרת 'כולם טייטל', כפי שעושה גדעון לוי ב'הארץ', גם זה כנראה לא מצביע על חכמת יתר, ואפילו עורכי העיתון הזה שדעותיו מוכרות, מצניעים אותו.

בציטוט המאמר בעמוד הראשון של העיתון הם העדיפו להחליף לו את הכותרת במאופקת קצת יותר בנוסח : "לא עשב שוטה".

זה ורק זה הביא אותנו להתייחס בכל זאת לפרשה העגומה הזו, ובחרנו לצטט בהקשר אליה דווקא את העתונאי עמוס הראל גם הוא מ'הארץ'.

הראל כותב: "מוטב להנמיך מראש את מפלס ההתלהמות. למרות הזיכרונות הכואבים, חרף הסמיכות ליום הזיכרון ליצחק רבין, יעקב טייטל אינו יגאל עמיר. נכון, טייטל חשוד במעשים איומים, מתגורר בהתנחלות והרקע האידיאולוגי שלו נטוע בימין הקיצוני. אבל בניגוד לעמיר עולה עד כה מהחקירה כי טייטל היה זאב בודד אמיתי. עמיר רצח על רקע הסתה מתמשכת. טייטל גיבש לעצמו את הנימוקים האידיאולוגיים, רכש את הידע הדרוש לו, תכנן בקפדנות כל התקפת טרור ומיד אחר-כך מיהר להסתתר שוב למשך כמה חודשים, עד לפיגוע הבא.

לפחות על פי השב"כ והמשטרה, הוא לא חיפש הכשר רבני למעשיו, לא הטיף לרצח באוזני חבורה של שותפים סהרוריים לאמונותיו... החוקרים מתארים אדם שפועל לבד, בשוליים, תוך מעט מאוד קשר לסביבתו...יש כאן התאמה לאחד הפרופילים הבסיסיים, שמן הסתם שורטט בתחילת החקירה, ימני, קיצוני, דתי, איש שוליים - אבל אין סיבה להסיק ממנה משהו על הציבור הרחב שבקרבו הוא חי".

לידיעת גדעון לוי: ל'מפלצת' אין לא בן זוג ובוודאי לא שותפים, ממש כמו לעיתונאי קטן. עובדה, שכל חבריך למקצוע כותבים היום על ה'זאב הבודד' ורק אתה נותרת לבדך מחרחר עם כותרת משסה: 'כולם טייטל'.

מזל שהפעם כולם לא גדעון לוי .

שנה ולא פירש...

שנה בדיוק לבחירות המוניציפליות.

יעקב אשר שנבחר בלי להתמודד בבני ברק, עובד על ה'גנרטור' העירוני, משה אבוטבול בבית שמש שקוע בתוכניות הבניה, ראש עיריית ביתר מאיר רובינשטיין כבר מכהן שנתיים וממשיך להפתיע, יעקב גוטרמן ממודיעין עילית שוקד על שמריו, ויצחק עידן מאלעד עוד לא הגיע ללשכה, או שהיא כל-כך גדולה עליו, עד שלא ניתן להבחין בו.

מבין כולם רק ניר ברקת, שחטף לנו את הכסא מתחת, נזקק לסקרים כדי להוכיח את נחיצותו לירושלים.

הוא לא כל-כך מצליח אפילו בזה.

שני סקרים שכאלה מתפרסמים בעיתוני הבירה, האחד שעשה הוא עצמו, השני של מינה צמח מ'דחף'. אף אחד לא ידע על קיומו של השני ושניהם הגיעו לאותה מסקנה: רק 22 אחוזים מתושבי העיר מרוצים או מרוצים מאוד מתפקוד העירייה מאז נבחר ברקת לראש העירייה.

בקיצור: כל המאמץ החילוני היה לשווא.

ענת פרוז חושפת במקומון 'כל העיר' את הסקר שהזמין ראש העיר עצמו ובוצע על ידי מכון הסקרים 'גיאוקרטוגרפיה'. הסקר הזה עוסק בטיפול המקצועי של העירייה תחת הנהגתו של ברקת - ניקיון, תחזוקה תחבורה ותחומים נוספים. תתפלאו - בנושא פינוי גללי כלבים הביעו דווקא תושבי השכונות החרדיות ברמות שביעות רצון יחסית מיכולותיו של ברקת. יפה מצדם לא? אבל בתוצאה הכללית, החרדים הם שהורידו את סף הסיפוק מתפקוד העירייה ל...22%.

אז מי אמר שהחרדים לא קובעים עוד בירושלים?

המתחרה 'ידיעות ירושלים' לא הצליח להגיע למגירות או לכספות שבהן נטמן הסקר המביש הזה, והוא נאלץ לערוך סקר מקצועי בעצמו, שיצא הרבה יותר מעניין.

האם התנהגותו של ראש העירייה בפרשת חניון קרתא היא נכונה או לא? - נשאלו משתתפי הסקר. יותר השיבו ב"לא" ופחות ב"כן", אבל הפער ביניהם אינו גדול.

על פי תוצאת השאלה הזו לפחות, ברור שכל הטענות שטפלו גורמים בתוך הציבור החרדי בחבריהם, שהם משתפים, כביכול, פעולה עם ברקת ויועצים לו כיצד לפעול בנושא החניון, אין להם כל בסיס. כדי להגיע לרוב מוחלט של מתנגדים היה צריך כל הציבור החרדי שהשתתף בסקר לומר שברקת אינו נוהג נכון בנושא, והם אכן אמרו.

תוצאה לא פחות מעניינת היא שבירושלים חי הריכוז הגדול בעולם של מזוכיסטים! איך הגענו אליה? - 11% בלבד מתושבי ירושלים סבורים, על פי הסקר של מינה צמח, שתיפקודו של ניר ברקת הוא טוב מאוד, רובם סוברים שהוא די טוב או לא טוב. למרות זאת על השאלה: "אילו הבחירות לראשות העיר היו מתקיימות היום עבור מי היית מצביע"? השיבו רק 42 אחוז שהיו נותנים קולם למאיר פרוש ו-58% (!) לניר ברקת.

מסקנה מתחייבת: גם החרדים שהעזו לפני שנה להצביע עבור ניר ברקת אינם חוזרים בהם. אחרת אין לברקת מהיכן להביא 58% של קולות...

עצוב מאוד.

ה'תקווה' מתנפצת בפנים

היום הוא ה-2 בנובמבר - יום 'הכרזת בלפור', היום שבו חתם שר החוץ הבריטי, הלורד ארתור ג'יימס בלפור, על מסמך תמיכה של בריטניה בהקמת בית לאומי ליהודים בארץ-ישראל.

לא מצאנו באף אחד מהעיתונות ה'פטריוטית', המטיפה לנו מוסר 'ציוני' בריטואל קבוע, כל אזכור ל'תאריך ההסטורי' הזה, שהתרחש לפני 82 שנים. רק הכתבת אסתי פרז, שהגישה הבוקר ב-5 את תוכנית סקירת העיתונות היומית המשודרת ברשת ב', דלתה אותו מלוח השנה הביתי שלה והזכירה אותו, כלאחר יד, יחד עם התאריך העברי, ט"ו במרחשון, שבו יש ציוני דרך באמת משמעותיים בחיי האומה, כמו הקטרת ירבעם בן-נבט, יום ההילולא של רבי לייב בעל היסורים, יום הסתלקותו של החזון איש זצ"ל, וערב יום פטירתו של בעל האבי עזרי זצ"ל.

אז למה בכל זאת מצאנו אנחנו לנכון להזכיר את בלפור כאן? כי בגלל התעלמות התקשורת, כמעט ופספסנו הזדמנות, שאנו מחכים לה כבר זו תקופה, ורק אסתי פרז מנעה מאיתנו ברגע האחרון את ההחמצה הגדולה.

לפני כמה שבועות, פרסמה ד"ר אסתרית בלצן מחקר מקיף על גלגולי ההמנון שאימצה לעצמה המדינה שלנו, שהקמתה התאפשרה בעקבות הצהרת אותו בלפור. המתנו בסבלנות רבה לפרסם את עיקרי המחקר והנה בא היום הדבר לידינו.

ד"ר בלצן, אוטוריטה בתחום המוסיקה, הפסיכולוגיה והפדגוגיה, עבדה 8 שנים על המחקר שלה, שאין לחלוק על היקפו ואין ספק שהוא מרתק. היא פרסמה אותו גם בספר שאליו מצורפים שני דיסקים להאזנה, המאשרים את התיאוריה שלה.

מחקרה הפך מיד לאישו תקשורתי כלל-ישראלי, כשלא היה כמעט כלי תקשורת שלא מצא לנכון לראיין אותה בחביבות ובהערכה, ושר החינוך, גדעון סער, מיהר לאמץ את המחקר כחלק מתוכנית הלימודים בבתי הספר הממלכתיים. עדיין לא נקבע על חשבון מה יבוא השיעור הזה, במקום תנ"ך או תלמוד, אבל אם יש ה'תקווה' למדינת ישראל, צריכה להיות גם תקווה שלנושא חשוב זה של איך נוצרה ה'תקווה' הגדולה שלנו ימצא זמן ראוי להילמד במסגרת, גם במסגרת יום הלימודים הקצר והמרוקן מתוכן של ילדי ישראל.

אולי כ'אינטרמצו' ברווח שנוצר בין השיעורים המועברים תחת הכותרת 'לא לאלימות', אחרי שה'לא' נשמט מהם...

בכל מה שנוגע למילות ההמנון הלאומי שלנו מגלה ד"ר בלצן במחקרה שלעומת מה שחשבנו, רק חמש שורות ממנו חוברו על-ידי אותו 'טיפוס' שאינו שנוי במחלוקת - נפתלי צבי(הרץ) אימבר שמו, שתקוותו היותר גדולה בכל בוקר היתה למצוא את בקבוק ה'קוניאק' הראשון. הגילוי הזה של ד"ר בלצן, דווקא מתקן משהו בהרגשה הלא טובה שליוותה אותנו כל הזמן שהנה ה'תקווה' הגדולה של העם היהודי בארצו נשענת על אדם שכל מכריו ידעו שאין לו תקווה. אז הוא שרבט 5 שורות! לא נורא!

אבל המנגינה, זה כבר עניין אחר.

עד עתה השלנו את עצמנו שהיא מבטאת 'קולטורה מתקדמת', ומתבססת על היצירה 'מולדובה' של סמטנה - שם של מלחין ששמו בהטיה יהודית יכול להזכיר למי שרוצה בכך כיח, ליחה ורוק, ולמי שרוצה 'שמנת'. פלורליזם במיטיבו.
אך לא. בלצן מטהרת את העם הישראלי במחקרה מביצוע המעשה המכוער של 'גניבה מוסיקלית' ממלחין צ'כי והיא מאשימה דווקא אותו באותה גניבה.

מגיע לו!

אז איך בכל זאת נוצרה המנגינה? את סיפור הקטע הראשון מייחסת בלצן לתפילת טל בנוסח יהודי ספרד של שנות האינקוויזיציה, לפני כ-700 שנה. המנגינה הזו התגלגלה עמם לאיטליה, משם לווינה, אל הצוענים ברומניה ומשם עשתה עליה לישראל.

מעשה יפה היה להנציח בהמנון הלאומי של מדינת ישראל מנגינה של 'אנוסים' שיש בגילגוליה את סיפור גילגוליו של עם ישראל בגלויות השונות, וללמד את זה בבתי הספר.

אבל החלק השני והעיקרי של הסיפור, גם אם הוא מעניין, הוא יפה הרבה פחות ואפילו מכוער. אולי אין זה מקרה שכמעט בכל פעם שהחוקרת הגיעה אליו הודיע לה המנחה בתוכנית שאירחה אותה בתקשורת שתם זמנה.

רק פעם אחת, בתוכנית רדיו ששודרה ביום ששי אחר הצהרים, היא הצליחה להבליח אותו לשידור, וגם במחקרה-ספרה, הוא כמובן מופיע.

ד"ר בלצן טוענת שבתקופה שלפני הקמת המדינה הגיע לכאן אדם, ששמו נשמט מזיכרוננו, במטוס קרב בריטי, הציג עצמו כמוסיקאי, וביקש להקים ולנצח על תזמורת פילהרמונית-יהודית. הדבר ניתן לו. לימים, לאחר קום המדינה, כשכבר היה לו מעמד בתחום ה'מוסיקה', הוא התעניין לדעת האם יש כבר למדינת ישראל הימנון? נאמר לו שיש לה רק חלק מהמנון, 'תפילת טל' של אנוסי ספרד, אך ההשלמה העיקרית חסרה עדיין.

האיש לקח את הפרויקט ברצינות. בתוך זמן לא רב הוא הוסיף לקטע המוסיקלי הראשון של, העדין והרגוע, את המנגינה עם האקורדים הכבדים, שמוכרים לכולנו מהקשת המצלתיים אדירי המימדים, אלה שנראים כמו שני מכסי סירי צ'ולנט ענקיים, שתזמורת צה"ל מגייסת חייל בעל שרירים חזקים במיוחד, כדי להכות אותם זה בזה בעת ביצוע ההמנון.

מיד לאחר שסיים להלחין את ההמנון הלאומי, מהחלק - "עוד לא אבדה תקוותנו', והוא התקבל, נעלם האיש, ועקבותיו לא נודעו.

לימים נודע כי הוא נאסר בידי השלטונות האוסטריים. מסתבר שהיה המנצח על התזמורת הממלכתית האוסטרית, שיתף פעולה עם הנאצים והסגיר לידם, בין השאר, את היהודים שהיו חברי התזמורת שבניצוחו.

במדינה שבה 'כאילו' אסור לנגן את יצירותיו של וגנר, הפכה יצירתו של מסגיר נאצי, דוגמת 'איוואן האיום', להימנון לאומי שמושר בכל טקס ממלכתי. מאוד מעניין איך יסבירו זאת לתלמידים בתוכנית הלימודים החדשה המבוססת על מחקרה של ד"ר בלצן.

במוצאי שבת לא נוגנה 'התקווה' באזכרה לרבין שאמורה היתה להיערך בככר הנושאת את שמו. היא נדחתה בגלל הגשם, שהרי יהיה זה לא לעניין לפזם מנגינה שמבוססת בחלקה על 'תפילת טל' של האנוסים, בתוך שלוליות. גם היום לא ישירו אותתה לציון הצהרת בלפור שנשכחה מהם.

עד הפעם הבאה, שלחנו של מסגיר היהודים לנאצים תבוצע כאן, שוב צריך רק להודות על ה'תקווה' הגדולה באמת על שלא שילבו במנגינה הזו גם את ה'אני מאמין' שעמו צעדו אלה שמלחין ה'תקווה' וחבריו שלחו אותם להשמדה למשרפות מתוך אמונה שיום יבוא ושארית ישראל ישוב לארצו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!