מדוע, למען ה', בתי הכנסת עדיין פתוחים?

מדוע מתנפלים דווקא על בתי הכנסת? איך זה שבעוד מקומות הבילוי פתוחים, דווקא על בתי הכנסת יוצאות הנחיות של הגבלת מספר המתפללים? שאלות אלו ודומות להן נשמעות באזורים שהפכו ל'מוגבלים'. אם באשדוד, אלעד, טבריה, או אפילו בבת ים, כשנלווית אליהן מטבע הדברים גם נימה של אפליה כואבת: שוב פוגעים בציבור החרדי, ועוד במקומות היקרים ביותר לליבם. וזה, כשמקומות הבילוי והמסעדות פתוחים לרווחה.

הטענות הללו מובנות, ולמרות שקשה ללמד זכות על מערכת הבריאות, שלא נראה שהיא פועלת בהגיון (עובדה שהנגיף רק משתולל, כשההנחיות המתבקשות מתמהמהות משום מה). אך אי אפשר שלא להציג את הצד השני של המטבע. איך, למען ה', אנו מאפשרים לבתי הכנסת לפעול?

אנו, והכוונה דווקא לאלו שמחשיבים ביותר את בתי הכנסת שנחשבים מבחינתנו לבית שני, אמורים להיות הראשונים שצריכים לדרוש את סגירתם של בתי הכנסת. דווקא משום שהם חשובים לנו. אנו הרי יודעים שבבתי הכנסת לא מגיעים רק להתפלל ולצאת. בתי הכנסת מהווים עבורנו את מרכז החיים. שם לומדים, יושבים במשך שעות, סמוכים האחד לשני ומתקשים לשמור על ההנחיות. ואם כבר הוכח שההנחיות הללו מצילות חיים, איך אנו מרשים לעצמנו לזלזל בהן?

האם יש מישהו שירצה בסופה של תקופה להביא עמו עגלה ערופה אל הנחל? הרי אם לא נשגיח ולא נקפיד, אנו עשויים חלילה לגרום לכך שמישהו יידבק. ואותו 'מישהו' יכול להיות אדם שמוגדר כ'אוכלוסיית סיכון', מבוגר או חולה, שהגיע גם הוא לבית הכנסת שהיה פתוח. ומבחינתו, ההידבקות הזו יכולה להסתכם ביותר מסתם חום וכאב ראש עם או בלי תסמינים. זה יוכל להסתיים אחרת לגמרי.

אז נכון, בתי הכנסת חשובים לנו, הם יקרים לנו, ודווקא בשל כך ומשום שאנו כה מעריכים כל רגע בהם, אנו אלו שאמורים לדרוש את סגירתם. משום שכאשר הם פתוחים, אין לנו כל אפשרות למנוע מאלו שההגעה מסוכנת עבורם את ההגעה לבית הכנסת. ומה לעשות, אין זה סוד שאיננו יכולים גם להקפיד על ההנחיות בעודנו שם. ולכן, כמי שאמונים על הצו האלוקי של 'ונשמרתם מאד' עם הדגש על ה'מאד', אנו נדרשים להקריב את הדבר החשוב ביותר, את בתי הכנסת.

והאמת, שאיננו אמורים לחכות להנחיות. אם נחכה זה עלול להיות מאוחר. הפעם, ההחלטה על הסגירה אמורה להגיע מצידנו. כן, דווקא בגלל שהם כה חשובים לנו – אך יש משהו שחשוב יותר.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!