השריד האחרון מברדיטשוב משחזר בערגה

השבוע זכתה ברדיטשוב לככב בראש הכותרות העולמיות, בעקבות החשיפה ההיסטורית וגילוי מיקומו המדויק של ציון המצוינת של הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב זי"ע, בקרקעית האוהל הגדול שנבנה במהלך השנים מעל חלקת הקבר. התגלית המרגשת שטלטלה את העולם היהודי בכל תפוצותיו, נחשפה על ידי רבה של ברדיטשוב, הרב משה שמואל טאהלער, שעמד בראש המלאכה האחראית וזכה להיות זה שהחזיר עטרה ליושנה ולהביא מעתה את המוני המתפללים לשפוך שיח במקום הנכון.

רטט של התרגשות ופרץ של רוממות אחזו בכל מי ששמע על התגלית המופלאה בברדיטשוב הקדושה. החשיפה הזו היתה ועודנה שיחת היום בכל ריכוזי היהדות הנאמנה בכל אתר ואתר, ההתרגשות חצתה אוקיינוסים וליכדה עמה את כל מי שרוח יהודית מפעמת בקרבו. יהודי ברדיטשוב המאוגדים בקהילתו המפוארת של הרב משה שמואל טאהלער, חגגו אף הם בשמחה עצומה על חשיפת הקברים המקוריים של הצדיקים לבית ברדיטשוב, ופיהם לא פסק להודות ולהלל על הזכייה הגדולה שהפכה לנחלתם הקרובה.

ר' דוד קרויס בראיון לסופר 'המבשר' יוסף מאיר האס.

במרחק 2,700 ק"מ מברדיטשוב הצוהלת, ישב השבוע יהודי קשיש בביתו בבאר שבע והצטרף לפרצי ההתרגשות בלב הומה שעלה על גדותיו. דווקא הוא המתגורר כעת רחוק מברדיטשוב, נחשב לאחד השושבינים המרכזיים בסיפור ההיסטורי הזה. מר דוד קריס שיחי', יליד העיר ברדיטשוב לפחות ארבעה דורות רצופים, היה זה שהקים את האוהל הראשון מעל יציקת הבטון בברדיטשוב, עם תחילת קריסתו של מסך הברזל.

"איך בין דוד פון ברדיטשוב" (אני דוד מברדיטשוב) – הוא חוזר ואומר לנו במהלך הראיון המרתק שוב ושוב, לבל נטעה חלילה שהוא מבאר שבע. לאורך כל השיחה עמו הוא טרח להדגיש שהוא מתפאר בייחוסו הרם שמשפחתו נמנית כבר ארבעה דורות על ילידי ברדיטשוב והעיר הקדושה זורמת בעורקיו עד היום הזה, כאשר ממרומי גילו המופלג הנושק למאה שנות חיים לאוי"ט, הוא רואה לנגד עיניו את ברדיטשוב שוקקת חיים שיש בהם, הן לפני המלחמה ובפרט לאחריה במשך עשרות שנות הקומוניזם.

 עיניו היגעות של ר' דוד קריס שיחי' נודדות הרחק-הרחק מביתו ברח' מרק לברי בבאר שבע, לרחובותיה ומבואותיה של העיר ברדיטשוב. בשעה שאנו ישובים מולו (כמובן, עטויים במסכה כנדרש) מזדקרת נגד עינינו ההמלצה הנודעת בסוד ישרים ועדה: 'וואיל פאר די אויגן וואס האבן געזעהן' (טוב לעיניים שזכו לראות). ואכן, לא בכל יום מזדמנת לפתחנו הזדמנות פז שכזו, לשבת מול יהודי בא בימים אשר מאחוריו תשעה ומחצה עשורים עלי אדמות, לשחזר יחד עמו את ימי נעוריו בעיר שעצם אזכור שמה מסוגל להשפיע רחמים וחסדים, כמפורסם.

האוהל הקדוש שהקים ר' דוד בשנת תשמ"ח.

הוא נולד בשנת תרפ"ז בברדיטשוב כמובן, אביו ר' יוקל חיימוביץ ז"ל היה דור שלישי של ילידי ברדיטשוב, דור אחר דור של ראשי הקהילה ופרנסי העיר שניהלו קשרים ענפים עם הרשויות המקומיות לטובת אחיהם היהודים. "הסבא-רבא היגר לברדיטשוב מצ'כיה", הוא מספר בהתרגשות ומדגיש כי שמחה היא עבורו לפגוש אברך חסידי עם הלבוש האותנטי הזכור לו 'פון פאר'ן קריג' (עוד מלפני המלחמה). ברדיטשוב של שנות ה-תר"צ היתה עיר ואם בישראל, מלאה חכמים וסופרים, ועל פי זכרונו של איש שיחנו התגוררו בה 50,000 יהודים, שהיו הרוב המכריע של תושבי העיר.

"בתי הכנסת בעיר היו מלאים באלפי מתפללים, הן בימות החול והן בשבתות ובימים טובים. כנער צעיר זוכר אני שיעורי תורה מתקיימים בבתי הכנסת בין מנחה למעריב, כאשר המוני יהודי העיר נוהרים לתפילות ולשיעורים היומיים מתוך אהבת תורה שנחרטה בעצמותיי". הוא מספר גם על המצב הכלכלי של תושביה היהודיים: "כמו בכל מקום, היו את העשירים שהתגוררו בבתים מפוארים רחבי-ידיים, והיו את העניים שהתגוררו בבקתות קש ובצריפי עץ. אבי ר' יוקל היה עגלון לפרנסתו, היתה לנו עגלה עם סוס שחנתה צמוד לביתנו, ובכל פעם שהזמינו את אבא לנסיעה, היה עולה על העגלה ומצליף בשוטו על גב הסוס לקראת היציאה".

כשאנו מזכירים את שמו של הצדיק המפורסם, סניגורם של ישראל, הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב זי"ע, מאירות עיניו כשמש וכירח: "רבי לוי יצחק?!" הוא שואל-משיב, "דער צדיק פון אונזערע שטאט", הוא חוזר ואומר בחרדת קודש. ר' דוד זוכר היטב את האוהל הישן שעמד על תילו עוד לפני המלחמה במרכזו של בית העלמין העתיק בברדיטשוב. "האוהל היה תל תלפיות ומוקד עלייה לרגל לכל יהודי העיר ואף מהערים והכפרים הסמוכים, אם זה ערב ראש חודש שהיו מגיעים עשרות ומאות יהודים להתפלל על קבר הצדיק, ואם זה ימי חודש אלול וימי הסליחות, בהם היה האוהל עמוס במאות מתפללים שהרימו קולם בתפילה מתוך בכי ודמעות להיכתב ולהיחתם לחיים טובים בזכותו של הסניגור המפורסם שיכול לפטור את העולם כולו מן הדין".

כנער צעיר נחרטו בקרבו המראות המרגשים של מעמדי התפילה על ציון הצדיק בעתות רצון, מראות שליוו אותו עשרות שנים לאחר מכן בהתלהבות מיוחדת להקים מחדש את האוהל על חלקת ציון המצוינת. "היות והייתי עלם צעיר, לא לקחו אותי כמעט להתפלל בתוך האוהל בבית החיים", הוא משתף אותנו, "יתכן שסברו באותם ימים שהתפילה באוהל נועדת יותר למבוגרים, אך את הנעשה אין להשיב. הייתי עומד מאחורי גדר בית העלמין וצופה בשקיקה בעשרות היהודים שזכו להיכנס פנימה ולפרוק את סאת יגונם לפני הצדיק".

יציקת בטון להצלת האוהל

ואז פרצה המלחמה באחת. מלחמת העולם השניה הצליחה ללכד את האוקראינים הארורים ימ"ש יחד עם בני בריתם הגרמנים הנאצים ימ"ש, להשמיד להרוג ולאבד את כל זרע ישראל ללא אבחנה. יהודי העיר ברדיטשוב שכבר סמרו שערות ראשיהם מהזוועות שחוללו חלאות המין האנושי במקומות שקדמו להם, ידוע ידעו כי בראש ובראשונה הם ישלחו יד לפגוע במקומות הקדושים ליהודים, כאשר אוהלו של הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב זי"ע יהיה מן הסתם התחנה הראשונה בפרעותיהם.

ר' דוד בראיון

למעשה, כבר בשנת תרח"צ, כשנתיים לפני פרוץ מלחמת העולם השניה, החליטו יהודי ברדיטשוב לפרק את האוהל של רבי לוי יצחק, היות והוא הפך למוקד שנאה ותגרה בין היהודים המקומיים לבין הערלים הנבערים שהוסתו חדשים לבקרים נגד שכניהם היהודים. לאחר מכן, סמוך מאד לכניסת הנאצים והאוקראינים לברדיטשוב, חששו היהודים כי הרשעים יהרסו את בית העלמין ולא יישאר ממנו זכר חלילה, לכן טרם עזבו את העיר בבריחתם, יצקו בטון על חלקת האוהל ועל כל הציונים שהיו סביב האוהל, שלא יהיה היכר לרשעים שמדובר במקום קדוש ליהודים.

אחרי המלחמה, התקבצו עוד ועוד יהודים שנמלטו מברדיטשוב מאימת הרשעים ועתה חזרו אליה בשנית. מכל בתי הכנסת שנותרו בעיר, רוב הפליטים נקבצו ובאו להתפלל בבית הכנסת העתיק והמקודש בו התפלל הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב זי"ע. "מדובר במבנה עתיק מאד, בן מאות שנים, אשר קירותיו ספוגות בעבודת הקודש של הצדיק המפורסם שהיה ידוע בכל העולם כולו בתפילותיו הנלהבות ובהתלהבותו היוקדת לכל דבר מצוה. מאחר והבנין עמד שומם כמה שנים, נהיו בו נזקים רבים והקור המקפיא חדר מבעד לחלונות השבורים. היות והיו לנו קשרים בעירייה כאמור, הצלחתי להשיג תקציב לשפץ את בית הכנסת מבית ומחוץ, ובמהלך השיפוץ אף גיליתי בור מקווה שלא היה ידוע לנו עד כה".

היהודים שחזרו לברדיטשוב בתום המלחמה, החלו לנהל חיים חדשים תחת השלטון הקומוניסטי, שעל פי עדותו של ר' דוד קריס שיחי', היה שלטון אוהד יהודים. "לא הציקו לנו כלל, יכולנו ללכת להתפלל בבתי הכנסת וללמוד תורה, אבל כל דבר שרצינו לעשות מעבר לכך, היה דרוש אישור מהשלטון שעקב אחרינו בשבע עיניים", הוא מספר. "וכך, למרות שהיה ידוע לכל היהודים שקבר הצדיק מברדיטשוב מכוסה ביציקת בטון גדולה עוד מלפני המלחמה, לא יכולנו לעשות דבר בלי אישור השלטונות. רצינו מאד להסיר את שכבת היציקה ולהקים את האוהל מחדש על המקום המדויק בו הוא עמד מלפנים, אבל השלטונות כאמור לא אישרו זאת.

"בכל אופן, אני זוכר היטב משך כל עשרות השנים האלה, איך היינו עומדים ומתפללים לפני יציקת הבטון הזו שעליה הועמדה מצבה פשוטה עם הכיתוב 'איש חשוב ונכבד הגאון לוי יצחק ז"ל בן מ' שרה בת הרב מאיר זאב תנצב"ה' (במאמר המוסגר: על הנוסח הלא-מקובל הזה, ניתן לראות ולהסיק שאכן יהודים פשוטים הניחו את המצבה על יציקת הבטון, בלי שידעו איך לנסח מצבה בנוסח הראוי והמכובד)".

בשנת תשמ"ח, עם תחילת התפוררותו של השלטון הקומוניסטי, הגיע הרב לייבל סורקיס שליט"א מארה"ב לעשות נפשות לאידישקייט בקרב יהודי ברדיטשוב, כאשר בתוך שלל פעילותו הענפה בעיר דאג גם להקים אוהל חדש על גבי יציקת הבטון המדוברת. בברדיטשוב הוא פגש את ר' דוד קריס שיחי' שהיה כאמור בן-בית במשרדי העירייה ועם רזומה עשיר בבניית ושיפוץ מבנים (כפי ששיפץ וחידש את בית הכנסת העתיק בברדיטשוב), וכך שרטטו השניים יחד את תבנית האוהל שהוקם כבר באותה שנה לשם ולתפארת, על גבי יציקת הבטון הוותיקה.

סופר 'המבשר' עם ר' דוד קרויס לאחר הראיון

בשיחה עם הרב לייבל סורקיס הוא מספר לנו, שיציקת הבטון היתה רחבה וגדולה מאד, בסביבות 15 מטר על 15 מטר. "בשנת תשמ"ח עוד היו בברדיטשוב מאות יהודים מבוגרים שזכרו היטב את האוהל הישן עוד לפני המלחמה, על פי זכרונם הקמנו את האוהל על היציקה, כאשר אין ספק שהיציקה נבנתה גם על הקברים שהיו סמוכים לאוהל הצדיק. התברר שבעקבות חששם מפני הרשעים לפני המלחמה, הם הסירו חצי קיר מהאוהל כדי לטשטש את זהותו של המקום הקדוש, ולאחר מכן מילאו את כל החלל ביציקת בטון אחת גדולה".

הרב סורקיס מציין שאז בשנת תשמ"ח, לא עלה בדעתם להסיר את יציקת הבטון ולבנות את האוהל החדש ממש מעל הקברים המקוריים. "ידוע ידענו שהקברים המקוריים נמצאים מתחת ליציקה הגדולה, אבל בחסות השלטון הקומוניסטי המתפורר והזמן הלחוץ דאז, היתה עדיפות עליונה להקים את האוהל על גבי היציקה ולא לגעת במה שמונח תחתיה, וכך נבנה האוהל בצורה של מערת המכפלה, אוהל על גבי אוהל, כאשר האוהל המקורי והמדויק נמצא מתחת ליציקה במעבה האדמה.

"למעשה, הרב משה שמואל טאהלר שזכה לחשוף את הקברים המקוריים בשבוע האחרון, לא היה צריך לחפור באדמה עצמה כפי שרבים סבורים, הוא בסך הכל קילף את השכבה העליונה של יציקת הבטון שהונחה מעל הקברים המקוריים בתקופת המלחמה, וכך התגלתה קרקעית האוהל המקורית ובה הקברים האמיתיים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!