תחרות הזויה של התקשורת: רבין-רחל אימנו

ה'נהנתנים' אוהבי המוצרים החדשים

עזבו אותנו היום, ביום הקודר הראשון של השנה, מהפוליטיקה הגבוהה, מהנושאים המדיניים הכבדים והמעיקים ואפילו מאליאור חן, תנו לנו להתייחד עם 'מאמע רחל', להיזכר ביצחק רבין ולהיות קצת עם עצמנו.

אפילו אובמה, על פי הכותרת הראשית היום ב'הארץ', שם היום בצד את ה'דברים האמיתיים' ורק עומד להעביר מסר מצולם לישראל "לזכור את מורשת רבין".

קראנו על זה 'שחור' על גבי לבן...

היום הוא אחד הימים הגדולים של הציבור החרדי. סוף-סוף אנו משתחררים מהתדמית של הנחשלים והנסרחים אחר החברה החילונית, מזנקים!

עכשיו אתם מבינים למה רצינו להתעסק היום קצת עם עצמנו?

על פי 'סקר נילסן' היוקרתי, המתפרסם בעיתון הכלכלי 'דה מרקר', המגזר החרדי 'התעשר' בשנה האחרונה וההוצאה שלו על מוצרי צריכה עלתה ב-11%, בעוד שבמגזר הכללי היא עלתה רק ב-3%.

עוד קובע הסקר, שהחרדים, שהם כידוע, על פי כל הפרמטרים המוכרים, שיאני המשכורות וההכנסות במדינה, מתנסים במוצרים חדשים יותר מהחילוניים.

הידד! הצלחנו להבקיע את כל הקווים האדומים ומחסומי העוני. רק שמנהלי הבנקים שלנו, ואפילו בעלי חנויות המכולת המחזיקים ברשימות ארוכות של הקונים בהקפה, עוד לא שמעו על כך. הם ודאי ישמחו כמונו לקרוא על כך בעיתון שנחשב לבר סמכא בענייני כלכלה. אולי הידיעה הזו גם תוכל לסייע לנו להגדיל קצת את האשראי...

איך מגיעים לתוצאה משקפת ומדויקת שכזו? מסתבר ששיטת הפלפול, המוכרת לכולנו מבית המדרש, נמצאה כמתאימה ביותר להגיע אליה. "מהסקר עולה כי החרדים קונים יותר מבעבר ברשתות שאינן פונות אך ורק אליהן".

מפתיע לא? שוב תפסו אותנו על חם קונים ב'טיב טעם' או בam:pm? לאו דווקא! לדעת המומחים לענייני חרדים זה פשוט הרבה יותר: "בשנה האחרונה בוצעו 62% מהקניות של המגזר החרדי ברשתות חרדיות לעומת 68% בשנה שעברה". ומכאן המסקנה ה'ברורה': "נראה שהפופולאריות הגוברת של הרשתות הכלליות, שאינן חרדיות, בקרב החרדים, נובעת מהחרם שהוכרז על 'שפע שוק' של הריבוע הכחול עקב הפעלת הרשת האחות am:pm בשבת וכן מהסבת כמה מסניפי שפע שוק לסניפים של מגה בול".

רוצים לדעת עוד כמה דברים שלא ידעתם על עצמכם ועורכי 'סקר נילסן' ו'דה מרקר' יודעים? לא, אל תבהלו. לא מדובר ב'אח הגדול' העוקב אחריכם, אלא ב'אח הקטן' המקנא בנו. "המגזר החרדי אינו שמרן כפי שנהוג לחשוב, ואף מתנסה יותר במוצרים חדשים מהמגזר הכללי" - נכתב עלינו.
טוב, המגזר ההוא הרי יש לו גבולות של מחירים ו...הכשרים, ואצלנו הכל פרוץ.

"המוצרים החדשים" - מגלה לנו עוד ה'דה מרקר' - "מהווים 16% מהצריכה בציבור החרדי לעומת 10% בציבור הכללי". זוכרים שאתם הייתם הראשונים שקניתם את הג'ל החדש לשיער בניחוח פסיפלורה ואת התערובת החדשה של מזון לחיות מחמד בטעם פרגית וברוקולי? לא זוכרים? לכו וחפשו את המוצר החדש להשבת הזיכרון...

ובכל זאת משהו בסקר שיכול להיות אמיתי. בניתוח נתחי השוק של הרשתות הפועלות במגזר החרדי מופיע 'יש' עם 36% מכח הקניה, ברכל עם 13% ושפע שוק רק עם 10% שהימרו את פי גדולי ישראל ועשו שם את קניותיהם. 23% מהחרדים קונים בחנויות פרטיות ו-3% ב...רשת הנקראת (?) ...ויקטורי.

מהשורה הראשונה של הידיעה ידענו שאין לה אחיזה. אם על ידיעה חשובה שכזו לא חתום נתי טוקר, החרדי של 'דה מרקר', סימן הוא שמישהו ידע שגם הוא לא יאשר אותה.

ואתם יודעים מה? - יש לנו הוכחה לא פחות חזקה. מעל לאותה ידיעה על ה'שפע' שפקד לפתע את הציבור החרדי מופיעה ידיעה אחרת, חתומה על ידי אותה כתבת, עדי דברת-מזריץ, ה'מבשרת' לנו שהמשביר לצרכן סוגר את הסניף במרכז בני ברק המיועד לנשים בלבד בשל הפסדים 'וחוסר כדאיות'. אם לחרדים טוב כל-כך, למה לסניף ה'משביר' הפונה אליו רע כל-כך?

אלא אם כן תגידו לנו שהידיעה הראשונה, על ההפסדים של ה'משביר', עוסקת במכירות לנשים, ואילו הנתונים על העליה ברכישות מוצרים חדשים ובכלל, עוסקת בבזבוזים שלנו -הגברים.
זו כבר סתם השמצה.

החווה לגידול 'יגאל עמירים' ברמת אביב

בשורה של רעיונות וראיונות מאוד יצירתיים ויוצאי דופן 'חוגגת', ואם תרצו מציינת, התקשורת את פתיחת אירועי יום השנה ה-14 לרצח רבין. הדרך שהיא עושה זאת בהחלט ראויה להתפעלות מההשראה והמקורות הבלתי נדלים של דמיון ומקוריות המשמשים בה יחד. מסתבר שוב שהם הם הנוסחה להשגת ההצלחה אצל מי שנטל על עצמו את ה'משימה הכבדה' של הטמעת מסרים ו'מורשת' במסווה של דיווח.

עד כדי כך עושה התקשורת את הדברים במקצועיות, שלפעמים הם עצמם מסיתים אותך לחשוב, מה היינו עושים היום בלי טירופו של יגאל עמיר? הופס. הנה נפלנו שוב ברשת שפרסו לנו, ובעצמנו הצדקנו את קביעת השב"כ המתפרסמת היום ב'מעריב' שיגאל עמיר הוא עדיין מאוד מסוכן.

את גידופיה של לאה רבין נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו שהתפרסמו השבוע ב'הארץ' כבר ציטטנו כאן, ואין מקום לחזור אל קיאם. אפילו דליה רבין, הבת, האחראית על הטקסים, התחלחלה וגינתה את הפרסום, וגם זה הפך לחלק מ'טררם' הזיכרון.

'מעריב' לעומת זאת, בחר להביא ביום הזה את עיקרי ה'שיחה האישית' והמשמימה שערך פרופ' יורם יובל עם יובל רבין, הבן. 14 שנה המתינו בעיתון הזה עד שהעזו להכתיר את המראיין כ- "פסיכואנליטיקאי" אולי משום שיש בתואר הזה חשש ל...'לעג לרש'. תארו לעצמכם איך רבין ז"ל היה מבטא את המילה הזו לו היה נדרש... הרי בקושי, ורק לאחר מאמצים ואימונים רבים, הוא הצליח להוציא מפיו את המילה 'פרופלורים' בנשימה ארוכה אחת.

כשנשאל יובל רבין בראיון ה'פסיכואנליטי', שתרגומו כנראה 'משעמם', מה הוא זוכר מבית החולים? הוא רומז למשהו מאוד תמוה שגם הוא עד היום אינו מבין אותו: "היה את הסיפור הכי תמוה עם אימא שלי. פינו אותה מהאזור והחביאו אותה באתר בטחוני. לא שיתפו אותה ובודדו אותה לחלוטין, עד שנתנו לה לחזור לבית החולים".

אין לו, וגם לא לאיש הביטחון יורם רובין ואפילו לא לשיאן המשכורות פרופ' היס כל הסבר לשאלה למה? מה היה להם להסתיר ממנה?

'ידיעות האחרונות' הלך לציין את יום הזיכרון לרבין, כפי שצריך - בבית הכנסת. לא ידוע אם הכתב, אריה אברמזון, אמר שם 'קדיש', או נתן 'לעקעח' ו'קוניאק' ל'תיקון' כנהוג, דבר שהיה יכול להיות הכי סימלי למי שגם בחייו העלה מפעם לפעם את נשמתו באמצעות האמצעים האלה. אבל עצם ההליכה לבית כנסת גם היא משהו, ובוודאי כשמרחיקים לצורך זה עד לעיר רחובות.

למה דווקא שם? משום ששם מצאו בית כנסת הנושא את השם 'אהל יצחק' שבו "מתקיימת תפילה לזכר ראש הממשלה המנוח שנרצח על ידי מתנקש חובש כיפה בנובמבר 1995".

עכשיו, אחרי שקראנו שכך נכתב, אנחנו מתקשים לדעת אם התפילה היתה לזכר רבין ז"ל בעל הראש המגולה או לזכר המתנקש "חבוש הכיפה"...

את בית הכנסת ע"ש יצחק רבין, הקים שנה אחר הרצח ד"ר גבי גבריהו "בעל תואר שלישי בפיזיולוגיה והתנהגות של בעלי חיים"...

למה חשוב לדעת? תחשבו בעצמכם ואולי יצרפו גם אתכם למבטאי היצירתיות סביב יום הרצח. הכתב מתאר את התפילה עצמה ולימודי המשניות שהתקיימו כשהמתפללים "ישובים על כיסאות עץ קשים, זה לצד זה, רבנים, אישי ציבור, גברים ונשים, חילוניים ודתיים, מכל קצות הקשת הפוליטית. ניתן היה לראות שם בין היתר את השר בני בגין, לצד סגן השר מתן וילנאי, את פרופ' אסא כשר לצד הרב שמחה קוק".

היוזמה לערוך תפילה ולימוד משניות בבית הכנסת הקרוי על שמו של רבין בהחלט נראתה לנו כביטוי ההולם ביותר את תכני יום, עד שהגיע אלינו עיתון 'העיר' הצפונבוני שיופץ רק מחר בדוכנים, ונוכחנו שהוא הציב רף הרבה יותר קריאטיבי ואורגינלי. את יום הזכרון לרצח רבין בחרו בעיתון הזה לציין לא בבית הכנסת ברחובות, לא בחלקת מנהיגי האומה בהר הרצל, אפילו לא בככר רבין שבתל אביב אלא דווקא ב...שכונת רמת אביב זרועת מלחמות הדת והשנאה.

בדיוק ביום הרצח המר והנמהר, בחר העיתון לפרסם את ה'תחקיר הגדול' על "מערך חב"ד בשכונה שהוקם כבר לפני 12 שנה בהנהגתו של הרב יוסי גינזבורג, שהוא בנו של מחבר הספר 'ברוך הגבר' ובמטרה מוצהרת לכבוש אותה".

למי שלא הבין עדיין, מתוך הכותרת, שמדובר בחוות הגידולים של היגאל עמירים הבאים, שחייבים לעקור אותה מיד מן השורש, דואגת הכתבה המרוחה על שלושה עמודי עיתון, להזריק מנת יתר מרוכזת של ארס, שטנה ומשטמה, שהרי רק ביום שבו נישאות בראש חוצות סיסמאות בגנות ההסתה והשיסוי על רקע אידיאולוגי, ניתן לעשות זאת בלא שום הפרעה.

השרברב מבית ספר כדורי

איריס נאור ליפשיץ מ'ידיעות אחרונות' הלכה אל בני הנוער תלמידי חטיבות הבינים, שאינם דתיים ושאלה אותם מי היה יצחק רבין?

בין התשובות שקיבלה: "נשיא המדינה", "פוליטיקאי שמאלני", "חתן פרס נובל", ותלמיד אחד גם ידע לומר ש"הוא למד בבית הספר החקלאי כדורי, הציעו לו לעבוד שם כשרברב אבל הוא לא רצה".
למדנו ממנו משהו.

איך קוראים לרוצח ומה העונש שקיבל? - המשיכה לשאול. רובם לא זכרו את שמו של יגאל עמיר, ואחד גם ידע לומר שהוא קיבל "מאסר עולם של 14 שנה".

זהירות, הוא או-טו-טו עומד להשתחרר!

אבל כל ה'בורות' הזו והנכשלות של התלמידים החילוניים בנושאי יסוד הקשורים ב"מורשת רבין", לא מנעו את כל ה'תקשורת' בישראל להתרכז הפעם בהיבט הבדוי של התעלמות מערכת הלימודים הממלכתית דתית מיום הזיכרון לרצח רבין, ובהעלאת זיכרונה של 'רחל אמנו' רק כדי להשכיח, כביכול, את ה'עיקר' שאירע באותו יום ממש - רצח רבין.

את הטענה האווילית הזו סמכה ה'תקשורת' על ממצאי מחקר חדש שערכה פרופ' ורד ויניצקי-סרוסי, מהמחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית, ב-30 בתי ספר ממלכתיים-דתיים ושאינם דתיים לאורך עשר שנים. ניתן להבין שלמחקר שכזה, שעומד להיות מופץ בעולם בספר שעומד להופיע בהוצאת אוניברסיטת ניו-יורק, ובמספר עותקים שבוודאי יעלה על מספר עותקיו של דו"ח גולסטון, נדרשה גם השקעה בלתי מבוטלת. עשר שנים של משכורת לחוקרים שמוחם לא ברח מישראל, הרי שווים הרבה כסף.

את החלק השני של ה"מחקר" הקובע, כי "בבתי הספר ממלכתיים חילוניים הנצחת אירוע רצח רבין רק הולכת ומתחזקת", כבר הזימה כתבת 'ידיעות אחרונות' שמתוצאות המשאל החטוף שעשתה בין תלמידים חילוניים ציטטנו.

המעניינת יותר היא, כמובן, תוצאת המחקר העוסקת במערכת בתי הספר הממלכתיים-דתיים, "שם שמים את עיקר הדגש על יום השנה לפטירת רחל אמנו, ובתוך הטקסים והשיעורים העוסקים בדמותה ובפטירתה מתייחסים גם לרצח רבין..." - נאמר ב'מחקר'.

עוד נטען בו כי לפני רצח רבין, רוב בתי הספר הממלכתיים-דתיים לא ציינו את יום פטירתה של רחל אמנו באופן רחב ומודגש כפי שהם עושים כיום.

תודו שאת הרעיון שאי-פעם תפרוץ 'תחרות' כל-כך קשה בין יצחק רבין ל...רחל אמנו לא העלתם בדמיונכם, גם אם הוא פורה. אם שמעון פרס, למשל, היה חושב שזה יקרה אי-פעם, הוא בוודאי היה משאיר את 'קבר רחל' בשליטת הפלשתינים, ולא פועל להשבתו לשליטתנו. הוא היה חייב את זה ליצחק, לחברות הבלתי נדלת ביניהם.

אבל, מה לעשות, שכל ה"מחקר האקדמי" הזה מתבסס על כרעי תרנוגלת?

אילו היו ממשיכים לציין את יום הזיכרון ליצחק רבין על פי התאריך הלועזי, ב-4 בנובמבר, ולא על פי התאריך העברי כפי שעשו עד לפני שנתיים, לא היה יום הזיכרון ליצחק רבין מתנגש כלל ברחל אמנו. אם היתה הפרופסורית המלומדת רק בודקת את הלוח העברי, קודם שהתחילה בעבודת ה'מחקר' המאומצת, מה שהיה לוקח בדיוק כמה דקות מזמנה ולא עשר שנים, היתה מגלה שיצחק רבין נרצח במוצאי שבת שהוא י"ב במרחשוון, ולא בי"א בו, וזה אינו יום פטירתה של רחל אמנו כלל.

אבל עכשיו שעיניה של התקשורת רק צרה בתפילתם של הרבבות יהודים היום לפני רחל אמנו ולא כנגד יצחק רבין, והיא מסתמכת בתובענותיה על ה'מחקר' הזה, לא נותר לנו אלא להזכיר לה שאת מילות השיר הידוע, שאחד מהבתים שלו הוא "מנעי קולך רחל, מנעי קולך מבכי כולנו פה, רחל, עם התרמיל על שכם, שוב לא נלך רחל, ואת שוב לא תלכי שוב לא נלך רחל מני שדמות בית לחם, והפזמון: ראי רחל ראי, ראי רבון עולם, ראי רחל ראי, הם שבו לגבולם", כתב פעם שמוליק רוזן ושר אריק לביא שלהם, על רחל אמנו ולא על יצחק רבין...

אולי הגיע הזמן לשנות גם את זה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!