אל תכנסו לנו ל'צלחת' (של הגלגל)!

כפיה אנטי חרדית מובהקת

נציגי משרד התחבורה הגישו לפני הצהרים, לבית המשפט העליון את טיוטת המלצות הועדה הממשלתית שבדקה את נושא ההפרדה בין גברים ונשים בקווי האוטובוסים ל'מהדרין'.

שום דבר מפתיע – הועדה קבעה שההפרדה אינה חוקית.

בהקמת הועדה 'מטעם' הזו איש לא התלבט, כמו בועדה לבדיקת חוקיות פעולת צה"ל במבצע 'עופרת יצוקה', למשל. מה יש לחשוב פעמיים כשלכל היותר מי שיכול להפגע מצפונית ורגשית מהמסקנות הידועות מראש הוא 'מיעוט' חרדים השומרים את עיניהם ממראות אסורים ושמים לעצמם סייגים המונעים הפקרות והרס של משפחות.

ה'מיעוט' הזה גם לא נמצא ראוי להיות מיוצג בועדה שדנה בו ובהליכותיו. כל חברי הועדה היו, כביכול, 'אנשי מקצוע' נציגי משרד התחבורה, משרד ראש הממשלה, היועץ המשפטי לממשלה ועוד. כאילו הדיון הוא הוא על תיפקוד ההגה או הגלגלים, ולא על הבלמים האנושיים שכל הרבנים ופוסקי ההלכה של הציבור המקפיד ליסוע רק בקוי ה'מהדרין' סבורים שהם חיוניים ביותר. אפילו נציג של הרבנות הממלכתית, שיש לה בודאי מה לומר בענין לפחות כמו לנציג...משרד ראש הממשלה, לא הוכנס ל'ועדה'.

דעתו של הציבור החרדי לא נמצאה ראויה להלקח בחשבון כלל עד שגם המייצג היחיד שלהם, הרב דב לנדא, שנקרא להופיע בפני הועדה כ'עלה תאנה', נאלץ לעזוב בשל "יחס עויין".

אפילו בלא להכנס לעצם שאלת ההפרדה, המלצות מוזמנות של ועדה מהסוג הזה, וההכרזה על זכויותיו הבסיסיות של הציבור החרדי לחיות את חייו כאסורה ולא חוקית, היא כפיה אנטי דתית מובהקת. איש לא דרש להנהיג הפרדה בכלל קווי התחבורה הציבורית. מדובר רק בקוים המיוחדים, המקשרים בין הריכוזים החרדים, שרובם פעלו בעבר באופן פרטי, אך סונפו לבסוף ל'אגד' או לחברות אחרות דוקא מתוך גישה ממלכתית ולא מתבדלת. עכשיו, אחרי שצעדי ההתמזגות כמעט והושלמו בכל הקוים, גם במחיר הכבד של פגיעה בנוחות בזמני הנסיעות וסבל רב מעומס, קם הגולם על יוצרו, ומתוך מחשבה שאי אפשר להחזיר כבר את הגלגל אחורנית, בכל המובניה, הוא קובע שההפרדה בין הנהג ובין הנוסעות, אינה חוקית. הן צריכות לשבת דוקא על ברכיו או להשען על כתפו בעת הנסיעה מכפר חסידים לקריה החסידית באשדוד...

עצם ההכרזה ההיתולית על ההתנהגות בבית, ומבחינה זו קווי המהדרין הם ביתו של הציבור החרדי, בדיוק כמו שהקוים בין מזרח ירושלים לכפרי חברון, או הקו בנצרת הם ביתם של הערבים, כלא חוקית, יש מאחוריה הגיון כמו להכריז על קבוצות הספורט נפרדות לנשים ולגברים, שקיימות בישראל, או על הפרדה בשירותים הציבוריים בין גברים לנשים, או על החלוקה בין מגורי הבנים והבנות בצה"ל כלא חוקים.

ה'גשש' לא היה עושה מערכון טוב יותר ממסקנות הועדה.

כבר לא משנה מה יחליט הבג"צ. הציבור החרדי ימשיך הרי לנהוג על פי אמות מידה הלכתיות, וימצא את הדרך לשמור על אורחות חייו ופסיקת רבניו. אבל למסקנות הועדה ולפסיקת הבג"צ שעוד יגיד את דברו בהמשך יש הרבה מה ללמד על רצינות כוונתם של כל ה'נשמות הטובות' הקוראות כל הזמן לשילוב הציבור החרדי בחיי המדינה.

הכניסה ל'צלחת' אפילו בנושא הפשוט כל כך של שמירה על אורח חיים בתחבורה מיוחדת, מוכיחה כי הכוונה אינה להביא להשתלבות אלא לבליעה.

אין סיכוי!

אם תרצו אין זו 'אגודה'

אין ספק שהמכרזים שעומד משרד השיכון לפרסם לבנית למעלה מאלפיים יחידות דיור לציבור החרדי ברמת בית שמש ג' (שום קשר לרמת אביב ג') הם אחד הדברים החיוביים ביותר שיכלו לקרות לציבור שלנו בשנים האחרונות. שר השיכון אריאל אטיאס מש"ס ראוי, כבר בשלב המעורפל הזה, למלוא ההערכה והחיזוק, ועמו מי שיצטרך להתמודד ביום-יום עם הלחץ האדיר שמפעילים המתנגדים לתוכנית - ראש עירית בית שמש משה אבוטבול.

אמנם מדובר רק בניצן ראשון, אפילו מזערי שאינו 'מגרד' את קצה בעית הדיור כולה, אבל הוא חשוב ולו כדי להוכיח שכל הסיוט שעבר עלינו מבחינת היחסים הפנים קהילתיים והמפלגתיים בשנים האחרונות, בימי בחירות לכנסת ובעיקר לרשויות, וביניהם, אינו מעיב על התיפקוד כשמדובר במציאת פתרונות למצוקות הקשות המלוות את חיינו, כמו פתרון בעית הדיור של הדור החרדי החדש.

העובדה ש'בלון הנסוי' הראשון בענין זה לא שוגר ב'חריש', כפי שסברו תחילה, אלא בבית שמש, יכולה גם היא לתרום לקבירתם של היחסים העכורים בתוך המחנה, עמוק באדמה, מתחת ליסודות עליהם תבנה אי"ה הקריה החדשה ברמת בית שמש ג'. על פי התחזיות על חריש לא תהיה התנפלות, על אף שהיא מוצגת גם בשעה זו, כפתרון הטוב ביותר למצוקת הדיור החרדית. העובדה שכל הנסיונות הקודמים לישב את המקום, כולל אלה שלוו במניעים אידיאולוגיים, נכשלו, תעשה את נסיונות ההשתלטות של גורמים חרדיים על המכרזים להפשרת 12 אלף היחידות הצפויים להתפרסם מתישהו לציבור הכללי בראש העין, מעשיים ואתגריים יותר. הציבור החרדי אינו במצב שיש לו את הכוחות להתמודד עם סביבה ערבית עויינת, קיבוצית מציקה, ועם משפחת ג'ואריש שהוגלתה מרמלה לחריש בעקבות יריבות אלימה עד כדי מעשי רצח, בין חמולות. כשהציבור החרדי מסנן כל כך את שכניו אפילו בירושלים ובבני ברק, הוא ודאי לא יבחר לגור ליד כל אלה בחריש.

בית שמש היא ענין אחר. הציבור החרדי כבר שולט בעיר, וכל יוזמת בניה נוספת בו סיכויה לפעול לחיזוק האחיזה הזאת עולה אלף מונים על הסכנה שהיא תעמוד בסופו של דבר בעוכרנו או תתגלה ככשלון. לא הפגנות והתפרעויות של מתנגדים, כפי שהיו אתמול בעת סיור היזמים והקבלנים בבית שמש לקראת פרסום המכרזים, לא פניה לבג"ץ שצריכה להלקח בחשבון, גם אם תתקע את התוכניות לזמן בלתי ידוע, עשויים להפוך את הקערה על פיה, מסיפור של הישג והצלחה לכשלון כואב וצורב. רק אנחנו במו ידינו יכולים להגיע לכך. זה יקרה אם לא נדע לשלב ידים ולפעול יחד כמחנה אחד למען מכנה משותף אחד – פתרון מצוקת הדיור החונקת אותנו.

אין זה סוד שב'טסט' הראשון של מבחן האחדות שנערך על המסלול בבית שמש נכשלנו. כמו בירושלים, גם כאן העדיפה סיעת גור ביהדות התורה את המועמד הדתי לאומי לראשות העיר ולא את המועמד שכל המפלגות, הסיעות והקהילות החרדיות האחרות המשתתפות בבחירות, תמכו בו על פי הוראת רבותיהם. בסופו של דבר התברר שלמרות שנכשלנו במבחן המעשי, את ה'תאוריה' לפחות עברנו. משה אבוטבול, המועמד החרדי, הוא שנבחר לראשות העיר.

עכשיו, לקראת פרסום המכרזים בבית שמש, הגיע מועד המבחן הנוסף שיקבע האם ההצלחה היא גם מעשית או שהיא תשאר רק בגדר ה'תאוריה'.

בשני היומונים החרדים, 'המודיע' וה'מבשר', יש היום הצהרות של כוונות טובות בכיוון זה. במאמר פרשנות שכותב שלמה גרין מ'המבשר' תחת הכותרת המחייבת "חייבים לשלב כוחות', הוא שוטח את כל המכשולים שעדין ניצבים בדרך להקמת הקריה בבית שמש "מלבד התנגדותם של גורמים חילוניים וד"לים".

"העובדה שמדובר במתחמי בניה שתוכננו בעבר עבור האוכלוסיה הכללית" – הוא כותב – "מקשה על המתמודדים במכרז לעמוד במבחן העיקרי- לנסות ככל האפשר לספק מענה לא מדי יקר למצוקת הדיור. מחיר של 600 אלף שקלים לדירת שלושה חדרים הוא גם כך בבחינת הרע במיעוטו אך עדין מדובר במחיר הכרחי אם לוקחים בחשבון את מחיר המינימום שקבע משרד השיכון ואת עלויות הבניה... חייבים לשלב כוחות, ככל שהמצב מאפשר זאת. חייבים למנוע מצב שבו מלבד האתגרים הרבים מחוץ יווצרו גם בעיות מבית כאשר חוסר תיאום מינימלי יביא לתוצאה הפוכה מזו שכולם מייחלים לה".

מסוייג- "לשלב כוחות ככל שהמצב מאפשר" "תיאום מינימלי" – אבל עם מגמה חיובית, וגם זה משהו.

גם ב'המודיע' יכולנו, אולי משום שמאד רצינו, לזהות סימנים של הכאה על חטא. בדיווח של י. רייניץ על סיור הקבלנים והיזמים אתמול הוא מדגיש את העובדה שבעלי הכיפות הסרוגות, אלה שמועמדם זכה לתמיכת החלק הגוראי בבחירות, היו בין מובילי ההפגנה לצד החילונים, הירוקים ו"ותיקי תושבי המעברה של תחילת שנות החמישים". במסגרת הפרשנות קורא גם רייניץ להתאחד וכותב: "הסיוט הגדול של היזמים והקבלנים הוא, שבשל ריבוי המתמודדים הציבור החרדי יפסיד את רמת בית שמש ג'...כפי שזה נראה כרגע אין לציבור החרדי הרבה ברירות ומוכרחים להתאחד! כל העמותות והקבלנים המעוניינים לשווק דירות לציבור החרדי חייבים להגיע לסיכומים ביניהם אילו הצעות כספיות מגישים למכרז, כל קבוצה תדע על איזה מגרש היא מתמודדת ולחלק את המגרשים בצורה מסודרת והוגנת".

ההצעה של רייניץ היא מרחיקת לכת. רמת בית שמש ג' אינה ביתר ואפילו לא שכונת רמת שלמה בירושלים, או רמת שועפט בשמה הראשון, שבה יכלו כל העמותות לחלק ביניהן את העוגה, ולהגדיר את תחומי ההתמודדות. הפעם מדובר בשטח קטן יחסית, שהוא רק 'דוגמית' לצרכים. חלוקתו בין העמותות הסיעתיות עלולה דוקא להגביר את הסכסוכים והפירוד ולא להביא את האיחוד. השטח אינו יכול להשביע את רעבונו של הארי, ועלול לדחוף אותו לנגוס בחלקו של השני.

אז מה כן?

העמותות השונות חייבות להפנים שהתמודדות במכרז על קרקעות אינה 'פריממריס' או 'מפקד חברים' פנימי. זו גם לא העת להוכיח ברשימתו של מי נמצאים בעלי האמצעים וברשימתו של מי ה'שלעפרים' שאין ידם משגת. גם הציבור חייב לשתף בענין זה פעולה ולא לקחת בחשבון כלל את שאלת ההשתייכות הפוליטית. אנשי הכלל חסידיות צריכים להרשם גם אצל 'דגל התורה' התנאים מתאימים להם, כפי שלאנשי 'דגל התורה' צריכה להיות האפשרות להרשם ברשימותיו של קריספיל, המזוהה עם ש"ס. דוקא משום שאין מספיק לכולם האחריות לחלוקה שוויונית וצודקת צריכה להיות הדדית.

בד בבד צריכות לפחות בין העמותות הסיעתיות הפועלות בהכוונתן של גדולי ישראל, לחתור להתחייבות כי לאחר שיוודעו מיהן הזוכות במכרז, תעשה חלוקה שויונית וצודקת בין כולם.
רק אם זה יקרה נדע שבבית שמש יצאה היהדות החרדית לדרך חדשה.

הבניה ה'וירטואלית' בביתר

אם ירצו העסקנים המקדמים את נושא המכרזים והבניה ברמת בית שמש ג', לקבל דוגמא, ולו וירטואלית, לשילוב הכוחות המצופה מהם, יוכלו למצוא אותה בביתר.

ידיעה כמעט זהה שהתפרסמה ב'המודיע' וב'המבשר', כך בסתם יום של חול, יכולה לבשר אולי את ראשיתו של עידן חדש בשיתוף הפעולה הכלל סיעתי, שהציבור רק מרויח ממנו. הפעם לא מדובר בקריאה משותפת של גדולי ישראל שכמוה מתפרסמות תמיד באותו נוסח בעיתונות היומית כולה, אפילו לא בהתרמה דחופה לקופות העיר, הצדקה והחסד, אלא בידיעה על 14 מגרשים שהוקצו למוסדות תורה וחסד, בתי כנסת ומקוואות בביתר עילית.

אין זה סוד ש'ביתר' אינה המקום המועדף לדיווח של סופרי 'המודיע' . משה צורן לא היה בו מאז הבחירות האחרונות. שמות כמו ראש העיר מאיר רובינשטיין, המנכ"ל יהודה גרליץ או הגזבר יהושע פולק, אינם מופיעים תדיר, או בכלל לא, מעל גבי 'המודיע'.

העובדה שהפעם נפרץ המחסום, היא חיובית ביותר וראויה לציון גם אם מי שמתעמק מוצא ניואנסים קלים של שינויים קטנוניים בין הידיעה המופיע ב'המבשר' לזו שמתפרסמת ב'המודיע'. ב'המבשר', למשל, רובינשטיין הוא "ראש העיר". סופר ה'מודיע' נצמד לספר ואצלו הוא רק "ראש העיריה". כך גם פולק אינו "גזבר העיר" אלא רק "גזבר העיריה". ב'המודיע' גם לא קיימת "מליאת עיריה" בביתר אלא רק "עיריה", ואת זה לא הבנו. אבל כל השאר, אפילו התמונה המצורפת לידיעה, הוא כמו תאומים זהים.

איך זה קורה?

מסתבר שבביתר אכן נעשתה הפעם חלוקת המגרשים ותקציבי התב"רים מתוך אחדות ובהתחשבות מקסימלית בצרכי כל הקהילות, כמובן במסגרת האפשרויות הקיימות. רשימת הזוכים בשטחים ובמגרשים, היא על פניה אכן מגוונת ביותר, ויש לברך על כך את ראש העיר, או העיריה על פי גירסת 'המודיע' ואת חברי המועצה, וגם את 'המודיע' על החלוציות שהפגין בפרגון ובדיווח הוגן על צעד חיובי שנעשה לאחדות המחנה.

ובכל זאת הדוגמא האישית הזו היא רק 'וירטואלית'. למה? – כי שני העיתונים, גם 'המבשר' וגם 'המודיע' מציינים שהחלוקה עברה את מבחני הנוהל החדש והמחמיר להקצאות שהוציא משרד הפנים, אבל התייחסות להקפאת הבניה בשטחי יו"ש ובהם גם ביתר , אין.

רוב הפרויקטים שאושרו יוקפאו לעד שיבואו ימים טובים יותר. אבל אם יוקפא עמם גם טעמה הטוב של ההרמוניה שבלטה באישורם, גם זו בניה גדולה לעתיד.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!