משלטי חוצות לארונות קודש • וידאו

על האמן אמיר זיני לא שמעתי עד היום. סביר להניח שגם אתם לא. אך לפני תקופת מה נכנסתי לבית כנסת מפואר בירושלים, מול מקום המקדש, והתפעלתי מהעיצוב, הריהוט ומארון הקודש.

שאלתי: מי בנה את המקום?

"אמיר זיני", הייתה התשובה.

• ומי בנה את ארון הקודש?

"אמיר זיני".

• ומי יצר את הוויטראז'ים?

"אמיר זיני", הייתה התשובה.

החלטתי לנסוע לפגוש אותו.

מצאתי יהודי ירא-שמים, הדור פנים, שזקנו יורד על פי מידותיו, צנוע וענוותן.

וכך, יצאנו איתו לסיור בבית המלאכה ובבתי הכנסת שבנה במו-ידיו, מן המסד ועד הטפחות.

הוא עלה לישראל לפני כ-25 שנה מצרפת, הקים עסק של שילוט, שהתפתח למימדים גדולים מאוד. לפני כ-15 שנה, כשראה כי ישנן בעיות צניעות בפרסומי חוצות, החליט לבצע הסבה ולהשקיע את את כל כשרונו שפיתח במהלך השנים שעיצב ויזם רעיונות בפרסומי חוצות, בלרומם את בית אלוקינו.

הוא החל לבנות ארונות קודש ונברשות אומנותיות, בעיצוב בלעדי, והמשיך לוויטראז'ים, עבודות אבן, תבליטים, לצד עיצוב ובניית בתי כנסת.

ההזמנות בתחילה היו קטנות, אך תוך תקופה לא ארוכה השמועה עברה מפה לאוזן וידיו מלאו עבודה. עבודות אומנות שלו מתנוססות לתפארה בבני-ברק, ירושלים, ובכותל המערבי.

בסיור שערכנו עמו צילמנו חלק מהמקומות. הסיפור המרגש והכואב ביותר ששמענו מפיו היה על אב מגוש קטיף, שבנו נהרג בגוש, בהיתקלות טראגית. לזכרו הקים נברשת מיוחדת ומושקעת (בתמונות ובסרט).

לפני הגירוש מגוש קטיף, הודיעו לו מהצבא לבוא ולפרק את הנברשת ולעביר אותה למקום מבטחים. אלא שלפני ביצוע העבודה הודיעו לו כי אין צורך בבואו וכי חיילי צה"ל יעשו זאת בעצמם. זאת, כדי לחסוך את עלות הפירוק. הצבא איחסן את הנברשת במחסן.

לפני כמה חודשים ביקשו ממנו בני המשפחה להוציא את הנברשת מהמחסן ולמקמה בבית כנסת אחר. אך כאשר הגיעו בני המשפחה למקום - נחמץ ליבם. המראה היה קשה מנשוא: הנברשת היתה שבורה ומפרוקת לרסיסים, שקועה כולה בביבים.

הזכרון היחיד שנותר ממנה הן כמה תמונות שאמיר העביר לנו.

<













































































>

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!