"החדר היה אש, כולם שמעו את הצרחות מבחוץ"

הסיפור שלפניכם הוא סיפור שהגיע לאוזני כאשר עברתי ברחוב שליד אחת מרפאות השיניים של הקופת חולים, לידי עברה אישה עם בנה בן ה4. ראיתי בעיניה שמשהו לא בסדר וגם הילד היה עם עיניים אדומות מבכי, לא יכולתי להתאפק ושאלתי אותה מה ארע? ומדוע היא כ"כ נסערת? והיא לא רצתה כ"כ לענות, אמרתי לה שמי חני לוין ושאני מנהלת מדור נשים בבחדרי חרדים ואם תספר לי יצא מכך רק דברים טובים. הגברת הסכימה ובעודה מרגיעה את בנה הקטן החלה מספרת לי:

הכל התחיל לפני 3 וחצי חודשים לפני שהתחילה מגפת הקורונה כאשר יום אחד גיליתי שלבני הקטן יש חורים בשתי שיניו הטוחנות, מיד קבעתי תור לרופא השיניים דרך הקופה. התור נקבע לעוד שלושה חודשים, קיוויתי שהשיניים לא התעוררו לפני שנעבור את שלושת החודשים הללו, והנה ברוך ה' הגיע היום ונכנסנו לחדר הטיפולים, הבן שלי ממש נהנה לשבת על כיסא הלונה פארק, ככה סיפרנו לו. הוא פתח את הפה והטיפול החל, בתחילה ביקשנו שהטיפול יתבצע עם מסכת גז צחוק, אך מכיוון שהרופאה אמרה: "לבן שלכם עדיף בלי המסכה, הוא ירגיש יותר טוב ככה", סמכנו על הרופאה, שהייתה באמת מומחית ועשתה עבודתה בצורה הטובה ביותר.

כאשר סיימה את הטיפול בשן הראשונה, אמרה: "עדיף בשביל הילד לקבוע עוד תור ולעשות את הטיפול השני בפעם אחרת, הסכמנו כמובן, והתור נקבע אף הוא לעוד שלושה חודשים, כאשר שאלנו מה יהיה אם יכאב לו? עדכנה אותנו שקיים במרפאה רפואת עזרה ראשונה, ונוכל להגיע בכל עת.

כעבור שבועיים היה זה יום חמישי בערב, הילד התחיל לבכות שממש כואב לו, וכמה שהבאנו לו משככי כאבים זה לא עזר. מיד יצאנו למרפאה והגענו כמה דקות לפני סגירתה, ומכיוון שהיו מטופלים רבים שחיכו לעזרה ראשונה, הפנו אותנו למרפאה בתל אביב שעובדת עד שעה מאוחרת יותר.

כאשר הגענו למרפאה בתל אביב נכנסנו אל הרופא, שכנראה לא היה מומחה גדול בילדים, אבל לא הייתה ברירה הילד ממש צרח מכאבים, הרופא התחיל לטפל, והילד התחיל לבכות ולא רצה לפתוח את הפה, וממש פחד מהרופא, דמיינו לעצמכם מה שהיה שם... הרופא אמר: "הילד לא בשביל שיטפלו בו ככה והבהיר שהוא לא מתמחה ברפואת ילדים, המליץ שנפנה למחרת(שישי) מיד בבוקר לרופאת הילדים שתעשה טיפול עזרה ראשונה, ביקשנו שלפחות ישים משהו להרגעה. הרופא לאחר כשעה הצליח להכניס תרופה שתרגיע את הכאבים.

ביום שישי מיד על הבוקר, הגענו לרופא השיניים. בני שעבר סיוט קודם לכן לא הסכים לפתוח את הפה, כאשר ראתה זאת הרופאה לא ניסתה בכוח, ואמרה שכדאי שהטיפול יתבצע עם הרדמה, בכדי שיוכלו לטפל בשן שנותרה. אך בשביל זה הסבירה הרופאה שהנהלים במרפאה; שלא לשלוח ילד מהר להרדמה או טשטוש מיוחד (כנראה מטעמים מובנים של חסכון...) ולכן בשביל לקבל הפניה ולקבוע תור להרדמה אנו צריכים להחתים שלושה רופאים, כאשר אחד מתוכם הוא מנהל המרפאה, החתימות נועדו בכדי להיות בטוחים שהילד באמת אינו מסוגל לטיפול רגיל, כמובן, בינתיים הילד שסובל צריך לחכות עוד זמן עד שיהיה תור גם למנהל המרפאה שיבדוק אותו.

מבלי כל קשר להמשך הסיפור, מספרת האמא, שזה נשמע לא הגיוני בכלל שילד שצורח אצל רופא השיניים ולא נותן בשום צורה לרופא לבדוק אותו לומר לו שיבדקו אותו עוד שלשה רופאים ורק לאחמ''כ לתת אפשרות ללכת להרדמה, שהרי מרופא לרופא נהיה יותר גרוע והילד נהיה עוד יותר פחדן, וכבר אינו מבין מה רוצים ממנו, ילד זה ילד.   

ממשיכה האמא ומספרת לי שכאשר הגיע ערב שבת בני החל בבכיות שכואב לו נורא השן, ניסינו להביא משככי כאבים ושמנו על השן כל דבר שיכול להרגיע, מה נאמר עברה עלינו שבת לא פשוטה.

לאחר כמה ימים בודדים היה לנו תור למרפאה. עברנו אצל שני רופאים שמיד קלטו את הילד וראו שהוא מאוד מפחד וחתמו על הטפסים. נותר לנו להחתים רק את מנהל המרפאה. נכנסנו אליו לאחר זמן רב ששהינו מחוץ לחדר, על מנת שיחתום לנו אף הוא, והוא, שכנראה חלק מתפקידו זה לשלוח כמה שפחות ילדים להרדמה או טשטוש, החליט שהוא יצליח לטפל בו.

בתחילה אמר שיש לו שיטות מיוחדות ושכנע את הילד ואת האמא שהוא לא מוציא ילד בלי טיפול, הרופא היה עקשן. אך תוך דקות ספורות בחדר שררה מהומה וההרגשה הייתה כאילו בוערת אש בתוך החדר, מלחמה של ממש, כאשר הילד החליט שאינו פותח את הפה והרופא החליט שהוא מטפל, במשך ארבעים דקות כולם שמעו את הצעקות מבחוץ ואף הסתכלו לראות מה קורה בפנים, אחת המזכירות אף הגדילה לעשות ונכנסה לבדוק שהכל בסדר.

מספרת האמא שכבר לא ידעה מה לעשות כי מצד אחד להפסיק באמצע אי אפשר, כיוון שהרופא פתח לו את השן וחייבים לסגור אותה, ומצד שני לומר לרופא שאנו לא מעונינים בטיפול שלו גם בלתי אפשרי שהרי חיכינו לחתימה ואם הוא לא יחתום לא יכולנו לקבל הפניה להרדמה.

ואני שלא ידעתי מהן הזכויות, לא העליתי בדעתי שאולי אני יכולה להתנגד. חשבתי שאם הרופא החליט שהוא יכול. לי אין אפשרות לבקש משהו אחר, הרופא הצליח אמנם את הטיפול אך הילד נותר עם צלקת של פחד בליבו, וכאשר הוא שומע את המילה רופא שינים מיד מתמלא הוא בפחד נוראי. לאחר הטיפול אמר הרופא בחיוך של הצלחה "אתם רואים אפשר הכל אם רק רוצים". אני לא האמנתי שלזה הוא קורא הצלחה. וכי כאשר הוא תופס את הילד בצורה שאינו יכול להתנגד זה נקרא להצליח?,

ברגע שמצליחים לטפל בילד בצורה סבלנית ומצחיקה כמו שרופאי ילדים מומחים בזה, אלו נקראות הצלחות. יצאתי מהטיפול ופגשתי במנהלת הראשית שאמרה לי: "יופי אז הוא הצליח" ואני השבתי לה: הצליח, אך השאלה אם הילד יצליח לצאת מהסיפור הזה כעת, מכיוון שהוא, כבר לא מוכן לשמוע על רופא שינים. כאשר שמעה זאת המנהלת, התלחששה ואמרה מדוע לא הודעתם לרופא שאינכם מעוניינים בטיפול מסוג כזה, מיד הוא היה חייב לחתום לכם, וכך הייתם מונעים מהילד שלכם את כל זה.

לא האמנתי למשמע אוזני, יצאתי כעוסה שהרופא אפילו לא טרח לעדכן אותי, שאני יכולה לשלול ממנו את האפשרות בטיפול רגיל וכך לחסוך מהילד שלי את הטראומה. ובאמת מששמעה המנהלת את הסיפור קראה לרופא המנהל והסבירה לו שלא היה צריך להתנהג בצורה כזו, אך הרופא טען שוב ושוב "לא אמרתם לי שאינכם רוצים שאני יטפל"...

אז הורים יקרים אני רוצה להעביר מסר מאוד חשוב שימו לב! במילה אחת אתם יכולים לעזור לילד שלכם, שלא יעבור טראומה מסוג כזה, אם הגעתם למרפאה של הקופה עם הילד, וזיהיתם שילדכם פוחד מידי, תנסו אצל הרופאה, אבל אם לא הולך יש פתרונות יותר פשוטים ולכן רק תהיו מודעים לכך שיש לכם את האפשרות להגיד לא! ואם צריך תעשו את זה! ללא חשש. הילד הוא שלכם, ואתם יודעים מה הכי טוב בשבילו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!