לחתוך ב'בשר החי'!

מצרפים כל זוז למזוז

אם לא הבנתם עד היום איך התגלגל לו דווקא הפתגם "צריך לחתוך בבשר החי" מ'קצביות' הבשר לארסנל המינוחים ומטבעות הלשון הכלכליים וה'אינטלקטואליים' - מהבוקר הכל מובן.

בכל עיתוני היום, מלבד בחרדים כמובן, מתפרסם דו"ח הממונה על השכר באוצר, על שיאני השכר בשירות המדינה. במקום הראשון ניצב לא אחר מאשר החותך הלאומי בבשר החי - פרופ' יהודה היס, הפתולוג הראשי במכון לרפואה משפטית אבו כביר.

66,613 שקל מושך פרופ' יהודה היס מדי חודש ל'מחייתו' מה'כספומת' של המדינה. הבאים אחריו, בפערים של אלפי שקלים, גם הם מהתחום ה'רפואי', אלא שהם, לעומתו, נאלצים להרדים אותנו, כדי שלא נתווכח איתם על המחירים המפולפלים שהם נוטלים עבור הניתוחים והטיפולים שהם מבצעים בנו.

פרופ' יהודה היס מקבל את ה'פאציינטים' שלו מורדמים לצמיתות וללא כל חשש שישמיעו מחאה. כל זה, עד שבא אילן לוין הממונה על השכר באוצר, עורר את ה'דובים' או את 'המתים', ותקע את האיזמל לניתוח המצב אצל מקבלי ההחלטות.

האמת, במחשבה שניה, ולאחר שאנחנו מנסים לנטרל עצמנו מדעות קדומות על שוויו של האיש הזה, איננו מבינים מה בדיוק רוצים מפרופ' היס ומדוע נטפלו דווקא לשכר שלו. 'חלטורות' מן הצד, כמו רופאים אחרים, הוא הרי אינו יכול לעשות. מתחת לשולחן שלו מונחים רק שקיות ניילון שחורות, ואין מי שיתקע לידיו מעטפות ירוקות. אז מניין יתפרנס?

ובכלל, מאז שהמצב הכלכלי בישראל קשה כל-כך, מתים כאן הרבה יותר אזרחים. מאחר ואיש אינו מוכן להודות שזה קורה מפני שהיס וה'שיאנים' האחרים שברשימה שודדים את קופת המדינה ומותירים את ענייה, זקניה וחוליה למות, גדל מספרם של המנותחים לשם קביעת 'סיבת המוות'.

היס, אם כן, נותן למדינה תמורה מלאה בעד שכרו.

בימים אלה של ערב חודש הזיכרון לרצח יצחק רבין, גם אסור לשכוח את תרומתו הגדולה של הפרופ' המכובד שכתב את דו"ח המוות וחתם עליו בלא שידו רעדה, כאילו היה זה 'מת מצווה' המוטל על שולחן הניתוחים שלו. התשלום על הלויאליות והתעוזה שהפגין בוודאי חולק ב'קרדיט' על פני כמה שנים, וגם הוא מקפיץ את גבוה המשכורת. כך שכל הטענות על שכרו המופקע והמוגזם של פרופ' היס הם יריות 'סרק, סרק'... הפעם של התקשורת.

אם ניתן לציבור להתלונן ולמחות על מישהו ברשימת 'שיאני השכר' הרי שזה לכל היותר נגד שכרה של השופטת טובה שטרסברג-כהן, נציבת תלונות הציבור על השופטים, שקיבלה שכר של 64,582 ₪ לחודש, רק כדי לתבוע את פיטוריו של דיין בית הדין הרבני הגדול, הרב אברהם שרמן.

קיצוציו התמידיים של חשב מוסדות הדת באוצר, עולה למדינה, על פי הטבלה, סכום 'זעום' של 43,159 ₪ בחודש, ומנהל הרשות הארצית לשירותי דת במשרד התעשיה והמסחר (אם תדעו מי זה ומה הוא עושה דווחו לנו בבקשה) עולה למשלם המסים 44,927 ₪ לחודש. הוא מחזיר 73 שקל עודף מ-45 אלף! וגם זה יפה מצדו.

מהו שכרו של 'הממונה על השכר' שפרסם את הדו"ח? את זה לא מגלים לנו. אבל כמה שהוא לא מקבל מגיע לו. הוא עשה עבודה טובה, שבמבט נכון השלכותיה הן הרבה מעבר ל'חטטנות הסנסציונית' בשכרם של עובדי המדינה בישראל.

קחו, למשל, את היועץ המשפטי מני מזוז. הוא הצליח ליצור לעצמו דימוי של ... סמל היושר הציבורי והמצפון הנקי. זה לא דבר קל וחייבים היו לתגמל אותו כראוי כדי שיוכל לעבוד בשקט ול'הצדיק' את הבבואה הזו. עלותו של מזוז למדינה היא סך הכל...69,173 ש"ח לחודש, סכום לא עגול, אבל אף אגורה יותר. בקרוב מאוד הוא יאלץ להיפרד ממספר המזל הזה המופיע בתלוש המשכורת שלו מדי חודש, והוא יעבור, באופן יחסי, כמובן, לתשלום כפנסיה. אז מה רע כך?...

תראו כמה הוא תרם בסכום ה'פעוט' שהרוויח, בעקיפין לפתרון כמה מהתלבטויותיה הקשות של המדינה. כידוע, מבקש שר המשפטים יעקב נאמן לפצל את תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה, צעד שמפלגת 'העבודה' השותפה לקואליציה מתנגדת לו, והסוגיא הועברה רק אתמול להחלטתו הסופית של ראש הממשלה בנימין נתניהו. אם לא המשכורת המנופחת של היועץ המשפטי לממשלה, הפיצול בתפקידים לא היה בא בחשבון, שהרי מי היה מוסיף עוד משכורת אחת למיליונים הכבדים של משכורות עובדי הממשלה הבכירים שחולקו בשום שכל ומחשבה?

סכום של 69,173 ₪ לחודש, ניתן בהחלט לחלק ולפצל בין שני יועצים או אפילו שלושה. מי שיזכה בנתחיו עדיין לא יאבד את מקומו ברשימת עובדי המדינה ה'מוערכים', המרווחים משכורת חודשית של מעל 30 אלף שקל, לא כולל פנסיה ותגמולים, ובכל זאת הם נשארים סמל ל...ניקיון כפיים.

ושימותו הקנאים והרעבים ללחם.

מלים זה דבר אחד ומעשים...'דבר אחר'

כבר הבענו כאן יותר מפעם אחת, את שמחתנו לאד, על הקשיים שרשת 'טיב טעם', מפיצת הטריפות הגדולה בישראל נקלעה אליהם, בתקווה שלא תצליח להיחלץ.

קובי טרייביטש, יו"ר החברה, דחה ביהירות את כל השמועות על כוונתו למכור את הרשת והגיב לתקשורת בלגלוג, כשאמר: "אלה שרוצים לקנות אותי הם בעצמם על המדף"...

הבוקר מסתבר שהמילים שלו זה דבר אחד ומעשים שלו הם..."דבר אחר'.

טרייביטש חתם הסכם עקרונות עם חגי שלום, בעל השליטה בחברת 'הארגז', לפיו הוא יסייע לו לקנות את חלקם של השותפים בחברה מידי הנושים, ובתנאי שטרייביטש יעביר את תפקיד יו"ר החברה לידי נציגו של שלום. עסקה די מסורבלת, שאין בה שקיפות, בהחלט לא 'בשר' שניתן להגדירו כ'לבן', אבל משמעותה היא שמפעל 'הארגז' ישקיע מעתה לא רק באוטובוסים-ארגזי האדם הממונעים, אלא גם ב'ארגזים' לאיכסון ושינוע חזירים...

אין לנו עניין ביותר מלהסב את תשומת הלב לכך שה'תפר' העיסקי המאולץ, שמנסים ממש עכשיו לרקום בין חברת 'הארגז' לבין רשת הטריפות 'טיב טעם', עשוי להיות 'שעת הכושר', בכל המשמעויות, לנקות את המדינה ממאכלות אסורים.

חגי שלום הוא אלוף לשעבר בצה"ל, בן העדה הלובית, שאמנם הציל את מפעל 'הארגז' מקריסה, אך כמי שמכריו מציגים אותו כאדם איכותי, לא נראה שירצה להיזכר לדיראון עולם כמי שלא הציל את מדינת ישראל מציפורני החזיר.

אומרים שלו עצמו אין את עשרות המיליונים שהוא אמור להעביר לקופת 'טיב טעם' כדי שתוכל, בשלב הראשון לשלם בחודש הבא לבעלי אגרות החוב. מדובר בכשלושים מיליון ₪, סכום השווה בערכו ל...מחיר שאהוד ברק דורש לקבל עבור הדירה שלו במגדלי אקירוב.

מה זה שייך? אה, כמעט ולא שמנו לב שלא סיפרנו לכם שאותו חגי שלום שימש בעבר כראש מטהו של ברק בבחירות. לא שזה אומר משהו על קשר עיסקי שקיים ביניהם, אבל אם ראש המטה של ברק בעבר אכן ישתלט על 'טיב טעם', עוד נגיע חלילה למצב שמסיבות הפרידה לבכירים במערכת הביטחון לא יצטרכו להסתפק ב'תפריט צנע' של פלאפל, צ'יפס, סלט, פיתה, ורוגלעך וקפה לקינוח, כפי שזה קרה השבוע אחרי הפרסום על הבזבזנות של ברק ואנשי משרד הביטחון, אלא יוכלו לקבל אספקה ישירה וזולה מרשת 'טיב טעם'...

סתם ספקולציות רעות.

למי יש 'כיסוי' ולמי אין?

העיתונות החרדית חזרה היום אל עצמה, אל הפרופורציות והשפיות. 'המודיע' עושה מאמץ על לתקן את עוולת אתמול, והוא נפרד מהרב שלמה לורינץ ללא חשבונות קטנוניים, כראוי לאישיות ציבורית בשיעור קומה כשלו.

"את זכות חייו ראה בקשר שהעניקו לו תפקידיו הציבוריים עם מרנן גדולי ישראל זי"ע, עמם עמד בקשר הדוק. במיוחד היה נכנס ובא לפני מרנן הגאון רבי אברהם ישעיהו קרליץ זי"ע ה'חזון איש', גאב"ד בריסק הגאון רבי יצחק זאב זי"ע, ראש הישיבה הגאון רבי אלעזר מנחם מן שך זי"ע וגדולי ישראל אשר בדור ההוא" – נכתב בין השאר בידיעה המקיפה.

על פי הנוסח והמינוחים שבה, נמסרה הידיעה להיכתב בידי סופר שהיה קרוב אצל הנפטר הדגול והוא מאותה השתייכות שבטית וחוגית. הדגש בידיעה הוא על היותו שלוחם של מרנן גדולי ישראל.

משום כך גם אסור היה לכתוב אף מילה של ביקורת, אפילו לא ברמז. כמי שאין ספק שפעל כשלוחם של גדולי ישראל הקפידו ב'המודיע' להציגו בדיוק מלא ובלא חריגה אפילו בקוצו של יוד. הם דייקו בשם המשפחה וכתבו "לורינץ" ולא "לורנץ" ובשם הפרטי המלא "הרב שלמה זלמן" ולא "שלמה" החבר מהכנסת.

ב'המבשר", לעומת זאת, שמו דגש על התואר 'ממנהיגי היהדות החרדית' המאפשר גם לפטרון שלהם, הרב מנחם פרוש יבדל לחיים, עצמאות תיפקודית, ללא תלות מוחלטת על גדולי ישראל, וככזה הוא נותר עבורם "שלמה" בלבד ו"לורנץ" ללא היוד.

ובזה הסתכם, בסופו של דבר, כל השוני בין הדיווח הרשמי והמחייב של 'המודיע' לבין האישי והריגשי של 'המבשר'.

ההבדל הבולט יותר משתקף הבוקר דוקא ממודעות האבל. בני המשפחה מצאו לנכון לפרסם את המודעה הגדולה שלהם בשלושת העיתונים במקביל, 'המודיע' 'יתד נאמן' ו'המבשר' ובגודל שווה. אבל צא"י על מוסדותיהם שמאריכים ימים כשיבתו הטובה של הנפטר, החרימו את אחיהם לרעיון ופירסמו את השתתפותם באבל רק ב'המודיע', כמו ש'דגל התורה', שהרב שלמה לורינץ לא נמנה רשמית על חבריה, לא הצליחה להתעלות על עצמה והסתפקה בפירסום רק ב'יתד נאמן'. ההזדמנות להוכיח ש"האחריות מחייבת" אינה רק סיסמה, שוב חמקה בין הידים.

אבל יש עוד ששה ימים לתקן.

בעתונות הכללית אין ולו איזכור קטן על פטירתו של מנהיג הציבור החרדי ששימש במשך 33 שנים כחבר בבית המחוקקים הישראלי, היה מרכיב חשוב ב'מהפך' השלטוני של מנחם בגין ובמשך שלוש קדנציות יצק תוכן חדש לתפקיד יו"ר ועדת הכספים שמעולם לא היה נחשק, והוא הפך אותו לתפקיד מפתח במדיניות הכלכלית הישראלית.

מנהל קבוצת כדורסל שקץ בחייו אחרי שפיזר הבטחות ללא כיסוי לפתאים שהפקידו בידיו את כספם, ראוי, על פי אמות המידה של התקשורת הישראלית, להיסקר בכותרות ענק וביחס סלחני ורחמני. אבל למנהיג של ציבור שלם וגדול שלכל מילה שלו בצ"ב שנות חייו היה כיסוי מלא ושהיה חתום בזמנו על כל שטרי הכסף של מדינת ישראל לא נמצא שום מקום למילת הספד מתבקשת בין כותרות העיתונים.

הוא לא ראוי בעיניהם ל'כיסוי עיתונאי'.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!