מבחן הפתע הגדול של העיתונות החרדית

כתבות בנושא:
• משה גפני ואורי מגלב מספידים • מיוחד
• "הבסיס לידידות: ועשית ככל אשר יורוך" • מנחם פרוש מדבר
• "צריך לומר: הגאון הרב שלמה לורנץ"
• הרב שלמה לורנץ ז"ל
• הרב לורנץ ז"ל: היומונים הודפסו מחדש

רק 'המודיע' לא הספיק לדווח...

מקצועיותו של עיתון אינה נמדדת ביום-יום, לא בדיווחים השוטפים ובפרשנויות, ואפילו לא ב'סקופים', שהרי הם מתפרסמים מעת לעת אצל כל מי שראוי להיכנס תחת ההגדרה 'עיתון'. אצל מי פחות ואצל מי יותר.

המבחן האמיתי הוא כאשר מתרחש אירוע לא צפוי, הראוי לסיקור, חשיפה או אפילו סתם דיווח יבש, שלא ניתן להתעלם ממנו או לדחות אותו, ברגע הסגירה של העיתון או בעיתוי מלחיץ הרבה יותר - רגע אחרי שהעמודים שוגרו לדפוס.

ההתעשתות המהירה ושיקול הדעת שצריכים להפעיל עורכי הלילה בשעה מאוחרת, שבה ההיגיון כבר שוקע ונוטה לתרדמה, עשויים לקבוע את מעמדו של העיתון ואת מקומו האמיתי במגרש התקשורתי שבו הוא משחק.

מבחן פתע שכזה נחת על העיתונות החרדית היומית הלילה.

מעט אחרי חצות הלילה הגיע למערכות העיתונים המידע הראשוני בדבר הבשורה המעציבה על פטירתו של ח"כ לשעבר הרב שלמה לורינץ, משרידי דור הדעה של אישי הציבור והפוליטיקאים החרדים. אין אישיות מתאימה יותר להעמיד בניסיון את צלילות דעתם של העומדים בראש המערכות התקשורתיות החרדיות המשפיעות ביותר על דעת הציבור בישראל, מאשר הדמות הזו.

גם יריביו הפוליטיים, ולא נותרו רבים שכאלה בינינו, יודו שבכל צ"ב שנותיו, שברובם המוחלט פעל בשליחות גדולי ומאורי הדורות לטובת ציבור יראי ה', התבלט הרב שלמה לורינץ ז"ל בשכל הישר שלו, שהתבסס על דבקותו בתורה ובמוסר. עד לרגעיו האחרונים היתה דעתו צלולה עליו.

'יתד נאמן', שעל פי הערכה אינטואציבית היה הראשון מבין העיתונים החרדים שקיבל את הידיעה המרה, הצליח עדין לשבץ אותה במרכז העמוד הראשון. מבזק לא ארוך, אבל מספיק כדי למשוך את תשומת הלב של הקוראים מיד כשייטלו לידם את העיתון בבוקר. מודעות אבל לא הספיק העיתון להכניס, אבל העובדה שהידיעה הקצרה מופיעה במסגרת שחורה עבה, בצד של מודעות האירוסין והיא מוקמה מעליהן, עושה את שלה.

בנסיבות האלה, ובהתחשב בעובדה ש'יתד נאמן' כפוף לתנאים נוקשים מצד בית הדפוס שבו הוא מדפיס את העיתון, הרבה יותר משני מתחריו, העיתון הזה בהחלט עבר את המבחן. בציבור שהעיתון הזה פונה אליו, שהנפטר הדגול היה סמל ודוגמא לאיש ציבור שראוי להיספד ולהיפרד ממנו בכבוד, ההישג הזה הוא בהחלט משמעותי.

אל מערכת עיתון 'המבשר' הגיעה הידיעה על פטירתו של הרב לורינץ ז"ל לאחר שהעיתון כבר הועבר לדפוס, מה שאומר שההחלטה כיצד לפעול היתה מאוד לא קלה. הרב לורינץ ז"ל, אמנם היה בן בריתו של פטרון הרב מנחם פרוש, יבדל לחיים ארוכים, במערכות ציבוריות רבות וחשובות, והאחרונה שבהן השליטה במוסדות 'החינוך העצמאי', אך הדבר הזה כשלעצמו אינו מספיק כדי להתגבר על מגבלות טכניות, וגם כספיות, שמולם מצאו עצמם אנשי המערכת עומדים בצבת הזמן, הלילה.

בסופו של דבר הוחלט להמשיך בהדפסת המהדורה הראשונה הרגילה של העיתון, עד להעברת הגרסה החדשה של העמוד הראשון, שבה שובצה הידיעה על הפטירה. העובדה שבאזור ירושלים, חלק גדול מהמינויים קיבלו את המהדורה השניה והמתוקנת, ובסקירת עיתוני הבוקר המשודרת ב'קול ישראל' כבר בשעה 5 לפנות בוקר, הוקראה הידיעה מתוך 'המבשר', מוכיחה כי המירוץ אחר הזמן עלה יפה, והמאמץ הוכיח את עצמו.

גם 'המבשר' עבר את במבחן.

רק ב'המודיע' הידיעה על פטירתו של הרב שלמה לורינץ ז"ל אינה מופיעה כלל. ל'המודיע', כעיתון ותיק ומבוסס, יש את התנאים הנוחים ביותר להדפסה מאוחרת, ולהחלפת מהדורות. מבין שלושת העיתונים הוא גם העיתון שהסגירה שלו היא המאוחרת ביותר, והמערכת המשומנת מאפשרת זאת בלא שתפגע ההפצה בבוקר. אבל כל היתרונות האלה לא נוצלו כדי להביא ולו דיווח יבש, על פטירתו של האיש היקר הזה שייצג את אגודת ישראל, והיה שליחם של חלק חשוב ממנהיגיה הרוחניים במשך תשע קדנציות בכנסת, והרבה יותר מזה בציבוריות החרדית.

לא. 'המודיע' לא נכשל במבחן הזריזות התקשורתית. הוא שוב מעד בסגידה לחישובים הצרים והפסולים, וברתיחה הכיתתית שכל מוח סולד ממנה, במיוחד כשהיא מתבצעת אחרי הסתלקותו של איש. גם את האימרה המקובלת של 'אחרי מות - קדושים אמור', ניפצו אנשי העיתון הזה בהתנהגותם היום.

ואולי לא רצו אנשי 'המודיע' שרשם העמותות ידע שהרב שלמה לורינץ ז"ל נפטר, כדי שלא לעורר את הדב שוב בסוגית 'החינוך העצמאי', וכדי שמלחמות הירושה לא יתעוררו מחדש כתוצאה משינוי נוסף בעמותה?

מי יודע. אולי...

אסור להנציח את הכותל כמקום "בכיה לדורות"

ה'כותל המערבי' הוא אמנם שריד המקום הקדוש ביותר שאליו התייחסה ההבטחה הקשה מנשוא לכל יהודי, שיהפוך למקום של 'בכיה לדורות', אבל אסור לשכוח שמדובר ב'קללה' ואנחנו מחויבים לשאוף להסרתה מעלינו כמה שיותר מהר. 'דורות' של בכי כבר עברו, ולנו בני הדור הזה, אסור להיות אלה שינציחו את הבכיה הזו ויעבירו אותה לדורות נוספים.

לאחרונה הולך והופך גם הכותל המערבי לסלע של מחלוקת בעם. עלינו, כיהודים מאמינים, להרחיק את הסכנה הזו, גם אם יש מי שרוצה להאמין שהיא אחד מסימני הגאולה.

'חבלי המשיח' הסינטיים והמלאכותיים האלה, מאיימים לחנוק את צינור הנשימה העיקרי שחיינו כעם תלויים בו. זה המספק את כל החמצן לגוף האומה. חייבים לנטרל את הכותל המערבי מלהפוך למקום של 'שיח ציבורי', עימות תקשורתי ולהפסיק את הגרירה המאולצת של כל הוויכוחים הטפלים שקיימים אצלנו לרחבה שלו.

שמירת קדושתו של הכותל, וההקפדה על אופיו כמקום התפילה שבו יכול כל אחד באשר הוא, לפנות בדרך בלתי אמצעית לבורא עולם ולשטוח את בקשותיו, זהו תפקידו של רב הכותל והוא עושה זאת בהצלחה רבה. במאבק העיקש שלו נגד טקסי הסוכנות היהודית הוא הוכיח זאת שוב לאחרונה. להיות רב לשמונה מיליונים שמבקשים לממש בכל שנה את הזכות הכבירה הזו, זהו תפקיד שאמור למלא את כל ישותו ומאוויו של הנושא אותו.

אבל מי שנותן ידו להפוך את המקום הקדוש הזה ל'מונומנט' ולאולפן צילומים לעת מצוא למנהיגי עולם, או לאורחים מהוליווד פותח את המחסומים בפני כל אותן תופעות פסולות שאנו עדים להן לאחרונה, המאיימות להחריב גם את השריד האחרון שנותר מהחורבן הגדול.

עיתון 'הארץ' מפרסם היום בעמודו הראשון כי רב הכותל, הרב שמואל רבינוביץ, יוזם הקמת מוזיאון יהדות על חורבות רחוב רומי עתיק שנחשף לאחרונה ברחבת הכותל המערבי, וכי ארכיאולוגים בכירים תוקפים את התוכנית הקמת הבניין הנקרא "בניין הליבה". על פי הנאמר ב'הארץ' הבניין עתיד לשמש מוזיאון ומוסד של הקרן למורשת הכותל, והוא יתנשא לגובה של שלוש או ארבע קומות.

רב הכותל, הרב שמואל רבינוביץ, מגיב לטענות: "בית מורשת הכותל נועד לספק שירות לשמונה מיליון מבקרים ועולי רגל מהארץ ומהתפוצות בכל שנה. כיום אין ברחבת הכותל ולו מבנה ציבורי אחד שנועד לשרת את קהל המבקרים, כנדרש מאתר שכזה. בית מורשת הכותל לא רק שאינו פוגע בארכיאולוגיה, הוא הוא המאפשר את חשיפתם והצגתם לציבור של מימצאים מרגשים בכל תקופותיה של ירושלים. הבניין צומח מתוך הממצא הארכיאולוגי, מגן עליו ומנגיש אותו לציבור הרחב למרגלות הכותל המערבי, יותר מכל מקום אחר. אנו מתחברים באמצעותו לזיכרונות העבר ואל תקוות העתיד של עם הנצח".

גם אם נקבל את כל הסבריו של הרב שמואל רבינוביץ לחיוניותו של הבניין במקום הזה דווקא, ואיננו מנסים לחלוק עליו ולו רק כדי לא לגרור עוד צד לוויכוח לרחבת הכותל, הקמת הבניין הזה אינו מתפקידו של רב הכותל, כמו שחלוקת אישורי כניסה לרכבים לרחבה אינה צריכה להיות בטיפולו.

עם כל הכבוד, גם רבנים לקהילות הרבה יותר קטנות משמונה מליון איש, תל אביב או חיפה, אינם מתעסקים אפילו לא בהקמת בתי כנסת ובוודאי שלא בהקמת מוזיאונים. מעורבותו של רב הכותל בתוכניות מהסוג הזה, רק מושכת אליו את האש וכובלת את ידיו מלפעול בנושאים שבאמת חשובים, כמו שמירה על אופיו הקדוש של המקום או הרחבת מקום התפילה לנשים.

בפעם הבאה כשנבוא לכותל, נתפלל כולנו ונבקש שייעשה הבידול הזה בין תפקיד הרב לאדמיניסטראטור ואיש יחסי הציבור, למען עתידנו ועתידו של המקום הקדוש לנו ביותר.

'שאלת גשמים' שנותרת ללא מענה

הבוקר התעוררו אנשי משרד החוץ וגילו שטעמו המר של ה'קפה הטורקי' שממנו לגמו בימים האחרונים, אינו נובע מכוס התרעלה של ראש הממשלה ארדואן, אלא ש... פשוט שכחו לשים מים בקפה. השרב הכבד והמחסור במים עשו את שלהם, ומנה גדושה של פזיזות, שהפכה לאחת מהתכונות היותר שימושיות בחיינו, שוב הגיעה אלינו בשיגור ישיר מהשטן.

העיתון 'ידיעות אחרונות' מדווח היום בכותרתו הראשית, שדווקא עכשיו, כשישראל נקלעה למתח עד כדי נתק מוחלט ביחסיה עם טורקיה, היא נזקקת לסיוע מידי מצדה באספקת מים. זאת, מאחר שלא בנתה מספיק מתקני התפלה.

'משמעת המים' שמשוננת השכם והערב לחיילי צה"ל שהטורקים מציגים אותם כרוצחי ילדים פלשתינים, טופלה גם היא בשיטת ה'סמוך' השערורייתית והיהירה המקובלת בישראל. 'זרם' המחסור הכבד במים מתפרץ אלינו בדיוק כאשר הצינורות הדיפלומטיים עם טורקיה נסתמו לחלוטין.

מי יתן את הדין על המחדל של אי הכנת מתקנים להתפלת מים במידה המספקת לצרכי המדינה כולה? - נראה שזו תהיה 'שאלת הגשמים' של חורף תש"ע.

עמיר בן דוד ואיתמר אייכנר, שני כתבים אמינים החתומים על הידיעה הזו, מדווחים: "ישראל בוחנת מחדש את האפשרות לייבא מים מטורקיה ולצורך כך ניהלה מגעים בנושא עם הטורקים. בעקבות משבר המים עלו בשנה האחרונה מספר פעמים טענות לפיהן ניתן לייבא מים מהטורקים ובכך לפתור את המשבר, אך הדבר נדחה על ידי רשות המים. בעקבות העלאת הנושא בפני ועדת החקירה הממלכתית שבוחנת את משבר המים הוחלט ברשות לבחון את הנושא בשנית והזמינה יזמים להעביר לה מידע בנושא".

הידיעה מצטטת את ראש רשות המים, פרופ' אורי שני, האומר: "אנחנו במגעים דרך משרד החוץ על הסכם לייבוא מים מטורקיה".

במשרד החוץ, הגיבו לאחר שתית כוס ה'קפה הטורקי' הראשונה כי רשות המים אכן פרסמה קול קורא לרכישת מים, שנענה על-ידי גוף טורקי.

לאחר הקפה המר הנוסף כבר הדגישו שם כי טרם החלו מגעים בנושא ומדובר בעניין ראשוני בלבד.

ככה זה אצלנו כמעט תמיד - כמו עכבר נחפז, מכניסה עצמה מדינת ישראל למלכודות לא מחויבות, ומגלה זאת רק כשהיא מבקשת לפעול ומוצאת עצמה בסבך ללא מוצא. כך היה בזמנו עם התלות בנפט האיראני בתקופת השאה, כך עם הגז המצרי וכך עכשיו עם המים המיני-רעלים של הטורקים.

על פי תקדימי העבר ניתן להעריך שגם הפעם התוכניות לייבא לכאן מים מטורקיה לא יצאו אל הפועל, ואת ה'קפה הטורקי' שלנו נמשיך לשתות, אי"ה, עם מים שיגיעו מהמוביל הארצי.

אבל את ה'בוץ' כבר יצרנו בעצם פרסום התלות האפשרית של ישראל בטורקים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!