באנו לדיונים, חשבנו עושים חיים

האווירה במשכן הכנסת, ביום שני האחרון, הייתה חגיגית משהו.

חברי הכנסת נראו מסתובבים בין המסדרונות כתלמידים העושים את יומם הראשון בכיתה א', חוששים אך נרגשים. במשך חודשיים ומחצה נחו, בילו באתרי חופשה כאלו ואחרים, ואם להיצמד להצהרותיהם: המשיכו לעבוד קשה מאחורי הקלעים של הכנסת הנעולה למחצה.

בבניין הכנסת הפשילו שרוולים, ונכנסו למרטון של עבודה מאומצת וסיזיפית, הכול במטרה להכין את המקום לקראת שובם ל'לימודים' של ח"כינו. אנו, שביקרנו במקום אחת לשבוע, עקבנו בדקדקנות אחר מעשיהם, גם דיווחנו מעת לעת. במשך רוב שעות היום נשמעו בבניין קול הלמות הפטישים, כאשר שלטים המורים על 'אין כניסה' היו מוצמדים לשטחים כאלו ואחרים שבמתחם. באחד השבועות אף הולכו העיתונאים דרך מגרש החניה, עושים את דרכם אל הכנסת דרך כניסות מאולתרות ובין סולמות לפחיות של צבע.

במהלך השבועות החולפים דאגו עובדי הכנסת לחזק את הקירות החיצוניים של הכנסת בקורות פלדה, כדי למגן את המקום מרעידת אדמה. לא פוליטית, כי אם רעידה של ממש. נגד רעידות פוליטיות, כידוע, אין בידי עובדי הכנסת כל פתרון של קסם, ונתניהו היה משלם הרבה מתקציבו הדו-שנתי כדי להשיג קורות פלדה שיוכלו לחסום את האופוזיציה הזעירה אך הלוהטת, המתכוונת להילחם בו במלוא העוז בחורף הבא עליו לטובה (או שלא). קורות מן הסוג הזה יכלו להועיל לו גם נגד הח"כית הסוררת מקרב מפלגתו שלו, ציפי חוטובלי, צעירה דתית וימנית, שבהחלט מחפשת, יחד עם עוד כמה חברים, את ביבי בסיבוב המדיני או בהקפאה כזו או אחרת של שטחי ארץ-ישראל.

ואיך אפשר בלי לדאוג לקיבותיהם הריקות של נבחרי הציבור? קשה לשכוח את הסערה שליוותה בצורמניות את סגירתו הזמנית של מטבח הכנסת, זמן קצר לאחר שמקק חצוף החליט לזנק היישר אל מנת האורז של ח"כ יצחק ועקנין. גם אסור לאכול, גם לא נעים במיוחד. אלא שגם לאחר שנפתח מחדש בקול רעש תקשורתי גדול, לא הורשה עיתונאי כלשהו במדינת ישראל להיכנס אל בין כתלי המטבח, שהפך לשטח הכמעט שמור ביותר במדינת ישראל.

אל הנעליים הבעייתיות נכנסה חברה חדשה, שתצטרך להתמודד מול מטבח נושן, שקירותיו מתקלפים. השמועות מדברות על שיפוץ כללי שנערך בקרביים של העסק, אבל עד שלא בדקנו, קשה לנו להתחייב על כך מעל גבי מדור זה. 'מזון איכות' הוא שמה של החברה המדוברת, ואם ירצו ח"כינו להתעניין על טיב עבודתה כדאי שיפנו אל אסירי שירות בתי הסוהר ויבדקו את טיב המנות המוגשות להם.

מזון איכות היא החברה המפעילה את המזנונים בבתי הסוהר, בבסיסי צה"ל ובעוד מקומות ציבוריים שונים. בתקווה שמה שטוב לאסירים או לחיילים ישביע לשביעות רצון את נבחרי הציבור שלנו, נאחל לחברה החדשה ברכת הצלחה. אנו, אגב, מבטיחים לעקוב, ואם יהיה צורך גם לערוך ביקור של פתע. ח"כ ועקנין מתבקש מעל גבי במה זו לעדכן.

ומה יהיה להם שם? ובכן, תפריט בהחלט משודרג מבטיחים בחברה החדשה. פילה פרגית במרינדה, פרוסות חזה עוף, עוף ברוטב קיג'ין, שניצל פריזיאן, סטייקים, מרק אפונה עם קרוטונים, תפוחי אדמה זעירים, שבעה סוגי סלטים, שמונה סוגי לחמים, קינוחים ואפילו מנות צמחוניות. השף יוסי הררי מבטיח לבאי הכנסת, עובדיה, ונבחריה חורף טעים בהחלט.

אגב, ממזנון הכנסת יכולים ליהנות לא רק נבחרי הציבור אלא גם מבקרי הכנסת, כך שאפשר בהחלט להוסיף עוד סיבה טובה לבוא ולבקר במקום. אם לא תיהנו מנאומי הח"כים, לפחות ארוחה טובה ולא יקרה בהחלט מובטחת לכם שם. רק כדאי לחכות עד לתום בדיקתנו בנושא שדרוג הניקיון ומניעת המקקים. שכן, עד שלא בדקנו, לא נוכל להזמין אתכם על אחריותנו.

ביום שני האחרון היה בניין הכנסת מוצף במבקרים. לא פגשנו בהם במזנונים השונים, אבל מבעד לחלון הזכוכית המפריד בין יציע האורחים לבין המליאה בהחלט ראינו. הרבה מאוד בחורי ישיבות, זוגות חרדיים וסתם מתעניינים.

שניים מהם, יוסי וחיים, פגשנו בפתח מזנון הח"כים, המקום אליו אין רשות כניסה לקהל הרחב, ועליו להסתפק בהצצה מן הצד אל המתרחש בקרבו. כאשר צדו עיניהם את ח"כ אופיר אקוניס, מיהרו לרוץ לעברו, כשהם מגישים לו פיסת ניר לחתימה. הוא הציץ, שאל במה מדובר, וגם קיבל הסבר. "רוצים להיכנס למליאה, צריכים חתימה של ח"כ", הסבירו לו. וזכו בחתימתו.

"הוא תמיד חותם לכולם", הסבירו לי כיודעי דבר ובקיאים ברזי הבית. "יש ח"כים אנטיפאתיים, הוא נחמד".

עוד שנים התקרבו לעבר המקום בו עמדנו, וכאשר ראו כי קודמיהם כבר זכו בחתימה החליטו להתייעץ עמם. "איך משיגים חתימה?" שאלו כשהם מביטים בקנאה בלתי מוסתרת בדף החתום.

"עכשיו היה פה אופיר אקוניס. חבל שלא הגעתם קודם. אבל הנה מיכאל בן ארי, גם הוא נחמד, אולי יחתום לכם" - הייתה תשובת המנוסים.

השניים מיהרו לתפוס את ח"כ בן ארי בדש חליפתו, אך הנ"ל לא נראה ככועס.

"יכול לחתום לנו?" - מיהרו להציג את מרכולתם.

"מה זה?" - התעניין הח"כ, שכפי הנראה עוד לא ממש מכיר את הנהלים.

"אנחנו רוצים להיכנס למליאה, צריכים חתימה של ח"כ" - השיבו לו, והביטו בו במבט דרוך.

"אה, אין בעיה. בואו איתי, אכניס אתכם באופן אישי. למה לשלוח אתכם עם נירות?" - ענה להם במחווה חברית.

אז אם אתם נקלעים לבניין הכנסת ומבקשים להיכנס, רשמו לפניכם. אפשר אצל אקוניס.
אצל בן ארי תקבלו גם ליווי אישי.

קורא אותם לסדר

את המושב הזה פתח יו"ר הכנסת, רובי ריבלין, בהחלטה נחושה. לא עוד חברי כנסת סוררים, שיפריעו למהלך הדיונים. מעתה, בדיוק כמו מורה בכיתה, יוצא החוצה כל ח"כ שיפר את המשמעת אל מחוץ לאולם.

עד כה, טוען ריבלין, נמנעו ראשי ממשלה מלהציג תוכניות רציניות בכנסת, בטענה כי הפרעות מצד חברי הכנסת "עושות צחוק מהעסק". בלית ברירה נהגו לחפש להם במות מכובדות אחרות בדמות כנס הרצליה, אוניברסיטאות כאלו ואחרות, ועוד אי אלו במות מזדמנות.

מעתה, לא עוד, החליט היו"ר הנכבד. אמר, וגם עשה. כאשר ניצבה ציפי לבני על הדוכן ונשאה את דבריה, התקשו שני ח"כים לשמור על השקט. היו אלו מירי רגב ואופיר אקוניס, שניהם דוברים לשעבר (דוברת צה"ל ודובר הליכוד), שניהם שנונים וחדים, שהפרו את הדומיה בקריאות עוקצניות כאלו ואחרות.

"אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה" - גער בכל אחד מהם ריבלין.

אבל השניים המשיכו בשלהם.

"אני קורא אותך לסדר בפעם השנייה" - נישא קולו ברמה.

ואז הגיעה גם הפעם השלישית, כשהשניים מוצאים, שניהם ביחד וכל אחד לחוד, בידי סדרני הכנסת. בשלב מסוים ניסתה רגב להתחכם ושבה אל כסאה, אך חיש מהר הבהירו לה הסדרנים הנחושים מי כאן בעל הבית.

באו"ם קיבלו אותו יפה יותר

הכול חוזים מושב חורף משעמם למדי.

מה כבר יכול לקרות? הקואליציה רחבה למדי, אפילו קיצוץ זה או אחר לא יגרום למפלגות לפרוש ולהיפרד מלשכותיהם המפוארות, בטח לא מרכב השרד ושאר תופינים. פעולה מדינית כזו או אחרת תוכל להניס אל מחוץ לקואליציה ח"כים ימניים סוררים, אולם אז, כך צפוי, ימהרו אחרים מ'קדימה' לרשת את מקומותיהם. העטיפה לצעד שכזה תהיה צבעונית ומרשימה: "איננו מתנגדים לממשלה בכל מקרה, אם היא מקדמת תהליך מדיני אנחנו בהחלט תומכים".

אל עגלה שכזו ישמחו מאוד לעלות ח"כים כמו שאול מופז ואחרים, שרק ממתינים לשעת כושר.

ביום פתיחתו של מושב החורף מילאו חברי הכנסת את רוב כסאות הבית, מעטים היו אלו שבחרו להיעדר. מדובר בפתיחה חגיגית, אליה מוזמנים נכבדי עדות שונות ועוד אי אלו אישים חשובי מעלה. אפילו יציע העיתונאים, המלא בדרך כלל באופן חלקי למדי, היה הפעם גדוש לגמרי.

פרס פתח, כהרגלו, בדיבורים על שלום. בין מילת שלום אחת לאחרת לא שכח לתקוף את דו"ח גולדסטון, שנתן לדבריו "רוח גבית לטרור". "דו"ח חד צדדי לא יקבע את גורלנו", אמר בתקיפות האיש, המתרכך בקלות כשרק מזכירים מילה על שלום.

"ההיסטוריה לפעמים היא כמו סוס דוהר", שב אל הנושא היותר חביב עליו. "כאשר הוא חולף לידך, עליך לקפוץ עליו במהירות. אחרת ימשיך לדהור אחריך". הוא לא פירט את הנמשל, אך לא קשה לדמיין אותו. "נתניהו הנכבד, אנא ממך עלה במהירות על עגלת השלום", אמר, ולא אמר.

"ב-12 בינואר 2009, תוך כדי מבצע עופרת יצוקה, החליט האו"ם למנות ועדה כדי לחקור את 'הפרעות החוק הבינלאומי מצד הכוח הכובש הישראלי", נישא ברמה קולו של נתניהו, בטוח בעצמו כמו תמיד, רהוט בלשונו.

"היה זה אחרי שפינינו כל סנטימטר מעזה" - המשיך ואמר.

"שעקרנו" - נשמעה קריאה קולנית מפיו של אחד מח"כי הימין.

אחת לאחת החל ראש הממשלה למנות את פשעי החמאס, להצליב ביקורת נוקבת על הדו"ח המעוות, ולדבר בשבחו של צה"ל, שעשה הכול כדי למנוע פגיעה באזרחים.

"400 ילדים" - קרא לעברו ח"כ ערבי.

"8000 טילים" - השיב לו ח"כ ימני.

בנאום חוצה תאריכים והיסטוריה דיבר נתניהו על ארגוני המחתרות, על הצורך בהגנה עצמית ועל החובה של המנהיגים הערביים להכיר בישראל. לקול קריאות הביניים הקולניות לא התבלבל. "אני חייב לומר לך, אדוני היו"ר, שבאו"ם קיבלו את ראש ממשלת ישראל ביתר נימוס" - סינן בציניות.

ואז החל לפרט, אחת לאחת, את תוכניות ממשלתו לחודשים הבאים. בכבישים ובקרקעות, ברכבות ובוועדות. "כל זה בחצי קדנציה?!" - הפר את השקט קולו של ח"כ שחמד לו לצון בעקיצה עסיסית.

נתניהו לא השיב.

רק ביבי ממשיך לחייך

אבל רק כאשר עלתה ציפי לבני אל הדוכן, התברר כי ההפרעות שהיו עד כה היו בלתי נחשבות, לעומת מה שהתחולל כאן בדקות הבאות. לבני קראה מתוך הנייר נאום עשוי היטב, עוד אחד מאלו שדואגים יועצי התקשורת המיומנים שלה לשחרר לאוויר העולם. כל מילה, פנינה, כל משפט, סלוגן של ממש.

ובכל זאת, לנו היא נראתה כמדריכה בארגון נוער המגיעה מצוידת בשלל הקראות, משחקים ופעילויות, אך אינה מצליחה להתחבר אל קבוצת הנוער היושבת מולה. הכול טוב, הכול גם יפה, אבל שום דבר לא מלב אל לב.

"6 חודשים עברו מאז הקמת את הממשלה, ואכן הצלחת לעמוד ביעד המרכזי שלך: לשרוד", הצליפה בביבי. "שלמת, סליחה הציבור שילם, על ממשלה מנופחת. אבל מי סופר? אז זהו, שאנחנו מתכוונים לספור את מחדלי הממשלה".

"את אמריקה ניצחנו, את הפלשתינאים השפלנו, ואת עצמנו בודדנו" - חזרה מספר פעמים במהלך דבריה על הסלוגן.

"כשנדמה לראש הממשלה שהוא מנצח, ישראל מפסידה" - הביאה עוד פנינה.

"החזון שלך לעם ישראל היה שלא נצא פראיירים. החזון הזה אומץ בחום על ידי כל מרכיבי ממשלתך. ש"ס לא יצאה פראיירית, ליברמן לא יצא פראייר, ח"כים שקיבלו תפקידים לא יצאו פראיירים. כולכם לא פראיירים, ועם ישראל ישלם".

"מה זה הסגנון הזה?" - מחה ח"כ ניסים זאב, שלא אהב את הנאום המוקרא ואת ביטוייו.

"הפתרון שלך הוא ש'כל העולם נגדנו', וחוץ מזה הכול בסדר" - ירתה.

"אם תעשה מעשה מדיני, יתקפו אותך אלו שמאמינים שאם לא נעשה דבר, ה' יעזור. הלוואי. אבל הציוניות מעולם לא הפקירה את גורלה בידי אלוקים", אמרה, והצליחה לגרום לעווית של זעזוע בפניהם של חברי הכנסת החרדיים, מצידה הש"סי של המפה וגם מצידה האגודאי-דגלי.

"להכות בחרדים זה תמיד טוב" - היסתה אותה קריאת ביניים מפיו של אחד השרים.

"אני לא בנוי לקרוא לשר לסדר" - ניסה ריבלין להתחנן לשקט.

"אני מקווה שאתה לא מתכוון לפתוח בדיאלוג במהלכו תקרוץ בעין ותאמר 'השפלתי, נצחתי'. זה הכי קל, הרי הפלשתינאים מספקים לנו לא מעט תירוצים. זה טוב להישרדות, זה רע לישראל" - דברי לבני.

"פוליטיקאי יכול לצאת בסדר עם כולם, מנהיג לא" - המשיכה לירות אל המטרה את מה שהכתיבו לה.

"אתה מאמינה שכל עוד תנופף באיראן ובשואה, תקבל תמיכה? עוד גירסה של 'לא נצא פראיירים, ולא נשכח לספר לחבר'ה?" - המשיכה בנאום הפראיירים.

"למען ה' תעשה" - קראה לעבר היושב במרכז שולחן הממשלה. והפעם, אולי מבלי ששמה ליבה לכך, זכרה את אלוקים.

כל אותה עת הביט נתניהו בה ובדפים אשר לפניו לסירוגין, מתקשה למחות את החיוך הנצחי שבזויות פיו.

כמו שהדברים עשו רושם, הוא לא ממש נבהל מצחצוחי הלשון שהביאה בפניו, אולי אפילו לא התייחס. הקרירות שלו בהחלט בישרה לעם ישראל: חורף קריר ביותר צפוי לכוחותינו שבכנסת הנבחרים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!