תנו לשנוררים לעבוד!

באחד מימי חול המועד התארחתי בסוכתו של ידיד, אדם עשיר, המגלגל מחזור כספי עצום. אך למרות עושרו ויקר גדולתו מקפיד הלה הקפדה יתירה על מעשרות וצדקה, ומידי חודש מפזר סכומים אדירים, העולים על חומש ורבע מהכנסותיו.

בשיחות רבות עימו, אמר לי לא פעם: "הכול של הקב"ה, אני רק מבקש ממנו מידי חודש רשות להשתמש קצת בכסף שלו לצרכי האישיים, אבל למעשה כל שקל שמסתובב אצלי זה מתנה גמורה ממנו". זו דרך מחשבתו ונוהל חייו של האיש, ובטוחני שבזכות זה מאמר חז"ל "עשר בכדי שתתעשר" מתקיים אצלו במלוא העוצמה.

"תגיד לי", פניתי אליו כטוב לבו בעיצומה של סעודת חול המועד, "אתה מפזר כל-כך הרבה כספים לצדקה - איך אתה בודק שלא מרמים אותך, איך אתה יודע שהאדם העומד מולך הוא אכן נזקק אמיתי ולא מתחזה?"

הוא השתהה קלות, חייך במבוכה, טפח על שכמי, והתקרב לאוזני כממתיק סוד: "אם אדם עשה את המאמץ, התגבר על הבושה ועלה לביתי, גם אם התחזה או סיפר סיפור לא אמיתי, שיהיה לו לבריאות. אני את מצוות צדקה קיימתי ואת חובתי כיהודי עשיתי".

'קיבוץ נדבות' - אחד מהעיסוקים הנפוצים בעולם. הם מסתובבים במרכזי הקניות, תחנות רכבת, שווקים ובמקומות הומי אדם, פושטים ידיהם, נושאים שלטים, ומספרים סיפורים קורעי לב. כמחווה של חוסר התחשבות ולב גויי קר, נחקקו בעולם חוקים מחמירים כנגד פושטי היד - בקנדה, ארה"ב, אוסטרליה ובהרבה ממדינות אירופה, העיסוק בקבצנות הוצא אל מחוץ לחוק, וכנגד ה"פושעים" עומדים ותלויים כתבי אישום ואף עונשי מאסר בפועל.

השבוע פורסמה ידיעה כי השר לענייני דתות, יעקב מרגי, ועסקני ציבור נוספים החלו לפעול במלוא החומרה לסילוק הקבצנים מרחבת הכותל המערבי, בתואנה של "הפרעה למתפללים".

לצערי, בעלי שמחות רבים מקרבינו מתנים עם בעל האולם את עריכת השמחה, רק אם יאסור כניסת קבצנים לתוך האולם בעת האירוע. גבאי בתי כנסת וראשי הקהל נוקטים אמצעים מבישים כנגד קבצנים המקשקשים בקופתם ובכפותם באמצע התפילה.

אבל... לפני שעושים מעשה צריכים לדעת שאנחנו לא עם ככל העמים. אנחנו לא ארה"ב וגם לא אוסטרליה. אנחנו עם יהודי שתורתו הבטיחה ש"לא יחדל אביון מקרב עמיך"; אנחנו עם שמצווה על צדקה בכל רגע ורגע; אנחנו עם שתורתו הבטיחה שתמיד יהיו קבצנים בקרבו, בכדי שתהיה לנו הזכות לתת צדקה. לא כתוב באף מקום שאנחנו צריכים לאמת סיפור, כי גם במטבע זניח זכינו לשמח יהודי.

אני לא מאחל לאף אחד מכם חלילה להגיע למעמד של "מקבץ נדבות"; אני לא מאחל לאף אחד מכם לעבור את החוויה המשפילה ולהתדפק על דלתות, לעמוד בשמש הקופחת ולהתחנן למטבע של שקל. גם לא לעבור משולחן לשולחן באמצע אירוע ולזכות בתואר המפוקפק של 'שנורר'. אם יש מישהו שבחר מרצונו לעשות זאת, כנראה שהוא באמת זקוק לזה.

שר הדתות, רבני אתרים, גבאי בית הכנסת ובעלי אולמות: יש הרבה נושאים מרגיזים ומעוררי תיקון לטפל בהם, לפני שפוגעים באותן נשמות שמגלגלים לנו את הזכות בכל רגע לקיים מצוות צדקה, גם אם הם לפעמים מטרידים. כי מי אמר שקיום מצווה, זה תמיד תענוג?

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!