שס – ה'מטריה' של נתניהו ב'מושב החורף'

הח"כים יתנגשו זה בזה בחשמליות קרטינג

הכנסת פותחת היום, בשעה טובה ומוצלחת, את מושב החורף שלה בנאום מדיני של ראש הממשלה בנימין נתניהו ובסתימת פיות של המתכננים לקטוע אותו בקריאות ביניים, כנהוג בבתי ה'נבחרים' בעולם. על פי הערכות בעיתוני היום זאת תהיה שנה שחונה - ללא הרבה גשם והתגשמויות, מקסימום כמה יריקות ובלי הרבה סערות פוליטיות וקואליציוניות.

אריק בנדר מגלה ב'מעריב', כי "הקירות החיצוניים של משכן הכנסת חוזקו במהלך הפגרה באמצעות קורות פלדה כדי להבטיח את עמידות המבנה במקרה של רעידות אדמה". לא, לא מדובר על רעידות אדמה פוליטיות שלא צפויות במושב הקרוב, אלא ברעידת אדמה ממש, שעלולה, חלילה, לזרוע במדינה הרס מוחלט, ולהותיר אותה עם רבבות נפגעים, וגם זה עוד לא הכי נורא. אבל אבל אם נשאר עם פחות מ-120 נבחרים, הדבר עלול להמיט עלינו אסון לאומי ממש, וזה כבר גם לדעת נבחרינו באמת נורא ואיום.

אולי החשש מפני רעידת אדמה הוא הסיבה שיו"ר הכנסת, רובי רבלין, שמתכוון לסתום היום את פיות הח"כים לקריאות ביניים, והוא יכול לעשות זאת ביעילות רבה, אם ישתמש במסכות שנועדו להרחיק מהח"כים את החשש מהידבקות ב'שפעת החזירים' - שם לו למטרה החל מהמושב הזה, להוביל יוזמה להגדיל את מספרם של חברי הכנסת ל-150, גידול שיעלה אפילו על כושר ריבוים של המקקים והחרקים במטבח הכנסת.

אשר מדינה, כתב 'המבשר' בכנסת מדווח, כי "יו"ר הכנסת רובי רבלין מתכוון לנצל את מושב החורף לקיים בכנסת דיון ציבורי בתוכנית להגדיל את מספר הח"כים ל-150 כדי לאפשר תיפקוד טוב יותר של הכנסת". הוא מצטט את רבלין כמי שהסביר: "החוק הנורווגי נראה חסר סיכוי. בכוונתי לקיים דיון ציבורי בכנסת ביחד עם גורמים מהאקדמיה ולבחון מהן הדרכים לחזק את הדמוקרטיה הפרלמנטרית".

מעניין יהיה לעקוב אחר מה שיקרה, בעקבות גידול שכזה, לאקסיומה התוחמת את מספר חברי הכנסת של 'יהדות התורה' ל-5-6 ח"כים לכל היותר. האם תשתחרר מפלגה זו מההסגר הכפוי עליה שלא על פי שום הגיון, ומה יקרה לבדיחה הנבובה בת ה-120 לפחות, על המקום בירושלים שבו יש 120 מתחת לאפס? תודו ש-150, זה פחות משכנע ופחות מצחיק...

לעומת חברי הכנסת שעשויים להתרבות, השקיעה הנהלת הכנסת מאמצים לקראת 'מושב החורף' בהקטנת מספרם של החתולים המסתובבים במשכן והחרקים הניזונים במזנון.

איך עושים זאת? קצת באמצעות הצינה החורפית הירושלמית, שבוודאי תבריח אותם לחוריהם ובעוד דרכים שונות ומגוונות. בין השאר הוכנס מפעיל חדש למזנון, וגם הוצאו תקנות שאין לאכול יותר ב'הקפה'. מאחר שהמקקים והזבובים רגילים לטעום תוך כדי הקפת הסירים, קודם שהם טובעים בהם, קיימים כל הסיכויים שגם הם, כמו הח"כים שאוכלים חינם גם במזנון ולא משלמים, יתמעטו.

איסור הרכישה בהקפה גם אמור להקטין את מספרם של באי המזנון, מספר המנות יקטן ועמם כנראה גם מספר המזיקים.

סערות פוליטיות, אמרנו, על פי הערכת הפרשנים, לא צפויות במיוחד במושב הזה. לא משום שציפי לבני, 'מנהיגת' האופוזיציה, תהיה ספונה בלשכה החדשה שנבנתה לה לקראת מושב החורף, ח"כ יואב חסון מסיעתה קדימה מבטיח לעשות זאת במקומה : "חיים קשים לממשלה המנופחת שלא נותרו לה אצבעות לעבודה יומיומית בכנסת" - הוא אומר. גם חבריו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לליכוד, לא הבטיחו לו חיים קלים יותר.

מזל מועלם מ'הארץ' סבורה שדוקא שס היא המשענת העיקרית לקואליציה של ביבי, אפילו יותר מזו של הליכוד: "שס היא היום השותפה הבטוחה והנאמנה ביותר של נתניהו בקואליציה – אפילו יותר חברי מפלגתו" – היא כותבת היום – "מעל ראשו של יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן מרחף כתב אישום, מפלגת העבודה מפולגת, ובליכוד עשויים המורדים להפתיע תמיד. אבל ש"ס היא מפלגה הומוגנית שמרוצה ממצבה המחוזק בממשלה. למעשה מאז הוקמה ממשלת נתניהו השניה חווה ש"ס תור זהב מחודש- תקופה המזכירה את שיא כוחה הפוליטי, בהנהגתו של אריה דרעי, בממשלת נתניהו הראשונה.

תומכי ישי בשס אומרים שבניגוד לדרעי, שנחשב גאון פוליטי אבל התאפיין בעיקר בתככנות פוליטית ו"ברעש ובצלצולים", ישי הביא לנתניהו את ראשות הממשלה בשקט. הניתוח הזה לא רחוק מהמציאות – ישי הוא שהימר על כל הקופה כששיכנע את הרב עובדיה יוסף, לפני שנה בדיוק, שלא להצטרף לציפי לבני כשניסתה אז להרכיב ממשלה, לאחר זכייתה בפריימריס. זה היה שיאו של שיתוף הפעולה בין נתניהו לשס, שהחל חודשים קודם לכן. זה גם היה המבחן הראשון לברית ביניהם והחוויה קירבה אותם מאד".

ש"ס, אם כן, היא ה'מטריה' של נתניהו למקרה שמושב החורף בכל זאת יביא עמו סערות ומטר.
אז מה בכל זאת ה'בשורה' של 'מושב החורף' שנפתח היום בכנסת? – מצאנו. לצד כל ה'משחקים' שכבר מצויים ב'משכן' מתווסף מבמושב הזה גם ה'קרטינג' – המכוניות המתנגשות.

אריק בנדר , כתב 'מעריב' בכנסת, ורק הוא, מדווח בידיעה בלעדית, כי הנהלת הכנסת החליטה על רכישת קרוניות חשמליות קטנות שיעמדו לרשות חברי הכנסת והאורחים, כמו בטרמינל החדש של נמל התעופה בן גוריון, או בספארי ובגן החיות התנ"כי בירושלים...יו"ר הכנסת רובי רבלין הסביר את הרעיון שמאחורי ההחלטה כי "הואיל ומאז נפתח האגף החדש, המרחקים בכנסת הופכים להיות כמו בקונגרס ובקופיטול (לא מדובר במרחקים האידיאולוגיים) החלטנו לרכוש קרוניות חשמליות". קרונית חשמלית כזו תוצב בכל אחת מהקומות בכנסת...

עכשיו יוכלו הח"כים מהסיעות השונות להתנגש ביניהם לא רק מילולית אלא גם ל'הכנס זה בזה' ממש, באופן מעשי עם החשמליות.

לא ידוע עדיין, אם הקרוניות יופעלו גם ב'פרוזדור המוות' המקולל שבו ישבו כל חולי הבית, כמו ב'קיר המוות' של הלונה פארק.

מחקר: רבע מהעולם הם מוסלמים והשאר...יהודים

מחקר מקיף שנערך על ידי פורום 'פיו' הבינלאומי לדתות ויחסים ציבורים, על פני שלוש שנים, פירסם בימים אלה נתונים מדאיגים ביותר ולפיהן המוסלמים מהוים רבע מאוכלוסית העולם, כלומר יותר ממליארד וחצי בני אדם. הדו"ח, שזכה לחשיפה ללא תקדים בתקשורת העולמית והישראלית, מגלה שמרביתם של המוסלמים כלל אינם מתגוררים במזרח התיכון. בגרמניה, למשל, מתגוררים יותר מוסלמים מאשר בלבנון, בסין יותר מאשר בסוריה וברוסיה יותר מאשר בלוב ובירדן גם יחד.
זה היה יכול להיות מבהיל, ואפילו מאד, אם לא שהיינו מגלים בעמודים שנותרו בעתונים הישראלים אחרי פרסום המסקנות המדכאות על מספר המוסלמים החיים בדכאו הגרמנית למשל, שכמעט כל שלושת רבעי אוכלוסית העולם הנותרת היא...יהודית.

שוב ניצחנו.

זה התחיל עם נשיא איראן אחמניג'אד, שבחר להסתיר את הכור בקום מעיני העולם, כששיווה לו צורה של קום – קום, ומי אם לא יהודי יכול להמציא לנו כאלה 'פטנטים'. העובדה שהנשיא החליף את שם משפחתו מסבורג'יאן,שתרגומו הוא אורג טליתות (אורג בא' לא בה'...) משום שהתבייש במשפחתו הקודמת, במקום שהיא תתבייש בו, כאילו אחמניג'אד הוא שם שמכבד יותר את בעליו, די היה בה כדי שההעיתון הבריטי היוקרתי 'דיילי טלגרף' ישלים את התאוריה ויהפוך אותה לודאית שהרי מי מצטיין במידת הבושה אם לא היהודים?

כמעט שבוע החזיקו שורשיו ה'יהודיים' של הנשיא אחמניג'אד מעמד, עד שגם הם נבלו כמוהו. ג'קי חוגי מ'מעריב' וערוץ 2 חיפשו לו מיד מחליף ומצאו אותו בדמותו הססגונית והמאד מחמיאה ליהודים של מנהיג לוב מועמר קדאפי - צאצא היהודים כמובן. הם נזכרו שבעבר כבר נתקלו יותר מפעם אחת במתכון ל'חריימה' טריפוליטאית, מפרום, ביסטיל, והשקשוקה המיוחדת של ה"סבתא היהודיה של קדאפי", ומיד איתרו לו גם 'בת דודה' המבשלת ממש את אותם מאכלים אנינים וחריפים בדיוק על פי הטעם, וגרה בנתניה.

איזו גאוה יהודית מילאה אותנו ועוד לפני שטעמנו מהסלט המתובל שהוא הוא ההוכחה ה'חותכת' לשורשיו היהודים של קדאפי. קדאפי, אם כך, הוא כנראה רק שם מעוות שמקורו ב'קלאנפאדי' – קשקושי השקשוקה, בסלנג הערבי.

לא 'מעריב' יתן לקונספרציה היהודית לגווע ולחמוק מתחת לידינו כל כך מהר. יצירת רוב יהודי בעולם, באמצעות המנהיגות העולמית, היא הרי משימה לאומית בשעה זו, לא פחות חשובה מיהוד גליל והנגב, שהופכים עכשיו ל'פינאטס'.

איזו פרופורציה יש בכלל בין מנהיג הפלג הצפוני בתנועה האיסלמית, ראיד סאלח, ששורשיו היהודיים עדיין לא נחקרו, לבין ביסוס מוצאם היהודי של לנין, צ'רצ'יל, נשיאי ארה"ב רוזוולט ואייזנהאור ואפילו קאנצלר אוסטריה ברונו קרייסקי עם העבר הנאצי?!

שי ורסאנו ב'מגזין' של 'מעריב' לקח את הנצחת המנהיגות היהודית כפרוייקט. אם מכחיש השואה אחמניג'אד, יכול להחשב אצלנו ולו לשבוע ימים כ'יהודי' ולזכות במעמד של 'ילד יהודי שהוסתר' אצל חסידי אומות העולם, מדוע לא להזכיר בהזדמנות זו גם את שייכותם ה'יהודית' של דמויות כמו הצורר היטלר, שעל פי אחמניג'אד, לא עשה דבר ליהודים ויתכן בכלל שהיה דמות וירטואלית, או שלבכיר קציני הס.ס. אהרלד מילך, שגם אותו יש מי שייחס לגזע היהודי.

ורסנו: "אם להסתמך על השמועות שאפפו את מי שהוא אולי אביו הרוחני של אחמניג'אד, אדולף היטלר, נראה שהשמועה לא תתפוגג כל כך מהר. מרגע שהיטלר הפך לדמות ציבורית בשנות ה-20, הועלו השערות כי הוא מזכיר את שורשיו משום שזורם בו דם יהודי. האשמה ביהדות היתה דרך מקובלת במפלגה הנאצית לחסל יריבים פוליטיים. במקרה של היטלר השמועות היו עקשניות במיוחד".
אם דם יהודי הזורם מידיהם של צוררים היה הוכחה ליהדותם של אלה שהוא נוטף מהם, גם המחבלים עם דם יהודי על הידיים היו מזוהים כיהודים, מה שהיה מוריד אמנם את מספר המוסלמים בעולם מתחת לרבע שעליו פורסם. אבל הדבר היה גם עלול לעכב את שחרורם שהרי איזו מדינה יהודית תשחרר אסירים בטחוניים יהודיים ולא מוסלמים?

המירוץ אחר המנהיגות ה'יהודית' בעולם, התעורר בימים אלה לא רק באיראן אלא בעיקר באוקראינה. רמיזה עוקצנית על יהדותו של ארסני פטרוביץ יצואניוק, המועמד בעל הסיכויים לנשיאות אוקראינה, תופסת תאוצה במהירות מסחררת ומטלטלת את סיכוייו להבחר לכאן ולכאן.
יצואניוק, מכהן כראש עירית 'אושגרוד' עיר המחוז שהיא השער המערבי של אוקראינה, הידועה בשמה כ'אוגוואר' מתקופת התור היהודית. בזה מסתכמת כל יהדותו. אבל יריביו, כמו יריבנו פה, מתעקשים למצוא את הסבתא שלו שבישלה את ה'גפילטע פיש' היהודי בטעם ההונגרי ולא הפולני, ואת ה'קפוסטאת' – הכרוב הממולא שלה , ששולב בקידוש שנערך בבית הכנסת הגדול בעיר בשמחת תורה.

לילי גלילי מייחדת למאבק הזה על הזהות היהודית, או כפי שהיא קוראת לזה "האינקויזיציה ההפוכה" מאמר מרתק בעיתון 'הארץ'. היא כותבת בו בין השאר: "מחמוד אחמניג'אד הוא כנראה לא יהודי, אבל יש סיכוי שלפחות המועמד לנשיאות אוקראינה, ארסי פטרוביץ יצואניק, הוא בכל זאת יהודי. גם אם אינו כזה, כפי שהוא מתעקש לטעון, יש סבירות גבוהה שעד הבחירות בינואר 2010 הוא ישתכנע ויודה בכל זאת...לפעמים מוטחת בו יהדותו כעלבון, לפעמים מתכוונים דוקא להחמיא לו בעזרתה, לפעמים גוערים בו על שהוא מסתיר אותה, קורה גם שמפליגים בשבחיו עד כדי הצהרה שהוא צאצא ישיר למשפחה של מחברי התלמוד. למקהלה המוזרה הזו הצטרפו לאחרונה אישים
וארגונים יהודיים באוקראינה שגם הם חלוקים בסוגית יהדותו של המועמד".

שאלת יהדותו של אחמניג'אד לא השתתפה ב'משחק' הבחירות באיראן. באוקראינה, ה'סבתא היהודיה' של המועמד בעל הסיכויים, היא שעומדת במרכז המאבק ומלווה את 'נכדה' לכל עצרת בחירות וחוג בית הרבה יותר מאשר ה'אמא הערביה' של פרס שליוותה אותו במסעי הבחירות שלו. דמויות כמו הרב הראשי של יהודי אוקראינה, אנשים שמציגים עצמם ראשי קהילות בערי המדינה השונים, חסידי חב"ד ואפילו חסידי...גור הם סטאטיסטים ראשיים בדרמה המתחוללת שם על רקע הנסיון ל'יהד' את המועמד יוצאניוק, כאילו היה מדובר בבחירות לראשות עירית ירושלים.

תשאלו מה לחסידי גור גם במאבק הבחירות הזה, הנערך הרחק מאחיזתו של ניר ברקת בירושלים, ואפילו מאחוזת מכורתם שבפולין? מסתבר שמלבד היחוס שנמצא ליצאניוק כצאצא למשפחת "מחברי התלמוד", נאמר עליו גם, למרות מוצאו מהחבל ההונגרי של אוקראינה, לא הרחק ממונקטש, שהוא דוקא בן למשפחת חסידי גור...

רק שלא ייטעו וידעו שמשמעות הטענה הזו היא שהיחוס למחברי התלמוד מצטמצם בעקבות זאת ל...תלמוד הירושלמי.

איזה מזל שבסוכות האחרון עדין לא הקרבנו 70 אלים לשלום אומות העולם. זה עוד היה עלול להתברר כ'הקרבת שוא' שכן בחג הזה גילינו שאין בכלל 70 'אומות עולם'. כולם משתייכים או למיעוט של רבע המוסלמים או לרוב של כל האומות שמנהיגיהם התגלו לפתע כיהודים...

פסגת הגולן עם כיפת סאמט

מעולם לא הצלחנו להבין את מאמר חז"ל "קנאת סופרים תרבה חכמה" בצורה פשוטה וישירה כפי שהתוודענו אליה בחג הזה. "אמונת החכמים" שפרצה לה כך לפתע פתאום אצל שניים מהסופרים- עתונאים בעלי השם והמעמד בישראל, מתי גולן וגדעון סאמט, כמו זרם המים ב'מעין השילוח' בעת שמחת בית השואבה בימי קדם, העלתה את קנאתנו לגובה המזרקות הצבעוניות שפעלו גם הם בעבר, אם כי הקרוב יותר, במפלס העליון של ככר דיזינגוף. עד לרגע זה הקנאה הזו שהתעוררה אצלנו, מסרבת להנמיך גובה לקראת גויעה.

לא, אינכם חייבים להיות צינים כמונו, אתם יכולים לקחת את הדברים באמת כפי שהם: מי היה מאמין ששני אנשי התקשורת הללו, שבימים כתיקונם הופכים את עטיהם, כמו רבים מחבריהם בעלי הטינה, לאבוקות של אש ו'רוקדים' עמם כמו בריקוד של שדים, עד שמותירים כוויות צורבות בלב הציבור החרדי, יוכלו להתעלות על עצמם אי פעם ולהתייחס בחיוב למורי ההלכה הגדולים, ואפילו מתוך אינטרסנטיות מובהקת? כשזה קרה, הדבר רק מהעצים את ההתפעלות. הפעם הם היו מוכנים לחרוג מדרכם, לקפץ ולרקד בשמחת בית השואבה שבה דלו ושאבו דוקא מבארם של המנהיגים הרוחניים של שנואי הנפש ה'חרדים'. כמה הערכה גילו אליהם, כמה הערצה ומי שלא ראה את שמחת בית השואבה הזו – שלהם, באמת לא ראה שמחה מימיו.

את מתי גולן מ'גלובס' עוד לא הצלחנו לתפוס במילה טובה ומפרגנת על משהו הקשור בדמות דתית או חרדית, ובודאי שלא על הציבור החרדי כולו. זהו כלל פלדה אצלו, חזק, לדאבוננו, הרבה יותר מכללי הברזל של איסור לשון הרע ורכילות שאנחנו, אנשי התקשורת החרדית, נצבים מולם אבל גם מצליחים, ולא רק פה ושם, לכופף אותם. מדובר בעתונאי אכול עויינות השומר מידה מספקת של שטנה לכל הזדמנות שתיקרה לפניו. המילה 'הלכה' מחוקה ממילון המונחים שלו, כמו מקום המקדש והכותל המערבי מהמפות המשוכתבות של המוסלמים והפלשתינאים.

כל זה, כך הסתבר השבוע, עד לפרסום ההלכה הקובעת שאסור לעלות להר הבית, או שאסור להתגרות בעמים. כאילו מדובר ב'הלכה' אחרת, חלק מיוחד ב'שולחן ערוך'. הפרסום הזה, בשמו של הגרי"ש אלישיב, הצליח ל'גרות' אפילו את דמיונו של העתונאי מתי גולן והוא 'עולה בחומה' ומוכן למען ההלכה הזו גם להפוך את עורו. במקום להתאבק כפי שהוא נאבק, דרך קבע, עם ציבור שומרי ההלכה, הוא מוכן להתאבק ב...עפר רגלו של פוסק ההלכה הגר"יש אלישיב.

כשעתונאי מגיע ל'דרגה' שכזו מותר לנו להתקנא בו...

בשמו של אותו פוסק הלכה, הגרי"ש אלישיב, פורסמו רק לאחרונה מספר פסיקות בסוגיות הלכתיות חשובות לא פחות, כמו השימוש במעליות בשבת, ביטולם של כל 'גיורי הצחוק' של מי שאינם שומרים על מצוות לאחר 'גיורם' , קביעת רגע המוות על פי הפסקת פעולת הלב ולא המח, ועוד שורה של נושאים שמתי גולן וחבריו לתקשורת הפכו אותם נושאים ללעג בעיני ציבור הקוראים שלהם. ובכל זאת משפט אחד שהשמיע הגרי"ש אלישיב באזנו הכרויה של נשיא המדינה שמעון פרס הקובע שעל פי ההלכה אסור ליהודי לעלות להר הבית וכי יש בכך גם איסור של התגרות באומות העולם העלולה להוביל לשפיכות דמים, מביא אותו לסור מיד למרותם של פוסקי ההלכה. המושג "עבירה גוררת עבירה" הרי מאז ומתמיד, מאד הרתיע את מתי גולן.

"קולות כאלה הולכים לאיבוד בתוך ההמולה וההיסטריה הסובבת את ארועי הר הבית וארועים אחרים מהסוג הזה – כותב מתי גולן עם צדו האחורי של העט המתהפכת שלו, כאילו הוא עומד להוביל מעתה את דוקטרינת "ועשית ככל אשר יורוך" בתקשורת. "קולות מתונים לרוב נדחקים הצדה מפני קולות התלהמות קיצונית...אבל הנה מתברר שישנם גם אחרים, מעטים אמנם, אבל הם קיימים" – כותב גולן.

גם במאמרו זה, מתי גולן אינו מצליח להניח בצד את הרהורי הכפירה שלו, ואינו משחרר ולו מעט מהסאה הגדושה של איבה שהוא אוצר בתוכו לציבורים שונים של שומרי מצוות. אבל די בהערכה המאופקת, המפוקפקת והאינטרסנטית שהוא מבטא במספר משפטים במאמרו, כדי לעורר בנו את רגש הקנאה בעיקר על כך שהוא עוד עלול להפוך בגללם ליקיר ה'מתרפסים' במחננו. שחר אילן חברו, זכה לכך בימים האחרונים, אחרי שהתאמץ, יגע ומצא 18 דברים חיוביים על הציבור החרדי, לעומת מיליוני הרעים שפירסם עד כה על הצבור הזה. אצל מתי גולן שמצא לנכון לשבח את הגרי"ש אלישיב הם יסתפקו בהרבה פחות מזה, אבל אנחנו, אנשי התקשורת החרדית, לעולם לא נזכה להוקרה כזו. אז פלא שאנחנו מקנאים?

גדעון סאמט, היה בעבר מעורכי 'הארץ' ועד היום הוא מהמבטאים בגלוי את הקו השמאלני בתקשורת הישראלית. ולא "על חצרות הרבנים האשכנזים הליטאים". ואם אתם מבקשים למחות על שאינו מזכיר את החסידים במאמרו, אל תמהרו לעשות זאת - במסגרת המושגים שלו גם ה'אדמו"רים' עונים להגדרה הזו של "הרבנים האשכנזים ה...ליטאים"...

במאמר שהוא מפרסם משום מה ב'מגזין' של 'מעריב' ולא ב'הארץ' שהוא האכסניה הטבעית לדעותיו, או ב'ידיעות אחרונות' שבאמצעות הוצאת הספרים שלו פרסם את הגיגיו, כותב סאמט כאילו היה ס"ט: "(הרב)עובדיה יוסף, בעיני, מועמד לשנות את כללי המאבק ביריביו זוללי השרצים. כמעט בכל ענין הנוגע לרוב החילוני השתמשה הצמרת החרדית בעוצמתה הפוליטית כדי לנהל מלחמה עד חרמה, עד כל קניון. היא הורתה לנציגיה בממשלה לפרוש בגלל גנרטור של חברת חשמל שהועבר לייעודו בליל שבת, בגלל מטוסי קרב שהיו באויר כשנכנסה השבת. באמצעות שליחיו הפוליטים יכול גם (הגר"ע) יוסף להשתתף במהומה. בשנים האחרונות הוא אינו ממהר לעשות זאת, כמו בהשתוללות נגד חניון השבת בירושלים".

את 'דבקותו' המפתיעה של אחד מאבות האליטה התקשורתית האשכנזית בגדול חכמי ספרד בדורנו מנסה סאמט להסביר בעצמו: "מר"ן יוסף הוא יריב לא קל במלחמה נגד השלטת ההלכה, אבל הוא המתאים ביותר ליזום פתיחה חדשה ביחסים עם החילוניות הישראלית כמי שפונה ומדבר אליה יותר מכל האדמו"רים. הוא יעשה שירות חשוב לעדות החרדיות ולרוב החילוני"...

ומה עם מה שמוצג בתקשורת לעיתים קרובות כ'פליטות פה' של הגר"ע יוסף? סאמט ב'הפוך על הפוך': "דוקא בגלל הפה הגדול שלו מנהיג שס יכול להיות המבשר על תמורה ביחסים עם החילונים. אני מודה באשמה: הוא המועמד שלי, זה יקרה גם אחרי שכיכב בלוח השנה של הבירה. קשה להאמין אבל אצל עובדיה יוסף אף פעם אי אפשר לדעת"...

הלוואי עלינו 'אמונת חכמים' עיוורת שכזו...

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!