"קופסת אתרוג? רק לפאר ויטרינה?"

המצוקה הכלכלית, שהביא עמו המצב במשק, הכה בחוזקה רבה בציבור החרדי. הציבור החרדי, שמאכלס באופן קבע את העשירונים התחתונים של מדרג העושר בישראל, קיבל מכה כפולה ומכופלת במשבר הגלובלי, שלא ריחם על צורבים צעירים, כמו על מחתני ילדים, בכולם הוא פגע. וקשה.

כאילו לא די במצוקה היום – יומית, המלווה את רוב מנינה ובנינה של הציבור החרדי, ההוצאות הכבדות מנשא, המוטלות על כתפי אלו שהחליטו להמית עצמם באוהלה של תורה, מגיעה 'מכת החתונות', והופכת את החיים לגיהנם של ממש.

סוד ידוע ומפורסם, ההתחיבויות האדירות שנוטלים על עצמם הורים העומדים ערב שמחת נישואי ילדיהם. לעיתים לא נדירות ניתן לראות הורים בחתונות הילדים, מסתובבים כצל של עצמם. העול המעיק של החובות, והכסף בדמות הבורקסים העבשים שנאכל מול עינהם, אינו נותן להם לפזז כרצונם על רחבת הריקודים.

אך דומה שעל כך נאמר: גזירה היא מלפני, ואין לכם לערער אחריה. אך מסתבר שיש מי שמעיז, ומערער. בציבור הליטאי, שם קיימת עיקר הבעיה, נטלו מספר אברכים מכולל פוניבז' יוזמה, והחלו בהחתמת אברכים על מסמך מחייב, שימסגר את תקרת ההוצאות על נישואים, לסכומים קבועים, ונמוכים בהרבה ממחירי השוק של היום. ההחתמה החלה, אך לא זכתה לליווי נלהב של גדולי הדור, ובינתיים השוק ממשיך לעשות את שלו, והמבוקשים 'נקנים' במחירים מפולפלים, הרחוקים מהשגתו של אברך כמטחווי קשת. האם דברים ישתנו בציבור הליטאי? ימים יגידו.

אינו דומה הציבור הליטאי שאינו מאוגד תחת מטריה אחת, לחסידויות האמונות על קיום דברי האדמו"ר בציות עיוור ומוחלט. המצב הקשה ממנו סובל החרדי, פגע בציבור החסידי, שהחליט מהר מאד לשים סוף ל'חגיגה' המופקרת, שהתנהלה מתחת לאפו.

בחסידויות השונות, נקבעו כללים נוקשים. וההוצאות לחתונה הוגבל לסכום בו יכולים לעמוד ההורים. העומדים בתקנות זוכים להלוואת גמ"ח נדיבה, ומשלל הטבות הניתנות באמצעות כח הקניה שרוכש קניין החסידות.

בחסידות גור, ישנם תקנות להוצאות החתונה עוד מזמן ה'לב שמחה' (שהעלה את הנושא הכאוב לסדר היום הציבורי. ה'לב שמחה' נלחם במחירי הספודיקים הגבוהים, ובאמצעות הידברות עם הסוחרים, שקיבלו מסר חד משמעי לפיו המחיר חייב לרד משמעותית, הקל את ההוצאה הכבדה למינימום ההכרחי) אלא שבשבועות האחרונים, החליטו עסקני החסידות לשדרג את המסמך, ולהתאים אותו לימינו אנו.

בחוברת החדשה, לדוגמא, מבוטל קיומה של מסיבת השידוך באולם, מתירים להגיש רק יין ומזונות פשוטים כמו בייגלך ומגבילים את מספר המתנות מההורים ל-5 בלבד.

החוברת נפתחת במלים "זעקת בני ישראל עולה ובאה", וביתר 20 עמודיה היא מלאה בתיאורים - שמטרתם לעקור מהשורש את הגרנדיוזיות ואת הפאר. הקובץ, הנקרא "תקנות הקהילה" של גור, מנסה לקבוע נורמות אחידות של צניעות וחסכנות בעריכת שמחות של בני הקהילה.

העיתונאי יאיר אטינגר, שהביא את הסיפור בעיתון 'הארץ', עבר על החוברת ומצא בה את ההדגשים העיקריים. למשל, נקבע, כי דמי השדכנות לא יעלו על 4,000 שקל. החתנים ייאלצו לשכוח ממנהג שעוני זהב מתנת החותנת והכלה לא תוציא יותר מ-3,000 ש"ח על שמלתה.

בנוסף, כדי להביא לחיסכון כספי ולצורך "הפחתת המתח, התחרות והקנאה", צריך להראות זר הפרחים ומה ילבשו החוגגים. הם ממשיכים וקובעים לפרטי פרטים את האסור והמותר בחתונה - מי יוזמן ומי לא לכל אחד משלביה, מה יוגש בסעודה ועל אילו מתנות יכול כל צד לוותר, ובנוסף, מצרפים מחירון שימושי ובו סכום ההוצאה המקסימלי לכל סעיף.

בחוברת, כל שלב בזיווג זוכה לפרק משלו - ממעמד ה"גמר שידוך", דרך המתנות שכל צד מעניק לכלה ולחתן, המתנות שבין המחותנים, ההכנות לחתונה, השבת חתן, ועד ליל החתונה וסעודות השבע ברכות. בכל פרק, נכתב מה גובה החיסכון הצפוי בעקבות הדבקות בכללים. לבסוף, מבטיחים הכותבים חיסכון של עשרות אלפי שקלים בכל חתונה.

חתונות במגזר החרדי כוללות בדרך כלל מאות מוזמנים, אך התקנות קובעות כי על מספר המוזמנים לסעודה לרדת ל-300 לכל היותר, ובהם "המשפחה הקרובה ומספר ידידים קרובים ביותר". כל היתר יוזמנו רק לקבלת פנים, אחרי הסעודה, שבה "אפשר להגיש כיבוד קל, דהיינו שתייה בתוספת שני דברים מתוך הארבעה דלהלן: פשטידה, מזונות עממיים, חמין, מלון ואבטיח".

על הנוהג לקנות לחתן קופסת אתרוג מכסף, הם שואלים "עבור מה הוצאה גדולה זו - כלום רק כדי לפאר ויטרינה בימים יבואו?".

וכך, בימים קשים, עומדת חסידות גור לימין חסידיה, ומצווה אותם להפחית בהוצאות, ולהחזיר את השמחה השורשית.

האם המסמך הנוקשה יעבור לקהלים אחרים בציבור החרדי? הלוואי.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!