"נעשה ונשמע": זה מה שיגרום לילד שלך להקשיב לך מיד

"אתה תעשה מה שאמרתי לך ומהר! שומע?"

"אתה לא תתווכח איתי כשאני אומרת לך, אמרתי לך לא, אז זה לא!".

"טוב, אבא יסכים לי", סיכם דניאל בן ה-14 את השיחה ויצא בכעס מן המטבח.

"זה לא יעזור, אמרתי לך לא ואתה תקשיב לי". היא המשיכה לדבר לעצמה.... דניאל כבר יצא.

היא נשארה מתוסכלת, עצבנית, ועדיין מדברת עם עצמה, אולי עם הכלים... שהתחילה לרחוץ.

"למה אני צריכה להגיד כמה פעמים בבית הזה?

 אין להם משמעת לילדים האלה!

שיום אחד יעשו מה שאומרים להם בלי להתווכח, בלי לשאול למה ומתי...".

אחת התופעות הכי מוכרות לכל אמא.....

שהילדים יקשיבו לה כמעט לפני שהיא מבקשת... פשוט "תעשה ותשמע".

אנחנו כמה ימים לפני קבלת התורה, עמ"י אמרו יחד "נעשה ונשמע" מרוב אהבתנו להקב"ה אמרנו נעשה ונשמע בלי לדעת בכלל מה יבקשו מאתנו, מה זה דורש? האם זה יהיה אפשרי או שמא לא?! עמ"י העם המיוחד אמרו פה אחד "נעשה ונשמע".

יתכן אמא שגם לך יש ציפייה כזו? שהילדים שלך יצייתו ויקשיבו לך מיד? שלא ישאלו שאלות? שלא יבקשו הסברים? שלא יתלוננו? שפשוט יעשו את מה שביקשת וזהו?

אז איך גורמים לילד לעשות את מה שמבקשים ממנו בלי שיתווכח?

האם יכול להיות מצב שהם יקשיבו ואפילו יחייכו גם אם זה לא מוצא חן בעיניהם?

או שזו דרישה מוגזמת שאי אפשר לצפות שתקרה?

 אני שומעת מהרבה מאד אימהות את המשפט, "אני מסבירה לו כל כך יפה והוא לא מבין...".

חוץ מהטעות הרווחת שהורים מסבירים ו"מתרצים" לילדיהם כל בקשה שהיא הסיבה שגורמת לילד לא לקבל באהבה ובהכנעה את מה שהחלטנו בעבורו... (ועל כך נפרט במאמר בשבוע הבא בע"ה).

לילדים תמיד יהיה מה לענות על כל הסבר שניתן להם, אנחנו מסבירות כדי להרגיש טוב עם עצמינו אך הפרדוקס הגדול ביותר הוא שמה שגרמנו הוא בדיוק הפוך. הילד כועס, הוא לא מקבל, הוא מתלונן, מתחיל להסביר לנו כמה הוא מסכן ואנחנו נכנעות... וכך הוא לומד שזה משתלם ושווה בפעם הבאה ואנחנו נכנסות ללופ שלא נגמר.

ולאחר כמה פעמים כנ"ל מגיע המשפטים הבאים,

"אתה תעשה מה שאמרתי לך ומהר! שומע?"

"אתה לא תתווכח איתי כשאני אומרת לך, אמרתי לך לא, אז זה לא!"

כי אותך זה מרגיז שהוא לא מקשיב לך ומתווכח אתך ובעצם הפסדת במלחמה הזו... שיכולת למנוע קודם אם לא היית מסבירה וגם לא מגיעה לידי כעס (אל תשכחי לשאול את עצמך מה כל כך מרגיז אותך כשהוא לא מקשיב לך- את תגלי הרבה דברים על עצמך).

פתאום את מוצאת את עצמך שמהסברים מאד יפים ומתנצלים את עוברת לצעקות, כעס, עונשים ועוד...

זהו, אז שיש כאן הבדל דק וקריטי ביותר.

איך זה קורה?

ומה עושים כדי שהילדים יקשיבו לך? איך גורמים להם ל"תעשה ותשמע?"

כל ילד רוצה בטבעו להקשיב להוריו, לשתף איתם פעולה, לקבל מהם, להיות מחובר ורוצה מאד להיות בתוך גבולות ברורים –העיקר שיהיה משהו חזק שמגן עליו..

יש כמה דברים שצריך לעשות כדי שזה יקרה, הדבר החשוב ביותר שכדאי להקפיד עליו הוא

סוד ההמתנה שאני קוראת לו סוד "גלולת הקסם" כי הוא מחולל קסמים.

ואיך עושים את זה?

תשמעי את הבקשה, תחשבי לפחות 20 שניות ואל תעני מיד, תראי לילד שלך שאת חושבת ושוקלת את בקשתו ואז תגידי את מה שהחלטת בצורה נעימה רגועה ולא מתנצלת ומסבירה.

ואם יבוא המשפט "אבל אמא למה?"  תעני ברגיעות "כי כך אמרתי"

את תראי את השינוי הדרסטי שיהיו בתגובות של הילד שלך מפעם לפעם.

כדי לפתח תקשורת בריאה עם הילדים וקשר עמוק ופנימי, אח"כ, בזמן אחר תאפשרי לילד שלך תשובות לשאלות שישאל.

או אפילו תפתחי את השיחה בעצמך( כי מה זה שווה שהוא קיבל את מה שאמרת בלי הרגשה שהוא יכול להביע את רגשותיו? את לא רוצה רובוטים, את רוצה ילדים בריאים בנפשם נכון?)

פשוט תדברו על מה שהיה, "מה הרגשת כשאמא אמרה לך לא?" (שאלה לילד שראית שהיה לו קשה).

" אני מבינה שכל כך רצית... נכון זה מאכזב" – תזדהי עם התחושות שלו, הוא ירגיש אמא איתי, היא לא נגדי, אני לא לבד. וכו'.

לרצות ילדים ממושמעים ומשתפי פעולה כל אחת רוצה וזה אפשרי, אך חשובה מאד הדרך כיצד לעשות את זה בצורה נכונה ובריאה, מה שבטוח את תרוויחי קשר עמוק ואוהב עם הילדים שלך ולא רק רובוטים שמצייתים (עד שלב מסוים) לכל מילה.

בהצלחה!

באדיבות: יוכי דנחי – תומכת רגשית רב תחומית ומנחת הורים- מומחית למשמעת וסמכות, שיטת אימהות מודעת. 

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!