סערת פרוש VS מרגי: אב ואם לתלמידות שחוו אפליה מגיבים

תגובות חריפות וכואבות מתקבלות בשעות האחרונות בעקבות ראיון שהעניק סגן שר החינוך ח"כ מאיר פרוש בתכנית הבוקר 'מנדי ביתאן' של רדיו מורשת, בו הגיב לדברי יו"ר ועדת הכלכלה ח"כ יעקב מרגי מש"ס, שאמר כי האפליה בסמינרים כנגד הבנות הספרדיות עדיין חיה ובועטת וכי "אם הצד המפלה היה רוצה תוך יומיים הייתה נפתרת אפליית הבנות הספרדיות" בתגובה השיב לו פרוש, כי הוא דוחה את דבריו בבוז וכלל אין תופעה כזאת כיום של אפליה מול בנות שבאות מבתים ספרדיים.

הראיון הסוער המדובר והתגובה החריפה, עוררו דרמה לא קטנה והציפו מחדש את הנושא הכאוב שכבר שנים ארוכות פוגע בלא מעט אנשים.

הורים נסערים ובנות שחוו על בשרם את הקושי והכאב בתקופות הללו של האפליה, שיגרו מכתבים כואבים לכלל חברי הכנסת ואישי הציבור בבקשה כי יטו שכם ולא ייתנו לנושא הכואב הזה לרדת מסדר היום.

כך לדוגמא כותבת אם לתלמידה שניסתה ללא הצלחה להתקבל לסמינר בעירה: "כששמעתי את הראיון שלך על אי אפליית הבנות הספרדיות בסמינרים דמי בער בי. כיצד ניתן לומר שאין אפלייה כאשר אני עברתי בשנה שעברה גיהנום בלשון המעטה עם ביתי??? אנחנו מגדלים בית של תורה לכל דבר ועניין". כותבת האמא. "בעלי הוא אברך ירא שמיים שתורתו אומנתו. אני אם ל-9 שמשתדלת להביא פרנסה הביתה במאמצים מרובים. הילדים שלנו כולם בישיבות צדיקים ויראי שמים. בנותינו צנועות, צדיקות, אצילות, יראות שמים, חרוצות וכישרוניות. החיסרון היחיד שהיה לנו הוא שאנחנו לא מהגזע העליון...אנחנו ספרדים, ועוד ספרדים בלי קשרים עם פוליטיקאים. מסכת הייסורים שעברנו עם ביתנו לא ניתנת לתיאור".

"התרוצצנו ממוסד למוסד. המתנו שעות מחוץ לחדרי מנהלים. בכינו. התחננו על נפשינו. הבטחנו הבטחות. וכלום, אוזניים אטומות לחלוטין. מילאו את המכסה של הספרדיות במוסדות האלו בבנות שבאות ממשפחות מקושרות ופרוטקציונריות". כותבת האם בכאב. ומוסיפה, "לא משנה כמה הבת שלי הייתה טובה מהן, הן קודמות לה. זה חרה לי מאד. בלי לזלזל באף אחת ביתי עולה על אותן בנות פי כמה וכמה. ועוד יותר על הבנות האשכנזיות שחלקן הגיעו מבתים ממש לא בני תורה בלשון המעטה, אבל הן אשכנזיות... איזה זכות בכלל יש לי לדבר עליהן".

"בסופו של דבר", מספרת אם התלמידה, "ביתי שובצה מטעם העירייה לאחר שהייה של חצי שנה בבית כשכל חברותיה כבר התחילו סמינר. זהו סבל שאני לא מאחלת לאף אחד משונאי, כמה בכיות שמעתי מחדרה הסגור. כמה תפילות, אוי, לא יכולה להיזכר בזה."

"בסופו של דבר כשנכנסה לסמינר חשבתי שהכול מאחורינו. אבל לא, אין פעם שלא ניצלו כל הזדמנות להעיר לה. על כל דיבור בשיעור, על כל איזה נעל או תיק שלא בדיוק בצבע שהסמינר החליט. אז טוב מאד דואגים להזכיר לה מאיפה היא באה, שהיא עדיין במבחן, ושהכול עוד פתוח. זו שפיכות דמים בהתגלמותה".

"לא אלאה אותך בדברים". פונה האם במכתבה לח"כ פרוש. "רק בבקשה אל תגיד יותר שאין אפליה. היא קיימת. היא חיה ונושמת. והיא מחריבה מאות בתים שעד לאותו יום היו בתים מכובדים שמחים וצוהלים של בני תורה אמיתיים. אני מאחלת לכל מנהלי הסמינרים שיזכו לכפר על עוונותיהם טרם יהיה מאוחר ושיזכו לכפרה אמיתית, כי אם לא, כולי רחמים עליהם". כותבת בכאב, "בדמעות ובלב זועק ומדמם, אמא אחת מתוך מאות כאלה".

שאלות קשות לא פחות העלה אב שעבר אף הוא את כל הסבל המתואר ואת האפליה, לטענתו, בקבלת בתו לסמינר, במכתב ששיגר לחברי הכנסת מטעם סיעת ש"ס הוא כותב: "פונה אני אליכם מעמקי לבבי השבור, ומדם לב בתי תחי' המרוסק, בשאלת האלמות הזועקת ועולה עד לשמים!!!! כיצד ייתכן שבת שישבה לצידה על ספסל הלימודים בביה"ס היסודי במשך שמונה שנים, כל שיעורי בית הם עושים יחד, כל מבחן, כל הלימוד לפני המבחן נעשה יחד, ועוד זאת שבתי ב"ה ניחנה בכישרון ועולה על חברותיה בכישוריה ובציונה גם יחד. והנה ברגע שמגיעים לצומת הכניסה לסמינר, פה נפרדות דרכיהן, ובעוד שזו "נחטפת" בסמינר מבוקש, תוך ימים ספורים מבשרת לכולם מאושרת היכן היא תמשיך בשנה הבאה בע"ה, אנו מתייסרים יומם ולילה בניסיון להשיג בדל מידע, לנסות לשכנע להשפיע על הגיסה של האחות של הדודה של המורה האחראית שרק תאמר, אולי בסוף יעשו לכם טובה וישימו אותה בסמינר שהוא 4 רמות מתחת לרמתה הלימודית והרוחנית. כן ממש כך" הוא כותב בכאב".

"ואם לא די בכך" הוא ממשיך לתאר "אשתי תחי' כבר מרוסקת לחלוטין, הילדה איבדה את יצר החיים כפשוטו, ואני סובב הולך מגורם לגורם ללחוץ לשכנע להשפיע, וכולי האי ואולי".

"וכאן הבן שואל", ממשיך האב במכתבו השותת דם, "האם סבל זה נגזר עלינו ועל צאצאינו עד סוף כל הדורות רק בגלל שנולדנו להורים יוצאי ארצות המזרח????".

"ושאף אחד לא יספר סיפורים אחרים, זו הסיבה ואין בלתה, את ספרדייה, זהו גורלך, בפרט לאור הדברים שנאמרו היום על ידי סגן שר החינוך מאיר פרוש שאמור להיות ממונה על החינוך, שלערינו הרב או שהוא מתכחש לעובדות, או שהוא לא מעודכן כמאמר 'השבע לא יבין את הרעב', ושוב אני מדבר על בת שעולה על חברותיה הליטאיות בכל תחום, ראו את תעודותיה במשך שבע וחצי שנים".

ואת המכתב הקורע כל לב הוא מסיים, "אנא אחים הבו עצה הלום, זה אני כותב בתחילתה של  עונת הרישום, מקווה שלא אצטרך לפנות אליכם בחג הסוכות שהילדה עדיין בבית כי אז לא בטוח שיהיה את מי לשלוח לסמינר, ה"י", כך האב.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!