ל"ג בעומר אחר: הצלם שוקי לרר עם טור אישי ממירון

‎כל שנה אני משתדל להיות בל"ג בעומר במירון. אם לא בלילה אז לפחות ביום. ובעבר כבר תיארתי את מה שקורה שם בל"ג בעומר.

ידעתי שהשנה זה יהיה אחרת, אבל לא ידעתי עד כמה. דאגתי לקבל את האישורים המתאימים להיות בהר מירון. אפילו קיבלתי את הבקשה להיות הצלם הבלעדי של כל אירועי ל"ג בעומר במירון. אבל לא תיארתי לעצמי כיצד זה ייראה.

אם בכל שנה כבר שבוע לפני ל"ג בעומר כל ההר נראה מוכן לקליטת ההמונים שיגיעו, הפעם ככה הייתה נראית האווירה בליל ל"ג בעומר עצמו.

הגעתי כמה שעות קודם ה‎שקיעה כדי ‎להתארגן עם כל האישורים, עברתי מאות שוטרים, ועשרות מחסומים כדי להגיע ולראות את הכל שומם. זה היה מפחיד ברגעים הראשונים, כי הנה הכל מוכן, שלטי הענק תלויים, במת התזמורת הגדולה כבר מוכנה, האווירה המחשמלת כבר כאן, אבל משהו אחד חסר. האנשים לא כאן, ול"ג בעומר במירון בלי אנשים זה פשוט לא זה.

מי שלא ראה את זה לא יכול להבין את הדמעות שירדו כשרואים את זה.

אבל כל זה היה עד ההדלקה. הרבה הכנות היו סביבה. יכולנו לראות זאת על הפנים של חמישים האנשים שנבחרו בפינצטה וזכו להיות במעמד ההדלקה המסורתי שפותח את אירועי ל"ג בעומר במירון של‏‎ האדמו"ר מבאיאן. על כולם ראית את ה'קורונה' - שאנחנו עדיין נמצאים בתוכה - הרבה רצינות, הרבה דמעות, הרבה תפילות.

הרגשתי שכל אחד מכיר מישהו אחד לפחות שבגלל הקורונה האיומה נמצא כעת בגן עדן ולא חוגג כאן.

אך כשהאדמו"ר מ‎באיאן הדליק את השלהבת כבר כולם שכחו מהכל, זה היה מחשמל מאוד, הפעם לא יכולתי לתעד רבבות אנשים שמרימים את רגליהם למעלה, "לכבוד התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי". אבל כל מי שהיה שם ביחד איתי שכח באותם רגעים מהכל ומיקד את מבטו באדמו"ר מבאיאן שזה כבר לפחות שלושים וחמש שנה שאני מתעד את ההדלקה שלו כאן במירון.

יחד עם הרבי, צפו הנוכחים בחידוש ההיסטורי של השנה: עוד מספר אדמו"רים חשובים - האדמו"ר מקרלין, האדמו"ר מרחמסטריווקא, האדמו"ר ממודז'יץ, האדמו"ר מלעלוב והאדמו"ר מזוועהיל ועוד, שעוררו את הציבור לתשובה וביקשו מחילה מרבי שמעון בשביל כל אותם מאות אלפים שהיו מגיעים לכאן בכל שנה, אבל הפעם, עקב החשש הגדול והמצווה "ונשמרתם לנפשותיכם", לא נמצאים כאן אלא נשארו בבית.

התמונות שלי השנה ממירון הן לא סטנדרטיות, הן אפילו היסטוריות. אבל אני מקווה מאוד שבקרוב מאוד כל עם ישראל יוכל לעלות למירון שוב, ואולי לגודל השעה אולי אפילו יקבעו עוד איזה יום השלמה לל"ג בעומר הזה.

יש אנשים, כמוני למשל, שאם הם לא היו בל"ג בעומר במירון אז כל השנה זה יחסר להם. שלא לדבר על מאות ואלפי ילדי חלאק'ה שתכננו כבר שלוש שנים שאת השערות שלהם יגזרו כאן אצל רבי שמעון, אבל לצערם הם נשארו בבית.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!