ספירת העומר – בין כיסופים להכנה מעשית

פרשתנו עוסקת במצווה המיוחדת של הימים האלה, 'ספירת העומר'. טעמה של מצוה זו בפשטות כפי שמבואר בראשונים היא כדברי בעל ספר 'החינוך' להראות בנפשנו החפץ הגדול אל היום הנכבד הנכסף ללבנו – יום מתן תורה, רצון זה הולך ונבנה עד אמירת ישראל 'נעשה ונשמע' שלימות הרצון.

ומכאן נראה את העוצמה הגדולה של בנין ופיתוח הרצון, שמצווה עיקרית ושורשית בתורה, כל עניינה הוא הגברת הרצון והתשוקה של האדם לקבל את התורה. וכפי שהרחיבו והעמיקו בספרי החסידות יקרת רצון האיש הישראלי.

אך בספרי הפנימיות הוסיפו וביארו שעל רצון זה להתלבש בעבודה מעשית של תיקון המידות. 'דרך ארץ קדמה לתורה', כלומר תיקון המידות קודמת לקבלת התורה, ובמילים אחרות תיקון הלב קודמת לתיקון הדעת, שהרי כל עוד מידות האדם מקולקלות, השכל העליון שהיא התורה לא תפעל עליו, שגם אם ידע היטב מהי הדרך הראויה, כלומר יקבל את התורה, עדיין מידותיו המושחתות לא יאפשרו לו לקיימה, ונמצא שתיקון המידות היא הכלי לקבל תורה.

ביאור הדברים: רצון ערטילאי שאינו פועל באדם דבר, אינו נחשב לרצון, כאשר יש תשוקה אמיתית לקבל את התורה הרי היא גורמת לאדם להכין כלים ראויים אליה, וממילא הוא מתקן ומזכך את מידותיו לקראת קבלת התורה, שהרי 'אין לך דבר העומד בפני הרצון'.

ויתבאר היטב לפי הדברים האמורים מפני מה תלמידי ר"ע נענשו על שלא נהגו כבוד זה בזה דווקא בימים הללו, שהרי הם זכו לתורה אך ללא ההכנה הנדרשת בימים אלו שהיא תיקון המידות, ולכך נענשו ולא היה קיום אף לתורתם.

הרב שאול יורוביץ        צילום: באדיבות המצלם

ענין עיקרי שיש לציין בקיום מצוה זו, היא שהיא מתקיימת דווקא על ידי רצף הספירה מיום ליום, שאם האדם פספס יום אחד, שוב לא יוכל לספור בברכה את הימים הנותרים. וזה מקביל ממש לעבודת תיקון המידות, שנודע שמידה טובה נקנית דווקא על ידי העקביות וההמשכיות, כאשר האדם מתמיד לנהוג משך זמן בקצה השני כדברי הרמב"ם, ובספרי המוסר נתנו לזה שיעורים יש שאמרו ארבעים יום ואחרים אמרו שצריך דווקא שלושה ירחים, הצד השווה שבהן היא שדרכי קניית המידות המתוקנות היא דווקא על ידי שזוכה האדם להתמיד במידה הטובה אשר הוא מחפש לקנותה פרק זמן חשוב שאז היא נחשבת כעצם מעצמיו ונעשית טבע שני אצלו.

ודוגמא לדבר שאם אדם לא כעס במהלך תקופה מסוימת ברצותו לקנות את מידת הסבלנות, ולקראת סוף התקופה ההיא נכשל בה, הנה וודאי שכל יום שלא כעס לא יסולא ערכה בפז מצד כל יום לגופו, אמנם מצד קניית מידת הסבלנות, הנה זאת עדיין לא עלתה בידו כלל .

נמצא מבואר היטב מה שמצווה זו מתחילה בפסח ומסתיימת בחג מתן תורתנו, שהרי באמת כך היא הדבר שרק על ידי עבודה רציפה ועקבית אפשר לקנות העבודה הנעשית בימים הללו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!