לא להשלות את הזקוקים לתרומת איברים

כי עלה 'רגע המוות' בחלונינו...

ממתי עיתון הוא במה לליבון הלכתי מעמיק וחשוב?

מילא כשהשאלה היא "מאוד אקוטית", כמו ברכת ה'במבה', ניתן עוד להבין שהיא עצמה הופכת ל'גימיק' תקשורתי, וכל מברכי מאה הברכות למזולזלים אף יותר מבובת הבמבה המשעשעת. אבל כשהנושא "זניח" כמו 'רגע המוות', למה שהוא יגיע לכותרות תחילה ב-ynet והיום גם ב'הארץ' וב'יתד נאמן', אם עד היום הסתפקו העיתונים רק בגריפת חלק מהירושות למימון מודעות אבל?

מזה יומיים אנחנו מרגישים כמי ש'תורמים' איברים והם נתלשים מאיתנו בעודנו בחיים. נו אז מה? אז 'מועצת הרבנות הראשית' קבעה שניתן לתרום איברים גם במצב של 'מוות מוחי'! ביג דיל. האם קיים איזשהו חשש שבעקבות ההחלטה הזו שמקבלת, משום מה, פרסום תקשורתי יותר מהחלטה קודמת שלה על הסרת הכשרות מ'שווארמה אזולאי' בעקרון, שגם היא לא בוצעה, ישתרכו מעתה תורים ארוכים של יהודים שומרי תורה ומצוות באולם הקבלה של המכון לרפואה משפטית, או במרכזי ההשתלות בהמתנה לרגע שמוחם יפסיק לפעול, כדי שיוכלו לתרום את איבריהם?

אם מישהו מאמין שכך אכן יקרה מוחו כבר מת, וניתן, על פי מועצת הרבנות, ליטול כבר את איבריו.

אפילו עיתון 'הארץ', המקדיש לנושא היום ידיעה מרכזית מאוד, מבין זאת. יאיר אטינגר ודן אבן, החתומים על הכתבה, ואין לנו מושג קל האם הם חתומים גם על כרטיס תרומת איברים של 'אדי', כותבים: "מוגזם יהיה לקבוע אמנם כי המהלך ישכנע את כל הציבור בישראל, כולל החרדי, לתרום איברים של קרובי משפחה במקרה של מוות מוחי".

מאותה כתבה עולה שמועצת הרבנות הראשית כלל לא דנה בנושא השתלת איברים, והיא מתכוונת להקדיש ישיבה נפרדת לנושא... אחרי החגים.

גם במרכז הלאומי להשתלות לא תולים תקוות רבות בהחלטת הרבנות. על פי 'הארץ': "במרכז הלאומי להשתלות מציינים כי הצהרות מועצת הרבנות הראשית בעבר לא הובילו להפחתה בשיעור המשפחות המסרבות לתרום שמתו מוות מוחי". אז על מה הרעש? מדוע אנחנו, וגם כל שונאינו, צריכים לקחת לידינו היום את 'יתד נאמן' ולהתרשם שמועצת הרבנות הראשית פרצה פירצה נוראה בדברים הנוגעים ל'רציחה'? האם זו כבודה של תורה לגלגל סוגיות הלכתיות סבוכות לדיון בשוקה של עיר?

'יתד' במאמר המערכת היום: "...ההכרעה ההלכתית בנושא לאיסור גמור צריכה להיאמר בקצרה ובצורה חד משמעית, ולא לקיים שום דיון בנושא הזה כדי שלא לתת פתחון פה, אפילו בכלשהו, לאלה המבקשים להקל ראש בעניין".

בתחתית המאמר מופיעות האותיות י. נ. (יתד נאמן) כחתימה.

אנחנו, שאלה הם גם ראשי התיבות של שמנו, מסכימים עם כל מילה. אבל מה לעשות ש'יתד נאמן' הוא זה שמעודד את הדיון בנושא, ועל במות תקשורתיות מאוד לא מכובדות?

הרי גם ב'יתד נאמן', המוביל את התקפת המחץ נגד מועצת הרבנות הראשית בעניין זה, וגורם לחילול שם שמים, יודעים היטב שהרבה לפני שמישהו יסמוך על פסק ההלכה הממוחזר שלה בעניין השתלת איברים, היא עצמה זקוקה להשתלת שיניים, שכדי לבצע אותה אין צורך בקביעת רגע מוות. כשיתבצעו כל החלטותיה בעניין רישום מפורט של הימצאות 'חלב עכו"ם' בכל המוצרים הזוכים לתעודת הכשר של הרבנות, ובהחלטות אחרות שקיבלה והתגלו כחסרות שיניים, יהיה מקום להתייחס לשאלה הרת העולם של קביעת רגע המוות, וגם אז לא מעל גבי העיתונים.

פעם שאלנו אדם חכם איך נדע אם אכן ניתן לסמוך על 'הכשר' של רב זה או אחר, ואפילו אם הוא ל'מהדרין'? האיש לימד אותנו שהכלל הראשון הוא לבדוק האם הרב נותן הכשרות עצמו סומך על ההכשר שהוא נותן ואוכל ממנו, או שהוא מחפש הכשרים טובים יותר.

כדי להמעיט בעשרת ימי תשובה במחלוקות, גם אם הן לשם עליה לשמים, אנחנו רוצים להציע את אותו מבחן גם לוויכוח ההלכתי המתוקשר בנושא קביעת רגע המוות. רק כשנווכח שכל הרבנים, חברי מועצת הרבנות הראשית שקיבלו את ההחלטה על רגע המוות, אכן נוהגים על פי פסק ההלכה שהם קיבלו, נשוב להתעמק בסוגיא ונאלץ להיכנס לעובי הקורה, וכמו בכל נושא הלכתי אחר לשאול את פוסק ההלכה שלנו, כיצד לצוות שינהגו בנו.

ועד אז שנהיה כולנו בריאים...

ה'תשובה' לכל בעלי המחלוקת

המחלוקת ההלכתית הסבוכה בין גדולי הפוסקים, הגרי"ש אלישיב והגר"ע יוסף והגרש"מ עמאר, אליה הצטרפו היום גם יחיאל סבר מ'יתד נאמן' ויאיר אטינגר ודן אבן מ'הארץ', כבר גולשת למחוזות דמיוניים שרק הדיון התקשורתי יכול להביא אותה אליהם.

כך, למשל, ניתן להבין מהכתבה ב'הארץ' שהמהלך של מועצת הרבנות הראשית אמנם לא ישכנע את כל הציבור בישראל, כולל החרדי, לתרום איברים של קרובי משפחה במקרה של מוות מוחי, אבל ההחלטה עשויה לקבוע שאישה שבעלה הוא במצב של מוות מוחי, גם אם ליבו פועם, היא אלמנה, ואולי כבר אינה אשת איש וילדיה יתומים ואולי גם יאמרו קדיש.

איזה מזל שלילי מה'חווה' לא צריכה להתמודד עם השאלה אם זה אכן כך או לא...

'הארץ': "החלטת הרבנות הראשית היא צעד ראשון לקראת חקיקה נוספת שתתייחס להשתלות איברים, אבל עוד קודם לכן, יהיו לה השלכות מרחיקות לכת הנוגעות לקביעת המוות. מבחינה משפטית הוא יתיר, למשל, לנתק חולה ממכשירי ההחייאה, אם נקבע שהוא מת מוות מוחי, תיחשב על פי גישת הרבנות כאלמנה הרשאית להינשא לגבר אחר..."

כמה רציני.

אם כך גם אנחנו נלך באותו הכיוון.

לדעתנו לא הבינו את חברי מועצת הרבנות הראשית, והם התכוונו רק לטוב. העיתוי שהם בחרו לקבוע בו את רגע המוות, בעיצומם של עשרת ימי התשובה אינו מקרי. הם בסך הכל ביקשו לזרז אותנו לעשות תשובה כמה שיותר מהר. אם עד היום חשבנו שרגע לפני יום מותך, הכוונה היא להפסקת הלב מלפעום, עכשיו הם הקדימו לנו אותו וכבר רגע לפני המוות המוחי, שהוא הרבה לפני המוות הלבבי, אנחנו חייבים לחזור בתשובה.

ומבטיחים לעשות תשובה גם על כל מה שכתבנו פה.

קיבוצניק, בפולין כבר היית?

השבועון 'משפחה', שהופיע היום, מדווח שהקיבוצים 'עין שמר' ו'גן שמואל', הזכורים שלא לטוב, הם האחרונים ברשימת הקיבוצים בישראל שבהם לא יתקיימו מניינים גם לקראת יום כיפורים הזה הבא עלינו לטובה. לא בגלל שמספר הקיבוצים מאוד התמעט מיום כיפורים שעבר, אלא משום שמספר בתי הכנסת, ולו הזמניים, מאוד התרבה בהם.

הרב שלמה רענן מבשר לנו, באמצעות אהרן גרנביץ-גרנות הוותיק והטוב, כי בקיבוץ 'נחשון' נשברה ההתנגדות שהיתה קיימת שם עד השנה, ואילו מקיבוץ רוחמה הודיעו לארגון שעקב הביקוש העצום להשתתף במניין הוא יועתק מבית הכנסת הצר, למועדון החברים הרחב והממוזג של הקיבוץ.

ורק 'עין שמר', שעדיין מסתיר ב'סליק' את 'סימני' התימנים כאילו היה נשק יום הדין של תש"ח, ו'גן שמואל' שממנו יצא אודי אדיב באדיבותו למשימות ריגול של האויב, עדיין עומדים במרים. הרב רענן: "מזכיר קיבוץ עין שמר אמר לי: כל חיי קידשתי מלחמה בכל דבר דתי ואין שום סיבה שהשנה אנהג אחרת".

שכן זוהי ההודאה הראשונה של מישהו בקיבוץ הזה כי הוא היה מהראשונים שמלחמת הדת בישראל הוכרזה בו. עד עתה הם הכחישו מכל וכל את התפרצותה בשטחי הקיבוץ.

גם בקיבוץ 'גן שמואל' דחו את הצעת הרב לארגן מניין בנימוק: "בינתיים איננו מאמינים. כשנאמין-נתקשר". אנחנו לא מאמינים שזה יקרה, אבל אם כן, נא לא להתקשר בשבת.

יש לנו רעיון עבור הרב רענן: קחו את חברי קיבוץ 'עין שמר' או 'גן שמואל' לטיול בחו"ל, על פי עיתון 'הארץ' עדיף בפולין, שם הם ימוגנטו בעצמם לבתי כנסת.

תכונה מופלאה ובלתי מובנת בעליל קיימת אצל יהודים שעדיין לא הגיעו לאמונה בבורא עולם ומעולם לא הבנו אותה - כדי שהזיק היהודי יתעורר בהם, הם צריכים או להגיע לקניון ואז הם ניגשים בטבעיות שכזו להפגין את גאוותם היהודית ומניחים תפילין בדוכן של חב"ד, או להתגייס למילואים כדי להתענג לפחות על היין לקידוש ועל השקט המתוח שגם הוא משהו מאווירת השבת, או להרחיק לחו"ל כדי לפקוד בתי כנסת. לא צריך דווקא לאומן. סתם טיול לרומא, לבודפשט, לוונציה או לוורשה גם יספקו את הסקרנות.

העיתון 'הארץ' מפרסם כתבה על יוזמה של משרד התיירות הפולני לערוך סיור מוקדם למדריכים ישראלים המלווים בני נוער ב'טרנד' החינוכי האחרון לחזור אל האדמה הפולנית הארורה הספוגה בדם יהודים.

יובל בן עמי ואסנת סקובלינסקי, הצטרפו ל-17 מדריכים שיצאו לסיור שכזה על חשבון הפולנים וזה מה שהם דיווחו, בין השאר, מקרקוב: "ככל שהתקדם הסיור בכיוון מזרח פולין, כך הירשו לעצמם חברי הקבוצה לוותר על ביקור באתרים פולניים וביקשו במקומם אתרים יהודיים. כך, למשל, ביום היחיד בסיור בו לא תוכננו ביקורים באתר יהודי, הם התעקשו לבקר בבית הכנסת, בכל העיירות אותם פקדו. בסופו של דבר במקום לבקר במוזיאון להפקת שמנים טבעיים בעיירה קרסנו, הגיעה הקבוצה לבית הכנסת בעיירה רימינוב, ועד סוף היום הספיקה להיות בעוד שלושה בתי כנסת ושני בתי קברות יהודיים".
נסו לשלוח מדריך טיולים ישראלי ממוצע, עם או בלי כובע 'טמבל', לסיור מוקדם ומכין בבית כנסת, או בבית קברות שבו טמון רבי מנדלי מרימינוב זצ"ל. הצחקתם אותם. אבל על אדמת פולין זה לא רק אפשרי, זה גם קורה ביוזמה שלהם.

אם אף אחד מ-17 המדריכים שהשתתפו בסיור המתואר בעיתון, לא היה מחברי קיבוץ 'גן שמואל' או 'עין שמר', היינו מציעים לכם לצרף את נציגי הקיבוצים האלה לקבוצה הבאה. אבל מה לעשות וממשלת פולין ביטלה בינתיים את תוכנית הסיורים הזו שסובסדה על ידה, בעקבות הסטיה של המשתתפים בהם מהמסלול, והעדפת בתי הכנסת, בתי הקברות ושאר האתרים היהודיים על האתרים הפולניים.

לא צריך להיות מדריך תיירים כדי שזה יקרה להם. שילחו רק על חשבונכם אפילו שניים או שלושה מחברי הקיבוצים הסוריים לחו"ל, ומיד הם יבקרו בבית כנסת ובשנה הבאה ידרשו לקיים מנין בקיבוץ לפחות ביום כיפור.

זה בדוק.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!