דין נתניהו כדין לוי לבייב?

בין 'אפריקה ישראל' למדינת ישראל

יש לה, למדינת ישראל, באמת, מומחים מצוינים בכל תחום. 'החזאים' אמנם 'מזייפים' מדי פעם, אבל חוץ ממזג האוויר הכל על פי התחזיות... הכלכלה, הביטחון, החינוך, הפשע - הכל.

ו'הצמיחה'? - היא בכלל כל הזמן ממשיכה לצמוח, אבל מסתבר שכמו צמח בר...

הבוקר גם התממשו התחזיות בתחום הבריאות ו'שפעת החזירים'.

זוכרים שהסבירו לנו שהצעירים ייפגעו ראשונים ב'זמן החורף' מהשפעת הזו ואף יותר מהמבוגרים? רק נכנס לתוקפו 'שעון החורף', ובעוד אנחנו נמצאים ב'בין הזמנים' שלפני 'זמן החורף' - וכבר זה קורה.

על פי הכותרות היום בעיתונות החרדית תלמידי הישיבות הצעירים הם שנדרשים ראשונים לממן מהתקציב שאמור להבטיח את לימודיהם, את החיסונים מפני 'שפעת החזירים' שייצורם כלל עוד לא התחיל.

הממשלה אמנם תחליט מחר על קיצוץ רוחבי-כללי של 2 מיליארד שקל בתקציבי המשרדים השונים, לצורכי בטחון וחיסונים, אבל הראשונים להיקצץ, ברוח הימים האלה, הם ה'סכך' - לומדי התורה הסוככים על הכל.

מדובר בקיצוץ של כ-315 מיליון שקל מתקציב הישיבות שהובטח במסגרת ההסכם הקואליציוני, לש"ס, יהדות התורה והבית היהודי - סכומים שהובטחו בהסכמים לכל מפלגה ומפלגה בנפרד ושטרי החוב שלהם ימוסגרו, כמו בתקופת ראש הממשלה שמיר, אבי מטבע הלשון "הבטחתי, אבל לא הבטחתי לקיים".

אברהם גרובייס, סופרו הכלכלי היסודי של ה'מודיע', הוא שוב המוביל בעיתונות החרדית בדיוק הדיווח בענין זה. בעוד 'המבשר' התבסס בידיעה הבוקר על נתונים שגויים שהופיעו במהדורת האינטרנט של 'דה מרקר', ו'יתד נאמן' מתייחס לידיעה בחוסר חשק בולט, אולי כדי להקטין את האכזבה במקרה שנציג 'דגל התורה' ח"כ משה גפני, לא יוכל לעצור את הגזירה אפילו כיו"ר ועדת הכספים, מפרט גרובייס ב'המודיע' את מלוא הסכומים שבהם מדובר, הנוגעים לפגיעה בישיבות ובמוסדות התורה:

"לגבי הקיצוץ במחויבויות הקואליציוניות, אשר, כלשון ההצעה, לא עוגנו בינתיים בחקיקה בכנסת, מדובר בקיצוץ של 314.4 מיליון שקל לישיבות על פי הסכם עם ש"ס יהדות התורה והבית היהודי, שחציו יקוצץ וחציו ידחה ל-2011. כמו כן מדובר בהפחתה של 62 מיליון מההתחייבויות לש"ס, 48 מיליון מההתחייבויות ליהדות התורה, 201 מיליון מהעבודה, 70.5 מישראל ביתנו ו-28 מיליון מהבית היהודי".

הליכוד, אינו מופיע ברשימה, מפני שכמובן הוא אינו נוטל אגורה מתקציבי האוצר...

כבר אמרנו שאין לנו ידע נרחב מדי בכלכלה. אבל דווקא משום כך אנחנו מרשים לעצמנו לשאול היום 'שאלת תם': מה ההבדל בין אוצר מדינה שאינו יכול לעמוד בהתחייבויות שקיבל על עצמו רק לפני כמה חודשים, ומבקש למחוק את חלקן ולדחות יתרת תשלום איגרות החוב שלו לישיבות ולמוסדות התורה, ובין מאמצי העל שמשקיע לב לבייב למחוק חלק מחובות 'אפריקה ישראל' ולדחות את תשלום יתרתם?

למה כשמדובר ב'אפריקה ישראל' כותב היום גיא רולניק, עורך 'דה מרקר', בעמודו הראשון של עיתונו, שאסור להשאיר בידי לב לבייב יותר מ10% ממניות החברה ובידי נתניהו ושטייניץ יישארו, גם אחרי המחיקה והדחיה בתשלום כספי תקציב הישיבות ומשרדי הממשלה, 100% ממניות המדינה, כאילו כלום לא קרה?

נראה שזו שאלה קשה מדי גם לכלכלנים שביניכם.

המגורשים יעברו גם בסוכות הזה על..."בל תוסיפו"?

אל תטעו לחשוב לרגע שדו"ח הביניים החמור שפרסמה אתמול ועדת החקירה הממלכתית, החוקרת את הטיפול השערורייתי של הרשויות במגורשי גוש קטיף, עומד לשנות משהו בדפוסי ההתנהלות המנוכרת שבהם טופלו המפונים עד היום.

ארבע שנים מתגוררים רוב מוחלט של המפונים ב'דירות ארעי' וב'סוכות', ובמדינת ישראל איש לא נבהל אם יעברו גם בסוכות הזה על..."בל תוסיפו".

הוועדה, בראשות השופט בדימוס מצא, אמנם קצבה למדינה לוח זמנים נוקשה למלא את המלצותיה ולתקן את המעוות עד ל-31 בדצמבר, כלומר בתוך שלושה חדשים. אבל מאחר והתיק הזה 'נפל' על הרשויות ב'טרם עת', באמצע דיוני הוועדה ולא בסיומם כפי שציפו, הוא יצורף אל מטופלי 'אחרי החגים' שהכל יודעים שמשמעותו 'ימות המשיח'. הרי זו מדינה שלעולם לא נגמרים בה ה'חגיגות'...

אם צריך להתייחס אל הדו"ח הנוקב והקשה של הוועדה, זה לא בהקשר הענייני והישיר הנוגע למפוני גוש קטיף בלבד. הכשל המערכתי בטיפול במפונים הוא רק סימפטום המצביע על אטימות שלטונית שמגלה דווקא מדינת היהודים בטיפול באזרחיה, מהם כאלה שנפגעו על ידה. הוא מצביע על 'מנהיגים' המסתגרים ב'חדרי בטחון', כשמבחוץ הם מותירים את ה'נתינים' לסרחון ה'אקונומיקה' שהם הורו להם לשפוך.

העובדה שרק 250 משפחות החלו לבנות את בתי הקבע, שאחוז המובטלים שבין ה'מפונים' זינק בצורה מדאיגה, שמבני הציבור לא נבנו כמובטח בצורה שאינה מתקבלת על הדעת, נתונים המופיעים בדו"ח הזמני, היא לא העיקר. גם בקרב מפוני גוש קטיף יש תופעות קשות בהרבה מאלה שפורטו בדו"ח - עשרות משפחות התרסקו, מאות לקו בגופם ובנפשם, רבים נתלשו מן החיים.

מה שצריך להדאיג אותנו יותר לעתיד, הוא מה שחבר הוועדה, הפרופ' ידידיה שטרן, הצביע עליו: "כשל זכויות אדם וכשל שלטוני".

בהתייחסות שלו, המתפרסמת בחלקה בעיתון 'הארץ', כותב שטרן: "לא מצאנו משרד ששם רגלים, אלא משרדים שלא מצליחים לתפקד... לא מצאנו אנשים שבאו לקלקל, אבל מצאנו מצב לא פתיר שלא יכול להתקבל".

אותנו, לטווח ארוך ובראיה כוללת, חוסר האונים השלטוני שפרופ' שטרן שם עליו את האצבע מדאיג הרבה יותר מהפגיעה בעקורי גוש קטיף, ותהיה קשה ככל שתהיה. עם תקציבים, אישורי בניה, ואפילו מציאת מקורות עבודה יזומים, עוד ניתן להתמודד באמצעות רצון טוב ורגישות, אבל אם "משרדים שאינם מצליחים לתפקד", כפי שמתאר פרופ' שטרן את הממשלה בישראל, מי ידאג לאותו 'רצון טוב' ו'רגישות'.

זה, חלילה, אבוד.

"לא מצאנו אנשים שבאו לקלקל" - כותב חבר הוועדה, והוא כנראה אינו נמנה על קוראי 'הארץ'. נחמיה שטרסלר, נאלץ להיכנע לחרדים, התאים את המחוגים ל'שעון החורף', נזהר מאז שבעתיים כשהוא עובר את הכביש, כדי שלא לשחק לידי החרדים שלא איכפת להם, על פי מה שכתב, שתאונות דרכים יתרבו בשל הקדמת השעון, אבל דורס בכח את המסכנים - מפוני גוש קטיף.

תחת הכותרת המקניטה "המסחטה", מבטל שטרסלר את מסקנות הביניים שקיבלה הוועדה הממלכתית פה אחד, ומכין למי שירצה בכך מהרשויות, את הדו"ח האלטרנטיבי שלו. עכשיו יש "דוח שטרסלר" מול "דוח מצא", ושלו הוא סופי ולא זמני.

"אין דבר רחוק יותר מן האמת" - כותב שטרסלר, על מסקנות דו"ח הוועדה שבראשה עומד שופט. ל'הארץ' הרי מותר הכל... "פינוי גוש קטיף היה הומני, מתחשב, רחב לב ורחב יד. הממשלה חוקקה בעבורו חוק מיוחד, בנתה בשביל המפונים מנהלת מיוחדת והציפה אותם בתקציבי עתק ובכל טוב. אבל הם רצו עוד. כבר בתחילת הדרך הם הבינו שמולם עומדת ממשלה חלשה ופחדנית שלא מסוגלת לעמוד בלחצים. לכן, דרשו ממנה פיצוי משולש: גם תשלום כספי נדיב, גם אדמות איכותיות וגם הקמת מינהלת מיוחדת שתדאג לכל מחסורם".

והמסקנה האלטרנטיבית: "המנהלת עשה בשבילם הכל. היא נהפכה לאומנת הפרטית שלהם"...

אם ב'וועדת מצא' היו יודעים את זה...

מכאן מרשה לעצמו שטרסלר, כמו 'עיתונאי הגון' לגלות את דעותיו האישיות שהובילו אותו למסקנות החד משמעיות: "מדובר 'סך הכל' ב-1.751 בתי אב, שמתוכם כ-400 אינם זכאים כלל לפתרונות דיור, כך .. הם לא יאפשרו לנושא לרדת מסדר היום. המתנחלים ואויבי השלום לא יאפשרו לפצע הזה להגליד לעולם. הם משתמשים במפוני גוש קטיף כבמנוף פוליטי להפיכת הפינוי לטראומה כה גדולה וכה יקרה, עד שלא יימצא עוד ראש ממשלה שיהיה מוכן להסתכן בפינוי דומה".

אז זהו - רציתם לקבל 'מדינה דמוקרטית' כמו כולם וקבלתם רק 'חופש פטפוט' מוגזם, ו'מדינה בירוקרטית' כמו אף אחד...

ה'ציון' לגנאי של יוסי שריד

למרות שהוא אינו נושא עוד במשרה ממלכתית רשמית, ממשיך יוסי שריד לדבוק בדרך הסוציאליסטית שבה מצא עוגן להתבלט, ורק אחרי שעשה הכל לדאוג לעתידם של האחרים, ובמקרה שלו לאחייניתו שאותה ביקש לזכות בכספי 'פרס ספיר' לספרות של מפעל הפיס, הוא מתפנה לנסות ולעשות גם לביתו וגם כאן בדרך מאוד יחודית.

בסוציאליזם, אין זה משנה אם הצלחת לעשות או לא הצלחת, העיקר שניסית, ואת זה הוא עשה גם אם בסופו של דבר נכשל. בדיוק כמו המפלגה שלו.

בטור שפרסם שר החינוך לשעבר ב'הארץ', הוא אמנם מנסה לבלבל אותנו הקוראים, כשהוא מתמרן על החבל הדק שבין אגדה למציאות, ומשלב את המילה 'סיפור' בכותרת, אבל כמי שכנראה יש לו איזשהו שמץ של הבנה ב'סיפורים', אחרת הרי לא היו מעמידים אותו בראש ועדת הפרס לספרות של 'מפעל הפיס', הוא יכול להבין שגם הניסיון הזה שלו לא צלח - הפעם, לשם שינוי, אנחנו מאמינים לכל מילה שכתב.

לפני מספר שנים העתיק שריד את ביתו לקרית שמונה ועבד חלקית כמורה. זה היה תרגיל מבריק ביחסי ציבור, שהוא כידוע מומחה בהם, שנתן לו חשיפה ארוכת טווח, הרבה יותר מהרבה דברים אחרים שעשה בחייו. אבל עם יחסי ציבור, גם אם הם טובים מאוד, הרי לא ניתן ללכת למכולת, ועם משכורת חלקית של מורה לאזרחות עוד פחות, גם אם מדובר במכולת השכונתית בקרית שמונה, ולא ברכישה דרך כרטיס האשראי בטלפון. ואז הבזיק במוחו של שריד הרעיון - להקים קבר של 'צדיק' בחצר הבית...

"בימים הרחוקים ההם גרנו בגליל" - כותב שריד - "ונגלתה לעינינו ארץ זרועת קברים. לכל קבר יש שם של צדיק וגם אפוטרופסים יש לו (דווקא לא, כאן נפלה טעות בידו ה.ה.)... אז הצעתי לאשתי, שגם אנחנו נבנה מבנה דמוי קבר, נמצא לנו צדיק פנוי ונעזב, ואם לא נמצא - נמציא, ומשום שכל אתר קדוש כזה מתגדר בסגולה משלו, גם לאתר החדש-ישן נוציא מוניטין של מחזיר מאור עיניים לעיוורים. למה דווקא עיוורים? כי העיוורון בארץ הוא מכת מדינה ונותן פרנסה טובה. כי זאת המומחיות של רעיתי שפקחה לא פעם את עיני".
ושוב, אחרי שדאג לשלב בטור קטע ציני מטשטש עקבות, כדי להסוות עד כמה רציני היה בכוונותיו, חוזר שריד לתיאור התוכנית שרקם: "הצלחנו למצוא שכן שהיה מוכן להעיד באחת מתוכניות הבוקר איך לאחר ביקור והשתטחות ומגע יד הוא התחיל לראות את האור. לא היה לנו ספק שכבר למחרת היום יתמלא המתחם שלנו אדם, וגם הקופה תתמלא".

גם ברעיון ההזוי הזה, ששריד מספר עליו לראשונה, האירה אשתו של עיניו והשיבה אותו לריאליות. "איני יודע בבירור מדוע הבריזה אשתי ברגע האחרון אולי משום שחשבה על אנשים קשיי יום שבצר להם מחפשים סיוע משמים".

מי שמכיר את שריד מקרוב יודע שמ'שגיונות' שכאלה הוא בנה קריירה פוליטית ותקשורתית. את העובדה שהוא נזכר בתחנה זו בחייו בעיתוי הזה דווקא הוא מסביר בכך שהיום, כאשר לא רק קשיי יום, אלא גם שועי ארץ, פוליטיקאים בכירים וגבירים אדירים מתלווים לצדיקים להשתטח על קברים, הוא מצטער על כך שלא הוציא את רעיון התעתועים שלו אל הפועל. גם אשתו כבר, ודאי לא היתה מתנגדת. "אם עד לאוקראיינה ולבולגריה הם מרחיקים בוודאי היו מזדמנים לגליל, כפי שהם נוהגים להזדמן בנתיבות" - הוא כותב.

חבל ששריד לא עומד להוציא את תוכניתו אל הפועל. ככה זה תמיד אצלו, ברגע הגורלי הוא מעצר במלים ולא מגיע למעשים. אנחנו דווקא מציעים לעזור לו להוציא את תוכניתו אל הפועל ושגם לשכונת צהלה יהיה 'ציון' משלה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!