תנו כבוד למילה • טור מיוחד

רוב העבודה מאחורינו.

הקמפיינים של ראש השנה ויום הכיפורים כבר או-טו-טו עוזבים את השטח ומפנים את מקומם לטובת המודעות המלבלבות של מגבית סוכות שכבר מוכנות ומעוצבות, בדרך למערכות העיתונים ולבתי הדפוס. ברגעים אלו הראש כבר מתחיל להסתובב ולהתכוונן על חנוכה, אור, סופגניות ומשפחות נזקקות השרויים בחושך.

וככה, בין אישור מודעה לבין תיקונים אחרונים לעלון סוכות, אני מוצא את הזמן לצאת בקריאת קודש לאחי ורעי, כותבי עלוני הצדקה של כל ארגוני החסד והצדקה:

אל נא אחי תקלקלו! אל נא תוציאו מתחת ידיכם חומר קריאה רדוד ומשעמם. אל נא תשלחו להפצה דואר זבל.

אני יודע שאתם מתפלאים קצת. לכאורה האינטרס שלי היה אמור להיות הפוך לגמרי. הייתי אמור לרצות ולקוות שכל העלונים של קופות וארגוני הצדקה המתחרים יהיו משעממים ויבשים, עד כדי סכנת התנמנמות מוחשית, ושהעלון שלי יישאר הכי מעניין בסביבה (אם הוא אכן כזה), הכי אטרקטיבי, הכי מרגש והכי משכנע.

אבל זה ממש לא המצב.

תבינו דבר: כל עלון זבל שיוצא לאור, כל עמוד שהודפס ואין עליו חומר קריאה ראוי לשמו, הרחיק עוד קורא פוטנציאלי של עלוני הצדקה.

אחת מוועדות הצדקה, שנמָנע מלקרוא לה בשמה, הוציאה לאור עלון לקראת מגבית ימים נוראים, מה זה עלון? חוברת! חוברת שלימה בת 32 עמודים.

התחלתי לדפדף בה. התאמצתי לעורר בקרבי עניין בחומר הקריאה, ולא הצלחתי. עמוד אחר עמוד, חומר נדוש וממוחזר להחריד: צדקה, בשביל הנזקקים. נותנים, בגלל הרבנים. תורמים, ורואים ישועות. קריאת הגייבד, הבטחת רבי חיים, וברכת הרב אבוחצירא. דמעת האלמנה, החיוך של הילדים, שוועת הגלמוד, וכולי וכולי וכולי. בלה בלה בלה. כפול שלושים ושניים.

בן אדם שפוי שלוקח לידיו עלון כזה, מתאכזב עמוקות ואפילו נעלב מהזלזול באינטליגנציה שלו. את העלון הבא, שאולי הוא הרבה יותר מעניין ועלול גם להיות בו חומר מרתק, הוא כבר אפילו לא יקח לידיים. הוא יעיף אותו היישר מתיבת הדואר אל פח האשפה בקומת הכניסה.

כל עלון זבל שכזה, קוטל את רמת ההתעניינות של הקורא בכל עלוני הצדקה העתידיים באשר הם.
בדיוק כמו שכל עלון מרתק ומרגש גורם לכך שהסיכוי גובר שמחר כבוד הקורא יושיט את ידו לקרוא עלון צדקה חדש כלשהו.

אז תגידו אתם, לא עדיף להתמודד מול כותבים מוכשרים, מאשר להיזרק מלכתחילה אל פח האשפה?
אני בטוח שכל קופירייטר טוב מעדיף שעמיתיו יוציאו מתחת ידיהם יצירות מעניינות ומרתקות, על אף שהוא יצטרך לעבוד קשה, כדי לעמוד בכבוד בתחרות בייצוג ועדת הצדקה 'שלו', מאשר להתמודד על לבו של הקורא מול עלוני זבל, שלא שווים את הסיכה העבה בה הודקו.

חבר'ה, אל נא תחוררו את הספינה עליה כולנו שטים. אחרת נטבע יחד בתוך ערימות ענקיות של עלונים מחוסרי קוראים.

אל תפדחו. אל תקשו עוד יותר את המשימה שגם ככה הופכת לאתגרית יותר ויותר.

אם לא למען הארגון שלכם, אז למען עמיתיכם למקצוע...

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!