שכחו את שמו של מאיר: המתנדבים במפגן הצדעה

קידוש השם שנערך אתמול (שלישי) בעת הדלקת המשואה של ישראל אלמסי מארגון 'ידידים', העיבה על רבים מהמתנדבים ששמו של מקים ומייסד הארגון ואף הנשיא שלה כיום מאיר וינר נעדר מהשם. 

וינר שלא יוצא מביתו כהוראת מורו ורבו האדמו"ר מקרלין סטולין, כמו כל החסידים, לא יכל להשתתף בטקס הגדול, אך שמו לא הוזכר.

ברשתות החברתיות נרשם זעם של ממש ששמו של המקים לא הוזכר כלל ובתגובה החליטו מתנדבים לבוא לביתו ולצעוד בשיירה עם צופרים ליד ביתו כאות הזדהות. 

וכך בשעה הייעודה הגיעו עשרות מתנדבים עם רכביהם ורכבי הארגון וצפרו לוינר שנופף להם לשלום מחצר ביתו ברחוב חזון איש במודיעין עילית, המתנדבים אף הביאו עיצוב ענק ומפואר במתנה. 

איש התקשורת מלך זילברשלג כתב היום בפייסבוק: "את הפוסט הזה יקראו פחות אנשים ממס' הצופים בטקס הדלקת המשואות אמש, אבל בכל זאת טמון פה משהו שצריך לכתוב אותו. אחד ממשיאי המשואות היה ישראל אלמסי שאיני מכיר, הוא דיבר ממש לעניין, הזכיר לטובה את המתנדבים הצדיקים של ידידים ואפילו הזכיר את בורא עולם בעוז וגאווה. והמשואה עלתה".

"אבל איפשהו בארץ ישבו זוג חרדים שבזמן עלייתה של זאת ירדו להם דמעות. כמו את ישראל הנ"ל, גם אותם איני מכיר. ויש מצב שהם יכנסו על הפוסט הזה. ירדו להם דמעות כי כשהבעל מאיר וינר הקים את הארגון בעשר אצבעות והקריב את כל כולו, הקריבה אשתו גולדי הרבה כוחות נפש כדי שהארגון הזה יתקיים. ואתם יודעים מה הם עוד הקריבו? את כל כספם. הם ממש, אבל ממש, נשכבו על הגדר כדי ש'ידידים' יעזור לכמה שיותר אנשים, יזכה להכרה וימשיך לעשות טוב".

"כל כספם שהושקע שם היא גם הסיבה שמאיר מצא את עצמו מחוץ לארגון, כדי שיוכל להמשיך לחיות. ולצפות מבחוץ במפעל חייו משגשג. ואז שיא ההכרה שהוא ייחל לה הגיעה, אתמול. נציג של הארגון שלו עלה בטקס המכובד ביותר בשנה הישראלית וכובד להשיא בה משואה. בשם 'ידידים', בשם המתנדבים, בשם הטוב. אבל מאיר לא הוזכר. לא ע"י המנחים שהזמינו את המשיא, לא ע"י המשיא בעצמו ואפילו לא ברשתות החברתיות. תראו, אין לי ספק שזה נעשה בתום לב. אין לי ספק שאף אחד לא רצה לפגוע. אבל גם אין לי ספק שהכבוד הזה מגיע להם. למאיר וגולדי וינר"

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!