מהחללים הראשונים: הצאצא זוכר את הסב המשגיח שנרצח

ימי "מאורעות הדמים" בד' תמוז תרח"צ, כדרכו מדי בוקר יצא ר' נחום וייספיש הי"ד, אל עבר הכפר הערבי פרדיס, כדי להשגיח על כשרות החליבה, בדרכו התנפלו עליו חמישה ערבים ורצחו אותו ביריות רובה.

עוד באותו יום הוא הובא לקבורה בהר הזיתים בירושלים. כדי החלב שנשארו זרוקים במקם הרצח לא הוזזו ממקומם במשך שנים, מפאת הכבוד והקדושה שרחשו לו ערביי הסביבה. הוא השאיר אחריו אישה, ארבע בנים ושבע בנות, בנו ר' יחיאל וייספיש הינו אבי סבי. 

ר' נחום וייספיש הי"ד, נולד בירושלים בתאריך י"ט באייר תרמ"ז, הוא למד בישיבות הדגל המפורסמות "עץ חיים" ו"אוהב משה", והוא היה מבני היישוב הישן בירושלים.

לאחר נישואיו עם מרת פייגא-רחל בת השו"ב ר' חיים דוב קנטור זצ"ל משפייה, עבר גם הוא לגור ביישוב הקטן שפייה שליד המושבה זיכרון יעקב, במשך שנים רבות עשה חיל בעבודת האדמה, היו ברשותו מטעי זיתים וכרמי ענבים, אולם מעולם הוא לא זנח את מורשתו היהודית תמיד הוא נשאר בן הישיבה מירושלים.

גם שם בשפייה, הוא דאג לכשרות היין ביקב זיכרון יעקב (כרמל-מזרחי), וכן פיקח על חליבת הפרות ע"י נכרי. דמות יוצאת דופן היה, עובד אדמה, ובן ישיבה.

במסע הרבנים המפורסם של הראי"ה קוק והגרי"ח זוננפלד זצ"ל למושבות ברחבי הארץ הגיעו גם לשפייה, ר' נחום קיבל את פניהם כשהוא לבוש בקפטן ירושלמי מפוספס וכיבדם בלחם ומים, כשראה אותו הראי"ה קוק הזיל דמעות ובירך "שהחיינו", לאחר מכן אמר למקורביו כי לא ציפה לראות במושבות אדום קדוש כזה.

מידי שנה ולא רק ביום הזיכרון של מדינת ישראל אני נזכר בדמותו של הסבא הגדול שלא זכיתי להכירו אך הסיפורים והיותו אחד מהחללים הראשונים נשארו חקוקים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!