השבר העמוק של בני הישיבות בעקבות הקורונה // דעה

הבחורים שיחזרו עוד כמה שבועות/חודשים לישיבות לא יהיו באותו ראש, הם ראו ברגע האמת למי צריך להקשיב ומי יודע את האמת, יהיה מאוד קשה להחזיר את כולם למסלול.

הם לא כמו עובדים שחוזרים מחל"ת, הם תלמידים!

בואו נאמר זאת בצורה הכי פשוטה, העולם החרדי במשבר קשה מאוד. אין תלמודי תורה, אין שיעורי תורה, אין כוללים, ומעל הכל, אין ישיבות.

הישיבות בעיניים שלנו הן הבסיס להכשרת הדור החרדי הבא, שם הבחור נבנה רוחנית ואינטלקטואלית, מבין את ערך התורה ומרגיש את עול התורה. זוהי תקופת חיים שבה האדם מעצים את אישיותו המיוחדת ומייסד אותה על הערכים שבהם הוא יאמין לכל החיים.

כיום הישיבות סגורות. אז נכון, זוהי תקופת בין הזמנים וגם את זה צריך כפי שכך הבהירו גדולי ישראל בעבר ובהווה, אבל לא כך זה אמור להיות, זוהי תקופה של "וקווי ה' יחליפו כח", תקופה שבה הבחור מחליף את המסגרת הישיבתית במסגרת חברתית, אישית, ומשפחתית, כיום זה לא קיים בכלל, השעמום גובר, הלימוד קשה במתכונת הצפופה, ההשקפה, הדרך, השיטה, החזון, הכל הופקר בליל ברירה.

נוסף על כל זה, האמונה בגדולי ישראל הוחלפה באמונה במדענים וברופאים, שמתוחזקת בטענה שאם היו מקשיבים לרופאים בתחילת הדרך היו הרבה פחות חולים ונפטרים בציבור ובכלל. תחושה נוראית לבן ישיבה, הוא חונך מצד אחד על "ועשית ככל אשר יורוך" ומצד שני יוצא שגדולי ישראל מורים להקשיב לרופאים וברור שמה שהרפואה המערבית והעולם הכללי החילוני והליברלי טוען, זו האמת. לפעמים קשה להפריד בין האמת בתורה לבין האמת במדע, או בעצם ליישב את המדע בתורה, הספקות האלה שעולות אצל כל בחור מחריבות את היסוד בשירות שלו בצבא ה'.

אנחנו בעיצומה של מגיפה. אין מה שיגן על בני הישיבות, הם נדבקים מכל הרע שמזהם את העולם ואף עלולים להדביק אחרים. אך בניגוד לנגיף הקורונה, כאן הפגיעה העיקרית היא בצעירים, פגיעה שסיכויי ההחלמה ממנה קטנים מאוד, זאת המגיפה של עולם התורה, שאת תוצאותיה נראה בעתיד הקרוב ח"ו.

יהיה קשה מאוד בעוד כמה שבועות/חודשים לאותם בני הישיבות לחזור לישיבה באותו ראש שבה הם יצאו, הגישה תהיה שונה, הם ראו איפה האמת ברגע האמת, המחנכים וראשי הישיבות יהיו חייבים להבין את זה, להתייחס אליהם אחרת, אם עד היום זו הייתה ישיבה עם בחורים ממושמעים, עכשיו כבר לא, אולי כלפי חוץ הם יהיו ממושמעים אבל בפנים הם יהיו מרדניים. השפה תהיה חייבת להשתנות, ההבנה, הגישה, הסמכות, שיתוף הפעולה, יהיו חייבים להיות תחת הסברים ומרצון.

הם לא כמו עובד שחוזר מחל"ת למקום עבודתו, הוא יודע כי זהו מקור ההכנסה שלו והוא חייב להיות שם. בני הישיבות לעומת זאת הם תלמידים שבאו להעשיר את חייהם רוחנית וגשמית, הם יהיו חייבים לראות שזה אכן כך ולא רק כי אמרו להם "כך צריך לעשות".

ומה יהיה עם כל העולם הזה שבו החזק שורד? האם ימשיכו לחפש ולקבל את הבחורים הטובים ואת הפחות טובים לזרוק החוצה או לתת להם להיפלט מאליהם? אולי כעת יבינו כי בתקופה שאין כלום, כל אחד וכל שריד הוא עולם ומלואו? כעת הוסרה המסכה והכל נחשף, הזלזול המתמשך ע"י חנוך לנער על פי דרכו של המחנך, מרוקנת את הכל. חוסר ההבנה של אישיות הנער, ההסתכלות במבט עליון ולא בירידה לעולם הזה, הותירה רבים מתוכם חופשיים וריקים. תפקיד הישיבה הוא לא לחלק ציונים ולא לטפח גאונים, המטרה במסגרת הישיבה היא להוציא את הבחור בן תורה, או בעצם את כל הבחורים, לא רק את הטובים והשקדנים, הם לא זקוקים לעזרה שלכם, אלו המתקשים והמתמודדים נצרכים לכם, תעשו הכל להצליח במשימה, שלכם ושלהם.

אני רוצה להאמין שהגישה תשתנה. אבל בניגוד לכל השינויים שבאים בדרך כלל מלמטה, כאן השינוי חייב להיעשות מלמעלה, הרי בשום אופן לא נוציא קריאה לא ללכת לישיבות, אבל נבקש כמה שאפשר, תעריכו את הבחורים שבאים ללמוד, תעריכו שהם מאמינים בתורה, תעריכו שהם מאמינים בגדולי ישראל, תעריכו שהם מאמינים בכם.

זמן קיץ תש"פ מתחיל היום כאשר אף בחור לא חזר לישיבה, כולם נשארים בבתיהם. נמשיך להתגעגע לקולות של גרירת מזוודות ופרידות מרגשות, ולמראות של המתנה לאוטובוסים וטרמפים. ועד שהם יחזרו, תחשבו טוב איך לקבל אותם חזרה, מה תעשו ביום שאחרי.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!