יש דברים שגם מאיר גל לא יודע

יענקי איזק.

אחרי 6 שנים של עבודה משותפת, כשבהרבה מובנים גדלנו ביחד, אחרי אלפי שעות שיחה נסיעות ופגישות, מליוני סמסים, לדעתי מאות קמפיינים וכמה סיבובי בחירות, אחרי 6 שנים שבהם שמחות משפחתיות, חגים ואירועים - חשבנו במשותף ללכת על שינוי.

במקביל לעבודה בגל אורן BSD, יענקי החל לשמש בתפקיד יועץ התקשורת של סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן.

באחד הלילות האחרונים, בשעה מאוחרת, קיבלתי ממנו מייל מרגש. ביקשתי וקיבלתי רשות להעלות אותו כאן בבלוג. ככתבו וכלשונו. הדבר היחידי ש"צינזרתי" הוא שם של מישו.

הנה המייל:


אחי,

אחרי 6 שנים ביחד יום יום, חשבנו במשותף ללכת על שינוי.

אני מרגיש חובה לומר לך היום, אחרי כמה חודשים בתפקיד שלא צפיתי מה יהיה גודל השוני. לאיזה סוג של עיסוקים אדרש לפעול, לאילו מושגים של צרות ובעיות, כשבאופן רשמי אתה בכלל מוגדר בתחום התקשורת ששנינו עוסקים בו מכף רגל עד ראש.

לכאורה מה לי ולזה?

ומצד שני, אצלנו, כמו שזה אצלנו, תוך שניה זה מוצא את הדרך אליך. הבן של חבר, אחות של שכנה, מכר מהעבודה, הלקוח שלו. מייד.

ופתאום אתה חושב על מצב דומה שאילו היית נדרש לעזרה ומבין שעכשיו זה אתה, זה בידיים שלך. לפעמים אני מרגיש שעצם ההבנה הזאת יכולה להשאיר אותך משותק.

כמי שחי ונושם תקשורת, מיותר להסביר לך מה אני עושה כאן. אבל יש דברים, ותסלח לי מאיר היקר על קביעתי החד משמעית, שאין לך צל של מושג, כמו שלי לא היה בדל של מידע, מהי משמעותן של פניות ציבור בענייני רפואה.

אחת ליומיים-שלושה אתה עוצר במסדרונות ותוהה בשקט ספק לעצמך, ספק לעמיתך לצוות – האם אני במוקד מד"א או נקלע בטעות לזירת נפגעים המשוועים לעזרה, ואני מדבר על המסדרונות של הלשכה כן? סוגי המקרים שרואים בקרבתו של ליצמן ואנשיו כתובת לסיוע הינם רבים מגוונים ובחלקם הגדול קשים מנשוא. ובמקרה מעין זה כל הלשכה צבא וכל הצוות בצו 8.

כשהפקס פולט פניה ישירה מהורה לילד שצריך לעבור ניתוח דחוף וכש XXXX [עסקן רפואה חשוב], עימו מתייעצים בני המשפחה, פורך זוג ידיו וקובע: רק ליצמן יכול לעזור! רק סגן השר יכול לסדר את העניין. בעצה טובה, בדחיפה, במילה נכונה או כל פתרון מוצע אחר - כל שיעורי הקואוצ'ינג ואימונים נוקשים על כללי סדר וארגון ובירוקרטיה, נמוגים באחת.

וכעת, לך תסביר לפונים אליך בעת מצוקה שאתה בסך הכל בתפקיד באגף התקשורת וכי יש צוות מיומן ומקצועי שתפקידו לטפל בפניות אלו. לא! אתה משתתק ומנסה לעזור ולסייע בקידום הפנייה.

לקח לי קצת זמן להבין אבל כיום ברור שהגעתי למקום שבו קשה להגדיר מחלקות וכללים המוכרים לנו מעולם הפרסום והמדיה והוא הרבה יותר ממקום עבודה. אתה עומד נבוך פעמיים ביום כשאתה נדרש להחליט במה לטפל; בהודעה על מוכנות בית החולים והבאת מידע חיוני לציבור, או לחילופין בילד חולה שמחכה במיון וצריך התערבות סגן השר או אישיות מקצועית אחרת.

ופתאום בין כל זה לבין הודעה על השפעת, חילופי מנכלי"ם ותעודת הוקרה של מנהל מוסד מוביל לסגן השר, אתה חוזר לשרון. כן, כן, לאריק שרון, אך לא לאשפוזו הארוך מדאי, לא להתמוטטותו הרפואית ולא לקומה בה הוא שרוי – למרות שאתה בתחום הבריאות... אתה חוזר למשפט שכל כך אפיין את שרון במשך כהונתו: "דברים שרואים מכאן לא רואים משם..." כמה נכון, ככה צודק. והמשפט הממתג הזה, כאילו נכתב בשבילך ועל ידך. אכן, "דברים שרואים מכאן, לא רואים, לא רואים בכלל, משם...."

כשנקראתי לדגל, ובעצה אחת איתך קפצתי למים לתפקיד נוסף במשרד הבריאות, חשבתי על הכול. חוץ מזה שאהפוך למיני עסקן רפואה וכמתנדב קבוע בארגון חסד, שכיום נראה בעייני כגדול ביותר במדינה.

שלך,

יעקב

קישורים:
מקור: הבלוג של מאיר גל

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!