לשליש מהחרדים אין אפילו מוצרי יסוד!

שוועת עניים אתה תשמע

ביום העוני הבינלאומי שחל אתמול, בעיצומן של הימים בהם נקצבים מזונותיו של אדם משנה לשנה, עוד לא התעוררו רחמיהם של מוסדות המדינה על ענייה, שמבחינתם אינם קודמים לכלום, אבל לפחות אחד מהם מציג מחקרית את תמונת המצב הסטטיסטית המדויקת העגומה והקשה בעניין זה.

בתקופה של אטימות רגשית והתעלמות זועקת, גם זה משהו בכיוון למצוא את הדרך להסרת חרפת הרעב מתוכנו וחרפת ההתנכרות מעל פני ההנהגה והחברה בישראל.

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מאשרת לראשונה, בנתונים מחקריים מבוססים, את שכולנו יודעים כבר זמן רב: הציבור החרדי בישראל הוא הסובל מעוני בשיעור כפול מכלל הציבור, שגם הוא נתון במצוקות קשות במיוחד.

גם הגוף הממשלתי הזה, הלמ"ס, אינו מנדב יותר מדי פרטים על תתי-הסעיפים, שהנתון המדאיג על תת-העוני משפיע עליהם ישירות, אך די במה שכן הואיל לסנן לידיעת הציבור כדי להזדעזע את מי שנפשו עדיין לא התאבנה - 30% אחוז מהציבור החרדי, כלומר שליש מתוכנו, נאלצו עוד לפני המשבר הכלכלי האחרון לוותר על מצרכי מזון בסיסיים בשל מצבם הכלכלי! בלי לחם, בלי סוכר, ביצים. עוני בסיסי.

הידיעה היבשה מתפרסמת הבוקר רק בעיתון 'המבשר'. העיתונות הכלכלית ממשיכה לעסוק באלי רייפמן, באפריקה ישראל ובשאר ההשקעות הפיננסיות והמנעמים של העשירונים השונים. העיתונות הכללית פשוט מחקה את קו העוני החרדי והתייחסה לכל היותר לנתונים הכלליים, וגם זה לא בהרחבה. העיתונות החרדית האחרת העדיפה גם הבוקר למלא את דפיה, עד כמה שניתן, בקריאותיהם של גדולי ישראל להירתם לעזרת אותם עניים באמצעות קופות הצדקה והחסד, במקום לתת פרסום למספרים שלא ניתן להשקיט בהם רעבונו של איש.

'המבשר': "נתון מזעזע נוסף העולה מהסקר הוא כי בשנת 2007, כלומר כבר לפני שנתיים, % 40 מהילדים בישראל היו בסיכון לעוני...מהסקר עולה עוד כי כמחצית מהישראלים אינם מצליחים לכסות את ההוצאות החודשיות השוטפות, ונאלצים לוותר בין השאר על מזון, טיפול רפואי ועל חימום הבית בחורף".

מחצית מתושבי מדינת ישראל נאלצים לוותר על טיפול רפואי וחימום! ואחר כך יספרו לנו קברניטי המדינה וראשי האוצר שאיש בישראל עוד לא נפח נשמתו מעוני.

מסתבר שזו אינה אלא דמגוגיה זולה - מוות ישיר מעוני לא נרשם כאן, אבל מסבוכי העוני מתים כאן הרבה יותר מאשר משפעת החזירים.

'המכירה הפומבית' של בתי הכנסת

על 'הנני העני ממעש' מקפידים אצלנו במיוחד. הדבר מתבטא לא רק בטיפול הכושל בעניים, אלא בשורה של נושאים שההזנחה בטיפול בהם זועקת, גם אם אנחנו לא תמיד שומעים את הזעקה.

בערב יום כיפור, כשכל עם ישראל פוקד את בתי הכנסת, מן הראוי לתת את תשומת הלב למאות בתי כנסת בישראל, עשרות מתוכם בתל אביב רבתי, שהתרוקנו ממתפלליהם בשנים האחרונות, בעיקר עקב נדידת אוכלוסין והם עומדים שוממים ומוזנחים בביזיון רב.

חלקם של בתי כנסת אלה, בתוכם בעלי ערך מוסף שימורי, הולאמו על ידי הרשויות, ממש כמו באוקראינה וברומניה, לפני שהושבו לידי היהודים, והם בשימוש למטרות החורגות מקדושתם. בחלקם גם עושים עבריינים כבשלהם ואיש אינו פוצה פה.

בישראל תש"ע מטפלים יותר באינטנסיביות במקרי פלישה לדירה של 'עמידר' או לחורבה בשכונת עג'מי מאשר לבית כנסת ריק. בחלק גדול מבתי כנסת אלה מוטלים גם ספרי תורה ושכיות חמדה יקרי ערך אחרים בקרן זווית. אף רשות ממלכתית לא דואגת לאוצרות האלה, שקירותיהם ספוגים בתפילות עם ישראל.

העיתון 'גלובס' ער לתופעה והוא מפרסם היום כתבה מקיפה תחת הכותרת הקולעת "על דעת המקום" על... ערכם הנדל"ני של בתי הכנסת הגדולים המרכזיים בישראל, שגם הם כבר לא מה שהיו פעם. אם אפשר להעלות על הדעת מסחר בבתי הכנסת המרכזיים, מי לא יקיש מהם אל הקטנים יותר?

"האם ניתן לערער את מיקומו של בית כנסת שבמרוצת השנים התרוקן ממתפללים"? - שואל הכתב אריאל רוזנברג בצורה ישירה ובלתי אמצעית, כאילו עומדים בתי הכנסת בישראל, ולא הכיסאות שלהם, למכרז לציבור. עו"ד משה ליפשיץ ועו"ד עופר שווייצר ממשרדו מסבירים בכתבה, ברצינות רבה, את ההגדרה של 'הקדש', שרוב בתי הכנסת בישראל נכללים בה, ומסיקים כללית כי "בתום החוזה מול המינהל או הרשות המקומית יש להחזיר להם את הקרקע, ואם בית הכנסת מתרוקן ממתפללים אפשר תיאורטית לשנות את ייעודו מבית כנסת ליעוד ציבורי אחר אבל לא למסחר".

בשנת 2006 היו בישראל 1405 נכסי נדל"ן הרשומים כ'הקדשות'. 228 מגרשים, 356 דירות 255 בניינים והשאר בתי כנסת ובתי עלמין. "הכל בשווי מיליארדי שקלים" - דואג 'גלובס' לדווח לקוראיו כאומר: כאן 'קבור' הכסף הגדול של המדינה.

"הכלל הידוע לפיו הדבר הכי חשוב בנדל"ן הוא מיקום, היה מביא, ללא ספק חלק ממקדשי מעט (הכינוי של חכמינו ז"ל לבתי כנסת) אלו, לגורל של הריסה והמרה לבנייני מגורים או מגדלי משרדים, דוגמת העוול ההיסטורי של מגדל שלום שנבנה על חורבות... גמנסיה הרצליה, שניסתה בשעתו ל'קדש' את המוסד החינוכי בדומה למעמדו של בית הכנסת" - נכתב בכתבה.

הרבה השקעה עיתונאית השקיע 'גלובס' בהכנת הכתבה. הוא הביא שמאים אל כמה מבתי הכנסת הגדולים בערי ישראל, שיעריכו אותם בערך כספי כמובן, לא רוחני, למקרה שמישהו ייתפס לרעיון למכור אותם כערך נדל"ני כפי שעשו לגימנסיה הרצליה לפני שהספיקו, על פי הנאמר בכתבה, ל'קדש' אותה.

בית הכנסת הגדול בתל אביב, ששטחו הוא 3,500 מ"ר מוערך ב- 160 מיליון שקל - "ניתן להעריך אותו כבית הכנסת היקר בישראל". מי שמשתעשע בשיגיון מכירתו מעריך כי ניתן לבנות על שטחו מגדל מגורים עם 143 יחידות דיור.

ואיפה יתפללו הדיירים?

בית הכנסת הגדול והמהודר בירושלים, בנוי על שטח גדול יותר של 4,750 מ"ר, אבל שוויו, לידיעת האחים זלי ואלי יפה, 'רק' 52 מיליון שקל, לא כולל החזן והמקהלה. במחשבה שניה מהרהרים המעריכים בכדאיות מכירתו שכן "כדאי לזכור שבית הכנסת אחראי בין השאר לאטרקטיביות של האזור". במלים אחרות: אם יימכר בית הכנסת, ירד ערכן של הדירות באזור ובהם בית ראש הממשלה, כמה מבתיהם של שרים בהווה ובעבר, ושופטי בית המשפט העליון מאסכולת רחביה. אפשר לישון בשקט, בית הכנסת הזה לא יימכר.

אם אתם הולכים על רעננה, כדאי שתדעו שבית הכנסת שם שווה 26 מיליון, אבל הסיכויים למכירתו גם הם קלושים "הוא עדיין שוקק מתפללים" - נכתב בעיתון.
שימו לב ל"עדיין".

בית הכנסת הגדול ברמת גן שהוקם, על פי מונחי העיתון בקומפלקס אחד עם העירייה ובית הקולנוע העירוני, "בשילוב קלאסי אירופאי של שלטון-דת-חברה בככר המרכזית" שווה 70 מיליון שקל, ובראשון לציון רק 8 מיליון. לא כדאי להרוס.

במרכז הכרמל "הוא רחוק מלמלא את שורותיו מלבד בימים הנוראים" - 5 מיליון, ובמזכרת בתיה, שם הוא לדעת העיתון "ללא ספק אייקון מקומי הבולט ברחובות המושבה המטופחים", כלומר אין לכם סיכוי גדול, הוא שווה 2.8 מיליון.

בקיצור, מבתי הכנסת הגדולים לא ייצא להם הרבה, אבל הקטנים יותר נתונים, אחרי הכתבה הזו, בסכנה.

עצם הרעיון להעריך בתי כנסת כאפשרות למכירתם הוא 'חזיון תעתועים' ראשון מסוגו בתקשורת הישראלית, שמסתבר שעוד לא מיצתה את האיוולת הישראלית עד תום.

אם היא מצאה לנכון לקרוא לכתבה הזו "על דעת המקום" יש מקום לקראת יום הכיפורים להצמיד אליה את המשכה של תפילת 'כל נדרי' ולהדגיש שלמרות הכתבה "הננו מתירים להתפלל עם העבריינים"...

ויסו כולם אגודה אחת


האכזבה שלנו היום היא אדירה ואל תנסו אפילו להתקרב ולהרגיע.

רק אתמול הבענו במדור זה את תקוותנו שכותרת הענק שעיטרה את עמודו הראשון של עיתון 'המודיע' בגיליון ראש השנה בנוסח "ויעשו כולם אגודה אחת" הנה, הנה, עומדת להתגשם לה בשנה החדשה, וכבר היום אנחנו מגלים שזו היתה אשליה. או שהעיתון הודפס באותו היום על הקרח או שהדיו היתה מסתורית ונעלמת. בכל מקרה התקווה הגדולה פשוט התפוגגה לה.

ידיעה לא מסקרנת במיוחד, המתפרסמת היום בשלושת העיתונים החרדים, מבשרת על מינוים של 8 אנשי קשר מיוחדים במשרד הפנים, שיטפלו מעתה ישירות במתן אשרות לתלמידי ישיבות מחו"ל המגיעים ללמוד בישראל.

על פי כל העיתונים, זוהי יוזמה חיובית נוספת של שר הפנים אלי ישי, שהיה ער לתלאות הבירוקרטיות שעברו הבחורים עד עתה, ולהשלכות הכבדות שהיה לסחבת על מימון לימודם ותקצובם בישיבות.

מי העלה את הנושא לסדר היום הציבורי חרדי?

על פי 'המבשר', "ההחלטה התקבלה לאחר שלפני מספר חודשים התקיימה פגישה אצל סגן שר החינוך הרב מאיר פרוש, עם פורום מנהלי הישיבות בירושלים, בה העלו את הקשיים הביורוקרטים בהם נתקלים בבואם לטפל בהארכת שהייתם של התלמידים מחו"ל... סגן השר שוחח עם שר הפנים הרב אליהו ישי בנידון והעלה את הצורך לפעול לשינוי הנהלים בכל הקשור לטיפול בהנפקת אשרות השהייה של התלמידים" - נאמר בידיעה.

נטינו להאמין שזה אכן היה מסלול הטיפול בנושא. אבל, מאחר ו'המבשר' הוא עיתונו של ח"כ מאיר פרוש, נקטנו במשנה זהירות והלכנו לחפש אישור במקומות נוספים.

ב'יתד' מצאנו את החיזוקים אותם חיפשנו, אם כי לרשימת העוסקים במצווה, ואפילו לראש הרשימה, נוסף ח"כ אורי מקלב מ'דגל התורה'. "בתום פעילות של חה"כ מקלב, פרוש ושר הפנים ישי יוסמכו נציגי רישום במוסדות התורה להקלת הבירוקרטיה במתן אשרות שהיה לתלמידי חו"ל בארץ" - כל זה נרשם בנשימה ארוכה בכותרת. בדומה, בגוף הידיעה: "ראשי ומנהלי הישיבות והכוללים שליט"א, הודו ליו"ר הועדה לפניות הציבור בכנסת ח"כ הרב אורי מקלב, לסגן שר החינוך ח"כ הרב מאיר פרוש ולשר הפנים אלי ישי, על פעילות חשובה זו אשר מלבד ההקלה בהליך הבירוקרטיה, יש לכך גם משמעות תקציבית עבור המוסדות".

ח"כ מאיר פרוש, אם כן, ודאי בתוך העניין.

סתם מתוך סקרנות לקחנו גם את 'המודיע' ליד. על פי מדיניות ה'רצון הטוב' שמגלה לאחרונה העיתון הזה נכתב בירוק מבטיח בראש הידיעה המופיעה כעליונה בעמוד הראשון כי "ביוזמת שר הפנים הרב אלי ישי משרד הפנים יסמיך 8 נציגי רישום..." גם בתוך הידיעה ניתן הקרדיט ליוזמה, בפרגון ללא גבול, לראש תנועת שס אלי ישי. "מדובר ביוזמה חדשה של שר הפנים ויו"ר תנועת שס הרב אלי ישי".

יפה לא?

אלא שלכל אורך הידיעה לא הוזכר חלקו של ח"כ מאיר פרוש בהעלאת הנושא על סדר היום. ה'מודיע' התעלם ממנו גם במחיר מחיקתה של 'יהדות התורה' כולה מהיוזמה וויתור מוחלט עליה לטובת שס שהופכת בידיעה פטרונית יחידה לעולם התורה.

צריך להצטער על כך שבני ישיבות המגיעים מארצות נכר הרחוקות לארץ כדי ללמוד תורה מעורבים כאן שלא בידיעתם במחלוקות שלא לשם שמים ובתופעות פסולות של צרות עין וקצרות מוחין, שכמה מה"על חטא" שנכה עליהם בעוד מספר ימים מתייחסים אליהם.

ומה עם ה"אגודה אחת" שהבטיחו לנו? שום דבר. הם אפילו קיימו, שהרי אצלם ה'אגודה' תמיד היתה של סיעה אחת, וכך, ככל הנראה, גם נשארה...

וה"ויעשו כולם"? - אה, זו היתה סתם היתה טעות סופר. אחרי שהיסו את מאיר פרוש ומחקו את חלקו ביוזמה, צריך לומר "ויסו כולם אגודה אחת".

ואל תשכחו ש"האחריות מחייבת".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!