הלנצח תאכל חרב • דעה

צהרי יום שני בלב תל אביב. רחוב סוטין בית מס' 16 . אנשים מתקבצים ליד השער ומביטים בשעונים. עד השעה שתים עשרה ושלושים יש להם מספיק זמן כדי לעלעל בטפסים שבידיהם ולבדוק שהכל תקין. אם מישהו לא בטוח הוא שואל את זה שלידו שבדרך כלל נענה לו ברצון. למרות השלט ליד השער מלמד שבמקום שוכנת שגרירות פולין בישראל , שפת הדיבור בין המתקהלים היא עברית במבטא ישראלי. גם הקשישים שבחבורה, ילידי פולין שלפני השואה, כמעט שלא מדברים בשפת המוצא.

ביקור בפולין , למי שאינו יודע, לא מחייב הוצאת ויזה מוקדמת בשגרירות או בקונסוליה. הפולנים מאירים פניהם לתיירים ובניגוד לאחיהם הקוזקים האוקראינים לא מנסים לפשוט את עורם באגרות והטלים שונים. המטרה היחידה של המתאספים היא מוגדרת וברורה: הוצאת דרכון פולני בהסתמך על ארץ המוצא של ההורים. עד לפני מספר שנים, מספרים תושבי הרחוב הותיקים, כלב לא היה מחכה שם ליד השער למועד הפתיחה. היום, רק תגיד לנהג מונית תל אביבי שגרירות פולין והוא נוסע לשם בבטחה כאילו ביקשת ממנו להגיע להיכל התרבות או לתחנה המרכזית החדשה.

הביקוש הפתאומי לדרכונים תוצרת פולין הוא חלק מהטרנד החדש של הוצאת דרכון זר שצובר תאוצה משנה לשנה. היעד הנכסף הוא כמובן הוצאת דרכון אמריקאי אבל את זה לא עושים בישראל אלא רק בארה"ב ואחרי נישואין עם ילידי המקום , וגם אז מדובר במסלול יסורים שלא רבים צולחים אותו עד תומו. המזרח אירופאים לעומת זאת, לא חוששים כנראה מהצפה של מהגרים ישראלים והם מוכנים, די ברצון,להעניק אזרחות ודרכונים למי שמציג תעודות מתאימות על שורשים פולניים אמיתיים.

ולמה דווקא פולין ולא מדינות אחרות? קודם כל מדובר בנתון סטטיסטי. בפולין שלפני השואה היו כארבעה מיליון יהודים שרבים מצאצאיהם הגיעו לישראל. אחרי כן מדובר בשיקול של נוחות. הפולנים עושים הכי פחות בעיות לעומת הגרמנים למשל שדורשים תעודת לידה מקורית שלושה דורות לאחור. ובכלל, הידיעות על הצטרפות של מדינות מזרח אירופאיות לאיחוד האירופי גרמו לתורים ליד השגרירויות לא רק אצלינו אלא גם במקומות אחרים. כמובן תמיד טוב להצטייד בדרכון שאולי ישחרר פעם מהחובה המרגיזה לקבל ויזה לארה"ב לאחר החקירות והדרישות בקונסוליה כאילו היית פושע נמלט או מבריח סמים או לפחות מלבין הון . אבל הסיבה האמיתית והעמוקה יותר לטרנד החדש נעוצה במקומות אפלים אחרים.

האישיות הרשמית הראשונה שהעזה לומר בקול את כל מה שכולם חושבים היתה הגב' צ. ליבני בנאום שנשאה בפני חברי מרכז מפלגתה בשלהי הקיץ הנוכחי. ליבני ידועה בדרך כלל בדמות פלקטית שמדקלמת כתלמידה חרוצה את הטכסטים שיחצני"ה ברוכי הכשרון מכינים עבורה ( ההברקות הטובות ביותר הן של אייל ארד שלפעמים שולח לה אותם באס אמ אס דקות לפני שהיא עולה לדוכן). אבל הפעם היא דיברה דוגרי ולעניין. אנשים בישראל, זימרה הציפורה, מאבדים את התקווה שיהיה פעם שלום במדינה ולכן הם הולכים לשגרירויות זרות להוציא שם דרכונים. לכו וראו את התורים ליד השגרירויות ותבינו את עומק היאוש- אמרה.

לדעתה של צ' האשם הוא ביבי נתניהו שמדיניות הסירוב שלו לכל התקדמות בתהליך המדיני גורמת לאזרחים רבים לתהות האם יש עתיד ותקווה כאן במדינה. אבל אם מקלפים מדבריה את המרירות והתסכול הפוליטי ( תופעת הדרכונים הזרים החלה באינתיפאדה השניה וגברה לאחר הכשלון במלחמת לבנון השניה. ההצהרות של נאסרללה על קורי העכביש הישראלים חילחלו עמוק בתודעה הישראלית) היא שמה את האצבע על הנקודה הנכונה. ישראלים רבים כבר לא מאמינים יותר. לא בקיומה של המדינה לטווח ארוך וגם לא בכך שאין פעם ישרור כאן שלום אמיתי.

מבקשי הדרכונים עצמם אולי לא יודעים זאת אך בתוככי תוכם פועם גן ההשרדות היהודית רב השנים. במרוצת אלפיים שנות הסטוריה עקובת דם ברובה פיתח היהודי הנודד מנגנוני התראה שמסמנים לו את בואה של רעידת האדמה הבאה. מי שהתעלם מהסימנים בדרך כלל שילם את המחיר. מי שהיה ביכולתו להקדים ולעזוב לארץ אחרת בדרך כלל ניצל. ולכל כלל יש כידוע יוצאים מן הכלל. מתי איבד הישראלי הממוצע את התקווה לשלום אמת בין הים והירדן? נקודת השיא של אמונת השווא היה בהסכם השלום עם ירדן שנחתם לאחר הסכמי אוסלו. הסקרים לימדו כי רוב הישראלים מאמינים שדרך השלום ניצחה ואופצית השחיה בים התיכון, עליה המליצו עארפאת וחבריו לישראלים שנים רבות, תשמר לימי קיץ מהבילים עם שריקות של המציל ומוכרי הארקטיקים בחופים.

ההתפכחות הראשונה היתה באינתיפאדה השניה. מי שעדיין לא התעורר פקח את העיניים בועידת קמפ דייויד בשלהי ממשלת ברק שהציע יותר מכל מה שהציעו קודמיו ( אגב. הוא עצמו מספר היום שלא האמין כלל בפתרון הקבע שהוצע על ידו וכל מטרתו היתה להראות לעולם שהפלשתינאים הם סרבני השלום. מותר להתייחס לדברים בספקנות. למתקן השעונים יש נטיה ידועה להחזיר את המחוגים אחורה ולשכתב למפרע אירועים שהיו עם פרשנות עכשוית המותאמת לצרכיו). הבא אחריו, אריאל שרון, לא האמין אף פעם בשלום וביצע את הנתקות כדי לצמצמם את ממדי החיכוך. התוצאות ידועות. אין שלום ואין צמצום. ההפך. יש הרחבה ולכיוון הלא נכון.

אולמרט אמיץ הלב מצד אחד וגדול ההזוים המדיניים מצד שני עשה נסיון אחרון נוסף כחצי שנה לפני תום כהונתו כאשר הציע לאבו מאזן תשעים ושבעה אחוז במזומן ועוד שלושה אחוז בתמורה לחילופי שטחים. כבונוס הוא גם נתן את בנאום העיר העתיקה בירושלים. אבו מאזן לא לקח. והוא יודע בדיוק למה.

לנתניהו אין אשליות מיותרות. הוא לא שואף לשלום וגם לא לצמצום גבולות החיכוך. היעד האמיתי והיחיד שלו הוא לשרוד מול נשיא שחור ועויין, שמתגלה גם כפלגמט שרק יודע לדבר ולא לעשות, המזוהה עם הפלשתינאים יותר מכל דבר אחר. נתניהו חותר למצב שבו יכיר העולם שהסרבנות היא מהצד הפלשתינאי בלבד, שככל שתתן לו יותר יסכים לתת הרבה פחות. בדרך ליעד זה צריך גם לשלם משהו על החשבון .

ונתניהו משלם. העצם הראשונה שנאלץ לזרוק ( וגם לבלוע) היתה ההכרה בשתי מדינות לשני עמים. עצם נוספת הוא ישלם בפינוי מאחזים , והמנה האחרונה הידועה בשלב זה היא הקפאת הבניה לתשעה חודשים. ומה אחר כך? או שהפריץ ימות או שהכלב ימות. ואם שני אלה לא יעשה לך, אז באמת כדאי לחטט במגירות ולבדוק תעודות לידה ישנות של סבא וסבתא. אולי אחת מהם מזכה בדרכון זר בדרך לתחנת הנדודים הבאה. ההמתנה למשיח צדקינו ולגאולה השלימה אפשר לה שתעשה גם בין הדון והדנייפר ובין האיסט ריבר וההדסון. שם ישבו בעלי הדרכונים הזרים ויבכו בזוכרם את ציון.

קישורים:
מקור: דה מרקר

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!