מה עדיף - "שישרפו" או ירי חם?

תת ניצב ניסו שחם שוב יורה ב'מידתיות'

'חכם מימון' של המשטרה מכה שוב.

מי אינו זוכר את מכונת היריקות החיה לפיזור מפגינים שהופעלה בגירוש בגוש קטיף, ונחשפה לראשונה ובלעדית בכפר מימון על-ידי המצלמות של ערוץ 10?

תנ"צ ניסו שחם, השם והדרגה, חילחל מאז עמוק-עמוק לחלחלה הישראלית, כמו שמו של הסופר דונסין אלפונס פרנסואה דה סאד לתיאוב הלאומי הצרפתי. דה סאד הירבה במעשי אכזריות, עד ששמו נחקק לעולמים במושג המנואץ 'סאדיזם', שדבק בכל מי שהפך את האכזריות למשנת חייו ויותר באלה המפעילים אותה נגד אחיהם.

בוועדת החקירה הבודקת בימים אלה את ההתנהלות והטיפול בעקירת היהודים מישובי חבל עזה שכחו ממנו. הוא הצליח להימלט גם מרשימת המוקעים שלהם. יתכן שגם הפעם הוא עשה זאת בעזרת אלה שפרסו עליו מטרית הגנה ובהם הבג"צ. למרות שהחזיק בתפקיד ה'חשוב' של מפקד משטרת הנגב, לא נקרא, עד כה, להעיד או לתת דין וחשבון כלשהו על התנהגותו, שאינה הולמת קצין משטרה בכיר ואפילו לא פושע נקלה.

אבל צילומי הווידאו שבהם נראה תנ"צ שחם, אז מפקד משטרת הנגב, נותן הוראות לקצין בכיר במשמר הגבול בנוסח: "שישרפו! אל תעשה חשבון תתן להם מכות בפלג גוף תחתון", "תגיד לחברה שלך לא סתם להרביץ... אני אמרתי לך את הדברים בשביל לחסוך ממך את האישורים", חקקו אותו בזיכרון הלאומי לדיראון עולם, כמי שמצא לנכון להקיא את האיבה, השטנה והעוינות שבו דווקא במהלך האירוע הטראומטי ביותר שהתרחש אי-פעם בשטחי מדינת ישראל.

המשפטים שציטטנו מפיו הם רק חלק קטן מהפקודות ה'מבצעיות' שנתן, והשאר היו אסופה של ניבולי פה שגם האויב, אם היה מצותת להם ב'קשר', היה סוגר מיד את מכשירי הציתות, אם לא שהיו משתבשים מאליהם.

תנ"צ ניסו שחם שימש בעבר בתפקידים שונים ומגוונים במשטרת מחוז ירושלים. למרות המרקם המיוחד שמאפיין את אוכלוסיית העיר הזו, הדורש רגישות מיוחדת גם מצד אוכפי החוק, ואולי דווקא בגללה, הוא מילא בחריצות את תפקיד 'השוטר הרע' בשורה של אירועים, הקשורים בעיקר בחרדים, ובכואבים את שנעשה במקום המקדש. כשעייף, "צ'יפרו אותו" המפקדים שמעליו ונתנו לו למלא, במשך תקופת מה, את התפקיד הנגטיבי של 'השוטר הטוב' בטיפול בבדואים בערבות הנגב.

השתתפות ב'חאפלות', גם אם הן מחפות על הפרות חוקי ההשתלטות על קרקעות המדינה בדרום או עבירות רכוש, היא הרבה יותר נעימה מהתמודדות עם יהודים הכואבים את כאב חילולי השבת מתחת לחלון ביתם בכביש בר אילן.

לפני כשנתיים החליט מפכ"ל המשטרה דודי כהן, שהגיע הזמן להפר את הרוגע ש'נכפה' על משטרת ירושלים, שעוד עלול להביא מישהו להעלות בדעתו שיש מקום לצמצם בכח האדם של המשטרה בעירם. כמו בתת המודע של כל אזרח נאמן בישראל, גם מול עיניו כמפכ"ל צצו מיד צילומיו של תנ"ב ניסו שחם מכפר מימון, ותוך כדי שהוא מדמיין שהוא יושב ב'סרט', החליט להחזירו לירושלים ולמנותו ללא פחות מאשר סגן מפקד משטרת המחוז.

""שישרפו! אל תעשה חשבון תיתן להם מכות בפלג גוף תחתון", "תגיד לחברה שלך לא סתם להרביץ..." - הדהד ועלה קולו של שחם באזניו כאילו מתוך האוב. עכשיו כבר היה כהן בטוח שיצטרכו משטרה גדולה וחזקה שתבצע את הפקודות האלה.

עתירה שהוגשה לבג"צ נגד המינוי נדחתה, כמובן, על ידי השופטת אילה פרוקצ'יה, שכמו כל החלטותיה בעניין יופיה הפנימי של ירושלים, גם הפעם החליטה שההתלהמות והאלימות הפקודתית של תנ"צ שחם בכפר מימון היתה 'רק' "כשל חד-פעמי של איש ביצוע ברמה גבוהה". היא סבורה שמה שצולם שם עשוי, בכלל להתגלות כחיובי ביותר "להפוך לחוויה מתקנת, ולהגביר באדם את המודעות והרגישות הנדרשים לביצוע שלם יותר של תפקידו".

לא פחות ולא יותר.

אמש פרע תנ"צ שחם את חובו למפקדיו ולשופטת אילה פרוקצ'יה שנתנו בו אימון עיוור. על פי ידיעה של הכתב יונתן ליס, המתפרסמת היום ב'הארץ', נבחר תנ"צ ניסו שחר, מכל מפקדי המשטרה הבכירים, להציג בפני ועדת הפנים של הכנסת את ממצאי 'ועדת המריחה' שהוקמה כדי לבדוק את אלימות השוטרים כלפי המפגינים החרדים בירושלים בשבועות האחרונים.

"בדיון קבלו חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני על השימוש ברימוני גז והלם, כמו גם בשימוש בירי מנשק חי בפיזור התפרעויות של מפגינים חרדים. שחם הבהיר כי מדובר באירוע חריג, שלא היה לו קשר להפגנות השגרתיות נגד חניון קרתא בשבתות או ההפגנות נגד מעצרה של האם הנאשמת בהרעבת בנה" - כותב ליס.

לדברי תנ"צ שחם, קצין משטרה שמונה לבדוק את האירוע קבע ששוטר מחוז ירושלים שירה באוויר באש חיה פעל כשורה. "מהממצאים עולה שהשוטר חש שחייו בסכנה, בעקבות ידוי אבנים לעברו, והוא שלף את הנשק כהגנה עצמית וירה באוויר כדי לפזר את ההתקהלות במקום. ממצאי הבדיקה העלו כי השימוש בנשקו האישי של השוטר היה 'מידתי' והלם את הנסיבות".

שלא תנסו אפילו לערער על המסקנות שהביא עמו תנ"צ שחם לוועדת הפנים של הכנסת. באותה סיטואציה אומללה שלו בכפר מימון הוא נשמע אומר למפקד משמר הגבול במקום: "אתה יודע, אני מומחה לחרדים האלה". ב'חרדים האלה' כלולים, ודאי, גם הח"כים מקלב וגפני.

אין ברירה, צריך להסכים איתו. מבחינתו יריות באוויר הן בכל מקרה 'מידתיות' , הרי אם לא הרי היה ממליץ להשתמש בהן גם נגד המפגינים בפינוי בגוש קטיף.

עכשיו, עם פרסום המסקנות, חייבים החרדים בירושלים להודות למשטרה על שלא הפעילה נגדם את הנשק של שחם - "שישרפו! אל תעשה חשבון תיתן להם מכות בפלג גוף תחתון" - והסתפקה ביריות מנשק חם.

משל ה'פאה הנוכרית' של בנימין נתניהו

כמו כל גדולי ה'מגידים' ובעלי המוסר, עמד ראש הממשלה בנימין נתניהו אמש, יום בריאת העולם, בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, המשיל משלו והצליח לעורר, לפחות אותנו, למחשבה.

נתניהו שיחזר לראשונה באזני חברי הוועדה, את חלקו בפעולת החילוץ המפורסמת של נוסעי מטוס 'סבנה', שנחטף בשנת 1972 לנמל התעופה בן גוריון. חשבתם עד אתמול שרק אהוד ברק הגיע עם הסרבל הלבן וארגז הכלים, כאיש תחזוקה, אל כנף המטוס, כפי שמוצג כל השנים בתמונות? - מהיום לא עוד. מסתבר שכבר אז היתה שותפות בין ברק לנתניהו.

אריק בנדר ב'מעריב' מזכיר לנו היום את מקרה החטיפה שנעשה על ידי מחבלים מארגון 'ספטמבר השחור'. "החוטפים, מפקד הפעולה וסגנו, נהרגו בפעולת החילוץ. שתי המחבלות שהיו בחוליה נלכדו ונדונו למאסר עולם, אך שוחררו במסגרת עסקת חילופי שבויים בעקבות מלחמת לבנון".

נתניהו ביקש לשכנע את חברי ועדת החוץ והביטחון שלמרות שורת המחוות שישראל עשתה כלפי הפלשתינים, ובכלל זה מתן מאות אישורים לפעילי הפת"ח, ובהם המחבלת תרז הלסה שנתפסה ב'סבנה', ומתגוררת מאז שחרורה בירדן, להגיע לוועידת התנועה שנערכה לאחרונה ברמאללה, גילו משתתפי הוועידה עמדות קיצוניות כלפי ישראל. "אני תפסתי את אותה תרז הלסה במטוס סבנה" - התוודה נתניהו לראשונה.

ועבר למשל תיאור התפיסה ההירואית. "התנפלתי עליה. תפסתי אותה בשיער, אבל היא היתה עם...פאה נוכרית".

נתניהו נשאר עם הפאה ביד, במקום עם הראש של המחבלת. "חייל מילואים בשם מרקו אשכנזי שהיה אתנו בפעולה, היכה בראשה באקדח שהחזיק. בעקבות המכה נפלט כדור ופגע לי ביד" - תיאר נתניהו על פי המסופר ב'מעריב'.

שלומיאל ושלימזל נפגשו עם ראש הממשלה לעתיד על סיפון מטוס 'סבנה'.

למה הביא נתניהו את משל המחבלת עם הפאה הנכרית? - בישיבת ועדת החוץ והביטחון הוא לא בדיוק הסביר, שמר על ה'נמשל' כסוד גדול יותר מאשר ה'משל' שאותו שיחרר לידיעת הציבור. הוא נתן אפשרות לכל מי שנחשף ל'משל' להגיע לנמשל בעצמו.

המסקנה שאנחנו הגענו אליה, ושהוא ודאי לא התכוון לה, היא שזה עלול לקרות גם לנו.
נאחזנו ב'ראש' של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ובסוף אנחנו מגלים שנשארנו עם פאה נוכרית מדוללת ביד. האיש שהאמנו בו, נשמט לנו מבין הידיים.

אין מנוס אלא לאסור את לבישת הפיאות הנוכריות לחלוטין, במיוחד על ראשי ממשלה, גם כשהם יוצאים לגיחה סודית ברוסיה או במתקן בטחוני במרכז הארץ.

גולת (הכותרת) של אריאל ב'המודיע'

בפעם הקודמת כשדיווחנו על פתיחות מפתיעה שמגלה 'המודיע' לדיווח מפרגן על סגן שר האוצר יצחק כהן משס, ואפילו בצרוף תמונה שלו, נטינו ליחס זאת לאווירת הפיוס והרצון הטוב בימי הרחמים והסליחות. אבל כמו בהרבה דברים גם כאן 'מנת יתר' ש'מוזרקת' לקוראים היום, עלולה להיות 'קטלנית' ומעלה את התהיה האם ה'התמכרות' המוחלטת לנציגי שס היריבה משקדם, לא נועדה בעצם רק לגמד את חבריהם של פטרוני 'המודיע' לסיעת 'יהדות התורה'.

אנחנו לא מעלים לרגע על הדעת שאיל ההון קובי מימון, בעליו של בטאון שס 'יום ליום', רכש גם את 'המודיע' כאילו היה ציור אומנותי רב ערך שהוא התעשר משכמותו בעבר, או קידוח גז שהוא השקיע בו כמו ב'תמר'.

אז איך זה ששניים מכתבי 'המודיע' - יעקב רייניץ ואברהם גרובייס - סוגדים היום במוסף 'מדורים' לשר השיכון אריאל אטיאס, באותה מידה שבעיתון שלהם סולדים ממאיר פרוש שהחזיק בתיק הזה בעבר והיה אחראי לבניית ערי לוויין חרדיות שלמות?

ושלא תבינו לא נכון: פרסום מכרזים לבניית 2105 יחידות דיור ברמת בית שמש ג' ו-375 דירות לחרדים בקרית גת, הוא צעד ראוי לכל שבח. אבל מכאן ועד להעברת מסר לקוראים ש -2500 דירות במחירים ממוצעים עשויים "אולי להחליף את התופעה של שכירת מחסן טחוב ליד חדר האשפה בבני ברק או בירושלים כדירה עבור המשפחה הצעירה" - כפי שכותב רייניץ, המרחק עוד גדול מאוד.

הפרסום מעלה תמיהות על מניעי ההטעיה, לא פחות מאשר מעורר שמחה להישג הנקודתי. ביתר הגדולה, קרית ספר, אלעד, בית שמש וריכוזים נוספים, לא הצליחו להדביק את הפער של 6000 דירות שהציבור החרדי נזקק להם מדי שנה, ו-2500 יחידות יעשו זאת?

לא פחות מדאיגה המגמה המשתקפת בפרשנות של רייניץ, שוודאי עברה את עיני העורכים והמסננים למיניהם, המכינה את הציבור להשלים עם המציאות שביתר וערי הלווין האחרות לא יורחבו עוד. הוא מעניק לשר השיכון אטיאס, הצדקה אפילו לא לדרוש זאת במפגיע: "שר השיכון אריאל אטיאס הפנים את המצב המדיני העדין והשביר של מדינת ישראל מול ארה"ב וקיבל החלטה, במקום להתמקד ולהפגין שרירים בדרישה חד משמעית להפשיר יחידות דיור חדשות בערים שמעבר לקו הירוק, הוא משקיע את מרצו בהפשרת קרקעות בתוך תחומי הקו הירוק...טוב עושה אפוא שר השיכון שמשקיע כח ונמרצות בהפשרת קרקעות בתחומי הקו הירוק".

ביתר, אסור לשכוח, היא הרי מעוז של 'שלומי אמונים'. עדיף כנראה למישהו שישאירו אותה בקפאונה ובמקום זאת לפתח אפילו את ואדי ערה 'הידידה' ו-300 יחידות דיור בקרית גת.

אברהם גרובייס מייחד את מאמרו היום להשתלחות ולהסתה החילונית נגד השר אטיאס, שכביכול דואג לציבור החרדי יותר מלציבור הכללי. שנים רבות הצרו החילוניים את צעדי החרדים להתפתח, וגם כשכבר יצאו מכרזים, התעוררו בתוך משרד השיכון מתנכלים שניסו לסכל אותם. עד היום עינם של רודפי החרדים צרה בהתרחבות ההתיישבות שלהם אפילו בקרית יובל וברמת אביב. אבל כשבא שר שיכון חרדי מוכשר למשרד, הם מזדעקים כאילו נטלו מהם את כבשת הרש, והשר מוצא לנכון לרוץ ולהצטדק ב...'נמודיע'.

"האם אני דואג לחרדים?" - הוא שואל אצל גרובייס – "אותם אני שולח לוואדי ערה, ואת החילונים אני משכן במרכז".

על כך באמת טענתנו.

1000 יחידות דיור יוצעו בקרוב בראשון לציון. הם הרבה יותר מה- 300 בקרית גת. ראש העין היתה עיר חרדית שורשית אף יותר מאלעד. בקרוב ייבנו בה 12 אלף דירות לחילוניים שיסירו ממנה את אחרוני ה'סימונים' דווקא בתקופה שבה מכהן שר מש"ס. 12 אלף, יודע גם מי שאינו שר אוצר במדינת ישראל, זה הרבה יותר מ-2100 דירות בבית שמש ומהשלב הראשוני של הבניה בחריש שבוואדי ערה.

אם זאב יצעק אלף פעמים ב'ידיעות אחרונות' שהוא אריה, לא יאמינו לו. אז למה שאנחנו נאמין כשאריאל אטיאס נזקק ל'המודיע' כדי להכריז כי המכרזים לבניה עבור הציבור החרדי בית שמש וקרית גת הם הפתרון הטוב, ולא נחשוד שהאכסניה נובעת מאינטרסנטיות?

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!