מוזיאונים בירושלים

בירת ישראל, המתפקדת כלב תרבותי וכלכלי מזה מאות בשנים, משופעת במוזיאונים לאמנות ולארכיאולוגיה המספרים את סיפוריה. למי שרגליו מעדיפות דרכים פתוחות על פני מוזיאונים סגורים, רחובות העיר מציעים למטיילים בה את תולדותיה בנדיבות. לא לחינם שימשה ערש לאמנות הישראלית ולא לשווא נאמר עליה כי קיבלה 9 קבין של יופי מתוך 10 שחולקו לשאר המחוזות.

להלן תמצית האתרים האטרקטיביים והמרכזיים ביותר שיש לירושלים להציע. מי שיבקש להרחיב את הידע וללמוד לעומק אודות העיר ואוצרות האמנות הנחבאים בה, מוזמן להיכנס לאתר העירייה.

מוזיאון ישראל

המוזיאון הגדול והחשוב בארץ ממוקם בקריית המוזיאונים שבגבעת רם. במוזיאון אגפים שונים (נוער, ארכיאולוגיה ארצישראלית, אמנות המאה ה-20, אמנות אימפרסיוניסטית, אמנות דרום אמריקה ועוד), גני פסלים ואולמות המארחים תערוכות מתחלפות מהארץ ומהעולם. במוזיאון אפשר למצוא אגף ייחודי, ארכיטקטונית והיסטורית, הנקרא היכל הספר. בהיכל, אשר חלקו העליון מבצבץ מעל האדמה ונראה ככיפה לבנה ומחודדת (בהשראת מכסי הקנקנים בהם נטמנו מגילות גנוזות), ניתן למצוא מגילות היסטוריות שהשתמרו בחלקן מימי בר כוכבא, בהן מגילות שנמצאו לפני שנים לא רבות במערות נחל קומראן.

בשל ממדי המוזיאון וריבוי אגפיו, בלתי אפשרי לבקר בשלל תערוכותיו ולהתרשם מפינות החמד שבו בביקור יחיד. מסיבה זו מומלץ ללמוד מראש את המצאי ביום הביקור המתוכנן, ולבחור את המסלול המעניין והרצוי.

למבקשים להתלוות למדריך אנושי ומקצועי, מציע מוזיאון ישראל סיורים מודרכים הנערכים בכל יום בשעות קבועות. הסיורים אינם כרוכים בתשלום נוסף.

מוזיאון ארצות המקרא

המוזיאון, הנמצא גם הוא בקריית המוזיאונים, מציג לראווה אוסף עתיקות עשיר, פותח חלון אל תרבויות המזרח הקדום וממחיש את קשרי הגומלין ביניהן. בזכות הצגת הממצאים הארכיאולוגיים בצורה מסודרת ובהירה, המצליחה לשרטט מפה רב ממדית של עמי האזור ותרבותם הייחודית והמשתנה, המבקר זוכה להתחבר לציר הזמן עליו צועדים כולנו, החל מימי התנ"ך ועד ימינו אנו.

התצוגות מלווה במפות, שרטוטים וציטוטים מהתנ"ך, המאפשרים לעקוב אחרי אורח החיים של החברות הקדומות ולעמוד על טיבם של הפולחנים הדתיים, אמצעי התקשורת והאמנות הקדומים. בשטח המוזיאון ניתן למצוא גם גן מרווח, בו נטועים עצים וצמחייה המוזכרת במקרא.

בית טיכו

מוזיאון ביתי קטן הממוקם במרכז העיר ומשמש כשלוחה חיצונית של מוזיאון ישראל. הבית, שנבנה בידי אמיד ערבי ב-1868, נרכש בשנות ה-20 בידי רופא עיניים ורעייתו: ד"ר אברהם אלברט ואנה טיכו. השניים היגרו לישראל מוינה ורכשו את הבית על מנת להתמקם בלב התרבותי והאינטלקטואלי של ירושלים דאז. קומתו הראשונה של הבית שימשה את ד"ר טיכו כמרפאת עיניים ובקומה העליונה התגוררו בני הזוג. אנה, אשר למדה אמנות בוינה, החלה לצייר דווקא בעת שהותה בדמשק. היא המשיכה בפועלה (אשר זיכה אותה בפרס ישראל בשנת 1980), גם בבית הירושלמי, וזכתה להכרה ולאהבה רבה מצד הקהילה היוצרת עוד בחייה.

לאחר מותה של אנה טיכו, הוסב הבית למוזיאון הנושא את שמה. על קירות הבית תלויה תערוכה קבועה של ציורים נבחרים, תצוגת חנוכיות מאוסף ד"ר טיכו, ספריית עיון עשירה, חנות מזכרות ובית קפה. מכיוון שמדובר בפינת חמד אמיתית הספוגה היסטוריה ירושלמית ונושמת תרבות, מתקיימים במקום גם קונצרטים ומופעים המעצימים את חוויית הביקור.

בית האמנים

המוזיאון הזה, היושב במבנה אבן מהמאה ה-19 בו פעל בית הספר לאמנות, "בצלאל", משמש כמרכז אמנותי ותרבותי חשוב בבירה. במוזיאון מוצגות רק תערוכות מתחלפות של אמנים ישראלים, כולל תערוכות המוקדשות לנושאים שעל סדר היום ומרכזות סביבם אמנים צעירים הצמאים להביע את עצמם במסגרות קולקטיביות המקדמות את יצירתו של הפרט. חנות מיתולוגית לצורכי אמנות וגלריית ציורים נגישה, משמשים עוגנים נוספים למוסד הותיק הזה.

המוזיאון לאמנות האיסלאם

המוזיאון לאמנות האיסלאם נמצא בקרבת תיאטרון ירושלים. זהו מוסד ותיק ומכובד, שעבר שיפוץ מסיבי ושדרוג תצוגה וכיום נחשב לאחד הטובים בתחומו. המוזיאון סוקר את אמנות האיסלאם החל במאה ה-7 ועד ימינו, תוך מתן ביטוי לפריטים ייחודיים ואוספים נדירים, המשקפים פריזמה רחבה של סגנונות והישגים בתחום. מאז נפתחו שעריו לקהל הרחב, בשנת 1974, נוספו לאוסף המוזיאון יצירות שנרכשו בעמל רב, תוך תחרות עם מוסדות מקבילים הממוקמים במדינות מוסלמיות. כיום ניתן למצוא בו פריטים ממצרים, סוריה, עיראק, תורכיה, הודו, אפגניסטן, ספרד ואיראן, כמו גם אמנות באוריינטאציה מוסלמית, כפי שזו באה לידי ביטוי על ידי אמנים אירופאים.

התערוכות, הן הקבועות והן המתחלפות, מציגות לראווה אוספים עשירים של חפצי חרס, כלי זכוכית ומתכת, כלי פולחן, חפצי אמנות, תכשיטים, ציורים ושטיחים מאוירים המתעדים מסורות שונות בתרבות האיסלאם. על מנת להעשיר את חוויית הביקור במקום ולהופכה לבלתי אמצעית, מתקיימות במקום סדנאות יצירה לילדים, מופעים והצגות.

מוזיאון על התפר

בהשוואה למוזיאונים רגילים, המוקמים ייעודית מתוך חזון ברור וכמענה על צורך קיים, מוזיאון על התפר הוא פרי נסיבות עגומות – הוא הוקם בתוך בית מגורים, שנקרא בזמנו בית תורג'מן, ועמד, טרם איחוד העיר ב-1967, על קו התפר שבין ישראל לירדן.

בשנת 2000 הוסב המבנה, המחורר מכדורי צלפים, למוזיאון עירוני. היום, מי שמבקר ברחוב חיל ההנדסה 4, יכול להתרשם מהמוחשות הגלומה בקו גבול עירוני. במוזיאון לומדים על העבר המסוכסך באמצעות תצוגות מולטימדיה, תערוכות, סרטי וידיאו והדרכות תוך שימת דגש על רעיונות המקדשים דו-קיום, סובלנות ושלום בין עמים שלמדו לחיות בעיר אחת.

מוזיאון רוקפלר

גם המוזיאון הזה, אחד הבניינים הראשונים שנבנה מחוץ לחומות העיר העתיקה, הוא שלוחה של מוזיאון ישראל. התצוגה בו מתרכזת בארכיאולוגיה, אבל מעטים האנשים המגיעים למוזיאון למען המוצגים בלבד, משום שהבניין עצמו הוא פנינה אדריכלית מפתיעה ומזמינה במיוחד. הבניין המקורי הוקם במאה ה-17, ושימש כבית בד ובית מגורים לסירוגין. אז גם זכה לשם כרם א-שייח'.

בשנת 1906 ביקשה הקרן הקיימת לישראל לרכוש את המתחם ולהקים במקום את המדרשה ללימודי אמנות, "בצלאל". התכנית לא יצאה לפועל וב-1919 הכריזה ממשלת המנדט על האתר כעל מוזיאון לארכאולוגיה. 11 שנה מאוחר יותר התכנית הפכה למציאות, המוזיאון שופץ וקיבל את שמו הנוכחי - מוזיאון רוקפלר. מיקומו של מוזיאון רוקפלר על קו התפר, מול חומות העיר העתיקה, מעתיר עליו מטענים וסמלים לרוב, כשהוא הופך אותו לתיבת תהודה נוספת לתהפוכות התרבותיות וההיסטוריות של עיר הבירה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!