ניצול השואה שעשה 'עלייה' נפטר מקורונה

ברוך דיין האמת: מבית החולים 'שערי צדק' בירושלים הגיעה הידיעה המצערת על פטירתו בשיבה טובה של הרב שמואל דוב שווארץ ז"ל שנפטר ל"ע מוירוס הקורונה בגיל 95.

ר׳ שמואל דוב נולד בח' ניסן תרפ"ה, לאביו הרב משה אהרן ז"ל, בן אחר בן לגאון בעל ה'חכם צבי' זצ"ל, ולאמו מרת חיה מלכה ע"ה, שהייתה בתו של הגה"צ רבי שלמה ברוך שמאהל הויזן זצ"ל, דומ"ץ פעסט ורב חברת תהלים בפעסט, שאמו ע"ה הייתה נינת  בעל ה'תפארת שלמה' זצ"ל.

שמחת הברית שלו נחגגה בחג הראשון של פסח, הסנדק שלו היה גאב"ד מאקאווא הגה"צ רבי משה פארהנד זצ"ל והמוהל שלו היה סבו ר' שלמה ברוך.

הוא היה מתלמידי בעל ה'ויגד יעקב' מפאפא והגה"צ רבי בנימין ברגר זצ"ל עד שנות השואה האיומה. בשנות הזעם איבד את אמו ע"ה ואחיו ואחיותיו, ונאלץ להסתתר אצל משפחה של גויים. הוא סיפר בהזדמנות בבכי שהקושי הגדול ביותר שלו בימי האימה, היה לשמוע את הגוי מספר על ההריגות של היהודים בשמחה והוא היה צריך להתאפק מלהביע את רגשותיו. כמו כן פעם אחת כשהניח תפילין בהחבא חיפש אותו הגוי וצעק את שמו, ובדרך נס לא מצא אותו.

עוד סיפר, שבסוף ימי המלחמה כשאנשים נפטרו באמצע הרחוב, הוא הלך עם חבר להביאם לקבר ישראל במסירות נפש.

לאחר המלחמה ברצונו היה לנסוע לארצות הברית אבל לא נתנו לו אשרה והוא הגיע באנייה למונטריאול עם קבוצת יהודים ששרדו את המלחמה, כשהגיע למונטריאול, היה המקום כמעט מדבר ששמה בבחינת יהדות, והוא עם חבריו עשו הכל כדי לבנות היהדות במקום, כשבכל שבוע היו צריכים ביום שישי להתפטר מהעבודה כי לא רצו לעבוד בשבת וביום שני נצטרכו לחפש שוב עבודה חדשה.

שם במונטריאל נשא את רעייתו מרת רבקה תחי' בת הרה"ח ר' אליהו גאנץ זצ"ל מנאמני הרבי מסאטמר זיע"א, שאמר פעם בבדיחות, כי "אם יש לי עשרה חסידים, אז ר' אלי אחד מהם".

המנוח היה ממקימי הקהילה "מתיבתא ראשית חכמה" והביא לשם את האב"ד הגה"צ רבי שמואל אונסדרופר זצ"ל. בני הקהילה מספרים שהיו צריכים לקנות בניין חדש לבית המדרש, זה היה ביום שישי, הוא כתב שיק בלא שיהיה כיסוי, וחתם ההסכם, וקנו את הבניין, וביום ראשון השיג את הכסף להכניסו בחשבון הבנק.

כל חייו היו בהצנע לכת, הוא ברח מן הכבוד ותמיד ישב בפינה בצד של בית הכנסת. שמר את פיו מלדבר בבית הכנסת, והיה מעורר את הקהל לענות אמן אחר הברכות תמיד אמר "כאפט אריין דיימענס" תתפסו יהלומים.

היה קם כל בוקר באשמורת הבוקר בשעה ארבע לפנות בוקר לטבול במקווה ולומר תהלים ולהתפלל, היה נהנה מיגיע כפיו כבעליו של בית דפוס.

היה קשור מאוד לספר הקדוש "באר מים חיים" ו"ישמח ישראל" הספרים האלו לא מש משלחנו ועסק בהם כסדר.

בשנותיו האחרונות עלה לירושלים וקבע את מגוריו אצל בנו אשר. הוא והרבנית וכל המשפחה טיפלו בו במסירות. ביום ראשון לפני חג הפסח הרגיש לו טוב ולאחר בדיקות גילו שנדבק בנגיף הקורונה. הוא אושפז בבית החולים שערי צדק שם נפטר לבית עולמו. 

זכה והשאיר אחריו את בנו יחידו הגאון הצדיק רבי ישראל שווארץ אב"ד קהילת היראים ובעל מחבר הספר "אור ישראל" בירושלים, ובתו היחידה מרת חיה מלכה אייזדרופר אשת הרב יצחק אייזיק מלייקווד.

המנוח זכה לראות דורות ישרים ומבורכים ונפטר בשיבה טובה ובשם טוב. נטמן במהירות כפי רצונו בהר המנוחות בירושלים תוך שלוש שעות מפטירתו. 

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים. 

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!