באר שבע

בירת הנגב, העיר העתיקה, האוניברסיטה, תחנת הרכבת הטורקית והשוק הבדווי, הם רק חלק מפסיפס צבעוני שמציעה העיר באר שבע, עיר חיה, תוססת וגאה, ותשאלו כל באר שבעי מבין כ-185,000 תושביה.

באר שבע היא צומת דרכים מרכזית שהפוטנציאל שבה נקרא לעיניו של אברהם אבינו, שהגיע לכאן כבר לפני 3700 שנה. הוא חפר באר להשקיית צאנו, כרת ברית שלום עם אבימלך מלך גרר באותם ימים, והשניים נשבעו אמונים זה לזה. "על כן קרא למקום ההוא באר-שבע, כי שם נשבעו שניהם". (בראשית כא', לא'). כדי לסמל את הבעלות על הבאר, הוא נטע עץ אשל, וכך במקום ההוא ובנקודת הזמן ההיא, הוכו שורשיה של העיר באר שבע, וצאצאיו המשיכו להיאחז בה והיא הייתה לערש לידתה של האמונה המונותאיסטית.

באר שבע נמצאת באזור ההצטלבות של שתי פרשות דרכים בינלאומיות חשובות: "דרך הים" שעברה לאורך קו החוף במערב, ו"דרך המלך" במזרח, ולכן לכל אורך תקופת המקרא היא נזכרת כתחנת דרכים, כמקום חניה, כנקודת גבול וכמרכז פולחני. תל באר שבע הממוקמת 5 ק"מ מזרחית לעיר, מזוהה בדרך כלל עם באר שבע המקראית. זהו אתר מרתק ובו שרידים של עיר חומה מתקופת המלוכה, ובזכות ממצאיו המופלאים הוכרז בשנת 2005 כאתר מורשת עולמי של ארגון אונסק"ו. בתקופה הרומית, התפשט היישוב לאזור באר שבע של היום, והיא שכנה במרכז ה"לימס פלסטינה", קו הגבול ומערך ההגנה הרומי מרפיח לים המלח, שעיקרו מצודות שהוקמו לאורכו. עם התנצרות הרומים היא שימשה כמקום מושבו של האפיסקופוס – הבישוף ונבנו בה כמה כנסיות. גם הצלבנים הקימו בעיר מצודה אך משחרבה נותרה בשיממונה שנים רבות.

באר שבע החדשה הוקמה בתחילת המאה ה-20 בידי העות'מנים, והייתה העיר היחידה שהקימו הטורקים בארץ. שרידי מבנים מתקופה זו ומתקופת המנדט הבריטי ניתן לראות בעיר העתיקה הממוקמת בדרום העיר ובהם: בית המושל – שהיה מקום משכנו ומשרדו של מושל העיר ונבנה בשנת 1906 (היום משמש המבנה כמוזאון הנגב לאומנות), המסגד הראשון שנבנה באותה שנה, תחנת הרכבת הטורקית שהוקמה במלחה"ע ה-1, בית מנהל התחנה ומגדל המים שסיפק מים למנועי הקיטור של הרכבות, הסראייה – בית הממשל (והיום משטרת העיר), גן ציבורי ומבנים נוספים שמספרים את סיפורה המרתק של באר שבע הטורקית.

העיר העברית הוקמה בשנת 1949, התפתחה והפכה למרכז של הדרום וזכתה לתואר "בירת הנגב". היום יש בה מוזיאונים, גן זואולוגי, אתרים היסטוריים, ובכל יום חמישי שוק בדווי מפורסם. השוק נפתח רשמית בשנת 1905 והיה ליריד שבועי בו מכרו הבדווים סחורות שונות. היום ישנם בשוק דוכנים מודרניים (הנעלה, ביגוד ועוד) לצד דוכנים אותנטיים של בדווים מהסביבה המוכרים פריטים ייחודיים כמו מוצרי נחושת, כלי זכוכית, תכשיטים, חרוזים ואבנים מחצלות, שטיחים, כריות ועוד. זהו שוק ססגוני, שוקק חיים ומלא חן וצבעוניות. מרכז חשוב נוסף הוא המרכז לאומנויות יוצאי אתיופיה שבו נשים עולות חדשות, משמרות את מסורת עבודת היד העתיקה של יהדות אתיופיה, כפי שהייתה נהוגה בכפריי הולדתן ועוסקות בכיור כלי חרס, רקמה, פיסול ועבודות קש.

באר שבע היא שער לנגב, וניתן לצאת ממנה לאין ספור טיולים ברגל וברכב.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!