'הגן היפה' של רבינו

"אני נמצא ברחוב פושקינה 48"; "הדירה שלי ברחוב פירוסקה 6"; "אני אחכה לך בככר פושקינה ליד בילינסקי 20" - - -

מי שנוסע לאומן בתדירות, מכיר מקרוב את הרחובות והככרות הסמוכים לציון הקדוש, לא פחות מכפי שהוא מכיר את שכונת מגוריו. אך מעט מאוד יודעים שהמקום נושם היסטוריה ושמר, פחות או יותר, על צורתו המקורית מלפני מאות שנים. כי בניגוד למחשבה הרווחת שהאזור השתנה ללא הכר בתקופת שלטון הקומוניסטים ושנות הכיבוש הנאצי, הרי שחשיפת המפות העתיקות בארכיון העירוני של אומן, מגלה שדבר כמעט לא השתנה.

כאן, ממש בסמטאות אלו, שכמעט לא חלו שינויים במיקומם, התהלכו רבינו הקדוש ותלמידיו. אפילו הבעל-שם-טוב ביקר כאן. אנו יכולים לעצום עיניים ולתאר לעצמינו כיצד רבי נתן ותלמידיו עברו, בדרכם לציון רבינו הקדוש, כאן ברחוב בילינסקי, ואם הגיעו מכיוון טשעהרין וקרימנטשוק, הרי שהם עברו את הנהר ליד אגם התשליך ועלו במעלה רחוב פושקינה. בככר פושקינה הם נכנסו שמאלה לרחוב בילינסקי, בדיוק כפי שאנו עושים כיום, היישר אל האוהל הקדוש שעל הציון... אפילו שמות הרחובות כמעט ולא השתנו והם באותו מיקום, בדיוק כפי שהיו אז.

והחשוב מהכל: חשיפת המפות, השוואתן למפות עדכניות, בצירוף צילומי אוויר שבוצעו בשנת תש"ד, מסירים את כל הספקות בנוגע לגבולות המדויקים של בית העלמין. מעתה ניתן לקבוע באופן מדויק ואמין ביותר - מהו גודלו של בית העלמין, אילו מבנים נבנו על שטחו, ואילו מהם נמצאים מחוץ לגבולותיו.

כעת, לאור חשיפה זו, מתבררים מימדי האסון המזעזע כל לב יהודי: לא פחות מארבעה בנייני ענק, שלושה מהם ברחוב פושקינה, והרביעי - הגדול מכולם - ברחוב פירוסקה 6, נבנו בתוך שטח בית העלמין העתיק, תוך עקירת מאות קברים והשלכת עצמות קדושות כדומן על פני השדה רח"ל.

הנהר נעלם

המפות העתיקות שבידינו הינן החל מזמן רבי נתן, כשלושים שנה לאחר פטירת רבינו הקדוש - מהשנים: ת"ר (1840) לערך, תר"ד (1844), תרל"ב (1872), תרל"ט (1879), תרס"ג (1903), תרע"ד (1914) וכן צילומי אוויר איכותיים שבוצעו בעת מלחמת-העולם השניה, בשנת תש"ד (1944).

כל אלו שופכים אור חדש על הידוע לנו מכבר אודות ההיסטוריה של העיר. ננסה לחשוף ולהבין את התגליות העולות מתוך המפות, במידת האפשר:

לפנינו מפה משנת ת"ר לערך (מפה נוספת שנעתקה על פיה בשנת תר"ד (1844) בשינויים קלים, מוכיחה את גיל המפה המקורית). זוהי מפה אדריכלית באיכות גבוהה, עם קוים טופוגרפיים, בה מצוין כל בית בנפרד. הרחובות אינם מצוינים בשמות, אבל מפה זו נותנת אינדיקציה מפורטת, כיצד נראתה באותם ימים העיר אומן.

לפני שנעסוק בנושא בית העלמין, נציין מספר נקודות מעניינות נוספות המצוינות במפה:

'גן סופיה' - אותו גן שרבינו סיפר בשבחו, עד שהתבטא בתמיהה "להיות באומן ולא להיות בסופיה?!" - הגן שבשמו גלום סיפור ההקרבה של מושל אומן למען היהודים, כשלא רצה לפתוח בפני הפורעים את שערי העיר, עד שהללו איימו כי אחרי שיפרצו אליה, יהרגו בתחילה את בתו סופיה. ואכן, באותו יום מר ונמהר, כשהפורעים חדרו לעיר, הם קיימו את האיום, ובטרם טבחו ביהודי העיר - הרגו את בתו סופיה. על-שמה קרא אביה את שם הגן 'סופיה'. במפה שלפנינו הוא מכונה: "גן המלכה"...

'יער גרֶקוב' - היער בו נהג רבינו הקדוש להתבודד בחצי השנה האחרונה לחייו, כשהתגורר באומן. יער זה, שבמרכזו התקיים בית תיפלה, היווה מקום מפלט לרוחות ומרעין בישין, כפי המסופר שמצאו קמיע בכתב-ידו של הגה"ק רבי נפתלי כ"ץ, בעל 'סמיכת חכמים' זי"ע, ובו היה כתוב: "לך אל אומין פלך קייב אל יער גרקוב כי שם מקומך" (בשיש"ק ג' תקצ"ח צויין לכך המובא ב'חיי מוהר"ן', שרביה"ק אמר על העיר אומן שהיא בבחינת קצה-הקדושה - "עיר קצה גבולך"). כפי המתברר במפה זו, יער זה היה ממוקם באזור התעשיה בצפון העיר, כשני ק"מ צפונית לתחנת האוטובוסים המרכזית.

דרומית ליער מצוינת אות 'O'. לפי הנכתב בשולי המפה, הרי שבמקום זה היה ממוקם מחנה של פורעים, בשנת תקכ"ח (1768). הדבר מתאים ביותר עם המידע שיש בידינו לגבי הגזרות וההריגות הנוראות שאירעו בעיר בשנה זו, אשר בשיאן נרצחו בדם קר 30 אלף יהודי העיר. הצדיק רבי דוד חזן, מתושבי אומן באותם ימים, מהיחידים ששרדו בחיים לאחר הטבח הנורא, כתב את 'קינת אומן', ומסיים: "ביום ההוא בא מספר ההרוגים ערך שלושים אלף נפשות מישראל, יזכרם אלקינו לטובה עם שאר צדיקי עולם".

מפתיע לגלות כי במקום בו עוצרים האוטובוסים המביאים את המוני חסידי ברסלב לאומן, היה בשנים ההם נהר רחב למדי... בתחתית המפה אנו רואים את 'נהר אומנקה' ושני הנחלים הנשפכים אליו - הימני הוא הנהר המגיע מגן סופיה, ואשר כיום ממוקם במקום זה 'אגם התשליך' הנודע. ניתן גם להבחין בגשרון על גבי אפיק הנחל, במקום בו נשפך לנהר, (גשרון זה נקרא בעבר 'דער טויטער בריקל' - הגשרון המת, היות ועל גביו העבירו את המתים בדרכם למנוחתם האחרונה בבית החיים החדש). כיום ממוקם במקום זה סכר העוצר את מי האגם, עליו עומדים המוני אנ"ש בעת קיום מנהג התשליך.

בהמשך הנהר, מצד שמאל, נמצא הנחל העובר (גם כיום!) מתחת למבנה ה'מגומטר' (מפעל סמוך ל'קלויז' הישן), ונשפך לנהר. מעיון בשאר המפות מתברר, כי במשך השנים הלך הנהר ונעשה צר, עד שכיום כמעט שאין לו זכר, מלבד נחל אכזב, הפעיל בעיקר בעת הגשמים, כנראה עקב השימוש הנעשה במי הנחלים שהיו נשפכים לנהר.

כבר במפה משנת ת"ר מצוין 'בית העלמין החדש' - בו נקברו ר' נפתלי, תלמיד רבינו, ומאוחר יותר רבי אברהם ב"ר נחמן, ועוד רבים מגדולי אנ"ש. גם כאן נראה מבנה הממוקם סמוך לבית העלמין, והוא כנראה בית הטהרה, אשר סמוך אליו נטמן, כפי המקובל, רבי אברהם ב"ר נחמן. במשך השנים הלך בית העלמין והתרחב כלפי מזרח ודרום, עד ששטחו הוכפל פי כמה. כיום מצבו של בית עלמין זה הוא בכי רע. דיירי הסביבה עושים בו כבתוך שלהם, נוגסים משטחו, בונים על גביו ומונעים הקמת גדר ראויה. עוד חזון למועד לערוך תחקיר נרחב על בית עלמין מקודש זה על גבולותיו, לנסות ולהציל את שטחו הנותר.

הכניסה, מרחוב בילינסקי

מעיון במפה הראשונה, במפות שבאו בעקבותיה, ובמיוחד בצילום האוויר משנת תש"ד (1944), בו בולט השטח כשהוא חשוף וריק ממבנים, מתברר מעל לכל ספק ששטח בית הקברות הוא בכל המשבצת מככר פושקינה בדרום, עד רחוב פירוסקה בצפון. גבולות בית העלמין הינם, ללא ספק, הרחובות עצמם: מצד דרום - רחוב בילינסקי, מצפון - רחוב פירוסקה, ממזרח - רחוב פושקינה, ובמערב - במורד ההר עד לנחל השוכן בעמק, כפי שאכן עודכן בפרסומים האחרונים בקרב אנ"ש, לאחר גילוי צילומי האוויר, באמצעות הרב אלימלך שוחט מלבוב.

מעיון במפות משנת תרל"ב ואילך מתברר, כי בפינה הצפון-מערבית (כיום פירוסקה 2-4) נבנו בתי מגורים. גם בעיון מעמיק בצילום האוויר של שנת תש"ד רואים בבירור כי קיימים בתים בפינה זו. בשנים אלו, בהן התקיים יישוב יהודי גדול במקום, לא מסתבר שבנו בשטח בית העלמין. כיוון שכך, ניתן להסיק כי שני הבתים שנבנו שם אינם בגבולות בית העלמין. כך שמעתי גם מפי אחד העוסקים בנושא שנים רבות, כי בתחילת התייסדות הקיבוץ מחדש, כאשר ערך מדידות באזור זה, ניגשו אליו כמה מהשכנים ואמרו לו שהבתים בפינה זו אינם בנויים על שטח קברים.

מעניין לציין כי כבר בשנת תשנ"ג היה זה ר' שמואל יצחק רוזנפלד שיחי', שלפי עדויות שגבה מזקני העיר, פרסם מפה משלו על גבולות בית העלמין, והם בדיוק נמרץ לפי מה שמתברר עתה מהמפות וצילומי האוויר.

הבה נתאר לעצמינו את חסידי ברסלב יוצאים מהקלויז העתיק, לאחר סליחות של ערב ראש השנה, ופונים לעבר הציון הקדוש. הם יורדים במורד ההר ועולים לכיוון הציון. מאיזה רחוב הם פנו לציון הקדוש?

מוכרת לכולם התמונה העתיקה בה נראים אנ"ש בתפילתם סביב האהל הקדוש, כשברקע נראית העיר אומן, הקלויז ובית הכנסת העתיק. מתמונה זו נעשו העתקים רבים, חלקם משובשים לגמרי, כיד הדמיון וההשראה של הצייר בעת ההיא...

לפנינו נמצאת התמונה האורגינלית, כשמצד שמאל נראים אנשים עומדים, נשענים על קיר חורבה רעועה, הממוקמת מדרום לאהל הציון הקדוש (ראה תמונה). ניתן לשער שזהו ביתן הטהרה, שהיה ממוקם סמוך לשער בית העלמין, שבארצות מזרח-אירופה מוקם בצד דרום (עי' שו"ת חתם סופר יו"ד סי' של"ב).

ואכן, במפות של שנות ת"ר ותר"ד אנו מבחינים כי בפינה הדרום-מזרחית של בית העלמין, קיים מבנה, בעוד שבמפות המאוחרות יותר - אין זכר למבנה זה. ניתן להסביר זאת בכך, שהיות וכבר בזמן רבינו הקדוש הפסיקו לקבור בבית עלמין זה, כנראה הוזנח בית הטהרה עד שהפך לחורבה שאין טעם לציינה במפה. חורבה זו - לפי התמונה - שכנה היכן שכיום ממוקמת הכניסה המרכזית לציון הקדוש, וכנראה ששם היה גם שער בית העלמין.

אם כן, חסידי ברסלב באותם ימים, כשבאו לציון הקדוש - נכנסו בדיוק מהיכן שאנו נכנסים, מרחוב בילינסקי!

במפה שלפנינו, מול בית העלמין העתיק, אנו מבחינים בככר השוק, וקצת דרומה, במרכז הבתים, מצוינת האות 'N' עליה נכתב "בית הכנסת היהודי". במפה משנת תרס"ג מצוין הרחוב המוביל אל בית הכנסת כ"אוליצה ייבריסקה" (רחוב היהודים)... יצוין כי בית כנסת זה, כמו הקלויז, עדיין עומד על תילו ומצפה לגאולתו.

בית כנסת עתיק זה נחרט בדם בגזרות תקכ"ח, כאשר הסתתרו בתוכו רבבות יהודי העיר עטופים בטליתותיהם, מוכנים ומזומנים למסור נפשם על קידוש שמו יתברך. הצורר איוואן גונטה ימ"ש ציוה להקים מעין חופה נמוכה בשער בית הכנסת, כאשר ליד הפתח הוצב צלב, באופן כזה שכל מי שיעבור דרכה יצטרך לשוח מעט ולהשתחוות לצלב. הכרוז יצא שכל מי שחפץ בחיים יצא מבית הכנסת, יעבור דרך אותה חופה, כשהוא משתחווה לצלב - וינצל.

באותה שעה נתקדש שם שמים באופן הנעלה ביותר: אף אחד מהיהודים, ביניהם נשים ילדים וטף, לא התפתה. כולם, ללא יוצא מן הכלל, מסרו את נפשם על קדושת ה'. בחמת טרף התנפלו הרשעים על היהודים, טבחו ורצחו ברבבותיהם, והמיתו אותם במיתות משונות ואכזריות במשך שלוש יממות.

את 30 אלף הקדושים קברו בבית העלמין העתיק, בקבר אחים, שהתנשא לשתי גבעות. לפי המקובל, מקום הגבעות היה היכן שכיום ממוקמת הכניסה הצפונית לציון הקדוש, מכיוון רחוב פירוסקה. אישוש לדבר קיבלנו מר' שמואל יצחק רוזנפלד, ששמע מהגוי יעקוב נוסנקו שניסה פעם לזרוע תבואה בשטח זה, ומיד כשהתחיל לחפור מצא שלדים של ילדים ותינוקות רח"ל.

40 שנה לאחר קבורת הקדושים, בחר רבינו הקדוש את המקום הקדוש הזה למקום מנוחתו: "כי שם המקום המוכן לו מששת ימי בראשית, לעסוק משם בתיקון העולם לדורות" ('ימי מוהרנ"ת' ח"א ס"ו).

הסכנה מרחפת

לאור הבירור הסופי של גבולות בית העלמין העתיק, כמה מזעזעת היא העובדה שרוב הקברים שבו חוללו ונרמסו, כשהעצמות הושלכו כדומן על פני השדה. התחילו ב'מלאכה' הארורה הנאצים ימ"ש, שכאשר כבשו את העיר אומן במהלך מלחמת-העולם השנייה, חרשו את בית העלמין ומחקו כל זכר למצבות שהיו בו. האהל הקדוש נהרס בהפצצה, והשטח יושר כולו על-ידי חיות אדם. הנאצים ריכזו את כל יהודי העיר באזור הקלויז ובית הכנסת העתיק, ומשם הוצאו להורג, לאחר שהחרימו את כל רכושם.

בעת השהות בגיטו, חמקו יהודים רבים אל עבר בית העלמין והטמינו בשוליו את חפציהם יקרי הערך עד יעבור זעם. עשרות שנים לאחר מכן נהגו גויי הסביבה לחטט בשולי בית העלמין, כשהם מוצאים מדי פעם מטבעות ותכשיטים יקרי ערך. הסיפור התגלה בשנת תשנ"ב, כאשר ר' שמואל יצחק רוזנפלד הבחין בכמה מהם, כשהם מחטטים שעות רבות במקום, ולאחר ששאל על פשר מעשיהם, נודע לו מפיהם על שאירע בימי הזעם.

שנים לאחר מכן המשיכו האוקראינים ימ"ש לחלל את קדושת המקום, באמצעות בניית בתים והקמת פחונים בכל שטחו, כשבנס ניצל הציון הקדוש על-ידי ר' זאוול לוברסקי שרכש את חלקת האדמה באמצעות גר צדק בשם ר' מיכל (ראה 'אור הנעלם' – קונטרס זכרון להרה"ח ר' יחיאל מיכל דורפמן, ירושלים תשס"ז) ודאג שמקום הציון יהיה צמוד לקיר מבחוץ, מה שימנע בניה עתידית.

בשנת תשל"ח החליטו שלטונות ברית המועצות להקים בנייני ענק על גבי שטח בית העלמין. אלו הם הבניינים הענקיים ברחוב פושקינה 38, 44, 46 וברחוב פירוסקה 6, שנבנו תוך עקירת מאות קברים ממקומם וביזוי העצמות הקדושות.

מערכה רצופת סייעתא דשמיא התנהלה אז על-ידי היהדות החרדית, וחסידי ברסלב בראשם, להצלת הציון הקדוש עצמו, אשר לפי התכנית המקורית היתה אמורה להתבצע בניה גם על שטחו. רק לאחר התערבות גדולי ישראל ולהבדיל נשיא ארצות-הברית, נגנזה התכנית המרושעת.

עם קריסת 'מסך הברזל' הקומוניסטי, והתחדשות הקיבוץ הקדוש בראש השנה באומן, התחילו עסקני אנ"ש במהלך איטי ועקבי של גאולת שטח בית העלמין. כצעד ראשון נקנה הבית אשר בחצרו ממוקם הציון הקדוש. לאחר מכן נקנו הבתים בתחתית ההר, וכמה מהמוסכים השוכנים בשטח, אך למרבה הצער עדיין קיימים מבנים מיותרים רבים על גבי השטח, מהם מבנים שברור מעל לכל ספק, כי תחתם קיימים עדיין קברי ישראל בשלמותם. כולנו תקווה ותפלה כי כל שטח בית העלמין יחזור במהרה לבעלות עם ישראל, ושוב לא תחולל קדושתו.

ואם חשבנו כי בימינו, שעה שאלפי רבבות ישראל משתטחים בהמוניהם במקום הקדוש הזה, הגיע הקץ לסכנת ההכחדה של בית העלמין, הרי שהתבדינו: במשרדי עיריית אומן נמצאת בשלבי אישור סופיים תכנית לבניית קומפלקס רב-מימדים בשטח הפנוי ששרד ברחוב פושקינה, בין מס' 38 למס' 44. בחורף תשס"ז ניסה היזם להתחיל בחפירת היסודות, אך עד מהרה נודע הדבר ברחבי תבל, ולאחר צעדי מחאה חריפים נעצרה, בינתיים, העבודה, כשהסכנה עדיין מרחפת עד היום הזה.

בשולי המאמר יש לעורר את המתהלכים בשטח בית העלמין, בפרט בימים הסמוכים לראש השנה, כשלפעמים מקימים אוהלים ומבני עראי, כי יש לנקוט במשנה זהירות בכל בניה כזו. שכן, לפעמים אפילו בחדירה של כמה ס"מ בודדים, אפשר לפגוע בעצמות קדושות רח"ל.

קדושת בית החיים

חודש מנחם אב תק"ע. רבינו נכנס זה עתה לגור בדירתו החדשה באומן, דירה נאה וטובה, בת כמה חדרים, עם גן מלבלב, סמוך לחלונות. הדבר היה עבורו הצלה פורתא והקלה ממחלת השחפת הקשה ממנה סבל.

באחד הימים נכנס אליו אחד מתושבי העיר לברכו כנהוג, והתבטא: "זו דירה טובה, יש כאן אוויר נאה..."

נענה רבנו זכרונו לברכה ואמר, תוך שהוא מצביע באצבעו כלפי חוץ: "הראיתם את הגן הזה, כמה הוא טוב ויפה, איך מוצא חן בעיניך הגן?" ובלשונו הקדוש: "ווי געפעלט אייך דער גארטן?"

חשב האיש שרבינו משבח את הגן שליד החלונות. אך רבנו שב והראה באצבעו על בית העלמין, שנראה מרחוק מתוך החלונות, ואמר: "על זה הגן אני אומר!"

וענה ואמר: "אין אתם יודעים גודל יקרת מעלת קדושת בית העלמין הזה, כי הוא יקר וקדוש מאוד".

וכן כמה וכמה פעמים "היה מדבר עם כמה אנשים, והפליג מאוד בשבח הבית החיים של אומן. כי מונחים שם כמה קדושים אלפים ורבבות. כי שם היתה ההריגה הגדולה בעת הבריחה, שנהרגו שם אלפים ורבבות נפשות קדושים מישראל, והיה שם קידוש השם הרבה מאוד".

כמה פעמים אמר רבינו בפירוש למוהרנ"ת ולפני עוד כמה אנשים, "שטוב לפניו לשכב שם. מחמת שהיה שם קידוש השם הרבה מאוד".

חודשים ספורים לאחר מכן נתקיימו דבריו כולם, ונסתלק באומן בבית נאה זה, "אז המה ראו כן תמהו והבינו כולם שכל עקר ביאתו לאומן היה בשביל להסתלק שם. כאשר נשמע מפיו בפרוש כמה פעמים".

עוד מספר מוהרנ"ת: "שוב שמעתי מאיש אחד שנסע עמו זכרונו לברכה בעת שיצא מזלאטיפאליע לדור פה ברסלב, ואז בדרך נסיעתו עבר דרך אומן, ומדי נסעם בכניסתם לעיר עברו סמוך אצל בית החיים. ענה רבנו זכרונו לברכה ואמר: 'כמה נאה ויפה לשכב על בית החיים הזה!' וכשמעי זאת עמדתי מרעיד, כי עתה אנו רואים שזה כמה שנים מקודם עלתה זאת במחשבה, ונודע לו שמקום מנוחתו יהיה באומן, כי בעת שנכנס לברסלב היה כמה שנים קודם הסתלקותו. וכל מה שעבר עליו מיום שנכנס לברסלב עד יום הסתלקותו, וכל מה שפעל באלו השנים, אפילו כפי מה שהתנוצץ בדעתי, לא יספיקו כל אילי נביות לבאר אפס קצה מהם".

ומסיים רבי נתן: "ועצת ה' לעולם תעמוד, כי סוף כל סוף נשארה המתנה טובה בידינו, מאחר שזכינו שהחמדה גנוזה נגנזה בסביבותינו באומן כאשר עלתה במחשבה לפניו זה כמה; ועל ידי זה עדין יש לנו תקוה לזכות לכל הטוב אשר חפץ להטיב עמנו לנצח, ודבר אלקינו יקום לעולם. ובכל זה יש בלבי הרבה, אך אי אפשר לבאר מחמת חשכת העולם!" (מתוך 'חיי מוהר"ן' רי"ז, בשינויים קלים).

בית החיים העתיק אכן נתקדש מאז ומעולם. כבר כמאה שנים לפני פטירת רבינו, נטמן במקום מגיד שהיה מפורסם לצדיק וקדוש בכל האזור, ורבים היו באים למקום להשתטח על קברו. למרבה הצער, נעלם מקום קברו בעת שנחרב בית החיים בשנת תש"ד.

בית החיים חדל מלתפקד עוד לפני שהגיע רבינו לאומן. היה זה הירש בער המשכיל, שהצליח להפעיל את קשריו ולהשיג עבור רבינו חלקה אחת שהיתה פנויה, בקצה בית העלמין - ובזה קנה את עולמו.

עדות לרכישת המקום אנו מוצאים בפנקס החברא קדישא, בו נכתב: "הין חשבון צדק עם מ' יעקב יעקובקע מכל המעות אשר נתקבל לידו ממעות החבורה קדישא, היינו ממעות אשר קיבל לידו מהיורשים של הרב החסיד מ' נחמן נ"ע סך מאה וחמשה עשר רובל...

"מכל המעות הנ"ל הין חשבון צדק עם הנגיד ר' יעקובקע שלא נשאר ת"י רק עשרה רובל וחצי וסילק להנאמן.

"היום אור ליום עש"ק ה' מר-חשוון התקע"א".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!