השקט של האיש מ'יד שרה'

,

קוראים לו הרב אורי לפוליאנסקי. היו שהעדיפו לקרוא לו לופו.

איש חייכן, נעים הליכות, אך ממעט בעשייה, היו שטענו בתוקף, כנגד האיש ששנים רבות עוסק בעשייה של חסד, ומפעל 'יד שרה' אותו הקים ואותו הוא מנהל, הוא מפעל קודש, שכל כולו עזרה לנזקקים ללא הבדל דת, גזע, או.... בדיוק כמו שנהגו אבותינו - תואם את ציווי תורתנו הקדושה.

האיש שלשמו הטוב לא נדבק, אפילו לא ברמז, מעשה שוחד או נהנתנות; האיש שמעולם לא לקח דבר - לא עבור עצמו ולא עבור הקרובים אליו, כן מצא פרשייה אחת אשר נקשרה בשמו - פרשה שבגינה אף נקנס בידי בית המשפט באופן אישי, קנס אותו שילם בגאווה, על כאלה שגאוותם הינה קלון לעם היושב בציון ולירושלים עיר הקודש.

למרות שהיה ראש עיר במדינת ישראל, הוא לא סר מצו מצפונו וממה שהורו לו רבותיו, ולא פעל כפי שחייבו בג"צ בנושא התועבה.
,

לא סיפרו, לא ספרו,

בתום קדנציה אחת, בה שימש כראש עיר נבחר של ירושלים, עיר מורכבת, עיר שדרים בה תושבים יהודים לצד מוסלמים לצד נוצרים, דתיים ליד חילונים, חרדים ליד חרדים עוד יותר, נטורי קרתא ליד חניון קרתא, ובעיקר ליצמן לצד פרוש, עיר שאין לה אח ורע, עיר בלתי אפשרית - בתום קדנציה זו אפילו לא אמרו לו ללכת. לא סיפרו לו כלום.

פשוט לא ספרו אותו בכלל.

התעלמו ממנו ובעיקר מהשקט אותו יצר יום-יום שעה-שעה בתפקידו כראש העיר. בשקט המיוחד של איש מ'יד שרה'.

לקראת הבחירות הוצגו תחזיות שונות למי הסיכוי הטוב ביותר לנצח בבחירות ולהפוך לראש העיר. אבל למרות שכל התחזיות הצביעו על כך שרק לאיש הזה, לאורי לפוליאנסקי, יש את הסיכוי הגדול ביותר להמשיך ולכהן כראש העיר - התחזיות לא עניינו איש.

קמו ודחקו אותו ממש ב'דחקות'. היה מי שאמר ש'אבא הבטיח' לו להיות ראש עיר; היה מי, שלעומתו, דחק ואמר כי מי שפגע ברבי יישאר בבית.

וללפוליאנסקי לא נותר אלא לחזור לכור מחצבתו ב'יד שרה', שם הוא ממשיך עם השקט שלו, לסייע לכל פונה.
,

שקט שווה מיליונים,

את מקומו על כס ראש העיר תפס איש עסקים, ניר ברקת, שנראה כעב"ם של ממש.

לפני הבחירות, כאשר הסתובב במגרש הכדורגל באצטדיון 'טדי', הוא תועד כאשר נשאל מה יעשה לאור העובדה שהרבנים אינם תומכים בו. ברקת לא נבהל מהשאלה, וטען בנחרצות שהרבנים איתו.

מי הם הרבנים שתומכים בך? שאל הצלם. ברקת ממש לא התבלבל. הוא שלף את הטלפון הסוללרי שלו, דפדף בין השמות השמורים, והקריא לצלם: הרב משה, הרב יצחק, משהו בסגנון...

ברקת התיישב בקומה השישית בבניין שבככר ספרא, וביום אחד הייתה כל העיר כמרקחה. לפתע הבנו כולנו כי לעיתים שקט שווה מיליונים. שקט בעיר כמו ירושלים אינו דבר טריוויאלי; כדי להשיג שקט במקום גועש שכזה, זקוקים להרבה תבונה.

אבל כיום מי זוכר זאת בכלל. כעת, כשברקת הוא האשם, כשהפרובוקציות הפכו לשגרה יומ-יומית ברחובות, כשחניונים שנפתחים מבעירים כל פינה בעיר, כבר אין יותר מדי מה לעשות.

אך כל זאת לא פוטר אותנו מחובה מוסרית אחת, אותה אנו חייבים לעצמנו: בקשת מחילה לקראת יום הדין.

הוא איש טוב, אורי. הוא ימחל.

גם אנו חייבים למחול לעצמנו על העוול שהסבנו לעצמנו.
,

קישורים:
מי הם הרבנים שתומכים בברקת

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!