ה'סליחות' לא יעזרו מול התעלמות מנזקקים

ערב סליחות השנה וה'תרדמת' שבה מצוי המצפון הציבורי של מדינת ישראל יצאה מכלל שליטה. אולי גם היא מתה, כמו דברים רבים נוספים בתוכנו שזה קרה להם בשנה האחרונה, או שהיא נחשבת כמת, כמו קורבנותיה שהם עניי ישראל.

בכל שנה לקראת החגים מתפרסמים הנתונים על הגידול הלא טבעי במספר הנזקקים לסיוע ברכישת המוצרים לחגם, ומשהו מתעורר בכולנו להתעניין לפחות במצב .זה היה חלק בלתי נפרד בהכנות הקולקטיביות לחג.

היה.

השנה ההתגייסות הזו לא מורגשת כלל. או שמי שהיה אחראי לה, והם רבים וטובים, עברו או הועברו גם הם לצידו השני של קו העוני האדום, או שהמצב נעשה עד כדי כך נפוץ, שלראות ילד המשווע לאוכל זה כבר לא מהדברים שמצליחים לעורר בנו את רגש הרחמנות.

הצמצומים, והידוק החגורה שנדרשום מאיתנו בשנה האחרונה, הביאו אותנו להשיל מעלינו גם את הערבות ההדדית, כמו אותו ספן שספינתו איימה לטבוע והוא השליך, קודם לכל, את התפילין לים.

נתונים קשים מאד התפרסמו בשבוע האחרון בעמודים השוליים של התקשורת על ידי ארגון הצדקה 'לתת'. על פי צוותי מחקר שהפעיל הארגון שומרת ירושלים בירת ישראל באדיקות על מעמדה כעיר הנזקקת ביותר בישראל. קרוב ל-50 אלף משפחות מתקשות להשיג בה פת לחם באופן סדיר, בלי שארגוני החסד יסייעו להן, ושלא לדבר על מצרכי החג. אבל הממשלה בהקפאה, ונושא כמו בטחת תנאי מחיה בסיסיים לאזרחיה, כבר מזמן לא מונח על שולחן הממשלה בישיבותיה לצד צלחות הבורקס והתיקרובת האחרת.

מי שאינו ער לבושה של רבבות הנזקקים, שבשנת תשס"ט נאלצו להתלות על ארגוני החסד שגם לקופות שלהם יש תחתית, מי שאינו ער להתבזותם של הורים שידם אינה משגת בפני ילדיהם, לא פלא שתכונת היסוד היהודית- הבושה, נעדרת ממנו והיא אינה מכסה את פניו.

העיתון 'המודיע' מפרסם שבאותה ירושלים שהשפע גם נלקח ממנה בשנה האחרונה, וראשה ניר ברקת שאינו ידוע כ'מוקיר שבת' יודע למה, לא מסתפקים רק בהתעלמות ממצבם של הנזקקים הרבים לצרכי החג, אלא נוהגים כמנהג סדום ממש. שבועיים לפני תחילת תקופת החגים, קיבלו בעיריה החלטה שרירותית להסיר מכל תחנות האוטובוסים בעיר את מאות קופות הצדקה שנועדו לסייע לאותם עלובי חיים. הבניה הבלתי חוקית בכל ההשתלטות הערבית המכתרת את העיר אינה מטרידה איש, אבל הנקפתה בקופות צדקה על על תחנות האוטובוסים הם המפגע הסביבתי והבטיחותי הגדול של העיר הזו ואין מקום להמתין עם הסרתו אפילו עד שהקופות יתמלאו וימלאו את יעודן לפחות לקראת החגים האלה.

אל תאמינו למי שפוטר אתכם באמירה שכלום לא עומד מאחורי הצעד הנבזי הזה חוץ מאטימות לב. אחרי שנה של היטפלות לתפילה' בקרית יובל ול'תשובה' בהפעלת החניון בשבת, מותר גם לחשוב שבתת מודע הוסרו הקופות כדי שעם ישראל לא יוכל לזכות במצוות 'צדקה' המשלימה אותם למעגל סנגורי.

על פי הדיווח של ב. חבר ב'המודיע' טוענת העיריה כי "מדובר באביזרי מתכת בולטים אשר מסכנים את שלום הציבור, וכבר היה מקרה כאשר ילד, תושב אחת השכונות נפצע כתוצאה מכך שנתקל בקופה שכזו". על פי ההגיון הזה יוציא בקרוב ברקת מכל בתי הספר את כל השולחנות המרובעים שילדים משתוללים נפגעים מהם פה ושם וגם יוריד את כל המכוניות מכבישי העיר שהוא עומד בראשה שכן הן גורמות לתאונות.

כמי שעסוק בישום "והסירותי מחלה מביתך" הוא אולי פטור מקיום מצוות 'צדקה', אבל הוא אינו יכול לפטור את כל תושבי עירו ממצוה זו ומחובתם לעזור לזולת בצדקה ובנדבה, בעיקר לקראת ימי הדין והרחמים.

ערב החגים מפרסם גם העיתון 'ידיעות אחרונות' את נתוני ההכנסה הקשים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, המתבססים, כמובן, על אלה שעובדים ושיש להם הכנסה. לא נלאה אתכם במספרים ולא נאכיל את עניי ישראל באחוזים במקום באוכל, רק נאמר שהמימצאים הם קשים ביותר ופערי ההכנסות בין עשירים ועניים העמיקו בשנה האחרונה עד לתחתית קופות הצדקה שהסירו ברקת ואנשיו.

לשם מה משקיעה המדינה בסטטיסטיקות מדוייקות שכאלה? לא חלילה כדי שיהיו בסיס לחלוקה שווה של הסיוע שנדרש מידית ולא ניתן למשפחות העוני. גדעון עשת הכתב הכלכלי הותיק של 'ידיעות אחרונות' אינו נותן לנו להשלות את עצמו. במאמר המלווה את פרסום הדו"ח שכותרתו "הממשלה פישלה, ובגדול" הוא מסביר לבורי כלכלה כמונו שהדו"ח נועד רק לבניית מדד המחירים לצרכן, שמורכב לפי כמות הכסף שאנחנו מוציאים על כל מוצר. סקר ההכנסות הוא הבסיס לדו"ח השנתי על התחלקות ההכנסות הקרוי גם דו"ח העוני".

תודה. עם דפי דו"ח העניים אינם יכולים ללכת למכולת. סטטיסטיקות זה גם לא בדיוק הדבר שמשקיט את הרעב.

ערב ראש השנה תש"ע הפך, לדאבוננו, הסיוע לנזקקים לכל היותר לגימיק. "2 ק"ג דגים בשקל" "קנו היום ושלמו בעוד שנה". כל אלה לא מרכבים אפילו סל מזון של משפחה נצרכת אחת לחג.

לא נשלה עצמנו שהממשלה שלנו תשנה יחסה לנזקקים בתוך כמה הימים שנותרו עד לראש השנה. אבל החזרת קופות הצדקה בירושלים למקומן עוד יכולות להציל משהו ולהסיר מעלינו את קופות השרצים.

מה שבטוח 'ביטוח לאברכים'

ברוח הימים, כבר ניתן למצוא פה ושם, ניצני 'חרטה' בעיתונות החרדית, גם אם הם עדין לא בשלים ואינם מספיקים כדי שנמלא בהם יותר מקטע קטן, מאה מלים לכל היותר.

אפילו אנחנו , כאן במדור, עדין לא הצלחנו להשתחרר מה'ציניות'. נראה, אולי זה יקרה לנו בשבוע הבא, אבל 'המודיע' ו'המבשר' הקדימו אותנו והם ראויים על כך כל שבח.

שני העתונים מדווחים היום על היוזמה שהתפרסמה ב'חדרי חרדים' כבר שלשום, לבטח אברכים בביטוח מקיף למקרה שחלילה יקרה להם אסון והמשפחה, שהיא לרוב ברוכת ילדים, תאלץ להתמודד מלבד עם האסון הכבד, גם עם מצוקה כלכלית קשה ומעיקה. הדברים מבוססים, לדאבוננו, על מקרים המתרחשים לאחרונה מעשה יום יום.

מדובר בתוכנית ביטוח ממלכתית הזהה, במהותה, לתכנית 'ערבים' הקיימת היום בקופות הצדקה הגדולות. שלמה גרין בהמבשר: " במסגרת היוזמה החדשה יזכו האברכים לכיסוי בטיחותי שיכלול מרכיבים כמו ביטוח חיים למקרי פטירה, ביטוח רפואי שיספק פיצוי במקרה של מחלה ומרכיב של צבירת פנסיה".

אמש, נערכה פגישה מכרעת לקידום הנושא בהשתתפות רבנים, נציגיהם של כל גדולי הדור ובהם הרב אשר טננבוים – נשיא ועד הישיבות, הרב אריה דביר, הרב אברהם פרידמן יו"ר איגוד מנהלי הישיבות והרב אמיר קריספיל.

מי שמוביל את היוזמה החשובה הזו הוא סגן שר האוצר משס, הרב יצחק כהן. היא מפתיעה לא רק בבשורה שבה ובנחיצותה, אלא גם בעובדה שהתקשורת החרדית, שאינה חשודה בימים כתיקונם על 'פירגון' יתר, מעניקה לו את מלוא הקרדיט עליה ואינה מייחסת כלום ממנה לנציגיה.

ואל תספרו לנו שזה משום שהיא אינה תולה תקוה גדולה מדי בהוצאת התוכנית אל הפועל.
ה'מבשר' עדין אינו שלם מהשינוי במדיניות. קשה היה לו שלא להשחיל את שמו של ח"כ הרב מאיר פרוש, או פעיל אחר, לידיעה המתפרסמת בעיתון של היום על הנושא, ולהשאיר את כל הבמה לסגן השר כהן משס. בלית ברירה, כך על פי נוסח הידיעה, את בלעו את זה, גם בלי שיהיו מבוטחים עדין.

דוקא 'המודיע' עושה את זה בלב שלם. יעקב רייניץ, הכתב החתום על הידיעה, מביא שיחה די ארוכה עם סגן השר כהן בנושא שבה הוא אומר בין השאר: "כיום ישנם למעלה מ-60 אלף אברכי כוללים שאין להם ביטוח מינימלי המקובל בכל מקום עבודה בישראל.באם מתרחש ל"ע אסון, הנטל נופל באופן מידי על כלל הציבור החרדי, ולא תמיד מצליחים קופות הצדקה לגייס את הכספים הנדרשים...כעת הנושא עבר לטיפול של היועץ המשפטי של משרד האוצר שאמור לאשר את הקריטריונים".

הענקת כל הקרדיט בנושא כמו זה לנציג של מפלגה יריבה הוא בהחלט צעד לא נפוץ במחוזות שבהן פועלת התקשורת החרדית המפלגתית. פרסום תמונתו של סגן השר כהן, בידיעה המתפרסמת ב'המודיע' הוא עוד יותר מפתיע. אפילו ח"כ מאיר פרוש , מקלב וגפני אינם מצליחים להזכר מתי זה קרה גם להם.

אין ספק- אוירת ימי החרטה והפיוס חדרה היום גם למערכות האטומות בכל ימות השנה.

תכלה שנה וקללותיה.

בלי ריח התורה ובלי ריחות החגים

אנחנו מזמן כבר טוענים את זה, אבל מעולם לא היה לנו ביסוס מדעי לטענה שלנו. עד שבא 'ידיעות תל אביב' וסיפק לנו את ההוכחה הברורה – תל אביב היא פשוט עיר מצחינה. בליל של ריחות לא נעימים.

רק ריח התורה נעדר ממנה.

נו טוב, לאיזה ניחוח כבר ניתן לצפות ממי שעבר את גיל ה- 100?

תקופת החגים היא זמן קבוע שבו עורכת התקשורת את מה שהיא אוהבת לכנות "פרוייקט מיוחד". כל אחד מנסה להיות יותר יצירתי ממתחרהו ולרעיונות המטורפים אין גבול. פעם, הם עוד היו מתרכזים רק סמוך לחגים ממש, אבל היום כבר מתחילים לפרסם אותם שבועיים שלושה לפני, כדי שלכל ההבלים ימצא מקום.

כך הגיעו ב'ידיעות תקשורת' אל פרופ' מל רוזנברג, מיקרוביולוג מאוניברסיטת תל אביב ומומחה לריחות. תקעו לו את מפת העיר תל אביב בנחיריים ושלחו אותו לזהות את רובעי העיר הגדולה על פי הריח. "יש לי אף טוב מאד, הוא נבדק בחו"ל כמה פעמים ויכולת האבחנה שלי גבוהה" –מעיד הפרופסור המכובד בגאווה על חותמו כעיסה המעידה על נחתומה.

לפני שהוא וכתב העיתון זיו רביב יוצאים לסיור בעיר עם מספר הכלבים הגדול ביותר בישראל, הוא עוד מספיק לומר עוד משהו על עצמו: "אם למשל היה לי כלב שמאד אהבתי, ריח הכלבים יכול להתחבר אצלי לגעגוע".

עכשיו כשאנחנו כבר משוכנעים עד כמה האיש הוא באמת מומחה בעל סגולות מיוחדות, אפשר להתחיל בסיור.

בככר קדומים ביפו הריח הפרופסור המלומד תערובת של טחב, אבנים ופטריות. "אני קורא לזה ריח של מוות, אבל מי שואל אותי?" – מתלונן המומחה."הריח הזה מקושר אצלנו במוח להזדקנות". כשהוא מגיע לשוק הדגים כולם כבר הלכו הביתה, אבל הריח הנורא נישא בגלים גלים, כמו אלה שהביאו איתם את הדגים מפיצי הריח, מהים ליבשה.. דבר הפרופסור: "האף שלנו מזהה את חומצות האמינו שהתפרקו. בריכוז גבוה זה גם יכול להרוג אותך".

סך הכל ריח של דגים ויותר מאיים משפעת החזירים. קשה להאמין.

התחנה הבאה היא שוק הפשפשים. לעומת מה שכולנו חשבנו עד עתה מתקן פרופ' רוזנברג טעות רווחת וטוען שעל פי הריח רוב הבגדים בשוק דוקא עברו כביסה, השאלה היא רק מתי. הוא מזהה באויר ריח של מתכת ועץ ישן ומנצל את ההזדמנות להודיע לנו שאחרי שאוכלים פיתה עם זעתר חוש הריח נפגע.

נרגענו.
"המקום הכי עשיר בריחות למטר מרובע בתל אביב הוא שוק לוינסקי. לריח כאן יש משמעות קוגניטיבית ייחודית" – הוא מכריז בפאתוס ומתפנה לנקות את האף, שכבר נסתם אפילו לו כתוצאה משאיפת ריחות העיר. לעומת ריח המוות שעלה באפינו מוקדם יותר הפעם הוא אומר שריח התבלינים דוקא טוב לצאת בו מהדיכאון.

תל אביב זקוקה לריח הזה וגם אנחנו הרחנו אבל הדכאון כתוצאה מהחשפות למה שהתקשורת והאקדמיה עוסקת בו נותר בעינוו.

בגן מאיר זיהה הפרופ' "ריח של חיידקים שמהוים 70 אחוז ממה שהאף שלנו סובל ממנו". לשינקין, יש על פי אבחנתו גם ביום חול ריח של שבת אחרי הטשלונט, ואלנבי הוא על פי הריח, "בית השחי של תל אביב אחרי שנמרח בעמבה".

למה סיפרנו לכם את כל זה? קודם כל כדי להזהיר אתכם שלפי דעתו המומחה הגדול דר' מל רוזנברג אסור להתפלל בתל אביב, ובודאי לא בבית הכנסת הגדול באלנבי.

אבל בעיקר כדי לומר לכם שבסיכומו של הסיור הארוך בעקבות ריחות תל אביב אפילו הפרופ' שעבודתו החשובה היא באוניברסיטת תל אביב לא העז התקרב לשכונת רמת אביב שבה המאבקים בין חילונים לדתיים בעיצומם ומעלים ריח של גזענות.

כנראה שלשכונה הזו חוש הריח הרגיש אפילו לא נותן להתקרב.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!