הרופאה זועקת: "הולכת ומתפתחת בבני ברק קטסטרופה"

אני מכיר אותה הרבה שנים. היא רופאה מנוסה שהוסבה לאחרונה לרופאת קורונה באזור המרכז. היא נשמעה שבורה, מותשת, מיואשת. העדות שלה על המתרחש בבני ברק מפחידה ממש, ולא פעם מקוממת. ערכתי את דבריה והבאנו אותם ב'מקור ראשון'. כך מספר העיתונאי אריאל שנבל מהעיתון 'מקור ראשון', שהביא את תיאוריה בשרשור ציוצים בחשבון הטוויטר שלו. 

לדברי אותה רופאה, "הולכת ומתפתחת בעיר קטסטרופה שנובעת במידה רבה מהעדר שת"פ מצד המטופלים, הטעיות מכוונות ודיבור מזלזל ופוגעני. אנחנו עסוקים במשך שעות אינסופיות בהסברה, בניסיון להכיל מגפה שעושה רושם שיצאה משליטה, ולמרות זאת הצוותים הרפואיים נתקלים ביותר מדי תגובות שבין חוסר עניין להתעלמות ולהתעמרות".

"הבעיה הראשונה היא ההתעלמות מהוראות הבידוד של החולים". היא טוענת כי "לא פעם, כשאנחנו מתקשרים למטופל מאומת בכדי לוודא את מצבו מסתבר שהוא בסידורים מחוץ לבית או מנסים להתקשר לחולה מאומת ומגלים שהוא ניתק את מכשירי הטלפון על מנת שלא יוכלו ליצור איתו קשר".

"חלק מהחולים שמצבם השתפר קלינית, אולם עדיין חיוביים ומדבקים, מגדירים את עצמם בריאים, הם "החלימו" מבחינתם, ולכן גם מסרבים להתפנות לבידוד או להקפיד על תנאי בידוד הולמים בביתם, שכמעט אינם אפשריים בשכונות אלו".

עוד היא מתארת; "אלו שכן מסכימים לפינוי לבידוד במלון, באים בדרישות מרתיחות ולא מבינים שלא מדובר בנופש. הם גורמים להתשת המערכת עם בקשות טורדניות שקשורות בתזונה, גאוגרפיה ובחירת מיקום שגוזלות טיפול. הם מבקשים כשרויות אזוטריות, דורשים לעבור למלון עם חברים או מנסים לארגן פינוי לכל בני הבית למלון".

"אין אכיפה מספקת, כשאני אומרת למטופל שהוא חייב להתפנות והוא עונה לי: "לא! מה תעשי לי?" הייתי רוצה שרשויות האכיפה יהיו פעילות, יגבו אותנו ויפנו את מי שצריך. גם לאזרחים אין אמירות מספיק ברורות של הרבנים ובנוסף, העירייה פרקה מאהל בדיקות בשל העדר אישור".

לדבריה, "אני לא קונה את טיעון העדר החשיפה של חרדים לתקשורת. אני חיה את העיר שבה לכל לוויה והפגנה מתארגנים המונים בשעה-שעתיים. התחושה שלנו היא שבציבור החרדי קיים אלמנט של חוסר פחד מהמחלה. משהו בהסברה שם כשל באופן מהותי ועמוק. אין הפנמה של הסכנה למבוגרים ולשבריריים. מי שמרגיש טוב, חש שניצח".

לסיכום אומרת הרופאה: "אסור לוותר על העיר הזו. אנו מטפלים במסירות במקרים קורעי לב, בכל שיחה כמעט מתגלות משפחות שלמות שנדבקו, בניינים, ישיבות. אנחנו עושים את המקסימום אבל התחושות קשות. לא זכורה לי כזו התמודדות כזו עם העדה החרדית שבתוכה אני עובדת כרופאה כבר לא מעט זמן. מישהו צריך לעשות משהו, ומהר".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!