ברח מהבית ואיחל לעצמו: הלוואי ויהיה לי קורונה

את האמת שצריך לצעוק: "הצילו", "געוואלד". ולא בגלל הקורונה אלא בשל מה שהיא גורמת.

השבוע קיבלתי טלפון מיהודי, שהתחלתי איתו תהליך לפני כחודש, וכך הוא אמר לי: "אני יצאתי מהבית וכרגע נמצא בפארק הלאומי, אני לא יכול יותר להיות בבית והלוואי כן יהיה רצון שיהיה לי קורונה. הלוואי, הלוואי".

"חס וחלילה", אמרתי לו באינסטינקט ראשוני.

והוא אמר: "לא, לא, הלוואי שיהיה לי קורונה. למות אני בעזרת ד' לא אמות מזה אני רק בן 30. אני, אשתי והילדים", המשיך האיש לספר, "נמצאים בבית כל היום ואני ואשתי רבים כל היום. הילדים שלי כבר מטפסים על הקירות אין להם לימודים בחיידר כבר שבועיים והמצב הכספי שלי קשה עכשיו". ושוב הוא אומר בזעם: "הלוואי שאני אדבק, ישלחו אותי לבידוד ויהיה לי שקט שבועיים שלוש".

לדבריו; "אני לא יכול להמשיך כך, אשתי עצמאית והיא לא יכולה לקבל עכשיו מטופלות כי אף אחת לא מגיעה בגלל הקורונה, ואני יצאתי לחל"ת אז גם המצב הכלכלי שלנו לחוץ. ובל נשכח שגם ערב פסח כעת. אני אישית, יום שלם עם אשתי בארבע אמות כל היום - גדול עליי, אין לי אוויר וגם הילדים קופצים ומקטרים ללא הפסקה בבית, ולפעמים סתם רבים אחד עם השני, כך שמנוחה אין לי לשנייה. אשתי לא מכניסה אף אדם זר הביתה מחשש שאולי יש לו קורונה והוא ידביק את כולם, אז גם אינני רואה פרצופים חדשים".

אף פעם לא נתקלתי בכזה דבר - תקופה בה אני מקבל כזה מבול של טלפונים פשוט אנשים יוצאים מאיזון. אנשים נמצאים בחרדות בגלל הקורונה. בנוסף ללחץ הקבוע של ערב פסח. מצב כלכלי קשה. אנשים נמצאים ימים שלמים עם האישה והילדים. כל אלו גורמים להתפרצויות של מריבות בין זוגות, מריבות עם הילדים, וכעס ופחד עם עצמינו.

האמת שהמצב העכשווי זהו ניסיון מאוד קשה. להגיד שזה קל להתגבר ולהישאר רגועים בבית ולהתנהג יפה לאישה ולילדים שלנו, יהיה שקר, כי יש פה הרבה מאוד טריגרים שגורמים לקשיים לפרוץ החוצה. הרבה דְלֵקות נסתרות פורצות עכשיו החוצה ובפרט מי שעכשיו המערכת הנפשית שלו חלשה, מערכת הזוגיות שלו חלשה, מערכת הקשר שלו עם הילדים חלשה.

אבל למרות הקושי הגדול הקיים ובעזרת השם יתברך בסוף הוא יעבור, השאלה היא עם כמה צלקות נפשיות, זוגיות וחינוכיות עם הילדים נצא בסוף?! האם המצב הלא פשוט העכשווי ישבור אותנו זוגית ואת הקשר שלנו עם הילדים? האם המצב יגרום לנו לצלקות שיהיה אחרי זמן קשה לעכל חזרה?!

דווקא מתוך הקושי הקיים אנחנו יכולים לצאת מחוזקים יותר, מאמינים יותר. לזכות לכך שהקשר הזוגי שלנו משתפר, הקשר שלנו עם הילדים שלנו משתפר, הקשר שלנו עם עצמינו משתפר.

בשעת לחץ איך אנחנו מגיבים?! ואיך הקשר שלנו עם בורא עולם עומד בשעת מבחן וקושי!

או שחס וחלילה המצב הזה יכול לגרום לנו לרדת השם ישמור מטה מטה למקומות שאני לא רוצה לפרט.

מעל לעשרה אנשים כבר סיפרו לי בימים האחרונים שהם פשוט עזבו את הבית. אני שומע על מריבות עם הילדים, עם האישה, עם הבעל.

ובפרט אנשים שהזוגיות שלהם במשך החיים לא הכי מוצלחת בלשון המעטה, אז כאשר מגיע מצב של לחץ כמו עכשיו: הפחד מלהידבק בקורונה, הילדים בבית כל הזמן, המצב הכללי ושנמצאים כל הזמן יחד עם האישה זה פשוט יוצר חיכוכים וזה מתכון ח"ו לשריפה.

כותב השורות, מרדכי רוט. 

אנסה להציע כאן מספר צעדים פשוטים שיעזרו לנו בעזרתו יתברך לעבור את התקופה הזו בנחת ושלווה.

א. לעמוד מול המראה עם חיוך גדול בכל בוקר ולהגיד לעצמינו שוב ושוב שנכון שזה מצב לא הכי קל וזה באמת ניסיון קשה, אבל להגיד לעצמינו אני לא אתן בשום פנים ואופן בעזרת השם יתברך למצב העכשווי לשבור את הזוגיות שלי, לשבור את הקשר שלי עם הילדים, לשבור את הנפש, וחס וחלילה לשבור את האמונה שלי בבורא כל העולמים. אני אתן מלחמה בעזר השם ואני אלחם בינתיים רק היום. מחר, נראה מה יהיה מחר. היום אני מקבל על עצמי להיות חזק, להתייחס יפה לבן הזוג שלי, להיות רגיש לאחר, לא להתפרץ על הילדים שלי. לשנן שוב ושוב שיש מלך לעולם שהוא ברא את הכול והוא עשה עושה ויעשה לכל המעשים ומאיתו לא תצא הרעה וכל מה שהוא עושה הכול לטובה.

אני לא מקבל על עצמי את כל התקופה להיות חזק וכל בוקר אני אתחזק מחדש ואני מקבל על עצמי רק באותו יום להיות חזק עם עצמי, עם בן הזוג שלי והילדים.

וגם אם נפלתי, צעקתי והתרגזתי העיקר זה להמשיך הלאה, לדעת לעצור את המריבה, את הכעס, לעשות סטופ ולהמשיך הלאה.

זה המבחן שלנו כמה הזוגיות שלנו איתנה! כמה הקשר שלי עם הילדים איתן! כמה אני שולט ברוחי! כמה אני אכפתי ואוהב את בן הזוג שלי!

ב. בגלל הרגישות הרבה שנמצאים הרבה ביחד זה מתכון למריבות לכן אני ממליץ שכל אחד מבני הזוג ימצא לעצמו, עד כמה שהדבר אפשרי כחצי שעה בבוקר וכחצי שעה בערב, זמן לעצמו שישב בחדר סגור בשביל שכל אחד יהיה לו שקט קצת עם עצמו ויהיה לו זמן להיות בתוך המערה שלו קצת. למצוא זמן שקט עם עצמינו.

ג. לתרגל בכל יום תרגילי הרפיה, תרגילי נשימות, בשביל להירגע מהמצב - חמש דקות בוקר חמש דקות ערב.
אין צורך בתרגילים מסובכים.

אציע לכם משהוא פשוט וקצר, אין צורך ביותר מעשר דקות: כנסו לחדר, עמעמו את האור, שימו מוזיקה שקטה, שבו על כיסא בגב זקוף צמוד למשען הכיסא, שאפו אוויר עמוק ובאיטיות דרך האף ונשפו בניחותא דרך הפה.

ד. להפסיק באופן נחרץ לשמוע חדשות שוב ושוב מה שקורה בגלל הקורונה, תהיה מעודכן פעם ביום מה שצריך לדעת וזהו. החדשות שוב ושוב על המצב הקשה רק גורמים ליותר חרדות וליותר פחדים, ולחוסר שקט. מה יצא לנו שנשמע שוב ושוב את אותם החדשות.

ה. להכין מהלימון לימונדה. הרי כל הזמן אנשים נמצאים במירוץ מטורף של החיים בקושי יש זמן לראות את הילדים את האישה, עכשיו זה הזמן - פשוט חופשה כפויה שנוכל לשבת עם הילדים בניחותא, לשחק איתם משחקים, כמובן שגם לאכול הרבה גלידה.

ו. לא לשבור את כל הקרשים. למרות הקושי וההתמודדות הזוגית והכספית צריך להיזהר ממשפטים ומתגובות שאותם לא אומרים בחיים גם אם ממש ממש קשה, כי יש משפטים שאפשר להגיד לילדים שלנו לבני הזוג שלנו ואלו משפטים כואבים ופוגעים שקשה מאוד לאחר זמן להחזיר את הגלגל בנפשו של הנפגע. גם אם כעסנו ורבנו נדע שיש גבולות שבחיים אסור לעבור. לא לפגוע מילולית וכו'.

ז. אמונה - לשנן שוב ושוב שיש בורא לעולם והכול בהשגחה פרטית והכול לטובה, וזה הכי חשוב.

אמרתי ליהודי אחד: "מי שעכשיו במצב העכשווי לא חי באמונה פשוטה ואמונה תמימה שיש מלך לעולם וכל מה שהשם עושה לטובה והכול בהשגחה פרטית ואין עוד מלבדו אפס זולתו יהיה לו קשה לשרוד את המצב הזה". ולהגיד שוב ושוב מי שנותן לי חיים הוא נותן וייתן לי את הכסף הנצרך לי.

אני משתדל באופן אישי לשנן מספר פעמים ביום את הי"ג עיקרים של הרמב"ם.

אמר לי השבוע אדמו"ר גדול: "שאלוקים עושה עכשיו מיפוי מי באמת איתו, מי באמת מאמין זה מבחן של אמונה לא פשוט". האם אני יהודי חרדי רק חיצונית, כובע וחליפה, או שגם בפנימיותי אני חי עם השם יתברך. השם יתברך מראה לכל העולם שאין עוד מלבדו שאמת מלכינו ואפס זולתו. אין ביטחון כלכלי ונפשי רק שנהיה תלויים רק בו.

כמות הטלפונים שקיבלתי השבוע, ומה שדיברתי השבוע עם כמה רבנים יועצי נישואין - כולם אומרים לי שהמצב לא פשוט. אמר לי דיין גדול השבוע: "רק על מה שקורה עכשיו אצל זוגות בבית ועם הילדים, צריך לעשות על כך לבד עצרת תפילה".

כמו כולם ניסיתי קצת להתארגן לאגור מעט מזון לקראת ההסגר. אשתי שלחה אותי לקנות מוצרים במכולת השכונתית. והנה אני רואה לפניי אברך שאני מכיר אותו יושב ולומד אדם רציני ושקול מתווכח עם המוכרת שהוא חייב עוד תבנית ביצים, והיא אומרת לו: יש אפשרות לקחת רק תבנית אחת לכל משפחה. והוא ממש עומד ומתחנן על נפשו אני חייב עוד תבנית, כמו שבלי תבנית הביצים הזו הוא ימות מרעב. ואז הוא פשוט התחיל לצעוק: "מה כבר ביקשתי תבנית ביצים? בבקשה תני לי עוד אחת".

הלכתי והבאתי לו את שלי, דבר ראשון שיירגע. אני יכול לחיות גם שבועיים בלי ביצים לא יקרה לי שום דבר.

אתמול בלילה קיבלתי טלפון מיהודי שאני מטפל בו וכך הוא אומר לי בלחש: "מרדכי, תאמין לי עכשיו זה לא חרדות עכשיו זה אמיתי. סוף העולם מגיע אתה לא מריח את הריח של סוף העולם?!".

השם ישמור ויציל את כל עם ישראל וישלח אמונה אור ואהבה בעולם.

שבת שלום. שבת שמחה ובריאה לכל עם ישראל היקרים.

לתגובות: [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!