די לאדישות ולזלזול: תרחיש אימים לפנינו

איני גורם רפואי ואיני ההיפוכונדר הקלאסי. בחיי האישיים אני נוטה בדרך כלל כאנ"ש ממוצע שלא להתרגש יתר על המידה מנושאים כאלו. אולם, מורי ורבותיי, אחים יקרים, המצב אינו פשוט כלל ועיקר. איני רוצה ומעוניין לזרוע תחזיות אפוקליפטיות.

אנחנו מאמינים בני מאמינים, יודעים כי תפקידנו הוא לשליחות ולפרק הזמן שנשלחנו. אולם בחובת ההשתדלות עלינו לעשות את המירב, בוודאי בתחום הבריאות ועל אחת כמה וכמה כשאין זה נוגע רק לבריאותנו אלא השלכה ישירה מאיתנו לעוד עשרות אם לא מאות.

לא צריך להיות מבין ויודע דבר על מנת להיווכח בעובדות, נתונים, ובסטטיסטיקה המבוססים על מה שמתרחש בעולם בחודשיים האחרונים. אתאר לכם מה יקרה אם ח"ו לא ישמרו פה על כללים נאותים.

אם הסבא הי"ו יגיע חולה לבית החולים, ישלחו אותו חזרה הביתה, כי לא יהיו מכונות הנשמה. רופאים יצטרכו לקחת מכונות הנשמה ממבוגרים ולתת להם לחרחר... כדי להציל חולים צעירים יותר עם סיכויי החלמה עדיפים. וכולנו נהיה בהסגר מלא.

לא הסגר חלקי. לא עד 10 איש ושוטרים שעושים בנימוס "נו נו נו" למי שיורק ומשתעל עליהם. אלא כולנו נהיה בבתים ונשיר מהמרפסות בזמן שבעיתון יהיו ח"ו הרבה מודעות... נשמע לכם הזוי? אפוקליפטי? זה בדיוק מה שקורה באיטליה, כרגע, ואפילו יותר גרוע.

כותב השורות, עו"ד רוני פאלוך. צילום: באדיבות המצלם

המחלה התחילה בצפון איטליה, החלק המפותח יותר במדינה מערבית וטכנולוגית, תוך 3 שבועות הביאה לקריסה מוחלטת שלה. והחלק הכי נוראי? רק לפני 3 שבועות, היו להם פחות חולים מאיתנו. כן כן, לפני 3 שבועות היו לאיטלקים 229 חולים בלבד.

באותו מועד הממשלה האיטלקית הכריזה על שורה של צעדים - והציבור צחק להם בפנים. הממשלה ביקשה לא לשבת בבתי קפה - אז אנשים ניסו לשמור על מרחק של מטר, אבל מה אפשר לעשות, משעמם בלי עבודה ולימודים, אז המשיכו לשבת.

ולפני שבועיים - היו כבר 1,701 מקרים, ו-41 מתים. לפני שבוע - 5,061 מקרים (קפיצה של 300% בשבוע!) ו-233 מתים (קפיצה של 600%). והיום - כאוס מוחלט. 25,000 מקרים ועוד עשרות אלפי חולים שאפילו לא נבדקו, 1809 מתים.

וכל זה קרה תוך חודש! למה? כי המחלה לא קטלנית במיוחד. כששומרים על הכללים, בתנאי שבתי החולים לא קורסים מהעומס, אפשר לשמור על אחוז תמותה של 0.8% - כמו בדרום קוריאה, יפן ובשאר סין.

אבל אם בתי החולים קורסים כי המחלה מתפשטת מהר מדי – ה' ישמרנו. לא יהיו מספיק מכונות הנשמה לחולים, לא נוכל לעקוב יותר אחרי מסלולים נדבקים, אנשים שנפצעו במקרים אחרים כמו תאונות דרכים או מחלות לא יקבלו טיפול בכלל, יולדות וכדו'. שנים אחרי אנחנו חלילה נלקק את הפצעים.

אז מה לעשות כדי לעצור את התרחיש הזה? כדי שעוד חודשיים נוכל לחזור לעבוד בלי לפחד כמו בסין, ולא נשב בבית ונחכה למוות של הקרובים לנו. תגבילו קירבה ומגע פיזי עם אנשים אחרים למינימום הנדרש.

גדולי ומאורי הדור, שרי התורה והחסידות שליט"א עליהם אנו נשענים, כבר אמרו את דברם. ישנם דברים בסיסיים אשר בהם אף אין צורך לשאול אלא לפעול, כל עוד אינם סותרים כל דבר הלכה או מוסר. אגב, כל רמיזה מרושעת, בדבר אופן קבלת החלטות הקשורה לנושאים אחרים, היא בגדר אווילות והפקרות מוחלטת.

בשורה התחתונה, אילו כל אחד מאיתנו ינהג באחריות, תוך שמירה בסיסית על הכללים אותם קבעו אנשי המקצוע (בעידן הנוכחי אף ישנם גורמים בעלי אחריות בתוכם אשר הינם שומרי תומ"צ – למרות שאין זה ממן העניין).

כל אב ואם ידריכו וישגיחו על ילדיהם, משפחתם, מכריהם, שכניהם וכיו"ב לקיים את כללי הניקיון הקפדניים: שטיפה, רחיצה, הרחקה, הימנעות וכיו"ב – לפחות בדרכי הטבע נדע כי עשינו את המקסימום.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!