נתניהו הוחלף ב'מתקן הבטחוני' ב...כפיל?

למצות את תעלומת ההיעלמות עד תום!

"הציבור מבקש את עזרת המדינה בחיפושיו אחרי ראש הממשלה בנימין נתניהו".

הדאגה הגדולה מהפסקת הבניה, מהגרעין האיראני, מהמחסור הקשה במצרכי החג הצפוי אצל משפחות ברוכות שידן אינה משגת, משפעת החזירים ומכל המרעין בישין האחרים, הקופצים עלינו תדיר לאחרונה, פינתה את מקומה אתמול למשך 14 שעות רצופות לתעלומת היעלמותו הפתאומית של ראש הממשלה שלנו, בנימין נתניהו, מלשכתו המרווחת. ואנחנו, באדישות ואי אכפתיות המאפיינת אותנו, כמעט שלא שמנו לב שלפני כן הוא היה שם ותיפקד כרגיל.

השופט הסורר דן כהן נעלם למשך ארבע וחצי שנים עד שהתגלה לאחרונה בפרו. בכל אותו זמן ארוך איש לא התעניין בו או חיפש אותו. גלעד שליט נעלם לפני שלוש שנים בעזה, וכלום לא נעשה חוץ מדיבורים. רון ארד חי תשע שנים אחרי שנשבה בלבנון ורק השבוע גילינו שמת ממחלה. אריאל שרון נעלם מחיינו כך פתאום, ואיש אפילו לא יודע שמצבו הבריאותי מאוד התדרדר השבוע.

אבל נתניהו יורד למחתרת, סך הכל למשך 14 שעות, בימים שיש לו סיבה טובה להיעלם בעיקר מעיני רוב העם שתמך בבחירתו, והשמועות עושות להן כנפיים כאילו היו 'רד בול' - ומציפות את המדינה. הנשימה נעתקה, זק"א נערך לחיפושים, צוותי החילוץ נדרכו והתקשורת לוחצת לקבל את עזרת הלשכה בחיפושיה אחריו.

בתום 14 שעות נמצא ראש הממשלה בריא ושלם.

רגע, תנו לנו לבדוק אם באמת מדובר בו או בכפיל שלו נוסח תרגיליו של סאדאם חוסיין.
האמת? קשה לדעת אם נתניהו שהופיע הבוקר בלשכה כאילו לא אירע דבר הוא העותק המזויף, או שכבר לפני שהועלם, הוא לא היה האוטנטי.

איפה היה 'ראש הממשלה'?

אז ככה: על פי הגרסה הרשמית במתקן בטחוני חשאי וסודי במרכז הארץ. סתם חיפש מקום עם סיווג בטחוני גבוהה לשים בו מעט את הראש, ושגם שרה לא תוכל להגיע אליו ולהפריע לו. הספקולציות אומרות שהיה בפגישה חשאית מחוץ לגבולות המדינה, שגם ממנה, על פי תקדימי העבר, לא יצא דבר.

למרות שביבי אותר והכל בא על מקומו בשלום, ממשיכה הבוקר התקשורת, וגם אנחנו בעקבותיה, לעסוק בנושא ההיעלמות כאילו הוא עדיין לא שב אלינו ואינו מצליח לפתוח את שער הפלדה של המתקן הסגור.

"לאחר 14 שעות של חרושת שמועות לאן נעלם נתניהו אישרה לשכתו שהוא שוהה במתקן בטחוני חשאי" - כותב היום 'המודיע' בכותרת הראשית, נוסח ספר מתח של רם אורן. אם לא היה חתום על הידיעה הכתב הוותיק והאמין ישראל קצובר, בשמו המלא, לא היינו מייחסים אותה אפילו לא לשם העט של הכתב הצבאי א. פאר, אלא לכתב המיתולוגי משה צורן ומעריכים שהסוף המפתיע של סיפור המתח יהיה שנתניהו נמצא בגמ"ח הילדים האבודים של שכונת רמת אלחנן בבני ברק... אבל 'המודיע', מתוך אחריות תקשורתית, דאג שנדע את האמת.

'הארץ', לדוגמא, כותב, גם הוא בכותרת בולטת, על "14 השעות החסרות של נתניהו".

זו כבר לא התנסחות של ספר מתח, אלא של ספר בדיחות. 14 שעות? 150 יום חסרים לו לנתניהו מאז שנבחר.

גם אנחנו בדעה שצריך לנצל את המומנטום ולמצות את תעלומת היעלמותו של נתניהו עד תום. אנחנו אפילו בעד להמשיך ולפרסם את ההודעה שכמעט ויצאה אל הציבור, בנוסח "הציבור מבקש את עזרת המדינה בחיפושיו אחרי ראש הממשלה בנימין נתניהו".

עד מתי? עד שנמצא את נתניהו האמיתי, זה שנתנו בו אמון בבחירות האחרונות ונעלם עם המצע המדיני והביטחוני שהציג לנו. הוא פרס אותו כאילו היה מצע למיטה, ונרדם עליו כמו במתקן הצבאי.

מחט בערימת 'שחת'

אילו היו לנתניהו, שם ב'מתקן הבטחוני' הסודי, מרגלים טובים המצויים גם בנעשה בתקשורת, כפי שיש ל'ידיעות אחרונות' ב'מעריב' ולהיפך, והם היו מגלים לו את הכותרות של היום, הוא לא היה ממהר לצאת מה'בונקר'. נתניהו מצטייר בהן כארכי-רמאי, כשכל נושא אישורי הבניה החפוזה ל-500 בתים שהבטיח, או ל-455 לפי גרסה אחרת, או 362 לפי החלטת ברק, אינם אלא 'ישראבלוף' אחד גדול.

'הארץ' מדווח היום בכותרת הראשית, מפי כתבו חיים לוינסון, ש"רוב הדירות שנתניהו אישר לבניה בהתנחלויות - כבר אושרו בעבר". הוא אינו מחדש הרבה, לפחות לא ל'המודיע' ול'המבשר', שגם הם חושפים את אותה תרמית גדולה.

"בדיקת 'הארץ' מעלה שאישורי הבניה שניתנו לפני ההקפאה הם לא יותר מאישור נוסף לאלה שכבר ניתנו בעבר ונתקעו מסיבות שונות - כותב העיתון. "בחלק מהמקומות העבודות נמצאות בעיצומן".
הגילוי הלא פחות מדהים הוא שכל אישורי הבניה ניתנו בתנאי שהבתים יוקמו בתוך חודשיים - אחרת האישור יבוטל.

זה בדיוק כמו שממשלת סין היתה מודיעה היום שמתוך צעד של רצון טוב ודאגה לאזרחיה, היא מסירה לתקופת מה את האיסור הקיים על ילודה, ובתנאי שהלידות יתבצעו בתוך חודשים...

קחו, למשל, את העיר מעלה אדומים. אתמול אושרו לה 89 דירות בשכונת נופי סלע, לבניה בתוך חודשים. חיים לוינסון ב'הארץ': "למקום יש תכנית מאושרת ל-3000 יחידות דיור זה חמש שנים. משרד השיכון הוציא מכרזים טיפין-טיפין, אבל הזרם נפסק לפני שנתיים. כעת אושרו לבניה 89 יחידות דיור באזור שבו כבר מאושרים 300 יחידות דיור".

כשאהוד ברק מעורב בהחלטה הזו ההגדרה המתאימה ביותר לה היא: 'עבודה' בעיניים.

ב'המודיע' מתפרסם היום דבר הרבה יותר חמור, המצביע על הונאה מתוכננת של העם. א. פאר, הסופר הצבאי, חושף שבמסגרת מתן היתרי הבניה אישר שר הבטחון ברק הקמת פארק אתגרי בעיר אריאל. "הפארק שבנייתו אושרה כביכול אתמול, כבר הושלם לפני...שנתיים" - מדווח העיתון.
ממשלה של פארק היורה.

היום, יש מקום לציין לשבח את העיתונות החרדית שמפרסמת את רשימת תרמיות הזו באישורי הבניה, ממש במקביל לעיתון 'הארץ' המציג אותן, בכותרת הראשית, כתגלית בלעדית שלו. ב'המודיע' וב'יתד נאמן' היא מתפרסמת בצורה מצומצמת יותר, וב'המבשר' בצורה מורחבת - בידיעה קולחת ומקצועית של ח. בן אפרים.

אבל, כמו תמיד, דווקא בכל הנוגע לחשיפת העוול המשווע שנעשה באי הקצאת אישורים לבניה לציבור החרדי, כאילו היו אלה אישורי עליה לישראל בימי המנדט שנסחרו או ניתנו למקורבים בלבד ולא לחרדים, הם לא גילו את אותה מידת זריזות. רק היום נזכרו לדווח על הלעג לרש שבהקצאת 89 דירות בעיר מודיעין עילית שבה 44 אלף תושבים, ועל ש'ביתר עילית' לא כלולה כלל ברשימת אישורי הבניה.

ועכשיו, כשאנחנו מעיינים פעם נוספת בידיעות בעניין זה המתפרסמות בעיתונות החרדית שפטרוניה שותפים לקואליציה, אנחנו מבחינים שהיעלמותו של נתניהו אתמול, היתה טובה להם, להסברת פשר המשך דבקותם העיוורת בשותפות עמו ואולי אפילו נעשתה בתיאום. כך יכלו שנותר חשוף בשטח, כשנתניהו ספון בבונקר אי-שם במקום לא ידוע. המודיע: "ביתר עילית לא כלולה ברשימת אישורי הבניה שפרסם ברק", כך גם ב'המבשר' ו'יתד נאמן'. כאילו ברק הוא שנבחר על ידינו לראשות הממשלה ונתניהו כלל לא בעסק הביש.

אי לזאת ובהתאם לכך מציאת נתניהו אתמול, בסופו של דבר, היא כשלעצמה הישג אדיר של מציאת מחט קטנה בערימה ענקית של...'שחת'.

לכה 'ערה' לי

לא העזנו לחשוב על זה בקרית יובל, לא הצטרפנו ל'מחאה' ברמת אביב, לא בכפר ורדים, מודיעין, בית שמש או כל מקום אחר שתנועת הגזענות נגד ההתיישבות החרדית הגיעה אליו, אבל אנחנו חושבים על זה ברצינות ממש ברגעים אלה, לקראת ההפגנה שמקיימים היום יהודים וערבים יחד, נגד ההתיישבות החרדית המתוכננת ב'חריש'.

אסור לתת שזה יקרה ויהיה תקדים להפיכת החרדים ל'בשר תותחים' מול הערבים.

בעיתוי לגמרי לא מקרי, יום לפני שהמאבק נגד הפיכת 'חריש' לעיר חרדית משנה 'פאזה' ועובר לשלב שבו השונאים היהודים מגייסים את השד הלאומני מוואדי ערה לצדם, מפרסם אתמול 'דה מרקר' כי שר השיכון אריאל אטיאס מתכוון להפוך את 'חריש' לעיר חרדית שתהיה גדולה מחדרה.
מפחיד, לא?

הכתב רז סמולסקי הפך לפתע ל'גרופי' של אטיאס, המאמין לו בעיניים עצומות, והוא מדווח על תוכניותיו העתידיות כאילו היה כתב 'יום ליום' או לפחות אחד מה'טוקבקנים' המקצועיים של אלה המכנים עצמם 'צעירי שס'.

"שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס נחוש להרחיב את היישוב חריש שבוואדי ערה בכמעט 5000 דונם, ולהגדיל את מספר הדירות שבו מ-9000 ל-15 אלף, כך שיוכל להפוך לעיר בת כ-90 אלף תושבים, יותר מהעיר חדרה שהיא הסמוכה לה ביותר. בעתיד הרחוק רוצה אטיאס להגדיל את העיר ל-150 אלף תושבים. זאת, לאחר שלפני כחודשיים הביע דאגה מהתפשטות האוכלוסייה הערבית באזור".
'דה מרקר' לא יכל לתרום יותר להלהטת הרוחות ב'משולש' מאשר באמצעות ידיעה 'כלכלית' תמימה וחשובה שכזאת.

ראש המועצה האיזורית מנשה, אילן שדה, המתנגד להפיכת חריש לעיר חרדית, הקים יחד עם ראשי מועצות יהודיות וערביות מהאיזור מטה מאבק לסיכול התכניות והתריע: "הקמת עיר גדולה באיזור תבעיר לא רק את ואדי ערה אלא את כל המדינה".

ריאד כבהא, לשעבר ראש מועצת ברטעא, המרכז את ההתנגדות הערבית להקמת העיר טוען, ממש כמו הגזענים מקרית יובל, כי המאבק אינו נגד מגורים של תושבים יהודים בוואדי ערה, אלא באופן ספציפי נגד הכוונה להביא חרדים למקום "הם לא מכירים את המנטליות שלנו. אני מזהיר שזה יוליד אינתיפאדה חדשה" - הוא מאיים.

אנחנו מאמינים לשניהם ומייעצים לכל מי שמעוניין בעצתנו שלא לגמרי לזלזל באיומים.

משטרת המחוז הצפוני קיימה אתמול תרגיל, שכלל בתוכו תרחיש של התמודדות עם הפרות סדר, בעיקר של ערבים, למקרה שיתעוררו כתוצאה מהתוכניות להקים עיר חרדית בחריש. אחרי ההתקוממות הגדולה באיזור בימי האינתיפאדה, במשטרה, בשונה ממשרד השיכון, לא לוקחים סיכון כשמדובר ב'משולש' החם הזה.

בינתיים מרחיקים התושבים את ההפגנות מהאיזור עצמו, ומפגינים היום נגד התוכנית בירושלים.
אם אנחנו לא היינו נמושות ופחדנים, היינו מצטרפים אליהם. מאחר ואנחנו כן - אנו מחזקים את ידיהם כאן. גם אנחנו נגד ההתיישבות החרדית בחריש. אין שום סיבה שפתרון בעיית הדיור החמורה בציבור החרדי יותנה על-ידי הממשלה בהסכמתו להיות 'בשר תותחים' שיעצור את ההתקוממות הלאומנית של ערביי ישראל בגופו.

אם רוצה אריאל אטיאס להיזכר כמי שהעביר את האינתיפאדות הערביות למגרש החרדי, שימשיך לדבוק בתכניות הביטחוניות הסמויות שכבר נכשלו עם אידיאליסטים גדולים יותר מהחרדים. אם הוא רוצה להיזכר כמי שהביא לפתרון מצוקת הדיור החרדי, והוא מסוגל לכך , שיחפש פתרונות חילופיים הגיוניים יותר.

דבר אחד הוא צריך לדעת: נדידת יהודים חרדים ללב המשולש הערבי אינה דומה במאומה לנדידת המספרים בין החברות הסלולריות שבה הוא באמת הצליח.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!