תרומות ומעשרות? אין לכם על מה לסמוך!

התמר הוא מהפירות האחרונים אשר הבשלתם היא המאוחרת מבין כל הפירות. רק כעת, כשעומדים אנו לקראת סוף השנה, מבשילים התמרים.

עד עתה היו כל התמרים עדיין מגידולי שביעית. רק כעת החל - כמו בתזמון מדויק לקראת ברכת 'שהחיינו' בראש השנה - הגדיד של התמרים, שגדלו בשנה השמינית, שנת הקהל.

עד עכשיו אכלנו תמרים או מהתר מכירה לאלו הסומכים, או מאוצר בית הדין, או יבול חו"ל, או מהערבה. אך תרומות ומעשרות מהפירות של גידול שביעית בכל מקרה לא הופרשו.

זהו, אם כן, הזמן המתאים - זמן תחילת הפרשת תרומות ומעשרות לאחרון הפירות - לעורר על הזהירות וההקפדה בהפרשת תרומות ומעשרות.

עישרתם? ערבתם?

בזמנים עברו כשגידל כל אחד בחצרו פירות וירקות והפריש מהם תרומות ומעשרות, ידע כל יהודי להפריש תרומות ומעשרות כדין. כפי שהמשנה אומרת: שלושה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשכה עישרתם? ערבתם? הדליקו את הנר!

כיום, כשהפירות והירקות נרכשים בחנויות מסודרות, העומדות תחת פיקוח כשרותי, רבים מאיתנו אינם יודעים כיצד להפריש תרומות ומעשרות, שכן סומכים על המשגיח בחנות הירקות שהפריש תרומות ומעשרות כדין.

תרומות ומעשרות והפיקוח עליהם, חמור לא פחות מכשרות בשר ועופות. אך בעוד שבעסק בשרי מחייבים ועדי הכשרות השגחה צמודה, מחשש שבעל העסק יכניס בשר לא כשר או לא מהדרין, וזאת בכדי להפחית את העלויות, הרי שלחנות פירות וירקות לא ניתן להצמיד משגיח, שכן פעמים זהו מתכון לפשיטת רגל...

משגיח לכמה דקות

מה ימנע מבעל העסק להכניס תוצרת שלא עושרה? הרי המשגיח מגיע בבוקר לכמה דקות, בודק שהסחורה נקלטה ממקורות כשרים, מעשר את הטבל, וממשיך הלאה לחנות הבאה או לכולל, ואז ב-12 בצהרים מגיע לירקן סוכן של תותים או בננות במחיר מוזל - מי לנו יערוב שהירקן הצדיק... ירים טלפון למשגיח שיבוא לעשר. אין כל וודאות שאכן יעשה כך.

כאמור, לא ניתן להעמיד משגיח צמוד לירקן, ואם תאמרו שאמנם אין משגיח צמוד, אך יש 'מירתת' שבעל העסק חושש שייתפש ותוסר ממנו ההשגחה - מדוע בעסק בשרי לא אומרים 'מירתת', אלא מחייבים השגחה צמודה? מה שונה בשר לא כשר מירק לא מעושר - שניהם אסורים באכילה, שניהם מטמטמים את המוח ואת הלב!

אלא שכאמור בעוד שלחנות בשר יש אפשרות כלכלית להצמיד משגיח, הרי שבחנות ירקות אין כל אפשרות כלכלית להצמיד משגיח.

רק כשמדובר בירקן שהוא בעצמו שומר תורה ומצוות וירא שמים, ניתן לסמוך עליו שלא יכשיל את עם ישראל, ובאם יחסר לו ירק או פרי, לא ימכרהו לפני שהמשגיח יפריש ממנו תרומות ומעשרות.

לכן ברצוני להמליץ שכל אחד ואחד יפריש בביתו תרומות ומעשרות מכל תוצרת חקלאית הנאכלת בביתו, על אף שנרכשה אצל ירקן שעומד תחת השגחה מהודרת, ובודאי באם נרכשו בירקניה שאינה תחת השגחה מהודרות.

בורות מדהימה

הנה דוגמא לבורות מדהימה. נתקלתי ברבנים חשובים אשר חותמים על תעודות כשרות... שעדיין מדמיינים שכל השווקים הסיטונאים מושגחים על-ידי תנובה, בו-בזמן שתנובה כבר לפני למעלה מ-7 שנים מכרה והתפטרה מכל אחזקותיה בתחום הפירות והירקות.

1. גם כאשר תנובה עדיין שלטה בשווקים, רק מקצת מהעסקים היו שייכים לה, וכיום כל השוקים הסיטונאים שייך לסוחרים פרטיים.
2. אף אם משגיחים מסתובבים בשוק, אין זה אומר שכל הסיטונאים מושגחים.
3. גם בעסקים והסיטונאים המושגחים, קשה מאוד ההשגחה בשוק סיטונאי. כל מי שמכיר ולו במעט את ההתנהלות של השווקים הסיטונאיים, יודע כי נכנסת סחורה בכמויות אדירות ובתדירות גבוהה, כשהסוחרים מגדפים ומקללים אחד את השני ואת המשגיחים.

ובכן ההתנהלות בשווקים הסיטונאיים היא כדלהלן:

1. מגדלי הירקות ובתי אריזה לפירות מגיעים במשאיותיהם אל השוק החל מחצות הלילה. פורקים את התוצרת אצל הסיטונאי. לפנות בוקר מגיעים הירקנים בעלי חנויות הירקות השכונתיות לרכוש את התוצרת מהסיטונאי. הם יבקשו מהמשגיח לחתום על תעודת הרכישה, כדי שהמשגיח שלהם בירקניה יאשר להם קליטת התוצרת בחנותם המושגחת. והכול מתנהל במהירות. מתוך לחץ, גידופים קללות וצעקות הדדיות של כל המעורבים - כמתאים לשוק.

2. המשגיח מגיע לשוק הסיטונאי ב-1 אחר חצות. חלק מהתוצרת כבר נקלטה כאמור אצל הסיטונאי מתחילת הלילה. לכל משגיח יש בין 5 ל- 6 סיטונאים אצלם מפריש הוא תרומות ומעשרות ובודק האם הפירות שנקלטו אינם בחשש ערלה.

3. איך ידע המשגיח מהיכן נקלטה הסחורה והאם אינה בחשש ערלה, ואיזו כמות נקלטה וכמה עליו לעשר? הוא יבדוק במגירת תעודות המשלוח איזו תוצרת נקלטה ואת הכמות.

4. מה יהיה באם נקלטו אצל הסיטונאי כמה משטחי עגבניות, מלפפונים וכדומה, והתעודה אבדה, או כבר הועברה להנהלת חשבונות, או שהמגדל לא הביא עימו היום תעודת משלוח ויביאה למחרת. מהיכן ידע המשגיח דנן על אותם משטחי עגבניות? התשובה ברורה: הוא לא ידע ולא יעשרם! ושלא יספרו סיפורים שמשגיח בעל עין בוחנת יבחין בסחורה חדשה שלא הייתה אתמול, ויבין שעל אף שאין תעודה, הרי נקלטה סחורה חדשה ויעשרה. כיוון שעין בוחנת זו תעזור אולי בחנות ירקות השכונתית, אך לא בשוק סיטונאי בכמויות ותנועה כה גדולה של אלפי משטחי פירות וירקות בלילה. מה עוד שלפעמים הסחורה אף אינה יורדת כלל מהמשאית לסיטונאי, אלא מועברת מהמשאית של המגדל ישירות למשאית של הירקן.

יישר כוח לרבנים והמשגיחים

אמנם יישר כוח גדול ועצום לרבנים ולמשגיחים הנותנים כשרות לשווקים הסיטונאיים, שאף אם לא מצליחים הם לחסום את הפרצות לגמרי, בכל אופן מזכים יהודים רבים לאכול את רוב התוצרת כשהיא מעושרת ונקייה, ככל שניתן, מחשש ערלה. אך מכאן ועד לסמוך ולא לעשר שוב, הדרך רחוקה.
כאשר סחורה זו מהשוק הסיטונאי מגיעה לירקן או למסעדה בהשגחת הרבנות הרגילה, וודאי וודאי שאין הרב המקומי מעשר שוב את הסחורה, כיוון שהכשרות של הרבנות חייבת... לסמוך על הרבנות אחותה החותמת בשוק הסיטונאי.

אך בכשרויות המהודרות ודאי וודאי שלא ניתן לסמוך על כשרות זו וחובה לעשר שוב.
מהדרין?

לאחרונה ערכתי בדיקה יסודית:

מתוך כ-25 גופי כשרות הקיימים שישראל בדקתי עשרה.

חמישה מתוכם סומכים על המעשרות של השווקים הסיטונאיים ולא מעשרים שוב. וכדאי ביזיון וקצף. שכן כל משגיח בשוק יאמר - לא למיקרופון - כי לא ניתן בשום פנים ואופן להבטיח כי כל הסחורה מעושרת.

רווח מוסף קיים בלעשר שוב שגם הרווחנו גם עוד עניין בלימוד התורה, וגם חינוך לילדים אשר גדלים באזורים חרדיים, ולא ראו מעולם הפרשת תרו"מ, האם יש נחת יותר טובה משאלת הילד לפני אכילת המלפפון "אבא זה כבר מעושר, אבא אני רוצה לעזור לך לעשר".

הרב יוסי שטיינברגר הוא יועץ ומומחה כשרות, ומגיש תכנית הכשרות של רדיו 'קול חי'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!