אריה של נייר • דעה

הנה היא שוב, היהירות החילונית הטיפוסית, מפעפעת בין הדפים ומחזירה לחיינו באחת את דמותו של הקשיש הזחוח ההוא, שהיה כה מלא בעצמו עד שלא מצא קורטוב של זכות לאחרים השונים ממנו. זו אותה פטרונות חלולה של תפוח שהתגלגל לא רחוק מהעץ עצמו, וכעת מצמיח לו תולעים משלו.

לרוב הציבור שהחמיץ את החומץ הזה נספר, כי בסוף השבוע האחרון 'איים' עלינו מר יאיר לפיד בהקמה מחודשת של תנועת 'שינוי' בעלת התיאבון המוגבר לבשר חרדים. את רשימתו רבת התפוצה בעיתון 'ידיעות' הוא עיטר באיור, ממנו ניבט אריה חד שיניים המתנמנם לו בפינתו ומעליו הכותרת "עוד דקה נשוב". רוצה לומר ולהבהיר: אתם החרדים - שימרו נפשכם, הנכם מותחים את החבל. עוד דקה נתהפך עליכם.

לפיד מתפאר על שתיבת הדואר שלו מפוצצת בבקשות של 'אזרחים מודאגים' המבקשים להקים מחדש את תנועת שינוי. לפיד, ההגון בדרך כלל, לא יספר לאותם 'מודאגים' מדוע בעצם קרסה המפלגה המפוארת. כיצד דשדשה במים רדודים של סיסמאות ריקות, ואנטישמיות קיצונית שנעטפה בהרבה צלופנים מזויפים של 'נאורות' ו'קידמה'. האם היא הספיקה לחולל את אותו מהפך מובטח של דחיקת רגלי החרדים ממוקדי קבלת ההחלטות במדינת ישראל? האם היא קיימה משהו מהדגלים הרמים אותה הניפה, טרם נאכלה בידי עצמה?

הנה רשימת 'ההישגים' של 'שינוי' אותה לפיד מונה בעצמו: "משרד הדתות נסגר" (ונפתח מחדש ופעיל מאי פעם), הזרמת הכספים לישיבות הוגבלה (דווקא הוגדלה) וקצבאות הילדים חזרו למימדים נורמליים ('הישג' מפוקפק של ביבי, לא של שינוי) אבל לפיד מתמוגג: "אין משפחה חרדית שלא נפגעה" (צהלת האנטישמי הקטן במאורתו).

ומדוע בכלל הוקמה שינוי? אליבא דלפיד, כיוון שהחרדים הרימו ראש. הם העזו לצאת ממחוזות הגטו שסורטט עבורם. "כל עוד החרדים היו מיעוט שקט שרק מבקש לקיים את אורח חייו הבדלני, הם לא הפריעו לאיש" הוא מנמק, אבל אז קרה משהו נורא: "החרדים יצאו מארון הספרים והחלו לנהל את חיינו", כדבריו.

כשמביטים על רשימת 'מעללי החרדים' שלפיד מונה, מתקשים שלא לגחך מול ה'טול קורה' הזועקת מכל מילה של אביר החילונים. "שוב ושוב התגלו מקרים של שוחד ושחיתות" (אולמרט, הירשזון) "ההפגנות הפכו אלימות" (רצח על בסיס יומי בחופי הים ובתי מרזח) "הם התיימרו לומר לנו איפה לחנות" (נסו לעמוד על שלכם במגרש חניה חילוני) "הזלזול המופגן שלהם בנו הפך בוטה יותר ויותר" (נסו לעבור עם כובע וחליפה באזור חילוני מובהק). "עד שלחילונים נמאס" מכריז לפיד "ושינוי הוקמה".

אבל אז מסיק לפיד את המסקנה החושפת את הסיבה האמיתית לרעידות ידו על המקלדת: פחד גדול, סמוי, מכוחו של הציבור החרדי. "החרדים מגזימים מפני שהם לא מאמינים שתבוא תגובה", הוא 'מחמם' את הציבור שלו, "החילונים נראים להם נרפים מידי, אדישים ומפונקים מידי – הם טועים".

כעת, הראו לי חרדי אחד שיצא אל הרחובות הבוערים של ירושלים כדי למחות, מבלי שלקח בחשבון שיירמס בידי קלגס משטרתי / ייחבט בראשו מאלת קשיחה / ייגרר בציציותיו ארבע פרסאות עד לניידת (אמת, על דריסה בזדון וירי באש חיה לא חשבו שם). לא הייתה שום "אדישות" או "נרפות" בתגובת הממסד החילוני כלפי המוחים, ובכל זאת יצאו לזעוק את זעקתם.

בין שורותיו של לפיד אנחנו מגלים את האמת. בתוכו פנימה הוא יודע, שעוד לא נולד הנושא העקרוני, בגינו יצאו אלפי חילונים להפגין ברחובות, ואף ייאותו לחרף נפשם עליו. עוד לא קיים בהם מנהיג אחד, שבמחי הוראה אחת שלו ינתק את הציבור ממסכי ההבל המרצדים, ישלוף אותו מהכורסא המרופדת ויעמיד אותו מול סילוני המכת"ז החדים. סולידריות בוערת לאידיאל כלשהו נעלמה כליל מתוכנת ההפעלה של החילוני המודרני. לדידו, תנו לו לטמון את ראשו בקערת הפירות שלו ויישרף העולם.

לפיד יודע, שהאריה המנומנם והמאויר שלו, ימשיך להתנמנם עוד זמן רב. במלחמה בין חברה מעורבת ואידיאלית, לזו המנותקת והאינדוודואלית – ההכרעה ברורה מראש. גם אם יאיימו עלינו בסדין שחור של מפלגות בר מינן.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!