האם הרצח במועדון היה 'קדימון' לסרט?

רצח ב'עיניים פקוחות'

לא תמיד אנחנו סומכים על עצמנו בלבד. כשמדובר בתובענה שנראית לנו מרחיקת לכת בצורה מופרעת ממש, אנחנו תמיד מחפשים חיזוקים לעצמנו, ומשתדלים לקבל אותם עוד בטרם שמוציאים את מחשבותינו לרשות הרבים.

היום יש לנו מקרה כזה, ואתם חייבים להזדרז ולהחליט עבורנו, עוד לפני שתעברו לקרוא בקטעים החשובים באמת.

האם יש בסיס כלשהו להרגשה הקשה המלווה אותנו, מאז עברנו אמש במכונית בעיר הגדולה, וראינו פלקטים אדירי-מימדים מהם מביטים בנו ב'עינים פקוחות' עבדקנים עם פיאות כשל 'חזון אישניקים' או בריסקר'ס?

תגידו, בינינו, יכול להיות שכל הרצח במועדון ההוא בתל-אביב, ורצח האופי שנעשה בעקבותיו לחרדים 'לובשי השחורים', לא היה אלא סצינה מתוך הסרט החדש שהם הוציאו השבוע לכל האקרנים בארץ, או אפילו רק 'קדימון' שנועד לשווק אותו?

ותגידו, יכול להיות גם שכאשר שדיברו על "פרובקציות בלב מאה שערים" התכוונו לבעלי הפיאות והזקנים המודבקים מהסרט שהתחמקו באישון לילה והצטלמו במקום כאילו היו נמצאים בעיצומו של המצעד מגן הפעמון לגן העצמאות?

מי שמסוגל להפיק סרט המציג יהודים חרדים שומרי תורה ומצוות כבעלי סטיות שעמם הם דוקרים אותנו לאחרונה ומטמאים את בירתנו הקדושה, הוא מטורף החשוד בעינינו גם על ביצוע רצח למטרת קידום סרט והעיקר שיפגע בחרדים.

יותר לא נרחיב.

בראיון עיתונאי שהעניקו השחקנים בסרט המציף בימים אלה את המדינה, אמר אחד מהם: "אם זה יראה להם כסרט שולי הם לא יעזרו לו להפוך לסקנדל".

לפחות את תאוותו זו לא ניתן לו למלא.

'כיס האוויר' של השבת והכיס התופח של המנכ"ל

אסור להקל ראש בנטישה הפתאומית של חיים רומנו את תא הטייס של חברת אל-על.

העיתונות הכלכלית, ובעיקר היא, עוסקת היום במשמעות הפיננסית של ה'מצנח' שפרס לעצמו מנכ"ל 'אל על' או שנפרס לפניו לרחיפה אל מחוץ לחברה. מבדיקה ראשונה עולה שלא מדובר ב'כיס אוויר' שהוא נקלע אליו, אלא בכיס מלא ב-30 מיליון שקל, ובפיצוי של עוד 3.5 מיליון, שעמם הוא עושה את דרכו בין שמים לארץ, והם מאיצים בכובדם את הנחיתה הלא רכה.

כדרכן של הפתעות מהסוג הלא צפוי הזה, ההתייחסות התקשורתית תלויה בשעה שהן מתרחשות. 'דה מרקר' הדינמי, היה הראשון אתמול לדווח שזה עומד לקרות: "מנכ"ל 'אל על' חיים רומנו מתפטר" - כתב יורם דוידסון בכותרת הראשית, בלא שהיה לו יותר מדי זמן להכין ניתוחים.

ל'גלובס', היוצא לאור רק בערב, היו יותר מ-20 שעות כדי לתפוס את עמדת ה'מדווח הרע'. "העובדים וההפסדים הטיסו את רומנו" - הוא נחרץ בכותרת, והקו התעופתי הזה נמשך לכל אורך שני העמודים שניתנו לכתבה. כל זה לא מפריע לסטלה קורין ליבר ואורלי פלג מזרחי לכתוב בדואט פרשנות דו-קולית: "אפשר לומר שנבעט החוצה, אחרי שנתיים של הפסדים, כאשר ידיו אוחזות במצנח הזהב שתפרו לו תמי ודדי בורוביץ. אפשר לומר שנשבר לו אחרי ארבע וחצי שנים של ניהול ריכוזי, צפוף, מתיש, דקדקני, פרטני ומפחיד, כזה שכולל תחזוקה, בטחון, בטיחות, בלי רגע של מנוחה בחברה אינטנסיבית ובחיים מורפים".

והנה משפט המחץ: "הכל 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, עם יום אחד של חופש - יום כיפור"...

ב'כלכליסט' התעוררו קצת מאוחר לעסוק בפיטורים, יום לאחר המתחרים, והתלבטו באיזה קו לנקוט, בעד או נגד. אולי המשפט הזה, על עבודה סביב ה- am:pm שבעה ימים בשבוע הוא שהביא את כתבי העיתון הזה להחליט שב'גלובס' לא החמיאו לרומנו, והם אימצו את הקו ההפוך של 'המדווח הטוב'. ממש יצאו מכליהם כדי להציג את המנכ"ל היוצא באור חיובי, ולא משנה כמה ימים בשבוע הוא עבד בחברה.

אותנו, כמי שמקורקעים לארץ הקודש, וממשיכים לחפש דילים של הרגע האחרון לטיסות שכר במטוסים מקרטעים ללונדון, כל ההיבטים הגבוהים האלו שבאוויר לא אמורים לעניין. השאלה היחידה היא: האם גם אחרי תקופת רומנו תישאר מדיניות ה'שמים הפתוחים' של 'אל על' בכל הנוגע לפחות לשמירה הלא קפדנית על השבת, או שנהיה עדים ל'נחיתת אונס' של החברה בנושא זה, בשל תנאי מזג קשים שקיימים בהנהלת החברה הזו?

חיפשנו היום התייחסות לנושא ביומונים החרדים. סרקנו את ה'המבשר' ולא מצאנו בו את שם 'אל על' או רומנו נזכרים כלל. 'יתד נאמן' מפרסם ידיעה תחת הכותרת: "מנכ"ל אל על חיים רומנו מסיים את תפקידו" במדור הכלכלי, אך ללא שום התייחסות למשמעות שיכולה להיות למהלך על מדיניות החברה בשבת.

אולי המיקום, בדיוק במקום שבו דווח על סגירת 2 חנויות am:pm בשבת, אמור היה לרמז לנו שמותר להמשיך ולטוס עם החברה, בכל מקרה, עם שבת או בלי, כמו ב'שפע'.

הוא שאמרנו "מדיניות השמים הפתוחים".

רק 'המודיע' גילה בידיעה שהוא מפרסם היום בעמוד האחרון רגישות לבעיה העלולה להיווצר, כתוצאה מהשינוי הפרסונלי בצמרת חברת התעופה המפסידה הזו. מתחת לכותרת הגדולה - "מנכ"ל אל על חיים רומנו פורש מתפקידו וטרם מונה לו מחליף" - מופיעה כותרת משנה בנוסח: "מקור בכיר ב'אל על' ל'המודיע': גם לאחר התפטרות המנכ"ל תימשך מדיניות שמירת השבת".

בידיעה עצמה כותב אברהם גרובייס, הכתב הכלכלי של העיתון: "מקור בכיר בדירקטוריון 'אל-על' הבהיר אתמול ל'המודיע' כי גם לאחר התפטרותו של מר חיים רומנו, תימשך מדיניות החברה ומחויבותה לשמירת השבת. אל על לא תפעיל טיסות נוסעים בשבת. מדיניות זו שיישם חיים רומנו תימשך גם בעתיד".

מזכיר ועדת הרבנים לענייני השבת, הרב יצחק גולדקנופ, המצוטט אף הוא ב'המודיע' פחות בטוח בעצמו. "ההודעה על עזיבת חיים רומנו איננה משמחת, אבל הוא עוזב את 'אל על' עם עשייה מבורכת. ההודעה איננה משמחת משום שאיננו יודעים מי ימונה למנכ"ל אחריו וכמה יהיה קשוב לעקרונות הדת ולערכים המקודשים לעם ישראל מזה דורי דורות" - הוא אומר.

בלה-בלה!

מישהו מצא אולי את המילה 'שבת' בדבריו? גולדקנופ מתנסח, משום מה, כאילו היה מצייר הציורים ג'קי מחידת "היכן מסתתר הילד". "עקרונות הדת" בסכנה ה"ערכים המקודשים" עלולים להתרסק. השבת יוק. והוא יודע למה. כי באמת אין שמירת שבת באל על.

על המעט שיש מותר לשבח את רומנו, שהביא את המודל מהבית. רומנו מזרחי משתכנז, לא נתן ליהירות האלטיסטית להטיל צל על פינה אחת שיש לו בלב, עוד מבית אבא, למסורת. בפגישותיו עם גדולי ישראל, הוא מקפיד תמיד להתפאר ב'קבלת השבת' המשפחתית שהוא עורך בביתו, עם ילדיו, לפני שכל אחד הולך לדרכו. הוא, על פי 'גלובס', הולך בחזרה לעבודה.

כמו בבעיות הביטחון של חברה תעופה כמו אל על, חייבים להיות חכמים לפני מעשה ולהפעיל הרבה 'מעוף'. גם אם לא צפויה סכנה מיידית לשינוי בדפוסי ההתנהגות של החברה כולה בשבת, זהו הזמן לחזק את הקיים ולסתום פרצות לקראת הבאות.

את הסכנה הממשית והמיידית ניתן לזהות באישור שניתן לחברה להפעיל טיסות סדירות לאילת וממנה. הוא ייכנס לתוקפו כבר תחת המנכ"ל החדש שייבחר לחברה. כאן המטרה היא להתחרות בחברות הקיימות, 'ארקיע' ו'ישראייר' הטסות בשבת. תחרות כזו היא בלתי אפשרית אם נקודת הזינוק, התנאים והזמנים אינם שווים.

לציבור הדתי היה רומן טוב עם רומנו, לא עם 'אל על', והשאלה היא מה יקרה ליחסים האלה עכשיו, אחרי שהרומן בין רומנו ל'אל על' הסתיים? בנקודה שאנו מצויים בה זה בבחינת טיסה ליעד לא ידוע.

לשם 'שינוי', הפעם יאיר לפיד גם צודק!

התלבטנו והתלבטנו אם להתייחס בכלל לטורו של יאיר לפיד שפורסם במוסף 7 ימים של 'ידיעות אחרונות', או לא. לבסוף הלכנו על הלא. אתמול הופיע הטור שלנו ללא כל התייחסות.

אלא שמשהו לא נח ליווה את ההחלטה הזו. זה המשיך להציק לנו. אם הייתם שואלים אותנו אתמול מה זה ה'משהו' בדיוק? לא היינו יודעים להגדיר ולהשיב לכם. עד שקראנו את דעתו של עמיתנו אשר מדינה, כאן באתר, וזיהינו במאמר שלו את נבטי אי הנוחות שלנו.

מותר לפעמים, ובוודאי בימים של חשבון נפש, לקבל ביקורת גם ממי שאינו נמנה על ידידיך, ואפילו אם הוא מטיח אותה ממניעים לא טהורים ואפילו פסולים. לפני שדוחים בשתי ידיים, מלגלגים ותוקפים את דעתו של אדם רק משום שאביו הוריש לו את השם לפיד, צריך לפחות לנסות להפריד בין המוץ לתבן.

אז עשינו מאמץ-על וניסינו.

קראנו שוב ושוב את טענותיו ומענותיו של לפיד. אחרי שנים מקרא, לא ויתרנו גם על אחד תרגום נוסף של אושי מדינה, ורק אז הגענו למסקנה: לפיד גם צודק!

את חלקו הראשון של הטור שלו לקחנו כסאטירה. ממש כמו החלק הסטנדאפיסטי בתוכניתו מן העבר. הוא מספר בו על משה מרעננה, חנה מאופקים וריקי מחיפה שמפצירים בו, "לאור השתוללות החרדים בשבועות האחרונים לשקול את הקמתה מחדש של 'שינוי'...אחרי שמשה חנה או ריקי גומרים להביע את דעתם, הם מבקשים להוסיף שגם השכנים שלהם מרגישים כמוהם וישמחו לתת כתף ולצבוע את הסניף הזנוח של 'שינוי', אצלם בשכונה, אם במקרה אני שוקל את העניין".

התגלגלנו מצחוק.

משה מרעננה, חנה מאופקים וריקי מחיפה? השכנים שלהם מהשכונה? הרי הם בדיוק היו אלה שהשליכו את תנועת שינוי של אבא לפיד, לפח האשפה של ההיסטוריה שאין בו מיחזור. הם הרי אלה שהניחו את המנעולים הכבדים על הסניף הזנוח של 'שינוי' בשכונה שלהם.

נראה לי שמישהו כאן חמד לו לצון. אולי חתוליו החמודים של פורז הם שכתבו מכתבים אלקטרוניים ללפיד בשמם של משה, ריקי (אגב, אין אחת כזו באופקים) וחנה. את ירון מרמת אביב ונועה מכפר שמריהו הם שכחו, אבל לא נורא עם זיכרון של חתול מותר לשכוח.

למה אנחנו חושדים בחתולי הבית של פורז דווקא? משום שבפיסקה אחרת, בסוף הטור של לפיד, הוא כותב: "שוחחתי השבוע עם שר הפנים לשעבר אברהם פורז, שאמר לי שגם תיבת הדואר האלקטרוני שלו התמלאה בחודשים האחרונים במכתבים בנוסח 'נו, מתי חוזרים'?" עכשיו אין עוד מקום לספק: חתולים שובבים יש לו לפורז, והם מצליחים לשגע את מתוסכלי 'שינוי' ולהפחיד את העכבר במחשב של בעליהם - פורז,ומכריחים אותו לעשות 'גזור הדבק' ולשתול גם ב'אאוט לוק' שלו את המכתבים ששלחו ללפיד בשמם של ריקי, חנה ומשה.

בטורו של לפיד גילינו גם לא מעט סתירות.

למשל? - הוא מבקש שנאמין לו שמה שהוא חשוך כלילה, אינו אלא אור יום. וכך הוא כותב: "בניגוד לאגדות הנפוצות בבני ברק ובמאה שערים, לא שנאת החרדים היא שגרמה להקמתה של 'שינוי'. 15 המנדטים" - כותב הילדון המגודל של - "לא היו בגלל שהחרדים הם חרדים אלא למרות שהם חרדים"...

עמודה אחת בלבד לאחר קביעתו זו של לפיד, הוא מצטט את אברהם פורז, אותו הוא מכנה "איש נבון", ב'דברי חכמה' הפוכים בדיוק: "החרדים הקימו באותה צורה את מפלגת ר"צ של שולמית אלוני. הם תמיד נרגעים לכמה שנים, ואז מתחילים שוב, ובכל פעם התגובה חזקה יותר. מעניין מתי ילמדו".

על איזו תגובה מדבר פורז אם לפיד טוען ש'שינוי' כלל לא קמה כרפסודה על גלי השנאה לחרדים? ואם 'שינוי' אכן לא הוקמה, כפי שמסופר באגדות בבני ברק ובמאה שערים, איך זה טוען פורז שגם ר"צ קמה באותה צורה המסופרת באגדות? 'גם' לרבות מה? אין זה אלא שפורז הסותר את דבריו של לפיד אינו נבון, וקביעותיו אלה של לפיד עצמו משוללות כל יסוד ואינן תואמות את המציאות.

אחרי שהפרדנו את החלבון וקשקשנו אותו, הגיע הזמן לטפל בחלמון בזהירות רבה כדי שיוותר כ'עין' הרואה גם החסרונות שבנו, ולא יתפוצץ לנו בפנים ויהפוך לחביתה או לחביטה כפי שהפך בידי מדינה.

אם אכן הציטוטים שמביא לפיד בטורו הם מדויקים, והם הופיעו בכלי התקשורת החרדים בלשון שהם מובאים בטור, אנחנו צריכים להליט פנינו מבושה. לומר בהתייחס ליהודים, גם אם הם שונאים, כי "האנטישמיות לא עברה מן העולם עם הנאציזם", זו זילות נוראה באחינו המשותפים שנטבחו בשואה האיומה בידי חיילי הנאציזם, בטרם נעלמו. לכנות את לפיד, חבריו עם כל מה שהם מייצגים "הסוטים האידיאולוגיים שקוראים להם גם חילוניים ושהם בהמות, אולי בהמות משוכללות , שהרי צורתם החיצונית היא צורת אדם", זו תת-רמה היכולה להצדיק גם תגובה בהמית קיצונית אם תבוא.

טועה אשר מדינה כשמשיב ללפיד ש'טול קורה' זועקת מכל מילה שלו. "שוב ושוב התגלו מקרים של שוחד ושחיתות" (אולמרט, הירשזון), "ההפגנות הפכו אלימות" (רצח על בסיס יומי בחופי הים ובתי מרזח), "הם התיימרו לומר לנו איפה לחנות" (נסו לעמוד על שלכם במגרש חניה חילוני), "הזלזול המופגן שלהם בנו הפך בוטה יותר ויותר" (נסו לעבור עם כובע וחליפה באזור חילוני מובהק). התנהגות שאינה הולמת באגף החילוני אינה יכולה לשמש כסיבה לשום התבטאות ובוודאי לא התנהגות שיש בה משום חילול שם שמים. כל כינויי הגנאי שלפיד מצטט אותם, אם נכתבו, הם לשון רפש מבחילה, ואינם אמורים להימצא כלל במפתח המילים של לשון הקודש שלנו.

בעת רצון זו אני גם מאמין לכנות דבריו של לפיד באותם נושאים שאינם נוגעים להמית חייו בצלו של אביו ואינם נושקים לפוליטיקה. יאיר לפיד: "החילוני המצוי וגם הרצוי, אינו שונא חרדים. הם מזכירים לו, לא במעט את סבא שלו והוא רוצה לחיות במדינה יהודית, שבה יושבת המשפחה בליל הסדר, הרחובות מתרוקנים ביום הכיפורים, וסמלה הרשמי של מדינת ישראל - המנורה - הוא העתק המנורה המתוארת בספר שמות, והוצבה בבית המקדש. הוא יודע, גם אם אינו חושב על זה ביום יום, שבזכות החרדים נשתמרה היהדות בגולה, והעובדה שהם ממשיכים לשמר את מנהגיהם המסתגרים גם במדינת היהודים נראית לו משונה, אולי, אבל הוא מבין את החשש שלהם מפני העולם החילוני".

התנסחות בהירה שכזו, אינה יכולה להיות משהו שהוא העמדת פנים מן השפה ולחוץ. היא מוכרחה היתה לבוא מעומק פנימי, אין לנו כל ספק בכך. אם בצמוד לה בא ה'אבל', ולא חשוב איזה אבל, הוא המזויף והמבוהל מפני אמירת ה'אמת', ולא ההיפך.

עכשיו אתם מבינים למה התלבטנו ומה הציק לנו?

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!