שלום כיתת יורים א'

העיתונות החרדית מצטרפת למטשטשי הראיות

אמש, בשעת לילה מאוחרת, כשנחום ברנע- 'ידיעות אחרונות', שלום ירושלמי-'מעריב' ואפילו ד"ר צבי צמרת ה'מתווך' של בית המשפט העליון משבתות המחאה בכביש בר אילן, כבר עלו על יצועם, התגלה ברבים עד כמה מזלזלת המשטרה אפילו בהם, ומתייחסת אליהם כאל עוד "עתונאי קטן שלי".

אחרי שהוצגו הוכחות ברבים - קליעים, תרמילים, תמונות וסרטי וידאו, נאלץ דובר משטרת ירושלים שמוליק בן רובי להודות, שאכן הופעל נשק חם נגד המפגינים בשכונת 'גאולה' בירושלים.

מאמריהם של נחום ברנע מאותו יום, שקרא למשטרה לפעול נגד "חייליו של הרב וייס בכפפות ברזל כמו נגד משפחות הפשע", ושל שלום ירושלמי שהציע, גם בשמו של ד"ר צבי צמרת "לאמץ את הפתרון האנרכיסטי" של טדי קולק, לא היו שווים עוד את הנייר שעליו נכתבו.

המשטרה, כך מסתבר בעקבות ההודאה, כבר נמצאת בשלב הרבה יותר מתקדם מכפי שברנע וירושלמי העריכו. "משפחות הפשע" וה"אנרכיסטים" לא ניצבו עד היום מול אש חיה. המשטרה פוחדת מהם. בקצב הזריז הזה שהיא מגלה לפתע מול השאבב שמסתנן לרחוב החרדי, תאלץ המשטרה בפעם הבאה להודות לא רק ב'יריות באוויר' אלא גם ב'רצח מתוכנן מראש'.

כמו בכל זירת פשע, גם כאן נעשו כל הניסיונות לטשטש את ההוכחות שנותרו בזירה, בדיוק כמו במקרה האחרון של ביתורי הגוויות ברמת גן ובנחל אלכסנדר. הכחשות, ירידה למחתרת של האחראים, ובלילה הזה גם הפעלת ה'מכבסות' במלוא הקיטור, כדי לנקות את הכתמים. ואיפה הוצבו 'מכונות הכביסה' ? - לא תאמינו: כמו מכולת הזבל במקרה הרצח ברמת גן, גם כאן, הם הוזזו הרחק מן הזירה עצמה, אל תוך המערכות של שנים מהעיתונים החרדים.

יונתן ליס ויאיר אטינגר מ'הארץ' לא שמעו על הודעת המשטרה, והם עדיין מדווחים שיום השידורים המיוחד בתקשורת נגד אלימות הסתיים במופע מרהיב של השלכת רימוני גז והלם ובפעלול משטרתי של הצגת דריסת מפגין.

ארבעת הכתבים של 'מעריב' - אבישי בן חיים, אבי אשכנזי, נתיב רחמני ורועי שלום דיווחו דווקא בכותרת היום: "ירי חי בהפגנת החרדים". כותרת משנה: "שוטר ביצע ירי אזהרה באוויר באש חיה". נו בטח באוויר, איפה רצו כתבי 'מעריב' שירו, באדמה? שיגידו תודה! בעבר כשניצבו שוטרי משטרת ירושלים מול המחבל שרצח את תלמידי ישיבת 'מרכז הרב' בירושלים, הם אפילו באוויר לא הצליחו לירות! ידם התאבנה כאילו היתה נתונה בתוך כפפות הברזל שבהם לוחמת המשטרה לאחרונה במשפחות הפשע...

'ידיעות אחרונות' הוא היום ההוגן ביותר. בכתבה של ירון דורון וניסן שטראוכלר מופיעה הכותרת הלקוחה מה'יומנים' של סרטי הפעולה הבדיוניים הישנים: "המשטרה מציגה: ירי חי מול החרדים". ובגוף הידיעה "...שלשום השתמשה המשטרה בירי חי באוויר כדי לפזר את המפגינים...".

פשוט, ישיר, כמעט טבעי.

אבל הדיווחים היום בעיתונות החרדית מרתיחים ביותר. גם אחרי שכבר ברור שהיו יריות, מצא לנכון עורך הלילה של 'המבשר' להקדים את הדריסה, שכבר דווחה אתמול, וכבר היה לה תקדים בשבת האחרונה. "פיגוע דריסה על-ידי רכב משטרתי, אש חיה וזריקת רימוני הלם בפיזור הפגנה בירושלים" - נאמר שם בכותרת.

ב'המודיע' וגם ב'יתד נאמן' נעשו פעולות טשטוש של ממש.

'המודיע': "שוטרים ירו בשכונה חרדית יריות אזהרה באוויר". 'יתד': "התנהגות אלימה של המשטרה בירושלים – שימוש ברימוני הלם בגז מדמיע וביריות אזהרה באוויר".

יואילו נא מומחי המעבדה הבליסטית של שני העיתונים החרדים ההגמוניים להסביר לקוראים איך מזהים 'יריות אזהרה'? איך נראה קליע של 'כדור אזהרה' שיורה שוטר שאיבד שליטה, ומה ההבדל בינו לבין כדור רגיל? איך גילו שהירי היה ירי לאזהרה, אם במשך 24 שעות טענו שלא היה כלל ירי?

נכון, כעיתונים חרדים צריך להודות לקב"ה שמצדו זו היתה אזהרה בלבד. צריך גם לגנות את המתלהמים ברחובות שהפכו אותנו ממטרות להשחרת פנים והכפשה, למטרות חיות לקליעים, לרימונים ולפיגועי דריסה.

ב. חבר עושה את זה היום בעמוד הראשון של 'המודיע' באומץ רב. אבל מכאן ועד נתינת קרדיט למשטרה, כאילו היא גילתה אחריות לפנים משורת הדין, והסתפקה הפעם רק ב"יריית אזהרה באוויר" המרחק הוא רב, וגם נטול אמונה. אם זה היה תלוי רק בשוטר היורה, לפי הודאת המשטרה, או בשוטרים היורים, לפי העדויות שבידי החרדים, ואפילו רק מתוך איבוד השליטה ולא בכוונה תחילה, היו במקום קורבנות.

בהפגנות קודמות, בעבר הרחוק, כבר היו דברים כאלה .

ה'אש הקרה' מעל כובעי הרקדנים

כאן המקום להודות שעד להודאת דובר משטרת מחוז ירושלים, שמוליק בן רובי, שאכן היו יריות, גם אנחנו נטינו לחשוב שאולי היה שם איזשהו 'ניסוי כלים' קטן ומפחיד, אבל לא יותר מזה. לא אש חיה. טעינו להסיק כך דווקא אחרי שקראנו את מאמרו של נחום ברנע ב'ידיעות אחרונות' והאזנו אמש ל'מהדורה המרכזית' של מוטי לביא ברדיו 'קול חי'. אמרנו לעצמנו שלמרות הכל אש החיה לא היתה שם, אולי אש קרה שמישהו שכח לכבות מעל כובעי הרקדנים בחתונה של שלשום.
זה קרה משום שככה לא משכנעים.

במשך כמעט שעה חזרה על עצמה ביומן הערב של 'קול חי' אותה ה'מנטרה' 'אש חיה' 'אש חיה' 'אש חיה'. זה נשמע כאילו שהטכנאי באולפן הניח 'לופ' בלשון המקצועית, במחשב, וחיכה שהוא עצמו ישתכנע. עד אז, יצא, כנראה, מוטי לסדר את ענייניו או שהוא התכתב, בינתיים, במסנג'ר.

הבלבול של המאזינים שעלו לשידור להעיד שראו במו עיניהם את האש היוצאת מלוע "האקדח בגודל רובה גדול", והתיאור כאילו יש בידם תערוכת נשק של כדורים, קליעים ותרמילים, שכנעו אותנו רק שהמגיש אכן יושב באולפן. אבל גם הטכנאי וגם אנחנו נפרדנו עם הרושם שהתרמיל שנמצא בידיהם הוא בעצם 'ילקוט' - "ילקוט כזבים והצ'יסבטים" עם ריח של אבק שריפה.

קבלו הבוקר את התנצלותנו. אבל כך לא מטפלים בנושא רציני כל-כך כמו ירי לעבר מפגינים, ואפילו אם לא היו חרדים.

אחר-כך קראנו גם את מאמרו ה'רציונלי' של נחום ברנע ב'ידיעות אחרונות' ושוב הגענו למסקנה שלא היה שום ירי.

ברנע: "במאפיה צריך לנהוג כמו שנוהגים במאפיה. כשם שהמשטרה ובתי המשפט ניגשו באיחור נורא, לטפל בכפפות של ברזל במשפחות הפשע, כך צריך לנהוג בחייליו של הרב וייס...המדינה היא מוסד רב עוצמה, עד היום היא הניחה לקהילתו של הרב וייס להתנהל כמדינה בתוך מדינה, תוך התעלמות גמורה מהחוק. אולי הגיע הזמן לשנות מדיניות. לבדוק את מקורות המימון, להכניס לשטח את חוקרי מס הכנסה, הרשות לניירות ערך, הביטוח הלאומי, המחלקות של המשטרה שמטפלת בהלבנת הון, אני מניח שלא יחזרו בידיים ריקות".

אתם השתגעתם? ברנע הוא בחור רציני ואחראי. אנחנו מכירים אותו. הוא לא היה קורא להכניס את כל הצוות הגדול הזה, של חוקרי מס הכנסה, הביטוח הלאומי, חוקרי הלבנת ההון, ב'צלם', ארבע אמהות, לוכדי הנחשים וכל מי שהוא הציע להביא לשם, לתוך שטח אש...

אחרי כל זה היינו בטוחים רק שבפעם הבאה כן תהיה אש חיה. למה? משום שהתרשמנו שהחלטות פיקוד המשטרה, ולא רק בירושלים, מתקבלות בימים האחרונים לא רק בהשפעת מאמריו של נחום ברנע מ'ידיעות אחרונות', אלא גם של שלום ירושלמי מ'מעריב'. תלוי איזה מדור ספורט, אוהב הקצין התורן באותו יום, לקרוא יותר, ואיזה עיתון הוא לוקח לידיו.

אותו שלום ירושלמי ממחזר מאמר שכתב לפני מספר שבועות במקומון 'זמן ירושלים', ואפילו צוטט כאן, וכותב: "לפני 13 שנה סערה הארץ סביב כביש בר אילן בירושלים. החרדים התנגדו לתנועת מכוניות בשבת ברחוב שחוצה את שכונותיהם, והרימו הפגנות אלימות שנמשכו שבועות. אחרי ניסיונות פשרה כושלים המליץ בית המשפט העליון על הקמת ועדה בראשות ד"ר צבי צמרת, מנכ"ל יד בן צבי. צמרת המליץ לאסור את תנועת המכוניות ברחוב בזמן התפילות. למעשה, הרחוב סגור היום בשבתות בפני כלי רכב, גם אם התנועה מותרת בשעות מסוימות. רכב שנקלע למקום נרגם באבנים.

"לפני שצמרת החליט על הפתרון הוא נועץ באנשים רבים, ביניהם טדי קולק, ראש העיר המיתולוגי של ירושלים. קולק סיפר לצמרת שבזמנו, כאשר התלקחו מלחמות דת אלימות בין חרדים וחילוניים, הוא נקט מדיניות של יד קשה במיוחד נגד הפורעים, ואף הרהר ברעיון של מלחמה בבריונות החרדית באמצעות בריונות נגד. 'כך', אמר קולק לצמרת, 'אנחנו מראים לצד השני שגם אנחנו יודעים להגיב'. צמרת, תתפלאו - מסיים ירושלמי את מאמרו - 'מבקש לאמץ את הפתרון האנרכיסטי הזה גם היום"...

אם המאמר הזה היה מתפרסם לפני הירי בשכונת 'גאולה' היינו טוענים שהוא בוצע בהשפעתו. עכשיו, כשגם המשטרה מודה שהיה ירי, ואפילו לא טוענת שמדובר ב'אזהרה', אין לנו אלא להצדיע לה על שמקורותיה אצל ה'בר מינן' כנראה, לא פחות טובים מאשר של שלום ירושלמי וד"ר צבי צמרת.

ירחם ה'.

'מנחה גדולה' וחגיגית בבית החולים בנהריה

"עובדי בית החולים בנהריה, ערכו אתמול תפילת 'מנחה גדולה' חגיגית בבנין בית חולים".
מה הייתם אומרים אם הייתם נתקלים הבוקר בכותרת שכזו כשהיא מתנוססת לה באחד מהעיתונים החרדים? - או שהעורך השתבש, או שהוא סבור שהקורא השתבש.

ובכל זאת, היום, הכותרת הזו שווה פרסום, גם על פי הקריטריונים ה'נוקשים' של המדור, העט לבקר כל חריגה ממוסכמות בתקשורת שלנו.

וכל-כך למה?

לפני כחודש, פרסמה המנהלת האדמיניסטרטיבית הוותיקה של בית החולים בנהריה, רותי יפרח, הנחיה לעובדים האוסרת עליהם להשתתף בתפילות במהלך שעות העבודה. העובדים הדתיים בבית החולים, שמספרם נופל ממספר העובדים הערביים, הוכו בתדהמה. מעקב אם ההוראה ניתנה גם למוסלמים ולדרוזים תושבי האזור, או שיצאה רק ליהודים, לא היה רלוונטית כלל.

בניגוד למה שהיה קורה אילו הוראה מהסוג הזה היתה ניתנת מנתניה ודרומה, דווקא בצפון החליטו שאין מקום להבליג.

אחד העובדים, יוסי רובין, תושב העיר, החליט לצאת למאבק בנושא תוך שהוא מוציא משאננותם ורותם אליו גם עובדים דתיים נוספים. רובין פנה למספר גורמים בעניין, ביניהם לשר הפנים אלי ישי.

תוך כדי בדיקת הנושא התברר שהמנהלת האדמיניסטרטיבית שהוציאה את ההוראה המכעיסה, אובחנה בטעות כמי שסובלת מעודף 'מוסר עבודה' ומחוסר ב'מוסר יהודי'. התסמונת שהיא באמת לוקה בה היא - מוסר הכפול.

לפני מספר שנים הגישה נציבות שירות המדינה תביעות נגד 7 בכירים מעובדי בית החולים בגין אי סדרים ברישומי הנוכחות בעבודה. בתביעה שהוגשה לבית הדין למשמעת של עובדי המדינה, נטען כנגד אחת העובדות, כי שינתה עבור ששה עובדים אחרים את שעות הכניסה והיציאה מבית החולים. בין אותם עובדים נכלל גם שמה של המנהלת האדמיניסטרטיבית של בית החולים, הגב' רותי יפרח. זו שכל רגע משעות העבודה יקר לה ואסרה להתפלל מנחה.

הששה דחו אז את הטענות נגדם מכל וכל, והמשיכו בתפקידם. אולי היו זקוקים לעודף הזמן, שנטען שנטלו שלא ברשות פשוט כדי...להתפלל מנחה, ועוד היה נותר להם די והותר לערבית ולכמה מזמורי תהילים.

כך או כך אתר mynet דיווח אמש כי בהוראת מ"מ סמנכ"ל בכיר למנהל ומשאבי אנוש במשרד הפנים, דני רייף, בוטלה ההוראה והעובדים היהודים יוכלו לשוב ולהתפלל מנחה.

Mynet: בחוות דעת שכתב מציין רייף כי אין בתקשי"ר התייחסות לסוגיה הזו. לדבריו, חוק שעות העבודה והמנוחה מאפשר לעובדים להתפלל במהלך יום העבודה, בהתאם לדרישת דתו, תוך תיאום עם צורכי העבודה והאילוצים.

רייף אומר בידיעה, כי "מבדיקה שערכה נציבות שירות המדינה לפני מספר שנים מתברר כי קיים נוהג תפילת מנחה למרבית משרדי הממשלה והזמן המקובל הוא כרבע שעה".

רובין חילק את חוות הדעת שקיבל לעובדים, שעל פי דבריו "מאוד התרגשו", ואתמול התקיימה בבית החולים תפילת מנחה גדולה וחגיגית שבה השתתפו כ-50 איש, הרבה יותר ממספרם לפני ההוראה, שלא עבר בהרבה את המניין.

אז זה שווה ידיעה או לא שווה?

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!