ה'טייפון' של ה'טייקון' קובי מימון

עוד זה הולך וזה בא

עוד זה הולך - לב לבייב, וזה בא - קובי מימון.

טייקוני התקשורת החרדית משתילים עצמם בקרחות הנוצרות בצמרת הכלכלית של מדינת ישראל, ותופסים במהירות את מקומם של הנושרים. אם אפשר לזהות את לב לבייב עם שס, ובוודאי שאי אפשר לעשות זאת מול שס הרשמית, יש לו כבר 'יורש' שקרוב ממנו, גם אם הוא שומר מרחק ואיש אינו מזהה אותו עם מנהיגות המפלגה הזו.

קוראים לו קובי מימון והוא אפילו לא חובש כיפה.

צבי עמר, נשיא הקהילה היהודית במרסיי, הוא הסולידי שבמשקיעים בתקשורת החרדית, המגדילים דווקא בזמנים הקשים האלה את נתח אחזקותיהם בישראל וצוברים, אט-אט, בזכות ההשקעה, גם כח השפעה.

עמר הוא מקורבו של הגר"ע יוסף, בן-בית אצלו, ומתוקף קרבתו לראשי שס השקיע בתחנת הרדיו 'קול ברמה', שנועדה להחליף את 'ערוצי הקודש' ברדיו תורני-מזרחי.

משהו השתבש ב'קול ברמה', שנקלע לאחרונה למאבקים קשים בין שלושת המשקיעים עמר (40%) אדרי (40%) וקוניק (20%), אחרי שמאחורי חלקם, ולא קוניק, הסתתרו 'אנשי קש' - בעלי עניין שלא עמדו במבחן המכרז על הרדיו.

אבל כל זה אינו מאפיל על העסקים האחרים שעמר מעורב בהם לאחרונה. האחרון שבהם היה רכישת ה'פאוור סנטר בסגולה' בפתח-תקווה בסכום של 67.4 מיליון שקל.

פאוור סנטר סגולה הוא מרכז מסחרי, או אם תרצו קניון, שכולל שני מבנים חד-קומתיים בשטח בנוי כולל של 6,600 מ"ר ומגרש חניה. המרכז בנוי על קרקע בשטח של כ-68 דונם.

כיהודי שומר תורה ומצוות וידא עמר לפני הרכישה שהמקום פועל על פי ההלכה וסגור בשבת, ורק אז רכש את המתחם מחברת אדגר הציבורית. גם כאן קדמו להשלמת העסקה לא מעט מאבקים משפטיים ומתוקשרים, אבל הם רק תרמו לחשיפתו והצגתו כאיש עסקים חרדי, המעורב לאחרונה בעסקאות נדל"ן גדולות בישראל.

קובי מימון זה כבר ליגה אחרת.

לא רבים יודעים שהמיליארדר שמחזיק בין השאר ב-28% מקדוחי הגז המפתיעים "תמר 1", והוא בעליה של חברת נצב"א החזקות, הוא גם המשקיע ב...ביטאון שס 'יום ליום'.

מימון מייחס את הצלחתו הרבה, בין השאר, לעובדה שהוא מתרחק מחשיפה תקשורתית, ושמח על כך ששמו אינו מוזכר בנשימה אחת עם נוחי דנקנר, יצחק תשובה, חיים סבן ואחרים, שהוא שווה להם בערכו. אבל לתקשורת החרדית הוא דווקא נכנס, והוא עשה זאת "בשביל הנשמה".

גם הצעד הזה נעשה הרחק מעיני התקשורת. זה קרה לפני מספר שנים, כאשר עיתון 'יום ליום' נקלע לקשיים, וקרבתו הרעיונית של קובי מיימון לגר"ע יוסף ולכמה ממנהיגי התנועה, הביאה אותו להחלטה שהוא חייב לסייע להם להוציא את העגלה מהבוץ.

למי שאינו עוקב אחר קהיליית העסקים בישראל, השם קובי מימון לא לא אמור להגיד הרבה. אבל מדובר באחד מהטייקונים הגדולים, שהונו מוערך ביותר ממיליארד דולר, והוא שולט בעסקים רבים חובקי עולם. יחד עם שותפו ואיש סודו חיים צוף, הוא בעל השליטה בחברת אקויטל הציבורית, המחזיקה במגוון רב של עסקים בתחום התשתיות והנדל"ן. מלבד קידוח "תמר 1", מחזיק מימון גם בקידוח גז קטן ליד ישראל, במאגר הגז "זהר" שליד ערד, במאגר גז טבעי ליד אשקלון ובבארות נפט וגז בארה"ב.

בתחום הנדל"ן, מימון הוא הבעלים של קרית שדה התעופה (איירפורט סיטי) שליד נתב"ג, ושל נכסים רבים ברחבי ישראל, חלקם הגדול במסגרת חברת 'נצבא', אותה רכש מ'אגד' לפני מספר שנים. בנוסף, יש לו חברה למכירת תמונות שמן ברחבי העולם, במסגרתה הוא מעסיק, ישירות ובעקיפין, עשרות אלפי עובדים ברחבי העולם, חלקם הגדול צעירים מישראל. בחברה זו הוא עשה את ההון הראשון שלו, שהוציא אותו מההגדרה של 'נער מעברות', תחתיה חי עד לבגרותו, ומכאן גם קרבתו למצע שס כמחזירת עטרת עדות המזרח ליושנה.

במשבר האחרון אף אחת מהחברות שלו לא נפגעה. כשחברת הדירוג 'מעלות S&P ' חתכה את דירוגי האשראי לחברות כמו אפריקה ישראל וארזים, וזה היה הרבה לפני ההתפתחות הדרמטית אתמול בנושא 'אפריקה ישראל', היא העניקה לראשונה לאיגרות החוב של 'איירפורט סיטי' שבבעלותו דירוג גבוה מדרוג האשראי שניתן לאגרות החוב של לב לבייב.

אין כל ספק, מדובר בסיפור הצלחה.

אתמול, בדיוק ביום שבו פרצו קשיו של לב לבייב לרשות הרבים הכלכלית, השלים קובי מימון את אחת מעסקאות הנדל"ן הגדולות שלו, המשדרת חוסן כלכלי ואיתנות שיש לאיש הזה. חברת 'נצבא' רכשה מ'תנובה' את מתחם 'סינימה סיטי' שבגלילות בסכום עתק של 406 מיליון שקל.

המתחם כולל 24 דונם, מתוכם 21 בבעלות פרטית ו-3 בבעלות מינהל מקרקעי ישראל. 27 אלף מ"ר בנויים בו להשכרה, משרדים ומסחר, ויש עדין במקום זכויות בניה לא מנוצלות של 18 אלף מ"ר.
אלא שעסקה מוצלחת זו, שהעיתונות הכלכלית יוצאת מגדרה להעריך את משמעויותיה, אליה וקוץ בה. מתחם 'סינמה סיטי' מאכלס את 'עיר הסרטים' הגדולה בישראל, ועל שום היותו כזה ניתן למתחם העסקים כולו שמו. ההכנסות השנתיות מתחום זה בלבד מגיעות ל-34 מליון שקל.

קובי מימון, המשקיע בבטאון שס, הוא מהבוקר בעליו של מתחם הסרטים מחלל השבת הגדול בישראל.
איך זה עובד יחד? מישהו יצטרך לתת על כך את הדעת.

בלי תהלוכות! בלי השפלות!

בעוד פחות מ-24 שעות צפוי הרב שלמה בניזרי להיכנס בשערי כלא 'מעשיהו', ולהיבלע בו לכמעט שלוש שנים מלאות. שנה יקח עד שיצא אפילו לחופשה הראשונה.

זו היממה שבה חרב חדה מונחת על צווארו, אבל גם על צווארנו, ושעליה נאמר "אל יתייאש מן הרחמים".

מה ניתן עוד לעשות כשכבר ברור שמריצוי העונש אין לו סיכוי להיחלץ על פי דרך הטבע? מה אפשר עוד לסייע, כשגם דחית המועד לתחילת המאסר עד לאחר החגים אינה עומדת עוד על הפרק?
ב- 24 השעות הקרובות ניתן לפעול לפחות שלא יאבד את שארית כבודו שנרמס. כולנו חייבים לו ולעצמנו את זה כדי שממחרתיים בבוקר, מעת השכמה ל'סליחות', יוכל לעמוד ב'ניסיון' שנכפה עליו, להשיב לב תועים הנמצאים בין כותלי הכלא אל אביהם שבשמים. לדאוג שאכן יהיו 'שבי פשע'.

הוא יוכל לעשות זאת ללא עיכובים ובלב שלם, רק אם תסוכל הכוונה, אותה פרסם יוסי אליטוב בסוף השבוע ב'משפחה' , להוביל אותו למאסר כשהוא אזוק בידיו וברגליו.

הם אינם מתכוונים לכבול אותו, אלא אותנו.

לאישי ציבור שנאסרו בעבר, ניתנה תמיד האפשרות להתייצב בעצמם בשערי הכלא. הפעם נתלים בשב"ס בהוראת הפרקליטות, בטענה שלא מדובר באיש ציבור מכהן. הם דורשים שיגיע, כמו כל אסיר אחר, לבית המשפט בירושלים, משם יובל לכלא ב'זינזנה' - רכב האסירים המסורג - כשהוא אזוק כאחרון הפושעים.

כל זה נעשה רק בשל החשש שאם יותר לו להגיע בכוחות עצמו לשערי הכלא, יקיימו תומכיו, תלמידי ישיבת 'אור החיים' ובני משפחתו, תהלוכת מחאה, שתלווה אותו עד למקום.

אם אכן מתוכננת תהלוכה כזו, כפי שראשי הפרקליטות ושירות בתי הסוהר שמעו עליה בתקשורת, חייבים לבטלה ומיד. המאמץ אינו כדאי ואינו שווה את ההשפלה. מותר להעריך שאם אכן יובטח לשירות בתי הסוהר שתקדים 'תהלוכת דרעי' לא עומד לחזור על עצמו, אפילו לא בקנה מידה, יוסר הנזם המשפיל מידיו ומרגליו של בניזרי.

בתוך כותלי הכלא, יעבור שרביט המנהיגות הרוחנית של האגף התורני כבר מחר לידי הרב בניזרי. עד עתה החזיק בו חבר הכנסת לשעבר עופר חוגי, שכמו בניזרי גם הוא היה נציג ישיבת 'אור החיים' בכנסת.

העיתונאי אבישי בן חיים דיווח ב'מעריב' כי מחר בערב עומד אסיר אחר, שמואל בן עטר, מי שהפעיל את ערוץ הקודש ה'פיראטי' 'קול האמת' ונכלא, לערוך הילולא במלאת מאה שנה להסתלקותו של ה'בן איש חי'. במעמד הזה יוכתר בניזרי לראש הישיבה באגף התורני. זו תהיה ההכרות הראשונה שלו עם מי שאמורים להיות מעתה תלמידיו בלימודים הסדירים שמתקיימים באגף הזה מדי יום.

"בימים האלה משכימים האסירים בארבע לפנות בוקר לסליחות בנוסח ספרדי כמובן, כמנהג רוב אסירי המקום. אחרי התפילה וארוחת בוקר בהכשר הבד"ץ מחויבים האסירים להתייצב בתשע למדרשה, ללימוד שנמשך עד השעה 12:30. גם בין שש לשבע בערב הם מחויבים להתייצב ללימוד. בין לבין הם נוכחים בארבעה מסדרי נוכחות - בארבע בבוקר, בעשר וחצי, בשלוש בצהריים ובעשר בלילה. אחרי עשר הם נסגרים בחדרים" - מתאר בן חיים.

וחייבים לסייע גם למשפחתו.

בראיון שהעניק הרב שלמה בניזרי לחיים ישראלי מבטאון שס 'יום ליום' הוא מדבר לראשונה על החובות האישיים הכבדים שהוא נקלע אליהם בעקבות המשפט, ושעתה אשתו וילדיו יאלצו להתמודד עמם לבדם. "לא הקמתי איזה מפעל ופשטתי את הרגל. ניהלתי משפט במשך עשר שנים ואין לכם מושג איזה סכומי עתק הוצאתי מכיסי כדי לכסות את עלויות המשפט".

בניזרי חושף לראשונה את המכות הקשות שהכו השופטים גם בכיסו ובמשפחתו, מעבר לגזר הדין המוגזם שהושת עליו ושאין לא אח ורע: "השופטים הטילו עלי קנסות ביד קלה, סתם ללא סיבה. כך למשל פעמיים נדרשתי לשלם 60 אלף שקלים(!) לקופת המדינה בדיון שלא ערך אלא כמה דקות. בדיון אחד שהיה בבג"צ כנגד כתבה בעיתון שאנחנו חשבנו שיש בזה משום שיבוש הליכי משפט, הטילו עלי מיידית 30 אלף שקל קנס, עשרת אלפים לפרקליטי הנתבעים, שאת זה עוד אפשר להבין ו-20 אלף (!) לקופת המדינה. מדוע? רק משום שהם טענו שעתירה כזו לא צריכה לידון בבית המשפט העליון".

בניזרי הגיש את התביעה השניה באותו עניין בבית המשפט המחוזי, "רק משום שחשבנו שאותה כתבה מהווה פגיעה קשה במהלך המשפטי. ושוב חייבו אותו בהוצאות משפט של 30 אלף שקל. מהיכן בדיוק אני אמור לשלם את כל סכומי העתק האלו?מהיכן תתפרנס משפחתי?" - הוא שואל כשדמעות בעיניו.

בניזרי מספר בלא מעט בושה שעשרות אברכים בעלי משפחות ברוכות ילדים נתנו לו סכומי כסף שחסכו ממשפחותיהם. "סירבתי בכל תוקף לקבל את הכסף ממשפחות מעוטות היכולת. אבל אשמח מאוד אם אנשים אמידים יעזרו לא לי אלא לילדי".

זוהי ההזדמנות האחרונה של כולנו להשתדל למענו ועכשיו כבר יותר למען משפחתו.

שיר הלל מעבר לסביר

אריאלה סביר היא בכל ימות השנה ויותר בימים אלה של אלול, אחת ממחזקות האמונה הבולטות בקרב נשות ישראל. בגיל 12 היא איבדה את מאור עיניה. למרות זאת הקימה בית לתפארת, עם שמונה ילדים, אחד מהם 'אוטיסט' או כהגדרתה "ילד יוצא מן הכלל".

לא פחות מ...2000 שירי ילדים היא הלחינה עד היום, עם מסרים חינוכיים. במקביל להנאה הרבה שהיא מסבה לילדים השרים אותם ולילדות המבצעות אותם גם בתנועה, היא מופיעה יחד עם כלתה ובנותיה במופעים לנשים בלבד, בעיקר במסגרת ערבי נשים של ארגון 'ערכים'.

אם יש סמל ודוגמא להתמודדות עם כל מצב וליכולתו של אדם לברך על הרעה כפי שמברכים על הטובה, זאת האישה הזו.

לקראת פתיחת שנת הלימודים החדשה מחר, יצרה סביר דיסק חדש בשם 'חלום כיתה א'' - הראשון מתוך 80 הדיסקים והקלטות שלה שפונה לילדים שאינם שומרי מצוות, ולמרבה הפלא, מתרחש כאן משהו שמעבר לסביר, והיא זוכה לסימפטיה מיוחדת גם בין המבקרים החילונים.

סמדר שיר, כתבת 'ידיעות אחרונות', יוצאת מכליה כדי להביא את סיפורה כמות שהוא. "בכיתה ג' בערב ירושלמי מושלג הורי לקחו אותי לפרופסור נודע. לאחר הבדיקה הרופא שלח אותי לשבת בחדר ההמתנה. מאחורי הדלת המוגפת שמעתי את אימא אומרת: אנחנו נמכור את הפרה, נמכור את הטרקטור, ולא הבנתי על מה היא מדברת. לא חשבתי שמשקפים עולים כל-כך הרבה כסף. הרופא אמר להורי שאני חולה במחלה חשוכת מרפא שפוגעת ברשתית. הוא אמר להם שתוך שבוע, שנתיים או 20 שנה הילדה תתעוור. כשהכיסאות חרגו, והדלת נפתחה ראיתי הורים חדשים. הורים בוכיים, שחרב עליהם עולמם.

"שלוש שנים לאחר מכן כשהעננים כבר כיסו את האישונים, הבנתי שמסיבת הבת מצווה שלי תהיה שונה. התיישבתי על המיטה והזמנתי את האותיות למסיבת פרידה. הן התעופפו סביבי ושאלתי אותן: 'אתן חושבות שהקשר בינינו ייגמר רק מפני שכבר לא אראה אתכן וכבר לא אוכל לכתוב? לא ולא'. עצמתי את העיניים ומתוך החושך ראיתי צבעים של שמחה. שיכלתי את האותיות וראיתי ששמחה זה 'משחה' שמחה היא התרופה הכי טובה. ספרתי לאותיות את החלומות שלי. 'חלום' בשיכול אותיות זה 'לוחם' אז הבנתי שיהיה עלי להלחם. אבל 'חלום' זה גם 'מחול'. הבנתי שכדי להיות 'לוחם' צריך להיות בשמחה".

סביר מספרת בכתבה את דרכה לתשובה וגם כאן, למרבה הפלא, זוכה לפרגון ולהתפעלות. "חדשים אחרי שנולד לנו אמיתי, אחת השכנות העירה לי שהוא צהוב. ברמב"ם הבחנו שהוא חלה בצהבת חסימתית והוא הוגדר כמועמד להשתלת כבד. השכנים הציעו לנו להתפלל. קובי בעלי נסע לקברי צדיקים. באחד הימים כשישבתי ליד מיטתו של אמיתי בבית החולים, כיסיתי את הראש במטפחת. כשקובי נכנס לחדר הוא מאוד נהנה. אמיתי החלים בדרך נס ואין לזה שום הסבר אחר. החלטנו להעביר את הילדים למוסדות חינוך דתיים, והתחלנו בתהליך חזרה בתשובה".

אם מישהו אחר היה נתפס כ'איוב' כבר בשלב הזה של ניסיונות קשים בחיים, אריאלה סביר אינה רואה את עצמה כקשורה לדמות מלומדת הסבל הזו. "גם חגי נולד בריא" - היא מספרת. "בגיל שבעה חדשים, אחרי החיסונים, הוא התחיל לפרכס והפסיק לחייך. אבל מעולם לא חלפה בנו המחשבה להוציא אותו מהבית. כשנולד לי שיר בשבת, ואני לא יכולה להקליט את המנגינה, חגי מתפקד כמו טייפ אנושי. הוא מזמזם אותה עד מוצאי שבת".

כתבה אחרת, על תעצומות נפש של אישה מיוחדת וגם, לשם שינוי, של 'ידיעות אחרונות', שהתעלה על עצמו ופרסם אותה כמות שהיא.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!