מה סבר פלוצקר על התפילות של לבייב?

ה'לב' נחמץ מיחס התקשורת ללבייב

אחרי שכבר הספקנו לשכוח את הכותרות המרגיעות שבישרו לנו לאחרונה בחגיגיות שנחלצנו בהדרגתיות מהמיתון, פותחים לנו היום 'ידיעות אחרונות' ו'כלכליסט' שבוע חדש עם כותרות ראשיות שה'לב' נחמץ לקרוא אותן.

"הצרות של לבייב" - זועקת הראשית של 'ידיעות אחרונות', ו'כלכליסט' ממוקד עוד יותר: "לא יכול לשלם".

הידיעה של נורית זומר ועופר פטרסבורג ב'ידיעות אחרונות' אומרת שאמש עם צאת השבת, כמובן, כינס לבייב את דירקטוריון החברה וביקש מהם לתת אור ירוק להסדר פריסה מול בעלי איגרות החוב. הישיבה היתה אמורה להתכנס רק היום, הנוכחים היו צריכים לאשר בה דוחות כספיים, אבל הדירקטורים "הוזעקו" כבר אמש אחרי שהוסבר להם שלבייב יוצא היום לחו"ל ועל כן הוקדמה הישיבה. על פי העיתון לא נאמר להם מראש שהם עלולים לדון בנושא הסכם הפריסה של החזרי אגרות החוב.

הקדמת הישיבה כבר העניקה 'דווידנטים'. לא ללבייב כמובן, גם לא למחזיקי אגרות החוב, אלא ל'ידיעות אחרונות' ו'לכלכליסט' שהיו היחידים שהכינוס המוקדם של ישיבת הדירקטוריון הודלף להם וסיפק להם יתרון חדשותי על פני מתחריהם.

השאלה היא רק למה אנחנו, כצרכני התקשורת, אמורים לשלם את מחיר ה'יתרון' הזה, בהקלעות אל תוך בהלה מיותרת שהנה התחלנו את השבוע ברגל שמאל, ושכל קופות הגמל וקרנות ההשתלמות הגדולות שלנו - 'גדיש' 'קהל' 'מקפת' ואחרות, הלכו הבוקר 'פייפן' ועתידנו הכלכלי הוא בר סיכון גבוה?

מול הסערה שיוצר ה'עיתון של המדינה' והתחושה שהוא מעביר לקוראיו כאילו היום נחרץ גורלו של לב לבייב ו'אפריקה ישראל' לשבט ולא לחסד, מדווח 'כלכליסט', שגם הוא מאותו בית יוצר, כי דוחות החברה שיפורסמו היום יכללו הערה של רואי החשבון ולפיה "ספק אם החברה תוכל להחזיר במועד את חובותיה מ-2011". לא מהיום, לא ממחר, אפילו לא עוד שנה.

לא צריך להיות מומחה גדול בכלכלה כדי לדעת שבתחום הזה האנליסטים הגדולים ביותר אינם יכולים להעריך היום מה יקרה ב-2011.

בסוף השבוע שעבר נראה לבייב בציבור בבר מצווה שערך ידידו הקרוב אריה דרעי, לבנו. הוא לא שידר דאגה מיוחדת. אבל סבר פלוצקר, העורך הכלכלי של 'ידיעות אחרונות', אינו מסתפק בשפת הפנים, והוא יורה היום בו ובחברת 'אפריקה ישראל' שבבעלותו, החיה ופועלת, כאילו מדובר בוידוא מוות. מנוסח המאמר שלו, המתפרסם בעמודו הראשון של 'ידיעות אחרונות', נראה כאילו המתין להזדמנות לעקוץ ולהכות, והוא אינו יכול להמתין עוד במארב ולהתאפק עד לשנת 2011.

פלוצקר: "אפריקה ישראל הייתה (?) סמל של שאפתנות ישראלית בלתי מרוסנת. היא גררה משקיעים תל אביביים אל תוך שגיונותיה של בועת הנכסית הגלובלית. תאגיד גדול הלך שבי אחרי האינסטינקט של טייקון".

פלוצקר, לשעבר עורך 'על המשמר' השמאלני, אינו יכול להסתיר את יחסו ללבייב כאדם דתי ומאמין, ובין השאר כותב בדחף אפל: "כל זה מחייב את לבייב לבלוע את גאוותו ולפנות לנושים בבקשה לפריסה מחדש של החובות. מוביל את המהלך מנכ"ל אפריקה ישראל איזי כהן. הוא יודע שאין דרך אחרת. אין שיטה אחרת. בתפילות לא די. ממון לא יפול עליו מהשמים".

דווקא כן מר פלוצקר. לב לבייב הוא מטייקוני האמונה לא פחות מכלכלה, המאמין שהזמנים הטובים שלו באו משמים, בכוחן של התפילות, כמו שהתקופה הקשה גם היא באה מאותו מקור. האם הקביעה הבוטה כי "בתפילות לא די וממון לא יפול עליו מהשמים" - הם פרשנות מתחום הכלכלה?

רק בסופו של המאמר, שבשינויים קטנים היה ניתן לשייכו גם למיידוף, עושה פלוצקר תפנית כאילו היה מגמה בבורסה וכותב: "אפילו אם 'אפריקה ישראל' לא תשרוד בצורתה הנוכחית כחברת אחזקות גדולה, זה לא אסון. לנכסים הריאלים שלה בישראל לא נשקפת סכנה של פשיטת רגל. רובם ככולם מכוסים, מנוהלים בסדר, ומרוויחים היטב. נכסים ראויים".

הרי לכם תקשורת במיטיבה - בעמוד הראשון היא גורמת לחרדות כאילו כל הבטחת קיומנו לעת זקנה ירדה היום לטמיון, ורק בשורה שלפני האחרונה בכתבה הארוכה המודפסת לאחר 23 עמודים, נשמעת אזעקת הארגעה שכלום לא קרה ואפילו לא יקרה.

גם אנחנו שואלים את עצמנו - למה?

ה'תפילה' ו'נפילת הכסף מהשמים' מספקים תשובה מספקת. אבל אולי יש גם חשש נוסף וגם הוא לא מהתחום הכלכלי, מפני מה שמתכנן, כביכול, לבייב. בשורה האחרונה במאמרו של פלוצקר נכתב: "בראיון ל'ניו יורק טיימס' בשיא תפארתו, רמז לב לבייב שהוא לא פוסל ריצה לראשות ממשלת ישראל. נראה לי שהוא כבר לא ירוץ".

ולנו נראה שמישהו לקח אותו יותר מדי ברצינות, או החליף בינו לבין חברו הטוב דרעי, והחליט שזה הזמן לחסל גם את שאיפותיו הפוליטיות שלא קיימות.

'המכונית הדוהרת' - אמצעי חדש לפיזור הפגנות השבת?

תפילת "שמע ישראל" המקוצרת שפותחת מעט לפני השעה 6 את הסבב היומי החדש של שידורי הרדיו, נשמעה לנו הבוקר, משום מה, דרמטית במיוחד. אמנם מדובר בהקלטה ולא בתפילה בשידור חי, אבל מיד לאחריה הרעים אריה גולן בקולו כי היום הוא יום שידורים מיוחד, משותף ל'קול ישראל' ול'גלי צה"ל', למלחמה באלימות. התפילה נראתה לנו מתאימה ביותר להכריז באמצעותה על פתיחת יום המאבק החשוב הזה.

"שמע ישראל".

מהר מאוד גילינו שהכל היה רק חלק מהפרסומות. אף מילה לא נאמרה על האלימות המערכתית הפושה והפושעת שאירעה בליל שבת, בין חניון 'קרתא' למאה שערים. במקום שהמשטרה תאבטח את פינוי מאות מביעי המחאה נגד חילולי השבת, שסיימו זה עתה את תפילתם השקטה וצעדו לקיים בבתיהם את סעודת שבת בבתיהם, החליט אחד ממפקדיה במקום לנסות בהזדמנות זו אמצעי חדש ש'פיתח' לפיזור הפגנות. ה'ניסוי' הסתיים בפציעת מפגין באורח קשה, והפינוי הביתה - בפינוי לבית-חולים.
על פי העדויות נדרס האברך קופל שוורץ, בן ה-20, על ידי רכב בו נהג ערבי, שנקרא על-ידי קצין משטרה להתעלם ממי שמעכב בעדו את המשך הנסיעה. הרכב הדורס החל בנסיעה מטורפת, דרס את האברך ונמלט.

בז'רגון המשטרתי עוד לא נמצא מינוח לאלימות היזומה הזו, שאין לה תקדים, ומשייכים אותה כתאונת 'פגע וברח'. זאת, למרות שבמקרה הזה מי שברח אינו הפוגע. הדורס, על פי העדויות, הוא קצין לובש מדים ועונד דרגות, שלא ברח לשום מקום.

הנהג הערבי היה רק הכדור שנורה ותרמילו לא נמצא עדיין.

בעיתונות הכללית הדריסה המכוונת של האברך בקושי זוכה לאזכור. טוב, הרי האברך הנדרס במקרה הזה אינו צעירה אתיופית, הדורס אינו אברך הרוצה להיות דיין, הקצין שנתן את ההוראה אינו שופט מחוזי עם כיפה, וגם יש פצוע קשה בשטח, אז איך ניתן להשוות?

'ידיעות אחרונות' מסתפק בדיווח יבש, מובלע בתוך הידיעה הכללית על הפגנות השבת, המופיעה תחת הכותרת "חבלת שבת": "במהלך ההפגנה ליד החניון הקיפו חרדים רכב שעמד ברמזור. כאשר הרכב החל לנסוע התנפלו עליו החרדים, ואחד מהם, צעיר כבן 20 שנשכב על הכביש, נדרס. הרכב אף גרר אותו לאורך כמה מטרים. צוות מד"א פינה את הצעיר שנפצע באורח בינוני, לבית חולים. הנהג נמלט מהמקום והמשטרה מנסה לאתר אותו".

'הארץ' מבזקי עוד יותר, לא ענייני ומסתפק בשורת דיווח אחת: "ביום שישי נפצע אחד מהמפגינים, קופל שוורץ, מפגיעת רכב שהחל בנסיעה לפלס לעצמו דרך בין המפגינים".

מעניין כיצד היו מדווחים על אותה צורה חדשה של פיזור מפגינים באמצעות רכב דוהר, עם הפקודה להיכנס לתוך המפגינים היתה ניתנת בבילעין ולא בירושלים, ובמקום להשתמש באמצעי המיושן של יריות מכדורי גומי, היו משתמשים בשיטת 'פיגוע טרקטור'...

בעיתונות החרדית, תופסת הידיעה הזו מקום מרכזי יותר, אם כי ב'המודיע' היא אינה מוזכרת בעמוד הראשון, אלא רק באחרון. ספינת נשק צפון קוריאנית שהפרה את ה'אמברגו' ונתפסה בדרכה לאיראן, היא, כנראה, ידיעה חשובה יותר לקוראי העיתון, על פי שיקול דעתם עורכי הלילה במוצ"ש, לאחר הטשולנט.

על פי הידיעה ב'המבשר' לא מדובר כלל בנהג שברח, אלא המשטרה היא שאפשרה לו להמשיך בדרכו. "לפליאת ותדהמת הציבור אנשי המשטרה שהיו במקום לא ביקשו לקבל פרטים מהנהג הדורס והוא המשיך בנסיעתו" - כותב י.מוזסון החתום על הידיעה.

במאמר פרשנות, תחת הכותרת "חציית קוים", כותב א.ישראל: "התנהגות פזיזה של קצין במתן הוראה חמורה שכזו, עלולה להביא חלילה להתדרדרות תהומית כאשר יעשה ניסיון על ידי גורמים עוינים להשוואה לפיגועי דריסה חמורים שאירעו בירושלים על רקע לאומני"...

ב'יתד נאמן' מביא הכתב יחיאל סבר בידיעה את תגובתו החריפה של ח"כ אורי מקלב. "המשטרה מאבדת עשתונות ופועלת בחוסר אחריות משווע. במקום להתמודד ולקחת אחריות, היא מטילה את האשמה על אחרים בתואנות שווא...כרגיל, במשטרה האחד מחפה על רעהו ואין עם מי לדבר. הם מתנצחים ומציגים מצגי שווא בלתי אמינים, תוך בריחה חמורה מאחריות".

עכשיו אנחנו ממהרים לפתוח את הרדיו, כדי להאזין למשדר השירות של קול ישראל וגלי צה"ל בנושא האלימות, אולי יעלו שם לשידור את הקצין שיספר על ה'מכונית הדוהרת' - האמצעי החדש של המשטרה לפיזור "מפגינים אלימים" המוחים על פגיעה בקדושת השבת.

שיעור בחינוך לשוויונות ולדמוקרטיה

עיתוני סוף השבוע נחזו ללא פחות מ'ספר החינוך'. רוב הכתבות עסקו בנושא זה כאילו הוא אכן הפך, לקראת שנת הלימודים החדשה העומדת להיפתח מחרתיים, למשימה הלאומית של מדינת ישראל.
לא. העובדות מוכיחות אחרת. תכני הלימוד, היחס למורים, מיגור האלימות מבתי הספר ושורה של נושאים חינוכיים מעיקים וחשובים אחרים, נעדרו מהכתבות מה שמוכיח שכלום לא השתנה.

אה, כן, מלבד דבר אחד - הפעם הודפסו כמעט כל הכתבות במקום בשחור על גבי לבן, בשחור על גבי שחור. הן הציגו מצב שחור משחור, של דחית ילדי האתיופים מבתי הספר הדתיים הפרטיים והחרדים בפתח תקווה.

כאילו זו תופעה חמורה יותר מהבנות הספרדיות שאינן מתקבלות לסמינרים האשכנזים.

כדי שלא נהיה שותפים למצג המטעה שרווח במאבקים מהסוג האתיופי, ולא נחטא לאמת, חשוב לציין שהפעם חילול השם הגדול, אינו אלא מאבק של יוקרה פנימי שאותו מובילים דווקא חובשי כיפות. יהודה לנצקורן, מי שמופיע ללא שמו תחת התואר "יו"ר ועד ההורים בפתח תקווה" ומאיים בהשבתת בתי הספר אם לא ישובצו הילדים האתיופים בכיתות הרגילות של בתי הספר הדתיים הפרטיים והחרדים בעיר, הוא בעל עניין במאבק. בית הספר שהוא פטרונו הפסיד את הבכורה ברמה ובהישגים לטובת בתי הספר התורניים 'נועם' ו'למרחב', 'דעת מבינים' המדעי-דתי, ו'מורשה' האיכותי.

ההפסד בדירוג, כנראה כל-כך צורב, עד שמי שמעורב בו מוכן לפגוע בסיכויים לשמר את הרמה הגבוהה שהושגה בחלק מבתי הספר הדתיים בעיר הזו, באמצעות התביעה לשבץ בהם תלמידים שאינם מתאימים, במקום לפתוח להם כיתות מיוחדות, מעין הקבצה ב', המקובלת בכל בתי הספר בישראל.

לעיתונות הכללית כולה, חומר התבערה הפנימי הזה, נפל כפרי בשל. גם להם הוא מסייע לפגוע בהישגי החינוך החרדי והדתי המועדף מאוד, על פי נתוני הרישום, לקראת שנת הלימודים החדשה. הגידול במספר התלמידים בחינוך החרדי והדתי הוא סדין אדום בעיניהם, ו'השור השחור' שהוצא מהמכלאה, יכול אולי לסייע להם לעצור אותו או לפחות ליטול מהתופעה החיובית את הלגאליות.
דו"ח המתפרסם הבוקר באתר ynet מסביר מה באמת מעיק על מובילי המערכה. "החינוך הממלכתי הולך ונעלם" - קובעת הכותרת.

בגוף הכתבה של יהלי מורן זליקוביץ' מופיע מחקר שמפרסם "מכון טאוב" לחקר המדיניות החברתית בישראל לרגל שנת הלימודים החדשה ומתבסס על נתוני משרד החינוך. "מהמחקר עולה כי בעוד שבשנת 2000 למדו 46% בבתי הספר הממלכתיים, כעת עומד מספרם על 39% בלבד. הגוש החרדי-ערבי שהיווה לפני תשע שנים 39% מהתלמידים, זינק בתקופה זו ל-48%. משמעות הדבר - כמעט כל ילד שני בישראל לומד במערכת החינוך הערבית או החרדית. כמות הלומדים במערכת הממלכתית-דתית כמעט ולא השתנתה".

בירושלים מצאו דרך יחודית ל'התמודד' עם המגמה הזו - פרסום מוטעה של הנתונים.

המקומון 'זמן ירושלים' מפרסם בסוף השבוע ידיעה, כי "נתונים שמפרסמת העירייה לקראת שנת הלימודים מצביעים על בלימת תופעת ההתחרדות במערכת החינוך ועליה במספר התלמידים בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי. איך עושים את זה כשהנתונים האמיתיים שונים בתכלית? באמצעות צירוף תלמידי הממלכתיים-דתיים לממלכתיים החילוניים, כאילו מדובר בקואליציה של ברקת.

"בשבוע הבא ילמדו בגני הילדים 8633 תלמידים לעומת 8581 (גידול של פחות מ-100 תלמידים). בכיתות א' ילמדו השנה 3598 תלמידים לעומת 3266 (גידול של 300 תלמידים) ובכיתות ז' ילמדו השנה 2948 תלמידים לעומת 2597 (גידול של כ400 תלמידים)" - נאמר בידיעה. חישוב פשוט מראה שבממוצע מדובר על גידול של כ-300 תלמיד בחינוך הממלכתי.

באותה ידיעה נאמר גם ש"חינוך החרדי ילמדו השנה יותר מ-91 אלף תלמידים לעומת 90164 בשנה שעברה" - גידול של למעלה מאלף תלמידים בממוצע. איך זה בדיוק מצביע על בלימת החרדים וגידול בחינוך הממלכתי? - מסתבר שלא רק את לימודי היהדות יש צורך לתגבר מיד בירושלים, אלא גם את לימודי החשבון הפשוט.

אגב בחינוך הממלכתי בירושלים ילמדו בשנה החדשה בסך הכל 11091 תלמידים, כעשירית ממספר התלמידים החרדים. אבל כל זה אינו מונע מהם להתפאר ב"גידול".

מחוץ לירושלים , ובכלל זה בפתח תקווה, חיפשו כנראה פתרון יותר מבחינתם, לשבש את המגמה ולא רק לזייף את הנתונים. הם חשבו לבולל בחינוך החרדי, התורני והדתי האיכותי, ילדים שהישגיהם ירודים שיפגעו ברמת הלמודים, ואולי גם במספר המעוניינים להתקבל לבתי ספר אלה.

הם היו מוכנים להיתלות אפילו בהמלצת הרבנות הראשית, לשבץ את ילדי האתיופים שעוברים גיור לחומרה, בבתי ספר דתיים דווקא. לפתע הם נשמעים לקול רבנים, מוכנים שהאתיופים יעברו גיור לחומרה, מסכימים לקבל את הגיור האורטוקסי, אם כל זה עשוי לפגוע בחינוך החרדי והדתי.

בעמוד הראשון של 'ידיעות אחרונות' פורסמה ביום ששי ידיעה בלעדית, עם כותרת ענק, על כוונת משרד החינוך לפתוח כיתות נפרדות לבנות בלימודי המדעים. למה יש צורך בכיתות נפרדות? משום שבכיתות משותפות אין סיכוי שהבנות יצליחו במקצועות ריאליים. "הבנות ייהנו מצורת הלימוד המתאימה להן בקבוצות ובצוותי חשיבה" - נאמר בידיעה.

כיתות נפרדות הנחשבות כיעילות לכלל הבנות במערכת החינוך ללימוד מקצועות המדע, הן שיא הקדמה החינוכית. אבל כיתות דומות אותם מציעים בתי הספר הדתיים, לקידום ילדי האתיופים ביהדות, עברית ושאר המקצועות עד שיתאימו לרמה הכללית הגבוהה של בית הספר - זו 'גזענות'.

במהדורת סוף השבוע של 'דה מרקר' מתפרסמת כתבה חיובית ומחמיאה על בתי הספר הפרטיים החילוניים הפועלים בתל אביב, בנס ציונה, בכפר הירוק, במעלה החמישה וברמת גן. מחיר הלימודים בהם מגיע עד 1400 שקל לתלמיד לחודש. מובן שבאף אחת מהתמונות המלוות את הכתבה לא נראה ילד אתיופי. הם הרי זקוקים ל'גיור לחומרה' ולמה לעשות להם עוול ולקבל אותם בבתי הספר האלה שאינם דתיים?

אכן שיעור מאלף בחינוך לשוויונות ולדמוקרטיה.

קצרים בתקשורת: 5 הערות בשולי עיתוני סוף השבוע

1. הטעות התמימה ביותר

במדור שפורסם ביום חמישי, בקטע שעסק בקשיים שחברת 'נאות הפסגה' נקלעה אליהם כתבנו כי "'יתד נאמן' ממשיך, אגב, לדבוק בהתעלמות - לא אמת ולא חובה".
מתוך אמת וחובה אנו מודיעים ומודים בזאת שטעינו.
הידיעה על דחית בקשת הקפאת ההליכים של 'נאות הפסגה' הוכנסה על-ידי העורכים למדור הכלכלי ועל כן לא השגחנו בה.
ושגיאות מי יבין.


2. הסלוגן היפה ביותר

עוד לפני שמתחילה התחרות לקראת השנה החדשה להתרת ראשי התיבות תש"ע, במשמעות הכי קולעת, הציע בסוף השבוע העיתונאי ניר קיפניס, במוסף של 'גלובס' שהוא עורך, להשאיר את השנה כמות שהיא ולאחל איש לרעהו שתהא שנת תש"ע מתוך עשר.
אם ירושלים הסתפקה בתשעה קבין גם אנחנו יכולים להסתפק בסלוגן שהוא לגמרי לא רע.


3. החוק החדש ביותר

בסוף השבוע החליטה הפרקליטות להגיש כתבי אישום נגד החשודים בביצוע הלינץ' בחוף הים בתל-אביב. בתקשורת דווח ששלושה מהתוקפים יואשמו ברצח וארבעה נוספים ובהם חיילת יואשמו בסעיף שטרם נעשה בו שימוש - "לא תעמוד על דם רעך"...
נראה אתכם אומרים שבפרקליטות לא מורגש 'אלול'...


4. הכתבה הצבעונית ביותר

אלף כבאים לא יצליחו לכבות את להיטותו של אהרן גרנביץ' גרנות להביא סיפורים לעיתונו - "משפחה". השבוע הוא לבש אפוד של כבאים ואפילו כובע חסין אש ויצא לבדוק מה מדליק את כבאי בני ברק עד שהם בוערים מכעס. הוא הצטרף אליהם למשימותיהם, גילה שאפילו שמו של המפקד הוא טפסר בן נר, ורק את רכב הכבאות המיושן, המזכיר את המכוניות המשוריינות בין שער הגיא ושורש, כמעט ולא הצליחו להדליק.
כתבה משעשעת, למרות שהיא רצינית.


5. היושרה הבולטת ביותר

יחזקאל גבאי יו"ר עמותת רנה קאסן שהפסידה את בניין בית הספר שלה בשכונת מעלות דפנה בירושלים לטובת החרדים, בשל מיעוט נרשמים, מתראיין בגובה העיניים, במקומון 'זמן ירושלים' , ולמרבה הפלא אינו רוטן.
"ברגע שיש מקום בבניין הזה אין סיבה שנחזיק בניין נוסף. מגיע לחרדים שיהיה להם בניין משלהם, אם אני לא צריך אותו" הוא אומר בראיון. ועוד: "לא צריך אותי בשביל לראות שהרבה מאוד שכונות בירושלים הולכות ומתחרדות, אבל זה חלק מהדמוגרפיה והדמוקרטיה. יש מצב דמוגרפי שאולי בעיניי הוא בעייתי, אבל בעיני החרדים זו הצלחה. העיר מתחרדת, אבל אני מקווה שבאיזשהו שלב ההתחרדות הזו לא תהיה בעיה לירושלים, אלא להפך - שייווצר מצב שבו יש אוכלוסיות שונות בירושלים שמקבלות אחת את השנייה וחיות יחד אחת עם השנייה".
מתאים לו להיות גבאי ראשי.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!